כיסוי תחת סביר להניח שרוב הספורטאים בישראל לא עיינו בפרטי הביטוח של חוק הספורט אייל לוי וגלית הופמן 26/04/02 ב­27 באוקטובר 2001 תופקד חנוך עמר, כמו תמיד, כמגן הימני של הפועל אשקלון במשחק הבית מול הפועל בת­ים. ליגה ארצית, 500 איש ביציעים, הרחק מאור הזרקורים. 17 שנה שירת עמר את המועדון, נחשב עד אז לאחד מעמודי התווך, בטח מתאים לתואר השחקן המסור.כמה דקות לפני סיום המחצית הראשונה הוא נכנס לעוד תיקול, אחד מהאלפים שהוא עשה במהלך הקריירה. אף פעם הוא לא חשב יותר מדי על בריאות הרגל, אלא יותר על איך לחלץ את הכדור. הכאב בברך ימין היה חד מתמיד, עמר נשאר לשכב על הדשא ונלקח לטיפול בשולי המגרש. המעסה שם קצת ספריי מרגיע ושאל את השחקן איך הוא מרגיש. עמר התרומם, ניסה להתרגל לניסור במיניסקוס, וסימן למאמן שהוא ממשיך. למזלו, השריקה להפסקה הגיעה מהר. בזמן התדרוך הטקטי הוא ישב עם שקית קרח, נאנק מכאבים, אבל החליט שאת המשחק הזה הוא יסיים בכל מקרה.באותו יום אשקלון ניצחה 2­0 מצמד של גיא סולטן, נבחרת ישראל סיימה בר"ג בתיקו 1­1 עם אוסטריה וגמרה את חלום המונדיאל. חנוך עמר סיים את הקריירה, והוא עדיין לא ידע.למחרת התעורר עמר עם ברך בגודל של בלון וכאבי תופת. היה ברור שזה הולך מהר מאוד לשולחן ה ניתוחים, רק שבאשקלון התווכחו מי ישלם את הארתרוסקופיה, בכל זאת מדובר בהוצאה של 8,000 שקל, שלא הולכת ברגל עבור מועדון השקוע בצרות כלכליות. בסוף הקבוצה עשתה טובה לעמר ושילמה.אם אבי נמני, חלילה, נפצע, למחרת הוא כבר יושב על כסאו של המומחה ושומע אבחנה ראשונית, אצל עמר לקח חודש עד שהגיע תורו. הרופאים חשבו שמדובר במיניסקוס פגוע, אבל בנוסף לשני קרעים במקום, אובחן שהסחוס בברך גמור.כשחיים סילבס שיחק במכבי חיפה, גם הוא סבל מהסחוס. חיפה לא חיכתה הרבה. סילבס הוטס לאיטליה, לטובי המומחים, וחזר אחרי החלמה ממושכת למגרש. אשקלון היא לא חיפה. עמר נסע לבדיקות בבית החולים אסף הרופא, שם הסביר לו אחד הרופאים שאפשר להשתיל סחוס, ניתוח יקר, או לתקן ולשפץ, עלות של 17 אלף שקל. עמר הלך על האופציה השניה, בתקוה שיהיה לו גב כלכלי גם הפעם.לעמר (29) יש ביטוח משלים מקופת חולים לאומית, אבל הביטוח הזה כיסה רק חלק מהעלות, 8,000 שקל. הוא התחיל לחשוב מהיכן הוא מגרד את היתרה. המועדון עשה קולות של מאמץ ושילם בקושי 3,500 שקל נוספים. ללו אנקה, אז המנכ"ל, גייס את היתר, עד היום עמר לא יודע איך. לכל שחקן מליגת העל היו מארגנים ניתוח כזה תוך דקה. טלפון אחד לפרופסור מרטנס באנטוורפן וכרטיס טיסה במחלקה ראשונה. לעמר קבעו את הניתוח לחודש מאי, ורק בעזרת קשרים וצעקות הקדימו לו למרץ. עד אז הוא דידה על הרגל, יתכן וזה רק החמיר את המצב.