האחים שלנו שלושה מהשחקנים הכי אטרקטיביים ששיחקו בישראל לא ממש חושבים לעזוב אבי אורנן 26/04/02 מיליוני אנשים בעולם חולמים בלילות על גרין קארד. ממשלת ארה"ב נהגה להגריל 50 אלף אשרות שכאלו מדי שנה כאקט של חביבות כלפי ההמון המתחנן, וכל זה בלי להגיד מלה על הכמות האין סופית של מהגרים בלתי חוקיים שהתנחלו בחצר האחורית של סם. ווילי סימס, קרל נברסון וג'ו דאוסן לא צריכים הגרלות ולא טובות מאף אחד. שלושתם אזרחי ארה"ב, שלושתם שיחקו כאן כדורסל, שלושתם כבר חגגו יום הולדת 40 ושלושתם עדיין בישראל.סימס (44) הגיע עם נבחרת ארה"ב למכביה בשנת 1981 וכן, למי ששכח, הבחור יהודי מלידה. הוא שיחק כמעט בכל קבוצה בארץ והגיע עם מכבי ת"א 3 פעמים לגמר גביע אירופה. היום הוא גר בכרכור, נשוי לצברית, אריאלה, ומגדל איתה שלושה ילדים. מכדורסל הוא פרש בשנת 1999, וכרגע הוא עובד בעיקר כמאמן קיק­בוקס.נברסון (41), מהשחקנים היותר אטרקטיביים ששיחקו כאן, נחת בנתב"ג בשנת 1983 לאחר קריירה של חודשיים NBA­ב במדי גולדן סטייט. הוא לא נולד יהודי, אבל התגייר בניו­יורק עוד לפני שהגיע למעצמה של הפועל עפולה העמק. שלוש שנים הוא שיחק כזר, בהמשך קיבל מעמד של ישראלי וכמעט גנב למכבי ת"א את האליפות, כששיחק יחד עם סי מס בלהקה המיתולוגית של אליצור נתניה. לפני שנתיים הוא פרש, והיום הוא עובד כמאמן ילדים ונוער בעירו, לוד.דאוסן הוא היחיד מהשלושה שעדיין אפשר לראות בפעולה. הילד כבר בן 42, השנה ירד לראשונה לליגה השניה, אבל על פרישה הוא לא מדבר. "כשאני ארגיש שאני לא מסוגל, אני לא אצטרך שאף אחד יגיד לי ללכת. בינתיים, אני יכול לתרום, אוהב כדורסל ואין סיבה שאפסיק". דאוסן נפרד מאשתו הישראלית, איריס, אבל גם לו יש כאן שני בנים והוא ממשיך לגור איתנו. לפחות בינתיים.הם לא מפחדים מהמצב הבטחוני (בכל מקרה, לא יותר מאשר כל ישראלי אחר), אוהבים את המדינה (אולי אפילו יותר מכמה ישראלים שנולדו כאן), אבל יש להם גם המון טענות (בכל זאת, ישראלים). נברסון מודה שבכלל לא רצה לבוא למזרח התיכון. "לא ידעתי כלום על ישראל, שמעתי רק על הבלאגן בארץ, וממה שראיתי בטלוויזיה זה נראה מפחיד. דיברתי עם חברים והם שלחו אותי לפגוש רב בניו­יורק. הוא שיכנע אותי להתגייר, וכמובן שאחר­כך באתי לישראל. לא ידעתי שאני מגיע לכל החיים. בהתחלה חשבתי לבוא רק לשנה, ולחזור NBA­ל, אבל בסוף אותה שנה לא הבטיחו לי חוזה בארה"ב. מאז אני כאן"."יש ראל היא כמו מנהטן קטנה", תורם דאוסן את ההסבר שלו לחייו בנס ציונה.אתה בטוח שנס ציונה מזכירה לך את מנהטן?דאוסן: "טוב, אולי נס ציונה פחות, אבל ת"א כן. חיי החברה כאן, האוכל, החנויות, המכוניות, וכמובן העובדה שבניגוד לאירופה כולם מדברים אנגלית".