בחורה עם פתיל קצר אחרי אינספור פרישות מהמסלול, חוזרת מיכל הניג לככב בתצוגות אביבית חזקיה 12/04/02 את הדוגמנית מיכל הניג מכנים במחוזותינו סופיה לורן הישראלית. יש לה מבט ירוק עין, אף שבור ולא סימטרי, עור חלק בצבע מוקה ושיער ארוך וגלי שלא נגמר. יופי מסתורי, יש שיגידו גם כיעורי, אבל לבטח כזה שקשה להישאר אדיש כלפיו. ובכל זאת, הניג, 30, לא הצליחה עד היום להסתגל לדוגמנות, למרות תיק העבודות העמוס שלה. הידעתם, למשל, שהעין הדומעת על אריזות "סטילה" היא שלה, ושהיא הבחורה של אבשלום פולק בפרסומת של "כרמל סלקטד"?הניג באה, הולכת וחוזרת כל הזמן למקצוע הזה, שכל כך קשה לה איתו, טוענת ש"אף פעם לא הותרתי את חותמי בעולם האופנה, כך שאף אחד לא ממש מזהה אותי או זוקף לזכותי ערימה של עבודות. כשאני מסתכלת על בנות המחזור שלי, תמיד נדמה לי שהן עשו הרבה יותר ממני". ובכל זאת, אחרי הפסקה של שנתיים בהן נישאה למתי רחמינוב, 31, איש עסקים ונצר למשפחת יהלומנים, היא חזרה העונה לככב בכל התצוגות המובילות, כמו "הוניגמן", "המשביר לצרכן" ו"פוקס", בהביאה משב רוח רענן שאיש לא יכול להתעלם ממנו, משום שכשהיא שם, היא ממש שם. אבל, מסתבר, גם הפעם הגיחה שלה היא לא לזמן ממושך. "אני בהריון, וכנראה שזה השלב הבא שבו אני אמצא את יעודי. הבנתי שיכול להיות שמה שאני אוהב הכי הרבה, וכמה שזה נשמע חנוני, זה לגדל ילדים. כנראה ששם זה הקטע שלי. שום דבר לא תפס אותי עד היום. שנים פחדתי להיות האשה הקטנה בבית ושיהיה רשום לי במשבצת המקצוע 'עקרת בית'. היום אני כבר לא פוחדת מזה". בחורה עם פתיל קצר אנחנו נפגשות במסעדת "יקימונו", סניף רוטשילד בתל­אביב, השייכת לבעלה, והיא קצת מבואסת מזה שאין הרבה אנשים, לאור המצב. לאור המצב התחילת­הריוני שלה, היא מגיחה לשם בטריינינג אופנתי כנערה מתבגרת, ומדברת בקולה העמוק והסקסי, הסותר את חזותה הנערית. היא יודעת שגם הקול שלה הוא משהו מיוחד, וכבר לוקחת שיעורי רדיו ב"מכללת רדיו תל­אביב", אבל גם על זה לא ממש בא לה. הבעיה העיקרית בחייה של הניג ­ בחורה עם כל הנתונים להצלחה ­ היא הפתיל הקצר שלה. ­ כמעט נעלמת בשנתיים האחרונות. מה עשית בהן?"האמת, אני לא יודעת מה עשיתי. זה לגמרי בניגוד לאישיותי לא לעשות כלום, ובעיקר לא לעבוד. זה שלא עבדתי היה לי נורא קיצוני. בהתחלה זה היה קשה אבל מאוחר יותר התרגלתי לזה, ונהניתי".­ איך בחורה שכל חייה עובדת מפסיקה פתאום לעבוד ללא כל סיבה?"זה קרה קודם כל בגלל שלפני החתונה הייתי בפאניקה והחלטתי שאני צריכה להפסיק לעבוד, ואז זה נמשך. יכול להיות שזה בגלל שנמאס לי מהדוגמנות. הפעם גם יכולתי להרשות לעצמי גם בתחושה וגם בזכות בעלי, והלכתי על זה".­ בעלך העדיף שלא תעבדי בדוגמנות?"הוא נתן לי גב מש ום שהוא קלט שהדוגמנות עבורי היא סוג של סיוט. אז ברור שבשבילו עדיף שלא אעבוד. הוא כל הזמן אמר לי, 'תשבי ותחשבי מה את רוצה לעשות, יש לך זמן ואת יכולה להרשות לעצמך'. לא שהגעתי לאיזה תובנה גדולה או למסקנות מרחיקות לכת לגבי עצמי".­ ומה עשית בכל זאת?"