אנקה, המנכ"ל, יודע מה הן פציעות. שבעה ניתוחים הוא עבר כשחקן. עצב הורידו, רצועה תפרו, סחוס גירדו, מיניסקוס קרוע. מהברך ועד כף הרגל, האיזור רדום עד היום. תבעטו בו והוא ימשיך לחייך. בגיל 29 וחצי, אחד הבלמים הקשוחים מאיזור הדרום תלה את הנעליים בגלל שהגוף לא היה מסוגל להמשיך.אנקה אמר לעמר שלא ידאג, הוא כבר מנוסה. הוא סיפר לו שמרכז הפועל מבטח את כל ספורטאיו, כחלק מתקנות חוק הספורט. אנקה גם גילה למגן הפצוע שמספר חודשים לפני כן הוא שלח לסוכנות הביטוח 'קריב', המטפלת בספורטאי האגודה, פאקס מיוחד ובו ביקש שלחמישה שחקנים בולטים מהקבוצה, ביניהם עמר, ייעשה ביטוח כפול. רק מאוחר יותר התברר לעמר שהבקשה של המנכ"ל בכלל לא עלתה לדיון בחברת הביטוח. מבחינתה זה היה או לבטח את כל הקבוצה בביטוח כפול, או אף אחד. אנקה לא קיבל הודעה שבקשתו נדחתה, אבל בכל מקרה היפנה את עמר לעורכת הדין עילית רפאל, ואמר לו שהיא מומחית בתחום, וגם טיפלה במקרה שלו. היא כבר תצליח לסדר אותו בחיים.עמר היה המום. הוא חשב שהמזל סוף סוף עומד לצידו. שנתיים לפני כן הוא ביטל פוליסת ביטוח פרטית. הוא אמר אז שלשלם 300 שקל עבור הביטוח, מתוך 4,000 שהוא מרוויח בחודש, זה כבד מדי עבורו, ופתאום צץ הביטוח שהוא לא היה מודע לו. עמר רק לא קלט שזה הסיפתח למפח נפש חדש.ב­1988, כשיצא חוק הספורט, אחד מסעיפיו חייב כל אגודה, ארגון או התאחדות לבטח את ספורטאיו, אבל לא נקבעו תקנות ברורות. לפניו, במקרה שהגיע לדיון בבית משפט, הפסיקה היתה כי השחקן משחק לטובתו, הנאתו ועל אחריותו האישית בלבד, ומתוקף חוק אינו זכאי אפילו לאגורה.בעקבות מקרי מוות פתאומיים על המגרשים ופציעות שחיסלו קריירות, ישבו אנשי ביטוח ואנשי ספורט וניסו לארגן מסמך שיספק את כולם. ב­1994 הוציא שר החינוך, תרבות וספורט דאז, אמנון רובינשטיין, את תקנות הביטוח ובין היתר, על פי המסמך שהוגש לו, נקבעו הסכומים המינימלים שבהם יפוצו ספורטאים שנפצעו.היום, אחרי תוספות של ריבית והצמדה, הסכומים הם אלה. מבוטחים עד גיל 20: מקרה מוות ­ 43,614 שק ל. מאה אחוזי נכות ­ 215 אלף שקל. פיצוי שבועי על אי כושר זמני מלא ­ 147 שקל. הוצאות ריפוי שיניים ­ 7,150 שקל. הוצאות רפואיות אחרות ­ 7,150 שקל. למבוטחים מעל גיל 20 הסכומים שונים רק בשני מקרים. מוות ­ 145,041 שקל, ופיצוי שבועי על אי כושר זמני מלא ­ 583 שקל.אל תעקמו את הפנים ותעשו חישובים, אין ביטוח יותר מינימלי מזה והחיים אף פעם לא נראו יותר זולים. ביטוח חיים ממוצע הוא כמיליון שקל. רק בכדי להבין את האבסורד, תארו לכם כוכב ליגת­על שמרוויח 30 אלף שקל בחודש, אחרי השבתה ממושכת הפיצוי החודשי שלו הוא בערך 2,400 שקל, פחות משכר המינימום.אחוזי הנכות, למשל, נקבעים ביחס לבן­אדם שלא מתעסק בספורט. כדורגלן שמסיים קריירה בגלל קרע ברצועה הצולבת של הברך, מקסימום אחוזי הנכות שיכולים להיקבע לזכותו הם במקרה הטוב, אם הרופא הבודק הוא לארג', 20 אחוז, וסכום הפיצוי נגזר מ­215 אלף, שהם במקרה של מאה אחוזי נכות. זאת אומרת, אותו כדורגלן יקבל קצת פחות מעשרת אלפים דולר. כמעט כל אדם יכול להסתדר עם צליעה קלה, אבל שחקן נשאר בלי עבודה.