ובכל התקופה הזאת לא שקלתם לעזוב, אפילו לאחרונה כשהמצב הבטחוני החריף?סימס: "בהתחלה חשבנו לעזוב, זה האינסטינקט הראשון, אבל יש לי משפחה כאן ואני צריך לחשוב עליהם. יכול להיות שגם אשתי היתה שמחה לעבור לארה"ב, אבל הילדים לא. לפני עשר שנים זה יכול היה להיות סיפור אחר, היום יש להם חברים ואי­אפשר לנתק אותם. חוץ מזה, אני אוהב את ישראל. יש עליות וירידות כמו בכל מקום, אבל אני חי כאן כבר עשרים שנה, חצי מחיי, והתרגלתי. זה יהיה משונה לחזור לארה"ב, מה גם שניתקתי את הקשר עם רוב החברים, ולמצוא עבודה בגילי זה לא פשוט".דאוסן: "המצב מלחיץ את המשפחה, אבל אחרי כל­כך הרבה שנים שאני כאן, הם התרגלו למה שקורה כאן כמו שאני התרגלתי".סימס: "אומרים לנו לחזור, אבל הם יכולים לדבר כמה שהם רוצים. להם יש את החיים שלהם ולנו את החיים שלנו. אני מניח שהם גם התעייפו מלקרוא לי לחזור הביתה".לבקר הם באים?"לא".גם משפחת נברסון היתה מעדיפה את קרל איתה בארה"ב, אבל הוא בשלו. "מאוד קשה להם, במיוחד בזמן האחרון הלחץ גובר, אבל אני יודע מה להגיד להם ומרגיע אותם בטלפון".אין סיכוי לשכנע אותך?"מה פתאום. אני לא בכיין ולרגע לא חשבתי לעזוב. בקיץ אני אחזור לחופש כי בשנתיים האחרונות נשארתי בקיץ בארץ, וחייבים להתאוור קצת מהמקום הזה. עד אז אני לא הולך לשום מקום".נגיד שלחיים שלכם בישראל המשפחות התרגלו, איך הם הגיבו כשסיפרתם שאתם מתחתנים עם בחורה ישראלית?דאוסן: "חברים לא יגידו לך עם מי להתחתן".חברים לא, אמא קצת יותר.דאוסן: "אולי, אבל בסופו של דבר אמא רוצה שתהיה מאושר".סימס: "משפחות לא תמיד מבינות מיד. יכול להיות שגם מישהו ממשפחת כהן לא ירצה להתחתן עם מישהו ממשפחת לוי. אבל אם אתה אוהב אותה, לא משנה מה יגידו. סבתא שלי דווקא קיבלה את זה מאוד יפה, הצד של אשתי היה יותר בשוק. זה לא מצב רגיל לבחורה ישראלית, שאומרת להורים: 'תראו מי הבאתי לארוחת ערב', ומכניסה אותי לחדר. אני בטוח שמאחורי הגב שלנו הם דיברו. רובם לא היו עד א ז בקשר ולא הכירו אף אדם שחור, אבל בסופו של דבר היחסים שלנו עם המשפחה של אריאלה נהדרים".כששואלים אותם אם בישראל 2002 יש עדיין משמעות לצבע העור שלך, התגובות נעות בין חיוך, גיחוך וזלזול.דאוסן: "ודאי שיש. כשאדם לבן מסתכל עלי הוא רואה קודם כל אדם שחור. אני רואה את הפרצופים של אנשים שמסתכלים עלי. אני מאלבמה, הייתי בכל העולם ותמיד שאלו את אותה שאלה. פעם שאלו אותי אם זו בעיה להיות שחור בשנות התשעים, היום שואלים אם זו בעיה להיות שחור בשנות האלפיים. התשובה תמיד כן, וכזו היא תהיה גם בעוד עשרים שנה".גם בישראל, מדינה עם כזה מיזוג גלויות?