זהו, שנתיים לא עשיתי כלום ופשוט נהניתי מזה. קמתי מאוחר וחשבתי כל יום מה אני הולכת לעשות באותו יום. ברגע שהיה לי סדר יום, התחלתי להסתדר עם הלא לעשות הזה. למשל, עזרתי לאחותי בטיפול בילד שלה, נסעתי לבקר את סבתא שלי, עזרתי למושיק גלאמין חברי הסטייליסט בכל מה שקשור להכנות לסטיילינג. בכלל, הפכתי לעוזרת לכל האנשים שחשובים לי בחיים, וזה תרם לי המון".­ ובכל זאת חזרת לדגמן."למרות שהתחום הזה עשה לי לא מעט סיוטים, הוא חלק ממני, אם אני רוצה ואם לא. הבנתי שדוגמנות זו אני. חוץ מזה, הגיע רגע השבירה. נהיה לי משעמם וחזרתי לדגמן".­ לפני פסק הזמן היתה לך חנות עתיקות."תמיד אהבתי עתיקות ותמיד אהבתי לאסוף דברים. אחותי רצתה שנפתח חנות בגדי ילדים, והבנתי שבגדי ילדים בכלל לא מעניינים אותי. בסוף אחותי פתחה את חנויות 'זעפרן', ואני פתחתי חנות עתיקות. תוך שמונה חודשים החנות נסגרה".­ למה?"מהסיבה הכי פשוטה ­ זה לא כל כך הלך, וזה גם נמאס עלי, כרגיל, שזו עוד בעיה. קשה מאוד לשבת בחנות ללא פידבק כשלא נכנסים קונים, ובמיוחד לאור העובדה שלא היה לי אז גב כלכלי. לקח לי הרבה זמן להבין שאני חייבת לסגור, ושזה לא נורא שזה קרה. ברגע שנסגרה החנות, העסק הזה הוא כבר ממני והלאה". מאיפה באות הסטיגמות אחרי נישואיה, הפכה הניג לשותפתו של מושיק גלאמין בעסק של רכישות עד פתח הבית וסטיילינג אישי לכל מיני נשות חברה וסלבריטאיות שדרשו את השירות, הידוע יותר בשם "פרסונל שופר". גם את זה היא כמובן נטשה. "התחום הזה עניין אותי בהתחלה, ואז פתאום לא בא לי על זה. לא בא לי להתמודד. הנה עכשיו אני לוקחת קורס שדרנות ב­102 אף.אם. הקורס לקראת סיום, ואני כבר בקושי הולכת לשיעורים האחרונים, ועוד שנייה גם זה יימאס עלי. אני טיפוס כזה, מתלהבת ואז זה עובר לי. זה לא קשור לביטחון הכלכלי שיש לי כרגע, כי זה תמיד אפיין אותי ואני צריכה לעבוד על זה. מתי, בעלי, אומר לי תמיד 'את עוד לא מצאת את המשהו שאת באמת רוצה'. אולי זה עוד יקרה לי, אני לא יודעת".­ ואולי זה בגלל שתמיד יכולת לחזור לדוגמנות."זה סוג של פינוק שאני יודעת שהתחום הזה פתוח עבורי, וזו התמכרות. אני תמיד יכולה לחזור לדוגמנות, למרות שככל שהזמן והגיל מתקדמים, התחושה היא לא כזו בטוחה. הנה, באתי לסוכנות 'יולי' וקיבלתי עבודה יותר ממה שציפיתי, מה גם שאני כבר חיה איזה שנתיים בתחושה שזה עבר מזמן, ובחיים אני לא אהיה דוגמנית יותר. שנתיים זה המו ן. מי בכלל רוצה לראות אותי עוד פעם?".­ שמת לב שאנחנו דווקא בעידן שהרבה דוגמניות בארץ ובחו"ל כבר עברו את גיל 30? "קראתי כתבה על קלאודיה שיפר, שנראתה לי מאוד לא מחמיאה. קלאודיה שיפר מדגמנת את 'הוניגמן', וזה לא זה, לא מתאים להפוך אותה למותג ישראלי שמריץ קמפיינים לבירות. שירז טל מתאימה לזה מאוד, וחבל שהם שינו קונספט. משהו קרה כאן. אין דור ביניים של דוגמניות, אז הכי מקצועניות אלה בנות גילי. ועדיין לא משנה מה יגידו על הדור שלנו, הדרישה היא לבחורות צעירות. העור נראה פי מיליון יותר טוב בגיל 20, אין מה לעשות. גם כשאת חוזרת לדוגמנות אחרי גיל 30, את באה ממקום אחר לגמרי. חשוב לך להיראות טוב, אבל זה לא ממקום של להיות עכשיו טופ מודל".