לטיפול רפואי מקצה ביטוח הספורטאים 7,150 שקל. כל ניתוח פרטי עולה בסביבות 20 אלף שקל, ומדובר בממש פשוטים. שמוליק לוי שיחק בבית"ר ירושלים, אגודה גדולה. גד זאבי הטייקון היה הבוס שלו בזמן שהוא נפצע. הקבוצה יצאה למשחק גביע אירופה בטביליסי. באימון שלפני, בני חדד נכנס בו, גם ללוי הלך הסחוס בברך שמאל.שמוליק ידע שבית"ר ביטחה את החוזה, אבל מאחר והקבוצה נקלעה לבעיות כלכליות, אמרו לו כל שבוע "חכה בסבלנות". הוא בנה כבר על טיסה לאיטליה, כמו סילבס, אבל אף אחד לא מיהר לשלם לו. יותר מאוחר, אחרי שהמנגנון בקבוצה התפרק לחתיכות, התגלה לשחקן שהביטוח העביר לבית"ר 79 אלף דולר לטיפול בו, סכום שנבלע כנראה בפתירת בעיות אחרות.יותר משנה עברה מאז. לוי כבר לא משחק. הוא גם לא רץ ולא קופץ ומתקשה להרים משקלים כבדים. הוא עדיין מקווה לעבור את הניתוח, בכדי לחזור ולתפקד כרגיל. את הכסף הוא תובע במוסד לבוררות מאנשי זאבי. על כדורגל הוא לא מדבר, רק רוצה להיות בריא. את הביטוח של חוק הספורט הוא בכלל לא סופר. אפילו ברומניה, בשוק השחור, קשה למצוא אחד שיפתח לו את הברך בסכום כל כך זעום.אברהם זמירי, אולי הוותיק בתחום ביטוח ספורטאים בארץ, שחי את הנושא כבר 42 שנה והמליץ לווע דה שקבעה את התקנות, לא היה מרוצה מהתוצאה הסופית. "צר לי לומר שסירסו וחתכו וצימצמו ועיגלו פינות מרעיונות והצעות כפי שמסרתי להם. כשקראתי את חוק הספורט חייכתי לעצמי בשקט. לא זיהיתי אותו כהוא זה. יצא חצי עמוד, אחרי עשרות ומאות עמודים שהגשתי. החוק כפי שקיים, עונה על לא יותר מעשרים אחוז מצרכי הספורטאים. אולי רק בודדים בצמרת שדואגים לעצמם ומשלמים פרמיות מכיסם הפרטי, יכולים לישון בשקט".הבעיה שרוב הקבוצות בכלל לא מכירות את הפוליסה וכמעט 95 אחוז מהשחקנים מעולם לא עיינו בה, כשרובם בכלל לא זוכרים שהיא קיימת. ההליך הוא אוטומטי. המרכזים הגדולים מוציאים את פוליסת הביטוח לספורטאים למכרז, ומי שמציע את הדיל הכי זול גם זוכה בחבילה.עד לפני שנתיים לא היתה הבחנה בין שחקן שחמט לכדורגלן, אבל בעקבות ריבוי תביעות של כדורגלנים בוגרים (הבדלים של מאות אחוזים) נעשתה הפרדה בין הפרמיה שמשלמת האגודה עבור כדורגלן מעל גיל 20 לבין שאר הספורטאים, כולל כדורגלנים צעירים.אם ספורטאי עולה לאגודה 80 שקל לשנה, כדורגלן מעל גיל 20 זה כבר עסק יקר של 330 שקל, אבל יש כבר מי שמנסה לשנות את סדרי עולם הביטוח גם בכדורגל, במטרה להבדיל בין מעמד של שחקן בכיר לזוטר. לא מזמן הוגשה בבית משפט השלום בת"א תביעתו של השוער הבולגרי טודור קיוצקוב נגד מכבי נתניה והפועל ר"ג, בדיוק על אותו נושא.