אסתי, לאודר! בחיים הפרטיים היא חיה באושר עם אמהות מאוחרת, בעל מפרגן (השחקן רמי ברוך) וחולצות טריקו. לחיי החשיפה תמר אבידר 29/04/02 היא מוכשרת מאוד, אומרים עליה הקולגות, שחקנית טובה שלא מפשלת, אינטליגנטית, נוחה, נחמדה ומוסרית. היא לא שחקנית מהשורה הראשונה, מאחר וחסר לה מה שקוראים בבראנז'ה "אבק כוכבים". מי שאין לו את זה, אז לא יעזור ­ אין לו את זה. הפרסום שלו יהיה תמיד מוגבל, פחות עסיסי, הראיונות יהיו קצרים וצילומו יופיע בקטן. תמיד הוא יהיה "סקנד בסט", צעד אחד לפני פרסומו הגדול. כך בדיוק היו פני הדברים עם אסתי קוסוביצקי. משך 30 שנות משחק היא היתה ראויה להרבה מילים טובות, אבל "הפיצוץ" לא בא.כיום, כל זה רק נחלת העבר והיא כבר מזמן לא אלמונית. הטלנובלה "לחיי האהבה" המוקרנת בערוץ 3 מדי ערב בשעה שמונה, שינתה את חייה, כשם שעשתה גם ליתר המשתתפים בטלנובלות, אותו ז'אנר שפרץ לחייהם של צופים רבים הממאנים להינתק מהמסך.קוסוביצקי, טיפוס ביישני, נחשפה לעולם חדש. היא אינה רגילה לצורה כזו של עבודה כה אינטנסיבית. "יש 10 ימי צילום בחודש, נותנים לך בוחטה של סצינות ועליך ללמוד אותן בבית מהיום למחר. את עומדת מול שלוש מצלמות, קשובה להוראות הבמאי, יצחק שאולי (המוכר מ"זהו זה". הוא ביים גם את הטלנובלה "לגעת באושר" ), אבל למרות שיש מקום שנועד למנוחה, אנחנו כל כך בתוך הקצב, שהמקום הזה בדרך כלל ריק, בלתי מיושב לחלוטין". חוויות מהסופרמרקט העדנה הגיעה בגיל 52. דווקא בעת בה אומרים "מה שלא קרה לי עד עכשיו, כנראה שכבר לא יקרה", היא מצטרפת אל המועדון הצעיר של שחקני הטלנובלה שכוכבם דרך במטאוריות. "היום אני נוכחת כי דווקא העבודות המגוונות נותנות לי חופש פעולה", היא מסבירה את הצד האינטנסיבי החדש בחייה. "זה עניין שמומלץ לכל שחקן, למרות שעד לפני כמה שנים אם היו שואלים אותי מה חסר לי בחיי המקצועיים, הייתי משיבה ­ תיאטרון קבע, תיאטרון רפרטוארי".­ קיבלת כבר הצעה מהתיאטראות הרפרטואריים?"מנהלי תיאטראות כמו עמרי ניצן, למשל, בוודאי אינם צופים בשמונה בערב בטלנובלה..."לא מזמן החלימה מניתוח גב לאחר פריצת דיסק חסרת תקדים, שהותירה אותה פשוטו כמשמעו, על הקרשים. "אבל 10 ימים לאחר הניתוח כבר חזרתי לצילומים. במשך שבועיים הסתדרו בלעדי עם טיפ­טיפה של שינויים. אנחנו מצלמים סצינות המופיעות על המסך לאחר שישה שבועות, ולכן המפיקים התגברו על הקושי שהמחלה שלי עוררה".העבודה הזו היא בעיניה מתנה שקיבלה לאחר שהתייגעה 30 שנה. "זו העבודה הכי מספקת ברמת החשיפה וברמת התגובות. אני לא השחקנית שהיו ניגשים אליה בסופרמרקט ומנשקים ל ה את הידיים. זה קצת מביך. אני בהחלט לא רגילה לזה שאשה ניגשת אלי ואומרת 'אני מתה עליך!' ומסתלקת לה". לפעמים ­ לא להאמין ­ היא שומעת צרחות של ילדות סביבה.העבר התיאטרלי שלה כולל תפקידים גדולים ומגוונים כמו קונסטנצה ב"אמדיאוס", "טייבאלע והשד שלה" בהבימה, פולי ב"אופרה בגרוש", "מהגוני" ורבים נוספים. "ופתאום אני בהצגה שעיקרה דיאלוגים לא עמוקים ואנחנו מצלמים המון, שש­שבע סצינות מדי יום. כעת הוקרן פרק 65, אבל בצילומים אנחנו כבר בפרק 100 ובסך הכל מתוכננים כ­120 פרקים. יהיה לזה, כמובן, סוף. זאת להבדיל מסופ­אופרה, שם השוני הוא שאין סוף, העניין שם יכול להתמשך עד אין קץ, אפילו שנים. 