נברסון: "די, אל תדבר שטויות. אנשים מנסים להסתיר ולא רוצים לדבר על זה, אבל אין בכלל שאלה. ככה זה, עובדה. יקח הרבה מאוד זמן לשנות את דפוסי ההתנהגות והחשיבה של אנשים. אני לא אומר שמרגישים את זה כל יום וכל שניה, אבל זה באוויר. סתם דוגמא, אני בישראל כבר עשרים שנה ועדיין קוראים לי מתאזרח. עשיתי צבא, הייתי בטירונות של תותחנים בשבי שומרון. זה יותר מהרבה שחקני נבחרת, אז למה קוראים לי מתאזרח? למה אף פעם לא יתייחסו אלי כאל ישראלי שווה כמו כולם"? דאוסן: "זה לא כמו בשנות השישים, אבל לעולם לא יהיה שיוויון מלא. כמו שאיטלקים לא יאהבו אירים, למשל. אנחנו מקבלים כאן כבוד כאמריקאים, אבל קשה יותר להתאקלם. ברחוב תמיד יפנו אלי באנגלית, לא משנה כמה זמן אחיה כאן. לזר קרואטי או ליטאי פונים בעברית".באמת, כל כך הרבה שנים בארץ, קרל מדבר עברית בלי טיפת מבטא ואתם מדברים אנגלית. למה?סימס: "אני עצלן. אני מבין עברית, אבל יותר נוח לי באנגלית".דאוסן: "אני לומד עברית, אבל גם אם אני מנסה לדבר עברית, כולם עוברים אוטומטית לאנגלית".סימס: "אחרי מה שקרה בשואה אף אחד בישראל לא צריך להיות גזען, אבל כנראה שיש כאלה אנשים. באמריקה אין שאלה של יהודי או לא, שם זה שחור או לבן. הכל עניין של חינוך, דברים שמגיעים מההורים. ילד רואה שההורים שלו מתייחסים אחרת לשחורים, ופתאום חושב שאולי באמת משהו לא בסדר איתם. אנשים מיתממים, אומרים שהילד סופג את זה בבית ספר. לדעתי זה שטויות, הכל בא מהבית. ילד שלא שמע אף פעם נימה גזענית בבית, יקבל אותך כמו שאתה. אולי הוא ישים לב שהצבע שונה, אבל לא יהיו לו דעות קדומות".אתם מדברים על יחס לא שיוויוני. איך זה מסתד ר עם העובדה שכל­כך הרבה גיבורי תרבות, ספורט, בידור וקולנוע הם שחורים? אנשים שכל הילדים בעולם סוגדים להם.דאוסן: "זה נכון שיש גיבורי ספורט, אבל לקבל נשיא שחור יהיה להם יותר קשה".סימס: "הדוגמא של פיני גרשון מצויינת. הקצינים בצבא לא גזענים, יש שם המון קבוצות אתניות שונות, אבל כולם ישבו שם והתפוצצו מצחוק. הוא דיבר על שחקנים שחורים, אבל בעצם התכוון לאנשים כהים בכלל. מעניין מה הוא חושב על מרוקאים או אתיופים, ויש הרבה כאלה בצבא, רק שגם הם צחקו, כי איש אחד חשב שבגלל שהוא זכה באליפות הוא יכול לפתוח את הפה ולדבר. אם הוא היה אומר את זה במהלך העונה, היתה לו בעיה גדולה. ואני בטוח שהקלטת היתה עוד קודם, אבל עובדה שלא רצו להראות אותה עד הקיץ".