נופת צופית רגע לפני שבעלה קוטף עוד תואר אליפות, מתפנה צופית גרנט ('מילקשייק') לסכם עונה לא קלה * ראיון איתי גודר 25/04/02 האליפות השנייה ברציפות של מכבי חיפה תחת הדרכתו של אברהם גרנט הולכת ומקבלת משבוע לשבוע חותמת רשמית. ה­2:6 מתחילת השבוע על מכבי נתניה רק קירב את חיפה מרחק יריקה בדרך לתואר הנכסף. עבור רבים מאוהדי הקבוצה, הריקוד הסוחף שמלווה את משחקיה של מכבי חיפה וההנאה הצרופה מהמשחקים לא מתחברים לתחילת העונה, שלוותה בלא מעט משחקים בהם לא הפגינה הקבוצה את הכושר שלו היא מסוגלת. בעקבות זאת הופנו חיצי ביקורת לעבר גרנט.אבל היתה זו אימרה אחת של נשיא מכבי חיפה, יעקב שחר, בסיום המשחק מול מכבי נתניה, שנתנה קרדיט ראשון ומלא לגרנט. "כל הכבוד לאברהם", צוטט שחר למחרת ב"מעריב". "הוא הצליח בעבודה נכונה להביא את הקבוצה לשיא הכושר והיצירתיות בזמן הנכון, ובזכות כך להפוך את המשחק של הקבוצה, כמעט מול כל יריבה, לתענוג". צופית גרנט, האשה שאיתו, לא היתה בנתניה ביום שני. הפקת מחזה בתיאטרון בית לסין השאיר אותה בתל אביב. בבוקר שאחרי, כשהמחמאות לאברהם וחניכיו לא פסקו, היא התפנתה לנסות ולתאר מה עבר עליה במהלך העונה. איך מתמודדים עם הביקורת העצומה שהיתה על אברהם במהלך העונה מצד כמה עיתונאים? אני פות ח ושואל. "מתנהלים", משיבה גרנט. "אלה החיים שלו. זה המקצוע שלו. הקמפיינים שהיו נגדו חצו כבר כל גבול אפשרי. אמרתי לאברם שברגע שעיתונאים מסוימים יתחילו לכתוב עליו דברים טובים, שיתחיל לדאוג. יש כאלה ששמו עצמם ללעג ולקלס בעיני. זה באמת חסר חשיבות. העניין הוא להתרכז במקצועיות. אני אומרת את זה גם כשחקנית וגם כאדם. העניין הוא להתרכז במקצועיות, להתרכז בעיקר".החיבור של צופית ואברהם גרנט יכול להיראות למביט מהצד כלא ברור. היא שחקנית תיאטרון, בוגרת תוכנית הטלוויזיה המיתולוגית "מילקשייק", אישיות מיוחדת במינה שקשה להישאר אדיש אליה. הוא מאמן כדורגל עתיר הישגים, סגור, מופנם, דמות אניגמטית משהו, חידה שעדיין לא הצליחה להיפתר. "אני תמיד שם בשבילו", מסבירה צופית את הדרכים בהן היא מנסה להדריך אותו כיצד לתעל את התנהלותו. "אני לא מתנהלת במצבי רוח סביב אמירה או הסתה, או תנאים סביבתיים שקשורים לעבודה. בסופו של דבר, הבית שלך זו חלקת האלוהים הקטנה שלך, וכשאתה מגיע לשם הכל בסדר. אין תארים בחיים. תהילה סופה להיעלם כמו שהיא באה. יש הבזקים, יש מטרות, יש יושר פנימי, אבל אין משמעות בעיני לתהילה. יש משמעות לדרך שלי. גם כאדם, גם כאמן וכשחקנית אני מסתכלת על הדרך של אברם כמאמן, ויש משמעות לדרך, אין משמעות לתהילה. היום הוא לוקח תואר ויהיו חגיגות, ואולי הוא ייקח גם דאבל ויהיו חגיגות דאבל, אבל מחר שוכחים את זה. תראה מה עשו לדרור קשטן. דרור עשה עונה מדהימה, אבל שבוע אחרי ההפסד הראשון שלו בארץ, ברגע שכל הסיפור נגמר היו עסוקים בכתבות שטנה לגביו, על לא עוול בכפו. האיש עשה עונה אדירה, הפועל תל אביב עשתה עונה שצריך להוריד בפניהם את הכובע. עונה אירופאית יפה, ובחמש דקות מחקו לו הכל. כבר התחילו להשוות בין המאמנים".