'ימי חיינו', למשל, כבר נמצאת בפרק ה­1258".­ קצת רכילות... יש זמן ליצור קשרים על הסט? חברויות? רומנים?"יש המון נישוקים וחיבוקים ומגעים, הרבה יותר מאשר בהצגה רגילה, ולא רק בגלל הטקסט, אלא כי היחסים טובים. אבל אין רומנים, כי פשוט אין זמן. הכל כל כך דחוס ומהיר, עד שאפילו סצינות המיטה מהירות מאוד, נופלים למיטה וצ'יק צ'ק יוצאים ממנה... כל רגע פנוי אנחנו מנצלים כדי ללמוד בעל פה את הטקסט. ככה בטח אי אפשר לפתח רומנים, למרות שיש בין אנשי הצוות אנשים לא רעים בכלל".שלומית, האשה שהיא מגלמת על המסך הקטן, היא אשתו של בעל היקב, רפי תבור. היא עשירה מאוד, אשה סולידית כבת 50 העוסקת בהתנדבויות. היא אם לבן ביולוגי (נתי רביץ) ויש לה בן מאומץ (גיל פרנק). כל השנים היתה קנאה בין השניים. שלומית, בדרכה השקטה והאסרטיבית, מצליחה להחזיק את המשפחה ("ובכך יש בינינו קווים משותפים, למרות שלא היה מזיק לו הייתי יותר אסרטיבית בחיי הפרטיים. בתיאטרון זה היה יכול לעזור לי") וגם מגלה קשיחות."לעומת שלומית, בבית שלי, האמיתי, אני יכולה לעשות רעש אבל אני אמא מאוד טולרנטית וקשובה לצרכים של הילדים שלי. אין אצלנו בבית משמעת ברזל. אני, למשל, גם מרימה מהרצפה תחתונים לארון כביסה ולא אומרת מילה. כן, יש בי גם את הצד של האמא המפנקת", היא מעידה על עצמה.את התפקיד קיבלה לאחר שהלכה לאודישן. זה היה לאחר "לגעת באושר" והיא שאלה את הסוכנת שלה, זוהר יעקובסון ­ "את בטוחה שזה בשבילי?". כשהובהר לה שלטלנובלה הזו הוזמנו רק שחקנים ולא דוגמנים או קרובי משפחה, הוקל לה, והוקל לה עוד יותר, כאשר התקבלה לתפקיד. רק בריאות קוסוביצקי היא ילידת כפר מל"ל להורים שנולדו אף הם בארץ, נשואה לשחקן רמי ברוך, מהמוכשרים שבשחקנים בהם התברכה ארצנו, ואמא לשניים ­ הדר בת 14 ואיתמר בן 11.בסדרה היא מתנהלת באציליות, כחלק מתפקידה כראש המשפחה המיוחסת ואולי גם בזכות הריקוד שמלווה אותה מגיל צעיר מאוד. "רקדתי בלט עד גיל 18 וחלמתי להיות פרימה­בלרינה. המורה היתה מרינה רוטשילד והשיעורים ניתנו בבית העם בכפר. המורות לבלט היו מגיעות מהעיר הגדולה, תל­אביב. בגיל 12 נערכה מסיבת שנת ה­40 לייסוד כפר מל"ל. נתנו לי אז תפקיד ראשון ושיחקתי בהצגה על החלוצים. אף פעם לא למדתי בחוג לדרמה".מהגיל הזה היא זוכרת את חוברות "עולם הקולנוע". "הסיפורים על חיי הכוכבים ומי נשוי למי, מאוד עניינו אותי. גזרתי תמונות והדבקתי ליד המיטה. וורן ביטי היה הנערץ עלי. הזיכרונות האלה התערבבו עם הזיכרונות מ'הנוער העובד', שם רקדנו ריקודי מעגל כשהחלו המגעים הראשונים בין הבנים והבנות, בריקודי זוגות. בתנועה ערכו לי משפט על שהלכתי עם חבר ל'מסיבה סלונית'".בגיל 17 החלה לשיר. "שלמה ארצי, שהיה אז בלהקת התותחנים בא לשמוע אותי והתחברנו, ובהמשך הלכתי בטבעיות ללהקה צבאית. הייתי בצוות הווי פיקוד מרכז. באותה תקופה, החבר הראשון שלי, אלעד, שהיה איתי מגיל 14, נהרג בבקעה".