­ הפרספקטיבה משתנה עם הגיל?"בהחלט. פעם היה נראה לי נורא מביש להיות דוגמנית אחרי גיל 21. אחרי הצבא כבר היה נראה לי שאני זקנה משום שיש דוגמניות בנות 14. עד גיל 30 למעשה חייתי כמו בן אדם זקן או מזדקן נורא. שנים אני חיה כמו מזדקנת שבפוקס עוד עובדת וצריכה להגיד תודה על כל עבודה שאני מקבלת. בדיוק בגיל 29 החלטתי שאני לא מדברת יותר על הגיל, ואני לא בדיכאון מהגיל. ובאמת, מאותו יום זה לא מעניין אותי יותר. פעם זה היה הדבר היחידי שדיברתי עליו, ועכשיו עברתי את זה. בחיים לא הייתי חוזרת אחורה לעשור הקודם. הוא היה הכי נוראי מבחינתי".­ מאיזה בחינה? "הייתי בעשור שהוא ממש גיל התבגרות, בלי שאתייחס אליו ככה. אני ממש חושבת שהתבגרתי בשנה­שנתיים האחרונות. כנראה שזה גם קשור להפסקה הזו שעשיתי מכל החיים. מה שזה כן נתן לי, זה להסתכל על החיים אחרת".­ העסיקה אותך סטיגמת היפה והטיפשה של המקצוע שלך?"לא, אבל אני יכולה להבין מאיפה באות הסטיגמות. לא נראה לי שחשבו עלי אף פעם שאני מטומטמת. גם אם בן אדם היה אומר את זה עלי, הייתי לוקחת את זה למקום של קנאה. אני גם בטוחה שיצא לי להגיד על כוסיות מדהימות שהן מטומטמות סתם מתוך קנאה. קורה, מה לעשות? זה כיף להגיד את זה מדי פעם, זה מעודד. מעבר לזה, לא היו לי ממש חברות בתחום הזה. רק דנה מגן, שהיא דוגמנית עבר, היא חברה שלי מהתחום, והיא שיחקה אותה בגדול, משום שהיא ניצלה את היופי שלה הכי טוב שאפשר, על מנת לעסוק בתחום אחר. מעבר לזה, אף פעם לא הרגשתי שזה באמת העולם שלי, וכל בן אדם שהתחברתי איתו מהתחום יצר אצלי הרגשה שאני מלקקת לו את התחת בשביל עבודה, אז זה נורא הלחיץ אותי להתחבר באמת עם אנשים מהתחום". התגלית של עדי ברקן הניג, האמצעית מבין שלוש בנות, נולדה במרכז תל­אביב והעבירה שם את כל חייה. אביה מציל, ומדי קיץ, בעוד הוא מבלה את רוב עתותיו על החוף, נוסעת אמה, שהיא מזכירה בהכשרתה, לארצות­הברית לעבודה בחנות של חברים. "ההורים שלי עדיין נשואים, וכולם מופתעים מזה", היא אומרת. "אמי נוסעת כל שנה להמון זמן, כמעט חצי שנה, כדי לקחת חופש מאיתנו ומכל העולם. כשהיא היתה מזכירה, החיים היו שגרתיים, והיום גם הסיפור הזה הפך לשגרתי. כנראה שמבחוץ זה לא נראה שגרתי".­ כולן יפות במשפחה שלך?"כולן יפות וזה נורא מביך, כי אני לא הייתי היפה של הבית. הקריירה הדוגמנית שלי התחילה בכלל דרך אחותי הגדולה מירב. ביקשו ממנה ללכת לתחרות 'תגלית השנה' והיא לא רצתה, אז היא העבירה את זה אלי. בבית מירב תמיד היתה בפוקוס, ואני הייתי כמו מקל של בית שימוש. אז זה פתאום גרם לי להרגיש טוב, שאני לא מכוערת, וזה השינוי הגדול שהדוגמנות עשתה לי".היא היתה בת 18 כשהשתתפה בתחרות "תגלית השנה", עם לוק לא שגרתי. "היתה אז אופנה של קרחות וגילוחים. עדי ברקן בא לצלם בתצוגת שיער שבה השתתפתי, והזמין אותי להצטלם אצלו, אבל לא יצא מזה כלו ם. מאוחר יותר הציעו לאחותי להשתתף ב'תגלית השנה', והיא העבירה את זה אלי. התקשרתי לעדי ברקן והוא הציע שאני אהיה התגלית שלו".