דאוסן: "אני מכיר את פיני מצוין כבר שנים. אני לא חושב שהוא גזען, הוא פשוט חושב ככה ויש הרבה אנשים כאלה. בכל בדיחה יש אמת קטנה. כדי להגיד דבר כזה אתה צריך להאמין בזה, אפילו אם זו היתה בדיחה. אם מישהו צוחק על בחורה שמנה, זה קורה כי היא שמנה. אני לא לקחתי את זה באופן אישי, אבל בעצם הוא אמר שכולנו טיפשים. רציתי לשאול אותו בהזדמנות אם הוא חושב שאני טיפש. לא עשיתי את זה כי מספיק אנשים עלו עליו בנושא הזה".נברסון: "אני רק מרגיש עצוב בשבילו. מעבר לזה אין לי מה להגיד".סימס: "הוא אמר שהשחורים נאיביים, כי הם עושים מה שהמאמן אומר להם לעשות. אבל זו העבודה שלהם, בשביל זה הם מקבלים כסף ואני לא חושב שזה לגנות שחקן אם הוא עושה מה שמאמן מבקש ממנו. ככה חינכו אותנו".הרבה שנים עברו מאז שסימס שיחק במכבי ת"א. גם ימי הזוהר של נברסון הם כבר די היסטוריה, אבל ברחוב עדיין מזהים אותם לפעמים.סימס: "מה שמדהים אותי זה הילדים שעוד לא נולדו כששיחקתי. זה נחמד לקבל פידבקים ברחוב, ולא רק היום. גם כששיחקתי במכבי תמיד הייתי פתוח לאוהדים שפגשתי, תמיד אהבתי להסתובב בקניונים, לפגוש אנשים".דאוסן: "רוב האנשים יודעים שאני ספורטאי, אבל לא ממש יודעים מאיפה אני מוכר להם. לאלה שמזהים ומתעניינים אני עונה בכיף. יש גם מטורפים שקוראים לי אולסי פרי, אליהם אני לא מתייחס".ווילי, מתגעגע לימים של מכבי ת"א?"לא. היה נחמד, אבל אני לא חושב על זה כרגע. התקופה הכי טובה שלי היתה דווקה באליצור נתניה. שם לא היה הלחץ שיש במכבי, למרות שגם למכבי יש כמוב ן יתרונות".נברסון לא שיחק במכבי ת"א, למרות שמבחינת יכולת אין ספק שהיה לו מה לחפש שם. גם באירופה לא יצא לו לשחק, אבל בדיעבד הוא לא מצטער ולא מרגיש פיספוס. "לא רציתי לשחק במכבי, תמיד העדפתי להילחם בה עם הקבוצה שלי. במיוחד בימים של אליצור נתניה, כשהאמנתי שאנחנו מספיק טובים כדי לנצח אותם. היה שלב שמכבי בחרו ביני לבין ווילי, ולקחו אותו, אבל אני לא מצטער שלא הייתי שם".לשלושתם יש פינה חמה לישראל, אבל על הכדורסלן הישראלי יש להם הרבה מאוד ביקורת. סימס: "הישראלים מתלוננים שזרים ומתאזרחים לוקחים להם את המקום, אבל זה בולשיט, ואני לא מתבייש להגיד להם את זה בפרצוף. הם פשוט עצלנים, ואם לקחו להם את המקום זה כי הם לא עבדו מספיק קשה. אז עכשיו סידרו ליגה שמבוססת על ישראלים צעירים, וכולם בוכים שהם לא מנצחים את מכבי. אבל זו היתה בחירה שלהם לשחק עם ילדים".דאוסן: "אם לקחתי למישהו את מקום העבודה, כנראה שאני עושה את העבודה והוא לא. אני בן 42 ומתחרה נגד אותם אנשים שהם מתחרים מולם".