אולי דווקא כאן יש כללים די ידועים וברורים, בסך הכל שניכם מכירים לא רע את ההתנהלות של התקשורת. "אני חושבת שהתקשורת בארץ בחלקה הגדול היא תקשורת לא מקצוענית, תקשורת שחיה רק את הרגע. תקשורת בלי חזון. אני לא יודעת עד כמה הם מבצעים את התפקיד שלהם על הצד הטוב ביותר, בעיקר כל מיני דעתנים למיניהם. אבל כל זה חסר חשיבות, בדיוק כמו התהילה. בסופו של דבר, כשאתה נכנס הביתה אתה חי עם היושר הפנימי שלך. אתה לא חי לא עם התהילה ולא עם הזוהר ולא עם הקישקוש. אתה חי עם הילדים שלך, עם הח יים שלך, עם האהבה שלך, עם הנתינה שלך. אתה חי עם המציאות שלך, זה הכל. יש משמעות להישגים אבל בעיקר יש משמעות לדרך. הדבר הכי יפה שקרה השנה במכבי חיפה זה שבסך הכל אברם מאוד נהנה מהחבר'ה. יש הרבה מאוד שמחת חיים. ג'ובאני, פראליה, בניון. יש שם חבר'ה מלאי שמחת חיים. ואברם בעניין הזה הוא בעיקר מנהיג ומורה דרך מצוין. יש לו יכולת איפוק אדירה, הוא לא נכנע ללחצים, הוא לא נכנע לכעסים, הוא לא משחק משחקי כבוד עם החניכים שלו. יש משהו ביכולת שלו להפריד את העובדה ברגע הנכון מהרגש ולא תמיד, כי בסך הכל הוא מאוד מחובר רגשית לעבודה שלו, וזה הופך את העבודה שלו ליותר נעימה לו".את מנסה להדריך אותו מדי פעם? "אני לא מנסה להנחיל לו כלום. אני אומרת את דעתי. הוא מתייעץ איתי המון, הוא מדבר איתי המון על כדורגל ועל תקשורת ועל כל העסק הזה בכלל. אני אומרת לו את דעתי, אני לא מייעצת יותר מדי, למרות שבאמת הוא שואל יום יום. אני חושבת שגם השנים הקשות שהיו לו תרמו לו בסופו של דבר הרבה מאוד כמאמן".במה?"הם תרמו ליכולת האיפוק שלו עוד יותר, הוא פחות נגרר לפרובוקציות. אתה יודע, אתה לומד את הדרך. הוא מת בגר, הוא לא ילד. בסך הכל הקו שלו נשאר אותו קו. הוא אותו מאמן רגשי".* * *הקריירות התובעניות של השניים לא גורעות ממערכת היחסים עם שני ילדיהם, דניאל ורומי. באופן טבעי, עיקר עבודתה של צופית בתיאטרון היא בלילות, והנטל נופל בעיקר עליה. אבל היא לא מתלוננת. ממש לא. "אני אמא במשרה מלאה. אני אמא נפלאה שאוהבת את הילדים שלה ונמצאת איתם כל שעה פנויה. ולהיות שחקן תיאטרון ­ אני הולכת בערב להצגה ובמשך היום אני פנויה. אני עם הילדים שלי אחר הצהריים, קמה איתם ב­7:00 בבוקר, מבלה איתם עד לבית הספר, אוכלת איתם, קופצת איתם, זורקת איתם, יורקת איתם, מתקלחת איתם, מאוהבת בהם עד כלות הנשמה".עד כמה השם של אברהם תרם או גרע מהקריירה שלך?"(חושבת) לא יודעת, אני חושבת שאני אישיות מאוד עצמאית. זה בטוח לא הוסיף. בהתחלת הקריירה זה גרע. עד 'מילקשייק' היו הרבה מאוד התלבטויות. מ'מילקשייק' הפכתי להיות, מבחינת המקצוע שלי, לא קשורה לשם של אברהם". היו דברים מסוימים בתוכנית שאברהם לא הסכים שתעשי?"