­ היית גם בתחרות הפנים של התשעים כששירז טל זכתה."נכון. בטי רוקוואי שיכנעה אותי להשתתף בתחרות הזאת, וגם בתחרות מיס הוואיין טרופיק. עשיתי הרבה תחרויות, ובשתי האחרונות זכיתי בתור סגנית שנייה".­ ומה קרה איתך אז?"אחרי הפנים של התשעים טסתי לפריז, הייתי שם כמה ימים וזה היה לי ממש סיוט. כל יום בכיתי ולא הבנתי מה קורה. זו היתה הפעם הראשונה שלי לבד בחו"ל, וזה היה מאוד לא אני. היו שם תורים של בנות גבוהות ומהממות, ולא הבנתי מה אני עושה שם. אחרי כמה ימים עברתי לוינה, גרתי שם עם אוריאנה גבעולי והתחילו החיים הטובים. היה נורא כיף".­ ובהמשך?"אני זוכרת בקושי, כי יש לי זיכרון גרוע, אבל טסתי קצת למילאנו, חזרתי לארץ והתגייסתי. היה מזעזע".­ מה עשית בצבא? "קפה ושניים סוכר בבקו"ם. הייתי פקידה של ראש מדור קורסי קצונה. זה היה סיוט יומיומי. רציתי להתגייס וכמובן לא ידעתי מה לבחור, אז נתקעתי בבקו"ם. למזלי, היה לי מפקד שנתן לי לעבוד, והוא שחרר אותי המון . לא עבדתי בתצוגות ­ אז זה לא היה בסטייל לעשות תצוגות ­ אבל היו צילומים, ועשיתי מלא פרסומות בקולנוע".­ ואחרי הצבא?"טסתי קצת לדרום אפריקה כי יש לי שם דודים, ועבדתי שם די הרבה. זה היה למעשה השוק שהכי הרבה עבדתי בו. אחרי חודשיים חזרתי לארץ משום שאני לא מחזיקה הרבה זמן בחו"ל, נמאס לי מהדוגמנות ועזבתי לאילת כדי למלצר, והיה שם ממש נורא".­ מה פתאום לעזוב הכל ולברוח לאילת?"בעיקר בגלל שהעולם הזה הגעיל אותי. זה עולם נורא צבוע ואת צריכה כל הזמן להיות נורא נחמדה, נורא לחייך ולהבין מי נגד מי ומה קורה. לי אין כוח לזה. הרגשתי שאני לא שייכת. תמיד גם התביישתי להגיד שאני דוגמנית. אם היו שואלים אותי מה אני עושה, העדפתי להגיד מלצרית. כל הזמן היו לי בריחות כאלה, פעם לאילת, פעם לניו יורק. אבל כמובן שחזרתי לדגמן, וגם הייתי בכל הסוכנויות בארץ. מדובר במחלה שקשה להיגמל ממנה".­ מה עשית בניו יורק?"למדתי גרפיקה באף.איי.טי. לא ממש דגמנתי, כי רצו שאני אעשה ניתוח באף, ואין סיכוי שאעשה בחיים. מהתחלה בטי רוקוואי אמרה לי 'לא משנה מה יגידו, אל תנתחי את האף בחיים'. את בטי תמיד הערכתי כי היא תותחית בתחום, והיא תמיד צודקת. האף שלי היווה בעיה, זה ברור, ולא קיבלתי הרבה עבודות בגלל זה. לא הייתי נערת קטלוגים מושלמת, זה בטוח".­ נהיו לך רגשי נחיתות כדוגמנית?"ברור. יש דוגמנית בלי רגשי נחיתות? היו לי יותר תסביכי שיער מאשר תסביכי אף. כל הזמן שיגעו אותי על השיער הלא חלק שלי. כבר חשבתי שאם השיער שלי היה חלק מקלות, כל החיים שלי היו נראים אחרת. היום הבנתי שזה לא כך אחרי שסוף סוף גידלתי את השיער, הרבה בזכות הספרים שלי איתן וקולי שהכריחו אותי להשקיע ולגדל. אבל שנים חייתי בתחושה שיש לי את השיער הכי מזעזע בעולם, ושאי אפשר לעשות איתו כלום". 