סימס: "זו הדרך הישראלית, מתלוננים. השחקנים הצעירים כאן, גם המוכשרים, לא רוצים לעבוד בקיץ. הם מעדיפים לנו ח, ללכת לים ולעשות חיים. אז מי אשם? כדי לנצח את מכבי ת"א צריך אנשים ששיחקו בארה"ב. כמו שהיינו בנתניה, כמו הקבוצה האדירה שהיתה להפועל ר"ג עם סטיב קפלן, סטיב שלכטר, סטיב מאלוביק וארט האוזי. דורון שפר היה חריג, והוא באמת עבד מאוד קשה כדי לשפר את המשחק שלו. עודד קטש היה הולך עם כדור לכל מקום, אבל רוב הישראלים חושבים שהם קולים מדי מכדי להחזיק כדור באוטו. הם רק רוצים לעלות על המגרש ולהראות מה הם יודעים. מתאמנים בצורה מינימלית, בלי טיפת יוזמה ורק כשהמאמן לידם. זו עצלנות. אגב, גם בנושא הזה הכל מתחיל בבית. הורים צריכים לתמוך בילדים, אבל בישראל הם מפריעים. כאן כל ילד מגיע לאימון עם אבא שצועק על המאמן כי לדעתו הילד לא שיחק מספיק במשחק האחרון".נברסון מנסה לאזן קצת ומעביר חלק מהתיק מהשחקן הישראלי אל מאמנו. "לוקחים ילד שסיים תיכון, מגייסים אותו לצבא ומיד הוא מתחיל לשחק כמקצוען בליגה הראשונה. חסרה מסגרת כמו קולג', שבה לומדים יסודות. למאמנים בארץ אין זמן לעבוד על הבסיס, הם רוצים רק לנצח ולא מתעניינים בלימוד כדורסל. אין הרבה מאמנים שבאמת איכפת להם. השחקנים קצת עצלנים, זה גם נכון, אבל זה לא רק השחקנים. גם המאמנים כאן עצלנים".אם אתם כבר כאן, למה בעצם אתם לא מאמנים ברמות הגבוהות?סימס: "כי ישראלים רוצים מאמן ישראלי. דייויד בלאט פרש מוקדם והשתלב באימון, אבל כשראו שיש הרבה מתאזרחים על סף פרישה המציאו חוקים כדי שלא נוכל לאמן כאן. הייתי שמח לאמן קבוצה בכירה, אבל פתאום מחייבים אותך לעבור קורס מאמנים ארוך ומיותר בוינגייט. ההרצאות בקורס מצחיקות, לא אומרים שם כלום ומלמדים אותך איך לכדרר ואיך לעשות צעד וחצי. זה מגוחך".נברסון: "אין לי בעיה שדורשים תעודה, אבל לפחות שילמדו דברים שאני לא יודע במקום סתם לקחת ממך המון כסף. מה שעושים שם לומדים בארה"ב ילדים בני 15. מה גם שממילא אני לא אוכל להיכנס לשוק העבודה, כי להיות מאמן בקבוצות הבכירות זה קליקה סגורה. אותם מאמנים מתחלפים בין הקבוצות, ואף אחד לא יתן לי להכניס רגל לשם. וזה אבסורד, כי אם המאמנים האלה כל­כך טובים, למה הכדורסל כאן נהיה יותר גרוע משנה לשנה"?אתה מרגיש שיכולת לאמן היום בליגת העל?"בכיף. אני לא מבקש להיות מיד מאמן ראשי במכבי ת"א, שיתנו לי להיות עוזר מאמן בליגה. פניתי המון פעמים, גם אמריקאים א חרים מעוניינים, אבל אין לנו סיכוי".דאוסן: "אנחנו חיים כדורסל כל החיים והידע שלנו בא ממה שלמדנו כילדים בארה"ב. אנחנו לא צריכים קורס מאמנים בוינגייט. בכל השנים שלי בארץ לא למדתי דבר מהמערכת, אולי רק מהאמריקאים ששיחקו איתי. NBA­ב כל שחקן שפורש יכול לעבוד כמאמן, אבל כנראה שבשביל הכדורסל הישראלי זה לא מספיק טוב".סימס: "כשחושבים על זה, מצב הכדורסל כאן כל­כך רע, שאולי עדיף שלא אהיה בפנים".