היו קטעים שלא עשיתי. אברם לא כל כך התערב לי בעניינים האלה. אברם מאוד עסוק בכדורגל. הוא לא מ עורב במקצוע שלי כמו שאני מעורבת במקצוע שלו".קיבלת הערות מהקהל שבא למשחקים על סצינות מהתוכנית?"לא היו לי שום הערות רעות. היו לי הערות נפלאות. אתה צריך לעשות איתי סיבוב בשוק או בין האוהדים כדי לראות את זה. אף פעם כמעט לא היו הערות רעות. זה גם לא כל כך חשוב לי. אני בנאדם שלא מתייחס לדברים האלה. אין לי חשיבות לקונצנזוס. אני לא אוהבת יותר את מי שאוהב אותי ממי שלא אוהב אותי, בעיקר בדרך המקצועית שלי. אני חושבת שאת זה הצלחתי כן להעביר חזק לאברם. אני בנאדם שלא איכפת לו מה אומרים עליו. אני בנאדם מאוד שלם".מצד שני, המטרה של אברהם היא לאמן את נבחרת ישראל, שזה שיא הקונצנזוס. "הוא מאוד צעיר והוא טוען גם בבית שהוא עדיין לא רוצה להיות מאמן הנבחרת. לכן זה לא נושא שיחה בבית. החיים שלנו לא עוברים דרך הדברים האלה, החיים הם מאוד דינמיים. דברים יכולים להשתנות בין רגע. אנחנו שני אנשים שהדרך של כל אחד מאיתנו היא מאוד ברורה. העובדה היא שהדרך האמנותית שלי ב'מילקשייק' לא היתה קונצזוס למרות שבתיאטרון אני עושה תפקיד שהוא שיא הקונצנזוס. אברם הוא אדם יותר רציני ומאופק והוא גם מתעסק במקצוע יותר רציני ומאופק. אנשים בתוך הכדורגל לא יכולים להרשות לעצמם מה שאמנים יכולים להרשות לעצמם. מעט מאוד מרשים לעצמם. יש את השחקן המוטרף מהנ.ב.א, דניס רודמן. הוא יותר מוטרף, אבל בגדול ­ הטיפוסים שמגיעים בסופו של דבר לתחום הספורט הם לא אמנים. לאמנים יש טיפה יותר מרחב מחיה להתנהלות שלהם בחיים, לטירופים שלהם. יש יותר לגיטימציה. זה פחות לגיטימי שאברם יבוא ו'יתחרע' בתוכנית. יותר מצפים ממנו שיהיה רהוט ואינטליגנט".לא חשבת להזמין אותו פעם ל'מילקשייק'?"מאוד רציתי, הוא לא הסכים". יוצא לך להיתקל בהערות סטגמטיות בגלל שאת אשתו של איש כדורגל?"אני חושבת שהספורט הוא חלק מהתרבות, ועוד איך. לא חשוב שעדיין יש הרבה סטיגמות שבחלקן הן נכונות לחלוטין, אבל זו תרבות אחרת ­ וברור שיש כאן תרבות ספורט. היא לא ברמה האירופאית מבחינת הגישה".יש הבדלי תרבות ביניכם."אברם כבר מזמן לא נמצא בסטיגמה של אנשי הכדורגל בארץ. אברם הוא לא שחקן כדורגל. לאברם מעולם לא היה את הטייפקסטינג של שחקן כדורגל. הוא תמיד היה די ביזארי ומוזר. הוא תמיד נחשב. גם הוא לא כל כך בקונצנזוס. הוא נחשב לאיש מוזר ולא ממש יודעים מיהו. לגבי הסטיגמות, עד 'מילקשייק' מדי פעם נתקלתי בכל מיני הערות סטיגמטיות למיניהן. מהרגע שפרצתי כאמן, יותר אומרים לאברם 'הנה בעלה של צופית'. לא אומרים 'הנה אשתו של אברם גרנט'. יש פה ושם נהג מונית שאומר 'את אשתו של אברם גרנט'. אנשים מתייחסים אליי כאל צופית. לחלוטין. כשאנחנו נכנסים למקומות חלק מהקהל שייך לי וחלק מהקהל שייך לו. זה מאוד משמעותי. אני לא נמצאת בנוף הזה של נשות הכדורגל. לי אין כל כך חברים שם. אני לא נפגשת עם חבר'ה שם. הקשר היחידי שלי לענף הזה היא העובדה שאני נשואה לאדם שהמקצוע שלו הוא איש כדורגל. אני רוצה להגיד לך שרוב החברים המשותפים שלנו הם לא אנשי כדורגל. אני מאוד אוהבת כדורגל".