אחרי שהשתחררה מהצבא, עזבה את בית ההורים שהסכימו לעזיבתה בתנאי שהם יממנו את לימודיה והיא את שכר הדירה. "הלכתי לעבוד במרכזייה הבינלאומית ומעט אחר כך הצטרפתי לתיאטרון באר­שבע, ובהמשך הלכתי ללמוד משחק בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל­אביב במגמת המשחק. היה לי חבר ועוד חבר, ועוד. כל אחד בתורו. תמיד היו לי חברים בוגרים ממני, ורק בעלי, השחקן רמי ברוך, צעיר ממני בחמש שנים. הייתי פעילה ומקובלת וזרמתי עם החברים".הקשר עם ההורים לא נותק גם לאחר שעזבה את הבית, ונשמר באופן חם וקרוב עד למות הוריה בהפרש של שנתיים אחד מהשני. "אמי נפטרה באורח פתאומי בגיל 50. אחת משתי אחיותי חזרה לכפר על מנת לטפל באבא, ולא הרבה אחר כך גם הוא נפטר, בגיל 62. אבידת אמא היתה מאוד טראומטית עבורי ועיבדתי את האירוע בטיפול פסיכולוגי. בעיקר כאב לי על שלא הספקתי למצות איתה את הקשר. לילה אחד היא באה אלי לבאר­ שבע ונרדמנו יחד במיטה. אני עדיין ממצה את אותו לילה. בכלל, אני מרגישה החמצה איומה ששניהם נפטרו כל כך צעירים, במלוא פריחתם".את רמי ברוך, בעלה, הכירה בפסטיבל עכו, בגיל 34. "באותה תקופה, עברתי מתיאטרון לתיאטרון, כאשר החוויה הגדולה היתה העבודה עם חנוך לוין במחזה שלו 'ההוצאה להורג'". את ההיכרות בינה לבין בעלה לעתיד היא מכנה "הפיצוץ". "היו שלוש שנות חיזור עם תהיות ושאלות. בשבילי, חתונה היתה בבחינת אירוע הרה גורל. חיינו יחד, נפרדנו, חזרנו ואני ממליצה לכל זוג לפני החתונה ­ לדעת עם מי אתה קם בבוקר". כמו שהנישואים באו מאוחר, כך גם הילדים. "את הבת שלנו, הדר, ילדתי בגיל 38, ואת הבן איתמר בגיל 41. אילו הזדרזתי להינשא היו לנו בטח שלושה ילדים. אנחנו הורים טוטאליים. הילדים נמצאים אצלי במקום ראשון ורק אחר כך קיימת העבודה".בדור הקודם של התיאטרון לא היה יכול להתקיים ויכוח גלוי שכזה בסוגיית אמהות מול קריירה. שחקנית שהעדיפה קריירה שתקה, ומי שהשתדלה בכל כוחה להיות גם אם, גם שחקנית, ולרתום למאמץ את הבעל ואף להצליח בכך כמו קוסוביצקי, יצרה בכך תופעה בלתי רגילה. היא, מצדה, מדברת על כך כעניין שהוא בבחינת מובן מאליו. "אחרי הלידה לא נחפזתי לשוב לתיאטרון, פשוט, כי רציתי להיות עם הילדים ב בית. אני לא מצטערת, כי יש ימים שלא יחזרו לעולם. עד היום אני מתגעגעת לריח תינוקות. אבל אולי אגיע לזה דרך הנכדים".גם היום, אחרי שגדלו, היא מחוברת אליהם. "מפני שהיתה לי אמהות מאוחרת אני נורא רוצה לראות את הילדים מממשים את עצמם. הילדה קיבלה מאיתנו בתורשה את הכישרונות שלנו וגם לילד לא חסר".הם מתגוררים בצפון הישן של תל­אביב, ברחוב יהושע בן­נון. היא לא טיפוס של מתלוננת, כך שאפילו המשכורות של שני שחקנים ­ מהן מפרנסים משפחה, עושים שיפוץ בדירה, נוסעים לחו"ל עם הילדים ­ נראות בעיניה מספקות. ובכלל, היא אומרת, היום אסור להתלונן. "רק בריאות, רק בריאות. אילו הגרלתי מאה אלף דולר, הייתי חושבת על החלפת דירה לגדולה יותר". טובה בלחמם ­ את נראית לי אשה מאושרת."הרבה פעמים אני אומרת לעצמי: 'אסתי, את בת מזל'. יש לי בן זוג שהוא שותף לחיים וגם שחקן ממדרגה ראשונה, שני ילדים מדהימים, שתי אחיות נפלאות שאיתן אני שומרת על קשר נפלא וההורים של רמי שהם יותר ממה שאי פעם חלמתי. היום כבר למדתי לראות את חצי הכוס המלאה. יש לי גם את העבודה שבדרך כלל גורמת לי סיפוק, כך שאני כרגע מאוד מרוצה. אנשים מתייחסים אלי, אני מתפרנסת, ומה עוד צריך הבנאדם? תפשת אותי דווקא בתקופה טובה".