כתב אישום ערב פתיחת משרד פרטי ולאחר פרידה, מדברת עו"ד אביטל בן- נון על הפרקליטות לימור כרסנטי 25/04/02 המושג "סלבריטי" תפור על אביטל בן­נון בזכות אינספור כתבות ואיזכורים במדורי הרכילות. זה מוזר, כי מי שמכיר את בן­נון האמיתית יודע שמאחורי האשה והסקנדל מסתתר אדם מאוד דיסקרטי, שמנסה בקנאות לשמור את חייו הפרטיים לעצמו. אלא שבעקבות סערה שעוררה מערכת היחסים האחרונה שלה, התברר לה שהשמירה על חיים פרטיים רחוקה מלהיות משימה פשוטה. במיוחד עבור מי שרקמה את יחסיה עם אליק מולר, עבריין שהפך לסוכן סמוי של המשטרה ולאחר מכן העיד במשפט סמים, וכל זאת בעת שעבדה כפרקליטה בכירה בפרקליטות מחוז חיפה.הרומן הזה הוביל אותה אל מחוץ לפרקליטות. מה שהתחיל ברמזים קלים הפך במהרה לרמזים עבים והתגלגל לכדי בקשה מפורשת שתעזוב. זה לא המקום עבור אנשים שמנהלים רומן עם עבריין לשעבר, אפילו שניסה לחזור למוטב וסייע למשטרה ללכוד עבריינים, הבהירו לבן­נון בפרקליטות. היא אפילו זוכרת את הפרטים. "זה היה ב­12 ביולי 2001", היא נזכרת. "פרקליטת המחוז, לילי בורישנסקי, קראה לי לחדרה וביקשה שאסגור את הדלת. היתה שם גם סילביה פריימן, ראש המחלקה הפלילית. ואז לילי אמרה לי: 'הגיע אלינו מידע שאת מנהלת רומן עם העד בתי ק של זוננשווילי, שאותו את מנהלת'. אמרתי, נכון שאני מנהלת רומן, אבל אל"ף, התיק הזה עבר לצחי נמירובסקי, בי"ת, הרומן התחיל אחרי שהעד סיים להעיד וגימ"ל ­ מאז לא הייתי באף ישיבה ולא עשיתי כלום. לא עברתי שום עבירה פלילית או אתית ולא הייתי צריכה לדווח. ואז לילי אומרת לי, 'איך אני יודעת שזה התחיל אחרי שהוא סיים להעיד?', אז אמרתי לה שתשאל את המלשינים שלה, השוטרים, ששמרו על העד הזה 24 שעות ביממה".לפני כמה שבועות נפרדה בן­נון ממולר, בן ,29 במקור תושב נצרת עלית, אחרי מערכת יחסים שנמשכה כשמונה חודשים. "זה המון זמן", היא מצחקקת, "אצלי שמונה חודשים, כשאני עם הבן אדם 24 שעות ביממה, זה כמו שנתיים". וזה נכון. מערכות היחסים שלה התאפיינו עד היום בזמן הקצר שהן מחזיקות מעמד. זוהי בן­נון. בימים אלה היא עומדת לפתוח משרד חדש. שני השינויים האלה בחייה ­ הפרידה והפרק החדש בקריירה ­ (בעיקר הפרידה, אני מודה) החזירו אותנו אליה. מה זה עניינם, החדירה הראשונה בן­נון גדלה במשפחה בורגנית עם נתוני פתיחה מתאימים שעזרו לה במשך השנים לקטוף את התואר "הפרקליטה הבולטת במחוז". את הלימודים ב"ריאלי" סיימה בהצטיינות, וכבר בחטיבת הביניים הסתמנה כאוחזת הדגל ומנהיגה לכל דבר. היא מגדירה עצמה כרודפת צדק, אך לא תמיד מצאה אותו ­ מה שהוביל אותה לא פעם לקונפליקטים עם הבריות. "לא יכולתי לראות את כל השחיתות", היא אומרת על פרקליטות המחוז, בה בילתה עשר שנים תמימות. "לא פעם אמר לי אבי, 'זאת המערכת. או שתשחי עם הזרם או שתצאי מהמים'. והוא צדק. החלטתי ­ אני יוצאת מהזרם".אז למה לא עזבת עוד קודם, או לפחות לא התרעת שמשהו לא כשורה?"