קיוצקוב, שוער הנבחרת האולימפית של בולגריה, הגיע בקיץ למבחנים בנתניה. סוכנו של השחקן, חן עובדיה, כבר סיכם עם הקבוצה שבמקרה והשוער יוחתם על חוזה הוא ישתכר 110 אלף דולר נטו לעונה. לאחר מספר אימונים בקבוצה, פנתה הפועל ר"ג לנתניה וסיפרה שנתקעה ללא שוער למשחק גביע הטוטו נגד הפועל כפ"ס ושאלה אם הבולגרי יוכל לשחק אצלה ובאותו זמן נתניה תבחן אותו. נתניה הסכימה לדיל.כולם יצאו רע מהעיסקה. באותה שבת קיוצקוב קרע את גיד אכילס ובאותו ערב הוא כבר נותח בבית החולים איכילוב. ד"ר רון ארבל, מומחה בכירורגיה אורטופדית, קבע שלפחות במשך שנה השוער לא יוכל לאמץ את הרגל. קיוצקוב פנה לקבוצות והתברר לו שר"ג ביטחה אותו רק לפי חוק הספורט. במקום 110 אלף דולר הוא יקבל אולי 2,400 שקל לחודש, שלא לדבר על כיסוי ההוצאות הרפואיות. השחקן, באמצעות עו"ד ליאור דובדבני, הגיש לבית המשפט תביעה על סך 130 אלף דולר כנגד שתי הקבוצות בטענה שלא בו טח כראוי, בטח לא בהתאם למעמדו. עו"ד דובדבני: "לא יתכן ששחקן שמרוויח 110 אלף דולר יפוצה כמו שחקן שלא מרוויח כלל".בעבר כבר פנה עו"ד דן חי למודי זנדברג, ששימש כסגן שר החינוך, והגיש לו הצעה מפורטת לשינוי תקנות הביטוח. חי הציע שיהיה פרמטר שיקבע כמה שחקן שנפצע היה עשוי להשתכר עד גיל 35, שהוא בערך זמן הפרישה, ולפיכך לקבוע את סכומי הביטוח. זנדברג דווקא גילה נכונות למהלך, אבל הקדנציה שלו היתה קצרה ולא בוצע שינוי. את אותו מכתב שלח חי גם לשר המת"ס, מתן וילנאי, אבל מכתב התשובה היה בסגנון 'הנושא בטיפול', ועברה מאז שנה ושום דבר לא השתנה.למרכזים ולקבוצות הביטוח המינימלי משתלם. הקבוצות לא מרגישות בתשלום. לא רק שהוא נמוך ביותר, הוא גם יורד מההקצאות שהן מקבלות מהמרכז ואין להן את כאב הראש שמתלווה לפרוצדורות מהסוג הזה. גם ההתאחדות לכדורגל עשתה צעד מונע, שמכסה אותה מכל כיוון. בחוזה הסטנדרטי המוגש לרשות לבקרת תקציבים מופיע סעיף ד', שבו השחקן מאשר שתנאי וסכומי הכיסוי הביטוחי שהוצעו לו הם לשביעות רצונו ולא תהיינה לו כל טענות או תביעות. אם ירצה להגדיל את הביטוח, יעשה זאת על חשבונו. השחקן, החל מהעונה, גם אמור לחתום ליד אותו סעיף, שלא יאמר בעתיד שלא ידע.היו כבר לא מעט שחקנים שהתמרמרו על הסכומים הנמוכים, אבל נאמר להם שאם הביטוח לא מתאים להם, הדלת פתוחה לכל קבוצה אחרת. מדובר בדרג הבינוני או הנמוך, בסטארים הטיפול הוא אחר. הם בדרך כלל מבוטחים באופן פרטי והשאלה היא רק מי יבטח, השחקן או הקבוצה. פרמיה ממוצעת אצל כוכב בסדר גודל של יוסי בניון יכולה להגיע ל­2,000 שקל בחודש. "ישנם לא מעט מקרים", מספר עו"ד דן חי, "שאתם שומעים שהמו"מ נמצא בקשיים וזה רק בגלל אי הסכמה בנושא הביטוח".עופר קריב, שמבטח את כל ספורטאי הפועל, כשלושים אלף איש, יושב במשרדו ויודע שאת הפוליסה שהוא מוכר לספורטאים הוא בטח לא היה קונה לעצמו. "קניתם פעם ביטוח שעולה שישה שקלים בחודש? זה הביטוח המינימלי המחויב על פי חוק. היום אני יכול להגיד לך שזה לא בשקל אחד יותר ולא באגורה אחת פחות ממה שנקבע. ספורטאים יודעים שהם מבוטחים, רק שהם אף פעם לא עיינו בפרטים".