למרות הדמות הסופר­מוקפדת שהיא מציגה על המסך, בבית, תודה לאל, היא יוצאת קצת מהתחושה "המכופתרת" ומודה שהיא מבשלת צנועה. "אני טובה מאוד בלחמם את האוכל ששולחת לי אמא של רמי מחיפה. אני מקפיאה את הסרמלי (כרוב ממולא נוסח רומניה), ואנחנו אוכלים בתיאבון את החצילים ומרק הצ'ורבה. תמיד אנחנו חוזרים מחיפה עם באגאז' מלא. אני תורמת למטבח שלנו, בעיקר בחורף, מרק דלעת או עדשים, או עגבניות ואורז. זה ממלא ויותר לא רוצים לאכול. לאפות אני יודעת רק עוגת קקאו, אז מה רע בזה? וטוב שיש לנו בקרבת הבית את המסעדה של גדי ונילי. אוכל טעים וזול ואנחנו נאמנים להם".­ האר ון שלך מפוצץ בבגדים?"כן, בעיקר בחולצות טריקו ומכנסיים. אני משתמשת רק בחלק קטן ובכלל ­ אני ושמלות זה לא משהו!"­ חוויה מיוחדת?"בשנה שעברה נסענו ללונדון עם הילדים. זו היתה חוויה גדולה. כמובן שבתחילה הכנתי אותם. אני בעצמי נסעתי ללונדון בפעם הראשונה רק בגיל 27".­ אירוע שלא נשכח?"חגיגת יום הולדת 50 שלי, שבעלי הפך למסיבת חיים שכאלה. הוא ואחיותי השקיעו תחקיר וחיפושים וביקורים בספריות, ואחותי העוסקת בכתיבה נתנה לדברים מסגרת. אני לא ידעתי את נפשי. גם השנה, דרך אגב, הוא ערך לי הפתעה נוספת ליום ההולדת הזה".­ משבר?"המשבר הראשון שלי הוא גם הזיכרון הכי רחוק, מגיל שלוש, של תקרית ביני לבין ילד בגן בכפר מל"ל. הוא, כנראה, הרביץ לי ואני בכיתי. לידי עמדה אמא או הגננת שלי. אני בכיינית, עד היום, ואני מזילה דמעות בקלות. וכשהתבגרתי? כשהיה אורי עופר מנכ"ל התיאטרון הקאמרי, הוא החליט בשל שיקול אסטרטגי שלו לפטר מהתיאטרון את קבוצת הביניים, כולל אותי. זה כואב לי עד היום, אם כי זאת היתה זכותו וגם נפרדנו בשלום".­ אהבה?"בעיני, בעלי הוא שחקן מהשורה הראשונה ואני גם התאהבתי בו כשחקן. אבל לא רק. בהחלט רציתי לפנות לו את מלוא המקום, אבל הוא לקח על עצמו גם את חלקו בטיפול בילדה. כאשר הבן נולד והוא היה עסוק מאוד, גם אז הוא נתן כתף. היו אצלנו מטפלות, אבל מחוסר מקום לא יכולנו להלין אותן. ואז נוכחתי שיש לי פרטנר לחיים ולהורות, וכבר, תאמיני לי, היו לי שחקנים על תקן חתנים (השחקן איציק סיידוף, ת.א.), והם לא עברו את הביקורת".­ כשאת מביטה לאחור, מהן נקודות הציון הכי משמעותיות שהספקת לסמן לעצמך עד היום?"גידול הילדים. זה קודם כל, ואחר כך העבודה המקצועית שלא פסקה. עברתי בהרבה תיאטראות, מתיאטרון באר­שבע, הבימה, חיפה, ועד התיאטרון לילדים ולנוער של אורנה פורת והתיאטרון הקאמרי, הופעתי בטלוויזיה הלימודית, בכללית ובערוץ השני, הופעתי בתוכנית יחיד שלי, של שירים מתוך התיאטרון וגם בקולנוע. כעת אני משחקת ב'חופשה בפראג' בתיאטרון צוותא ומגלמת את שלומית ב'לחיי האהבה'. זה נראה לי בסדר גמור".­ את מקורבת למשפחת החזנים קוסוביצקי ולמנצח הנודע סרגיי קוסוביצקי?"זה תלוי במצב הרוח שלי. למרות שאין בינינו קרבת משפחה, אני לפעמים נותנת לשואל תשובה חיובית ואני מקווה כי יסול ח לי".