הייתי מאוד מקורבת ללילי, חברה שלה, מתמחה שלה ולא ראיתי כלום. אפילו חתמתי לה ערבות בבנק 'יהב', נסעתי איתה לחו"ל, סינגרתי עליה כשמישהו אמר מילה רעה. זה נשבר לאט לאט, פתאום התחלתי לראות דברים שלא ראיתי קודם".בן­נון נולדה למשפחת סוחרים, יבואני משקאות חריפים וקלים. את שירותה הצבאי עשתה כמורה חונכת בפנימייה הצבאית שליד בית הספר "הריאלי". את לימודי המשפטים סיימה בהצטיינות באוניברסיטת תל אביב ומשם הדרך היתה קצרה לסטאז ' הנחשק אצל פרקליטת המחוז, בורישנסקי."סיפרתי ללילי המון דברים אישיים, ובגלל זה היחס שלה אלי נורא קומם אותי כשהסיפור שלי התפוצץ", היא מסבירה. "בהתחלה לילי טענה שהבעיה היא בגלל הרומן שניהלתי כביכול עם עד שלי, אבל אין לי ספק שהביקורת שלהם היתה על הטעם שלי בגברים. ואז לילי ביקשה ממני לכתוב מכתב התנצלות לפרקליטת המדינה, עדנה ארבל, בקשר למערכת היחסים שלי עם אליק. כמובן שלא הסכמתי, כי מה זה צריך לעניין אותה, הנשיקה הראשונה שלי, החדירה הראשונה?".כפשרה ביקשה בן­נון שיעבירו אותה "לתקופת צינון" למחלקת מיסים, "אבל הם לא הסכימו, כי הבת המוצלחת לא תצא עם עבריין, וצריך להוקיע אותה מהמערכת, וכמה שיותר מהר. משרד המשפטים זה מערכת צבועה שלא מאמינה בשיקום, שלבן אדם מגיעה הזדמנות שנייה בחיים. כמו אמא פולנייה. רק לה יש את הזכות לבחור מי ראוי לצאת עם הבת שלה".המפגש בין הפרקליטה והסוכן הסמוי אליק מולר החל בסיום עדותו. הרבה שיחות נפש עמוקות התנהלו בין השניים ­ על העתיד, על החיים בארץ ­ ומאז ההיסחפות לא ראתה בן­נון כל דרך חזרה.נראה שהוקעתה והרחקתה מהמערכת צפה עכשיו בעוצמה רבה יותר, א ולי כי הספיקה לעכל את כל מה שקרה לה. המטען העיקרי שהיא נושאת קשור בבורישנסקי, פרקליטת המחוז הוותיקה השנויה במחלוקת, שבקריירה הארוכה שלה נקשר שמה בכמה פרשיות שתפסו כותרות גדולות בעיתונים. די אם נזכיר את פרשת דני כץ (אף שיש לציין כי לאחרונה הורשעו הנאשמים פעם נוספת), ומכתב שממנו עלה ניסיון להתערב בסידורי העבודה של בית משפט השלום בחיפה ­ פרשה שנחשפה לפני כמה חודשים ב"זמן חיפה" ("לדבר עם קיטאי, לא להעביר תיקים לח'יר"). בורישנסקי הכחישה שניסתה להתערב בסידורי העבודה בבית המשפט."המערכת מושחתת", אומרת בן­נון. "כל הזמן ראיתי את הדברים, וכשזה הגיע לדלת שלי פתחתי את הפה. זו דיקטטורה מונרכית. את רואה אנשים אידיאליסטים מוכשרים שעובדים כמו חמורים בשביל משכורת מצחיקה".למה דיקטטורה?"אנשים כמוני היו נכנסים לבורישנסקי ויוצאים בוכים, ואני מדברת על דמעות. היא ירדה על אנשים ברמה אישית מכוערת, וזה בגלל שהיא שואבת כוח מלדרוך על אנשים. היה מקרה אחד שכל כך נעלבתי ממנה: הייתי צריכה להגיש סיכומים עד יום מסוים. ראיתי שאין סיכוי שאני אספיק לסיים וביקשתי הארכה. ואז היו שני מחשבים נישאים, א חד שהיה אצל מישהי שעבדה עליו והשני היה אצל לילי, שלא עבדה עליו, אבל נתנה את המחשב לבת שלה ללמוד בבית. התוצאה