עמר, למשל, לא רק שלא קרא את האותיות הקטנות, הוא אפילו לא שמע על הביטוח הזה. סעיף 'ההחרגות' זה דבר שהוא למד על בשרו. כשהוא ועו"ד רפאל הכינו את התביעה לביטוח, היפנו את תשומת ליבם לניתוח ארתרוסקופיה שעמר עבר ב­1998 באותה ברך. על פי הפוליסה הקולקטיבית לספורטאים, פציעה שעבר שחקן, לא תיכלל בעתיד אם תקרה שוב באותו מקום, מה שנקרא בעגה המקצועית 'החרגה'.אף אחד לא סיפר לעמר על הבעייתיות כשחתם על החוזה. עו"ד רפאל טענה שהסחוס נפגע בגלל הפציעה האחרונה, חברת הביטוח טענה מנגד שמדובר בבלאי של הגוף. לטענת הביטוח לא יתכן שמתיקול שיגרתי ייגרם נזק כל­כך גדול. אם הצדדים לא יגיעו להסכמה, הנושא עשוי להגיע לבית משפט, ושם זה כבר עניין של שנים. לקריירה של עמר זה לא יעזור. עו"ד רפאל: "הבעיה היא שלא מיידעים את השחקן שהוא לא מכוסה מבחינה ביטוחית, ונותנים לו להמשיך לשחק. לא תמיד השחקן יודע שהוא יכול לתבוע את הביטוח. הוא לא יודע שאם הוא נפצע מגיעים לו אחוזי נכות, ואובדן השתכרות, שמגיע לו על החודשים שהוא שכב בבית עם הרגל למעלה על הכאב והסבל. את הכל מתרגמים היום לכסף".בלא מעט מקרים שחקנים התפשרו על סכומים נמוכים מהמגיע להם בגלל לחץ בכסף והסחבת הבלתי נגמרת. ללו אנקה היה כזה. הוא התפשר על 78 אלף שקל וחתם על תופס ויתור שלא יהיו לו תביעות ב עתיד. שנתיים לאחר מכן, לאחר החמרה במצבו ושני ניתוחים נוספים שעבר, הוא בוכה על חלב שנשפך. "הייתי חייב להתפשר. קיבלנו את הכסף במאי 2001 כשהפציעה היתה באוקטובר 99'. לא היתה לי פרנסה אחרת. הופתעתי מהעובדה שהוצאתי מהם כסף. עינו אותי. העם של הכדורגלנים זה העם הכי טיפש במדינה. אף אחד לא חושב על פציעות".גם במקרה של ביטוח פרטי, אין חברת ביטוח שמוותרת על ההחרגות. מבחינתן, רגל שעוברת פגיעה היא כמו פגוש של מכונית שמתעקם בתאונה ואחרי תאונה נוספת נשבר, בגלל שהתרופף במכה הראשונה. חברות ביטוח לא ששות לעבוד עם כדורגלנים.היום יותר ויותר קשה למצוא חברות ביטוח שמוכנות לבטח את הכדורגלנים, ואם הן כבר מוכנות אז רק בשתי הליגות הבכירות. שחקן בליגה הארצית חשוף לכל מפגע ובליגות יותר נמוכות, שם המועדונים חסרי כל פרוטה, קיים סיכוי ששחקן יישאר נכה וגם עני.חברות הביטוח טוענות שלא משתלם היום לבטח כדורגלנים מבחינה כלכלית, בגלל הסיכון הרב בפציעות וריבוי התביעות. היום להתעסק עם כדורגלן זה כמעט כמו לבטח טייס. מה עוד שלא פעם המבוטחים נוטים לתחמן את המערכת או לשאוב את הביטוח היכן שרק אפשר. בעבר אחת מקבוצות הלאומית ביטחה 16 משחקניה. בסיום אותה עונה נרשמו במועדון שבע תביעות לניתוח בקע. כל ניתוח עולה 23 אלף שקל, חברת הביטוח הודיעה שהיא סוגרת את הברז.