בזמנו דובר על כך שאברהם ייצא לאמן קבוצה בבלגיה. אם דבר כזה יקרה, איפה את רואה את עצמך בסיפור הזה?"אני חושבת שאחרי הכל המשפחה זה הדבר הכי חשוב לי בחיים. אני לא חושבת שאני אוותר כל כך בקלות על קריירה, אבל אני אנסה למזג בין הדברים. חוץ מזה, לצאת לעולם הגדול בעיני זה צעד של התפתחות, צעד של למידה, של גיבוש. אבל כשנגיע לגשר נחצה אותו. זה היפותטי לחלוטין. לדעתי הדבר הזה שנקרא משפחה הוא מעל הכל. אבל החיים מאוד נזילים. אי אפשר לדעת מה יוליד יום. בגדול, אני הפרטנרית הכי תומכת והכי מעורבת שיש".אם לאברהם תהיה הזדמנות לממש חלום ולבנות בצורה בסיסית קבוצת כדורגל ולממש שם את הפנטזיות שלו אבל בשביל פחות כסף, במה את חושבת שהוא יבחר?"אם הוא לא היה צריך לפרנס את המשפחה, הוא היה יוצא לשנת חופש או לשנת השתלמות. הקטע של כלכלה הפך להיות הרבה יותר קרדינלי. אני חושבת שאברם הוא בנאדם שמגשים לעצמו את החלומות שלו. ואם היום בטיסטוטה היה קורא לו לאמן אותו, הוא היה עוזב הכל ורץ לאמן אותו". השם של אברהם שורבב כמועמד לנבחרת ישראל. המקטרגים והאנשים שלא רצו לראות אותו כמאמן נבחרת טענו שיש לו אופי קשה ושזה בעייתי. את נותנת לו טיפים להירגע?"אני לא חושבת שהוא בנאדם קשה. אני חושבת שבתחום שלו הוא בנאדם מאוד גמיש ומאוד מיוחד בדרך שלו. אני נותנת לו הרבה פעמים עצות ייעול לגבי ההתנהלות בחיים עצמיים. אני מאוד סומכת עליו. כמאמן וכאיש שעושה את עבודתו נאמנה אני מאוד סומכת עליו ואני לא חושבת שהוא צריך הרבה עצות. הוא באמת נתמך כל הזמן בפרמטרים מאוד אנושיים שהוא מתייחס לקב וצה שלו ולילדים שלו. לילדים שלו בקבוצה". שלמה שרף וגברי לוי התבטאו העונה נגד אברהם. איך הרגשת כששמעת אותם מדברים?"מין אדישות מסוימת. מגברי לוי קצת נפגעתי. אני חושבת שאברהם היה לו כבן והוא מאוד נפגע ממנו, וכתוצאה מזה גם אני נפגעתי. שלמה שרף איש נחמד, איש אימפולסיבי שאומר מה שבא לו. והאמת היא שהוא מצחיק הרבה פעמים. הוא מאוד מצחיק אותי. אין לי שום דבר נגדו. קשרו לאברם כל מיני אויבים בדרך. דיברו על קשטן, על שרף, אני לא צד בעניין הזה. יש שלושה אנשים בכדוגל שאני לא סובלת אותם ולא משנה באיזה מערכת יחסים אברם יהיה איתם, אני לא אדבר איתם. אבל זה לא שלמה וזה לא דרור. שלמה בנאדם חם ומצחיק (צוחקת). לדעתי הם הפסידו פרטנר. אם הייתי בקשר עם שלמה, הייתי אומרת לו 'יאללה שלמה, עזוב אותך משטויות, תהיה מתוק'. "שלמה יודע להיות איש מאוד נחמד כשהוא רוצה. אני לא מתערבת אישית בדברים האלה. אותם אנשים שאני לא אסלח להם ­ אחד מהם קשור להפועל חיפה ועשה מעשים שלא ייסלחו, והשניים האחרים הם שני עיתונאים שחטאו לדרך שלהם כעיתונאים, אז הם כבני אדם לא מעניינים אותי".