היתה שנשארתי מיום חמישי עד יום שישי, כמו כלב, כותבת סיכומים עם שמירה ­ כשלשומרים בבניין הפרקליטות נאלצו לשלם כפול ­ עד שלא ראיתי בעיניים. נשכבתי על הספה ונרדמתי לחצי שעה, וכך סיימתי אחרי כניסת השבת". לחיזוק טענתה הציגה אביטל טופס שעות נוספות, לפיו עבדה באותו לילה ברציפות. בורישנסקי חתומה על אותו טופס כמי שאישרה את השעות הנוספות. העלבות במסדרונות, פרקליטים בוכים למה משפטנית ממולחת כמוך לא הלכה לבית דין לעבודה בעניין הפסקת העבודה בפרקליטות בגלל רומן?"כי למעשה טענתי שהם לא יכולים לפטר אותי. לא עשיתי שום עבירה, לא אתית או פלילית. לא לעמוד בסטנדרטים פולניים זה עוד לא עבירה פלילית. ביקשתי לעזוב בגלל שחיקה מקצועית, חצי שנה לפני הפיצוץ. שיכנעו אותי להישאר, לא רציתי להשאיר לעמיתיי תיקי זוועות שניהלתי. נורא רציתי ללכת בשקט מבלי לשרוף קשרים. ידעתי גם שאם אלך, לא אקבל פיצויי פיטורין. התחלתי לעשות חשבון קר, למרות שרציתי להיכנס בהם. התעליתי על עצמי בקושי רב".יש לך עוד דוגמאות למה שאת מגדירה כדיקטטורה?"לילי היא טיפוס כזה. היא מסוגלת לתפוס מישהי במסדרון ולהגיד לה, 'איך את לובשת את זה? זה נורא משמין אותך, אל תלבשי את זה יותר'. דוגמה אחרת: כשהסיפור שלי התפוצץ היא קראה לפרקליטים נוספים ואיימה עליהם בהערה בתיק האישי, כי הם לא דיווחו על הקשר ביני ובין אליק. אנשים יצאו משם בוכים. אז גם אני נשברתי ובכיתי, כי באו אלי בטענות".בדיעבד, כשמערכת היחסים שלך, שבגללה קמה עלייך כל הפרקליטות, הגיעה לקיצה ואת מחוץ למוסד הזה, זה היה שווה? "לא עזבתי בגלל אהבת נצח. תחזירי אותי אחורה לאותה נקודה עם ידיעה של מה שיקרה, והייתי עושה הכל עוד פעם. לא רציתי לעזוב ככה. יותר טוב לגלות את הפרצוף האמיתי של המערכת במלוא כיעורו".לפתע היא נזכרת במשהו, ובדרמטיות האופיינית לה היא מסבה את תשומת ליבי: "אחת הפקידות המינהליות היתה יוצאת בצהריים, הולכת לישון וחוזרת בשעה 19:00 ומחתימה כרטיס. מעשה כזה הינו עבירה פלילית, שצריך להגיש בגינו כתב אישום. זו מרמה, גניבה, זיוף, דיווח כוזב. אני זוכרת אפילו תיק של אחד מבתי החולים שם גילו מקרה דומה והגישו כתב אישום נגד עובדים שהחתימו כרטיס נוכחות עבור חבריהם. יום אחד לילי תפסה אותה, ומה היא קיבלה? הערה בתיק האישי". ציפורניים ארוכות, קווים אדומים תקופת הביזאר של בן­נון הוטמנה בתיבת פנדורה גדולה והושלכה למים עמוקים מאוד. צבע השיער שלה משתנה ללא היכר, מבלונד­פלטין לתפוז, מתפוז לשחור וחוזר חלילה. וזה לא שהיום היא אימצה לעצמה לוק של רבנית, אלא שהשריד האחרון מהתקופה הפנדוראית הן הציפורניים הארוכות כאורך הגלות וכתובות הקעקע המוטבעות במגוון איברים. אף פעם לא הפריע לה מה שאמרו עליה ­ חריגה, מוזרה, יוצאת דופן. "שכולם יתפוצצו", היא נוהגת לומר."כשהגעתי לפרקליטות בתור מתמחה עם בלונד קצוץ מארינס, בשבועיים הראשונים שמעתי התלחשויות: 'ראיתם את החדשה?'