יש לא מעט שחקנים שפציעה כזו מסדרת אותם בחיים. במקום להתחיל לנדוד מקבוצה קיקיונית לקבוצה קיקיונית אחרת, הם לוקחים את כספי הביטוח, מתלוננים על כאבים שלא חולפים והם מסודרים עד גיל 35. בחברות הביטוח ערים לבעייתיות ולכן הן מערימות קשיים, ומעלות את גובה הפרמיה במטרה להתרחק מהענף. קריב: "אם תבוא אלי ותגיד לי 'אני רוצה לבטח את הדירה שלי', אני יכול להעמיד לך שורה של עשר חברות ביטוח שיהיו מוכנות לעשות את הפוליסה, אבל אם אני רוצה לבטח אותך בפעילות ספורטיבית, אתה תמצא עשר חברות שרצות ממך והלאה. פשוט יברחו. אז יש כאלה שחושבים שאם אני אגיד 'אני לא בן­אדם אחד, אני ארגון הפועל של 30,000 איש' זה יעזור להן, אז לידיעתם, החברות רק ירוצו יותר מהר החוצה".האחראי על מגזר הספורטאים המקצוענים בחברת הביטוח 'הדר', שמעון כהן, מכיר את כל המקרים ואת הסיבות שבגללן חברות הביטוח נסות על נפשן. הוא זוכר כדורגלן שכל הרופאים קבעו שהוא פרש לצמיתות ושזה י היה נס אם הוא ילך ישר. הם כבר התכוונו לשלם לו עד גיל 35 את כל הכספים המגיעים לו, עד ששבת אחת כהן האזין לשירים ושערים בערבית, ובבליל המלים קלט גם את השם המדובר. למחרת הוא הציץ בעיתון, בעמודת הליגות הנמוכות, וגילה אותו בריא כשור. כהן אמר שהם כבר מוותרים במקרים האלה, לא פונים למשטרה. מבטחים בגלל שזה עניין של יוקרה. כדורגלנים הם עדיין בגדר סלבריטאים. "אנחנו בוכים ומבטחים. יותר ויותר חברות לא רוצות להתעסק עם ספורטאים. זו רעה חולה. חברה אחת מתנערת ואז קם פראייר אחר שלוקח את זה על עצמו, וגם הוא אחרי כמה שנים לוקח את הרגליים ובורח".סוכנות הביטוח 'אופיר נוריאל' היא הגדולה ביותר בארץ בביטוח ספורטאים באופן פרטי. הקימו אותה שחקני העבר מאיר כהן ומנשה נוריאל. בתחילת דרכם הם עברו בין מגרשי האימון עם לוח וגיר והסבירו לשחקנים את היתרונות בביטוח מול הסיכונים במקצוע. היום זו סוכנות שעובדים בה בין היתר אלי דריקס, רז רבינוביץ', ניצן שירזי, אברהם מרצ'ינסקי. אנשים שמכירים, ומוכרים המנסים לשכנע את השחקנים שלמעשה אין להם כלום ביד. מאיר כהן: "שחקנים חושבים שיש להם ביטוח, ואין להם דבר. האבסורד הוא שאם שחקן גמר את הקריירה הוא יכול לפי חוק הספורט לקבל פיצוי כספי רק עד 104 שבועות, שנתיים, ואחרי זה אומרים לו 'לך תישאר עם הנכות שלך'".כהן מעריך שפחות מחמישים אחוז משחקני ליגת העל מבוטחים בפוליסה אישית, השאר חשופים. רז רבינוביץ', גם שחקן וגם סוכן, זוכר את השיחה שהיתה לו עם גיא נחמן, שניהם שחקני הפועל רעננה. רבינוביץ' ניסה לשכנע את נחמן לעשות ביטוח אישי, אבל נחמן התלבט.נחמן ידע שברך שמאל שלו עברה ניתוח והיא לא תהיה מבוטחת. כשהשתכנע, רבינוביץ' דחק בו לשלם. הסביר לו שהפוליסה נכנסת לתוקף רק אחרי התשלום הראשון. נחמן שילם מיד וכעבור פחות מחודש הוא קרע את הרצועה בברך ימין ולא ברור מתי יחזור לשחק. ביטוח יש לו. "אני לא מפסיק להודות לרבינוביץ'", הוא אומר וסופר את הכסף.