דאוסן: "זה באמת סיפור מדהים. אני לא מבין איך קבוצות חייבות כסף וממשיכות לפעול בלי סנקציות עד שהן מתמוטטות לגמרי. כשחקן אתה מאמין במערכת, אבל מסתבר שאין על מי לסמוך. רוב הקבוצות שחייבות לי כסף, כבר לא קיימות. מכבי ירושלים, אילת, עכשיו ראשל"צ בדרך לקריסה. בסך הכל חייבים לי בערך רבע מיליון דולר, אבל די ברור שאין לי ממי לקבל את זה. אתה הולך לבית משפט, זוכה, השופט קובע שחייבים לשלם לך, אבל לא קורה עם זה כלום. ראיתי כבר אלפי תרגילים ודרכים של הנהלות להתחמק מתשלומים, חשבתי שראיתי הכל, אבל כל פעם אתה מגלה שהמציאו טריקים חדשים. אם למדתי כאן משהו בקריירה, זה לא כדורסל, אלא איך לנצל אנשים". ולמרות הכל אתה ממשיך. עד מתי?"אני לא משחק רק בשביל הכסף, אבל זו עדיין העבודה הכי קלה שאני מכיר. אני כמעט בן 42 ואני מבטיח שכשארגיש שאיבדתי את זה, שאני לא יכול לשחק יותר, אף אחד לא יצטרך להגיד לי ללכת. אני אפרוש לבד".בתקופה שלכם היתה קצת יותר תחרות, אבל בקצב הזה לא נראה פתרון שיחזיר את העניין לליגה. עם ותק של עשרים שנה בארץ, יש לכם רעיונות?נברסון: "זה התחיל בימים שלנו, כשמכבי לקחו בסוף כל שנה את השחקן הכי טוב מהקבוצה שהתחרתה בהם. לאבן מרסר, גיא גודס, סימס, תומר שטיינהאור, קורן אמישה. זו שיטה, יש להם כוח וקשה להילחם. חוץ מזה, למכבי הכל מותר. אני זוכר את הרעש שעשו סביב אליצור נתניה. היינו הקבוצה הראשונה ששיחקה עם ארבעה שחורים וכולם צעקו שזו בושה ושזה לא יתכן. שנה אחר­כך נתניה הביאה פתאום שני זרים לבנים, ומכבי לקחו את ווילי ומרסר ושיחקו עם ארבעה שחורים בעצמם. כמובן שלהם לא אמרו כלום, פתאום זה בסדר".סימס: "היום גם למכבי אין זמן לחשוב על ישראלים. פעם עוד היו משקיעים בהם קצת, היום כמעט וכלום. מי הרכז הכי טוב בארץ אחרי מקדונלד? אין גארדים בארץ. ליאור ליובין שחקן טוב , אבל גם הוא לא יציב והוא אחד".דאוסן: "מדברים היום על יותם הלפרין, שחקן שעוד לא משחק בליגה ועליו תולים תקוות. עם כל הכבוד לילד, זה רק מראה כמה המצב חמור. בעצם מכבי לוקחת אליפות עם קבוצה שהיא כמעט לא ישראלית. ככה זה גם בקבוצות הגדולות באירופה. אני לא חושב שיש כאן עניין של הזדהות, קהל בא לראות את הטובים".סימס: "כל השנים מכבי הסתמכו על אמריקאים, אבל היום עושים את המוות לאמריקאי שרוצה לקבל אזרחות ולשחק כאן כישראלי. אם בריסקר או שארפ היו צריכים לשחק כישראלים בקבוצות אחרות, לא היו נותנים להם. למכבי יש שליטה אדירה".שליטה על מי, את החוקים קובעים באיגוד.סימס: "ומי יושב באיגוד? גם שמעון מזרחי. כולם יכולים להתווכח כמה שהם רוצים, בסוף עושים מה ששמעון רוצה. הוא נכנס לחדר הישיבות ואומר: 'אני חושב שככה עדיף, כולם מסכימים? יופי, סיכמנו'".