. זה עשה לי רע. אבל כשהתחילו להעריך את העבודה שלי ירדו ממני. "בורישנסקי אמרה פעם באיזה פורום, אחרי זמן מה, שכשהגעתי נראיתי כמו זונה. גם עדנה ארבל לא הצליחה להירגע מאיך שאני נראית. לא פעם היא ביקשה שאני אגזור את הציפורניים. שיא השיאים היה בהשתלמות בים המלח: נכנסתי לחדר אוכל עם גופייה, כמו כולם, ואז אני רואה שעדנה ארבל לוקחת את רונית ויינברגר (פרקליטה במחוז, ל"כ) לצד ומתחילה להתלחש איתה. מאוחר יותר התברר שהיא הזדעזעה מהקעקועים שלי, וביקשה לעשות עם זה משהו". מי שמכיר א ת בן­נון יודע שהיא אוהבת לעשות מה שהיא רוצה. לא שהיא מורדת בכל נורמה אפשרית, אבל "איך שאני בוחרת לקשט את הגוף שלי זה ענייני. בבית אף אחד לא יגיד לי מה ללבוש ולאיפה לצאת לבלות".מה הקווים האדומים שלך? למשל, עם עבריין לשעבר שהפך לסוכן סמוי שהעיד בבית משפט יצאת. יש גבר שלא תצאי איתו בגלל ענייני מוסר? "אני לא יכולה להעיד על מה שיהיה. הרבה נאשמים ניסו להתחיל איתי, וזה לא קרה. אם אליק היה עבריין, לא הייתי איתו. אני לא עבריינית, יש לי קווים אדומים מוסריים". איזו מערכת יחסים היתה לכם?"היה לו קשה למצוא עבודה, עשיתי טעות ונתתי לו להתגלח על הזקן של עצמו. הייתי צריכה יותר להתערב. הוא לא האמין שזה קורה לו, הוא חשב שברגע שהוא נגמל מהסמים הכל בסדר. הוא לא הבין שפתאום מתחילה ההתמודדות של חיי היום­יום. הוא היה יותר עצבני, יותר מקלל, היה לו קשה להתרגל לחיים החדשים, וגם לי. גם היינו תקועים יחד 24 שעות, שזה מתכון לחורבן. רבנו על כלום. כל אדם זקוק לנישה שלו".שום דבר במסלולי החיים הכה שונים בהם הלכה לא הכין אותה לנקודת המפגש המפתיעה בשנת 91' עם חוה מרצקי. המפגש הזה יצר חברובת ש ממש עכשיו מולידה משרד משותף. העתיד המקצועי נראה בהיר, אבל מה לגבי המצב האישי ­ חתונה, ילדים? "אני לא רואה את עצמי נשואה", משיבה בן­נון, "אני לא בקטע של ילדים, יש לי ארבעה חתולים ובינתיים זה מספק אותי. אם אני ארצה בעתיד, הרפואה מתקדמת. ואם לא, יש מספיק ילדים מסכנים בעולם שזקוקים לאימוץ. ממערכת היחסים הזאת למדתי אף פעם לא להגיד 'לעולם לא'. אני לא יודעת מה יהיה מחר, אולי עוד שנה אני אסתכל על הדברים אחרת. לי זה ברור איזה אחוז ממערכות היחסים מחזיק לנצח, עד שאחד מבני הזוג מת". בורישנסקי: "שקר וכזב" פרקליטת מחוז חיפה, לילי בורישנסקי, מסרה בתגובה: "הסיפור של המחשב מופרך מעיקרו, ולגבי היחס שלי לפרקליטים, זה בהחלט לא נכון. אני לא מתפלאה שפרקליטה שעזבה בנסיבות כאלה לא תשבח את הפרקליטות. היא ממורמרת, ובמר ליבה היא מדברת. "מעולם לא נתתי את המחשב הנישא לאיש. שנית, היא מעולם לא ביקשה ממני את המחשב. ואביטל מעולם לא ישנה במשרד, זה שקר וכזב. אני מזמינה אותך למשרד כדי שתראי איך הפרקליטים שלי בוכים והדמעות זולגות", העירה באירוניה.ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "איננו מוצאים לנכון להגיב לאמירות שאין בהן ממש".