נראה היום שהמקרה היותר קשה לביטוח הוא מוות פתאומי על המגרש. רוב מקרי המוות אינם נכללים בחוק הספורט. ביטוח הספורטאים נקרא 'פוליסת תאונות אישיות'. מוות בגלל פגם מולד הוא לא תאונה. תאונה מוגדרת ככוח חיצוני אלים שפוגע בספורטאי. אברהם זמירי זוכר 26 מקרי מוות פתאומיים על המגרשים. אף אחד מהם לא נכלל בביטו ח. הוא סיפר איך בעיניים דומעות הוא הודיע למשפחת לוזון אחרי מות בנם דניאל ז"ל, שחקן קבוצת הנוער של הפועל ת"א, שהתמוטט במשחק נגד הפועל כפ"ס, שהמקרה לא מבוטח. הורים שילדיהם נפטרו על המגרש מגלים כמה זולים הם החיים. אלפונסו לוזון איבד את דניאל וכעבור שלוש שנים את לירון, שמת במשחק במסגרת בית ספר התיכון אורט מילטון בחולון. במקרה הראשון משפחת לוזון לא ראתה פיצוי מהביטוח, אז היא תבעה בבית המשפט המחוזי מיליון וחצי שקל מהפועל ת"א, הפועל כפ"ס, ההסתדרות וההתאחדות באשמת רשלנות. השופט קבע פיצוי של 140 אלף שקל כפשרה.במקרה השני זה כבר היה עניין של בית הספר, הפיצוי היה קטן. עד היום אלפונסו רדוף מהמקרים. כל שנה הילדים הולכים לבדיקות כלליות, גם הבן הגדול עוסק בספורט, מתאמן בקראטה. אלפונסו: "הורים מטומטמים. מתלהבים מהילדים. שמים בשבת גול, ביום ראשון מדברים עליו בעבודה, אבל לא חושבים מה יכול לקרות. אם הייתי יכול לעשות הרצאה באולם הייתי מכנס את כולם ומסביר להם 'תשימו 300 שקל בשנה, העיקר שיכלול ביטוח תאונות אישיות, ביטוח חיים, הכל לטווח ארוך'. אחרי המקרה השני ישר הלכתי לעיסקה, כבר לא היה לי אוויר. לא יכולתי להתמקד בחיים שלי".בעבר המליצה סוכנות הביטוח 'קריב' למרכז הפועל להוסיף לפוליסת הביטוח הבסיסית סעיף שיכסה מקרי מוות באשר הם. הסעיף היה כרוך בתשלום נוסף של ארבעה שקל לשחקן לשנה. בהפועל השתכנעו, אבל אחרי שנתיים העלויות הגבוהות הכריעו והסעיף בוטל. מוות מדום לב פתאומי הוא שוב מחוץ לתחום.היום עומד על הפרק מקרה מני לוי. כולם מתפללים להחלמתו המהירה, אבל כבר שלושה חודשים הבחור שוכב ללא הכרה ומאושפז בבית לוינשטיין. אין שינוי במצבו. לוי קנה ביטוח חיים מניצן שירזי, היום מאמן קבוצת הנוער של מכבי ת"א. הוא היה חלק מחבורה של שחקנים צעירים שהסכימו לשים 300 שקל בחודש בכדי להיות מכוסים.בקרוב תוגש לחברת הביטוח 'מגדל' תביעה על אובדן כושר עבודה זמני של השחקן. אחת הבעיות שעשויות לצוץ היא האם הבעיה בליבו של לוי היתה לפני שערך את הפוליסה, או אחריה. בין אם לוי היה מודע לבעיה בליבו ובין אם לא, היו סימנים מוקדמים שלא הכל היה תקין.אנשי ביטוח שמכירים את הנושא מקרוב אומרים שמאחר ומדובר בשחקן ליגת על, מקבוצה גדולה והמקרה כל­כך מתוקשר, לחברת הביטוח, גם אם יהיה קייס, לא י היה את הדחף להילחם ולהיות הצד הרע בסיפור. אומנם מדובר בסכומים לא קטנים, אבל בשבילם לא כדאי להסתכן.