3­4 קילו יותר מדי אחרי שהתחיל החורף בניו יורק, היא חזרה לארץ. "לא נהניתי שם", היא אומרת. "באיטליה נהניתי הרבה יותר, אבל חזרתי משם משום שהיו לי בעיות השמנה. הייתי תמיד שלושה ארבעה קילו יותר מדי בשביל לעבוד ממש. היום אני בתקופה הכי רזה של חיי. היה לי מאוד קשה לעבוד בחו"ל עם עניין המשקל. בארץ היה לי הרבה יותר קל".כך העבירה הניג את השנים בין דוגמנות ללימודי עיצוב ב"ויטל", שכרגיל, לא הסתיימו. "הבנתי שזו היתה טעות איומה. פתחתי את החנות ובזה למעשה הסתיימו החיים שלי, אך התחילו מחדש כשהכרתי את מתי".­ איך הכרתם?"מתי הוא בחבר'ה של אחותי מירב, ואני מכירה אותו שנים. הוא רצה לצאת איתי הרבה לפני, ואני לא הייתי בעניין בגלל שהוא היה בחבר'ה של אחותי. הייתי מאוד שונה מהם. זה היה נראה כמו עולמות נפרדים לגמרי. בראש השנה לפני שלוש שנים הוא שלח לי פרחים לחנות וכתב 'שתהיה לך שנה טובה, מבעלך', וזה היה עוד לפני שיצאנו. אמרתי 'אוי, הבחור אמיץ'. דיברנו בטלפון, הוא הזמין אותי לצאת, יצאנו לאכול ומאז אנחנו ביחד. אנחנו נשואים שנתיים. שלושה שבועות אחרי שהיינו ביחד כבר דיברנו על חתונה. עשרה חודשים לקח לנו , ונראה לי שחיכינו מלא זמן".­ בתור אחת שלא יודעת להחליט, דווקא לגבי זה החלטת די מהר..."מתי הוא הבן אדם שנותן לי הכי הרבה ביטחון. הוא נתן לי הרגשה טובה עם עצמי, וכשהוא אומר שיהיה בסדר אני מאמינה לו. אין בן אדם שעשה לי את זה, לא במשפחה ולא בכלל. אין בן אדם שאני יכולה לסמוך עליו כמו על מתי, וזה הדבר העיקרי. והמוח שלו, כמובן. הוא בן אדם חכם וחריף, וכך גם נקראת החברה שלו. זה מעבר לאהבה, זה הביטחון הזה של להרגיש שאת לא לבד בעולם הנוראי הזה".­ זה מה שעשו לך הנישואים?"יש ממש הבדל גדול בין להיות נשואה ללהיות חברה. רק אחרי החתונה באמת הרגשתי את הביטחון שנכנס לי לחיים. אחרי החתונה הרגשתי שזה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לי, ושזה נתן לי את הדבר שכנראה היה חסר לי. תמיד חשבתי שאני לא מתאימה לנישואים. בהתחלה הייתי בהלם מוחלט מהמסגרת הזו, עד שהשלמתי עם זה שאני חנונית וממוסדת, וזה טוב לי".­ אז למה חזרת עכשיו לדוגמנות?"הייתי בטוחה שההפסקה שלקחתי זו פרשת דרכים, ושממש לא אחזור לדגמן. היה חורף ונורא שיעמם לי, לא יכולתי ללכת לים, אז הלכתי לבקר את מושיק על הסט של הצלם רון קדמי. רון רצה אותי לשני צילומים ל'עלית', וזה החזיר אותי לכל הסיפור, למרות שאז חשבתי שהוא צילם אותי בגלל שאני מבוגרת והיה צריך לעבודה הזו אשה מבוגרת. מושיק היה מאוד בעניין ודחף אותי. ב'יולי' עבדו על זה, והנה עשיתי את הפרסומת ל'רנו' עם קים איגלינסקי. אבל זה לא שייקחו אותי היום פתאום לקמפיינים לג'ינסים. גם ל'קסטרו' לא ייקחו אותי, אני מבטיחה לך. בכל אופן, באישיות שלי יש תמיד שני קולות, אחד שרוצה ואחד שלא רוצה. בסופו של דבר דוגמנות זה לא כזה פאן, בעיקר כשזה יומיומי. כשמתחילים לזלזל בך ובזמן שלך, וכשאת יושבת ומחכה במדידות סתם כמו דבילית, זה נותן הרגשה נוראית. לא בא לי על זה. אני לא מבינה למה אנשים מתייחסים ככה, זה פשוט מגעיל אותי להיות קשורה לדבר הזה".