מורדוך לוי, אביו של השחקן, לא חושב בכלל על הביטוח. היום כל ראשו בהחלמת הבן. הוא אופטימי כמו תמיד. "מני מגיל 8 במכבי ת"א, הוא נתן את הלב והנשמה לקבוצה. מבחינתי למני יש מעביד אחד, לוני הרציקוביץ', והוא צריך לדאוג לעניין הביטוחי. הכל קרה על המגרש, אז אי­אפשר לטעון שזה לא קשור לספורט. מאז המקרה מכבי לא נטשו לרגע. הם גם הציעו לשלם את ההוצאות הרפואיות, אבל בינתיים אני משלם הכל. אמרתי להם שיתנו את הכסף לנזקקים. מה יהיה הלאה? אני מצפה שמכבי ת"א, שהיתה הבית שלו, תדאג לעתידו".לא מעט נושאים עומדים תלויים ופרוצים בחוק הביטוח, נראה שהורי הילדים העוסקים בספורט כלל לא מודעים לסכנות. לא רק שסכומי הביטוח מצחיקים, הביטוח של קופות החולים לא כולל את אלה שעוסקים בפעילות ספורטיבית במסגרת אגודה. לא מעט קבוצות והורים כבר מתורגלים ובמקרה של פציעה, בדרך לבית החולים הם פושטים את בגדי המשחק ומספרים שהילד נפצע בשכונה. אם מספרים את האמת, כל העלויות נופלות על המשפחה והאגודה, ועד שהביטוח יתחיל לשלם, אם הוא בכלל ישלם, יעבור זמן רב.זמירי: "כשילד בגיל 10 רוצה לשחק כדורגל ולא לנגן בפסנתר, ההורים לא מודעים בכלל לעניין הביטוח שלו. מבחינתם הוא הלך לשחק כדור עם החברים. כאן מתחילה הבעיה. הרי אף אחד לא מודיע בגיל 25 שהוא רוצה לשחק כדורגל בהפועל פ"ת. הוא התפתח עם הזמן ושיחק מילדות. הכדורגל זורם לו כבר בדם. והוא כבר לא שואל אם יש לו ביטוח או לא. מהאנרציה הוא ימשיך לשחק גם אם יגידו לו שאין לו ביטוח בכלל ושאם הוא ייפצע לא יהיה לו מה לאכול".אירגון שחקני הכדורגל כבר פנה לוועדת הספורט בכנסת ועומד להיפגש עם השר וילנאי. מבחינתם המצב לא יכול להימשך כפי שהוא. מנכ"ל האירגון, אריה אלטר: "זה מצחיק ולא רציני. ממש בדיחה. מגיעים אלינו לא מעט שחקנים שאני יכול לתת להם עצות, לשלוח אותם לטובי הרופאים, אבל אני לא חברת ביטוח שתיתן כסף. הבעיה הכי גדולה היא אצל שחקן שנמצא בתקופת מעבר. זה שנפצע בדיוק בפגרה ואז אין לו אבא ולא אמא".חנוך עמר יושב היום בבית הוריו הצנוע, מזפזפ בטלוויזיה, מכיר את כל הערוצים. מאז הפציעה הוא רזה בתשעה קילו, רגליו נראות כמו שתי סנדות תלויות בקשר צופים. מהעצם של רגל י מין יוצאים ברזלים שמטרתם להרחיק את העצמות זו מזו ולמנוע חיכוך. הרופאים אמרו שתוך תשעה חודשים הוא כבר ילך. יצלע, אבל ילך. רגל ימין ארוכה משמאל, כתוצאה מהניתוח, בשלושה סנטימטרים. לעמר המליצו על ניתוח גם ברגל השניה, אבל למי יש כסף לכך. שלוש פעמים בשבוע הוא הולך לפיזיוטרפיה, בולע בדרך מורפיום ואופטלגין בכדי להתגבר על הכאבים הצפויים.יש לו משכנתא על הראש, ילד בדרך, חובות שהצטברו מאז הפציעה והוא, ללא כל הכנסה, מחכה שהביטוח הלאומי יקבע לו אחוזי נכות קבועים. והוא כל הזמן נזכר במשפט המפורסם 'לי זה לא יקרה' ומנסה להתרגל לעובדה שכדורגל הוא יותר לא ישחק.