תמיד אמרת: טוב למות בעד ארצנו העיר אופקים סופדת לפטריק פרג אמיר בוחבוט 11/04/02 פקד פטריק פרג (פרץ), בן ,30 קצין האג"מ של יחידת המסתערבים במשמר הגבול, שנהרג ביום חמישי שעבר במהלך מבצע ללכידת מבוקש בכיר בשטחים, הובא למנוחות ביום שישי בחלקה הצבאית של בית העלמין באופקים. אלפים ליוו אותו בדרכו האחרונה, ביניהם השר לביטחון פנים, עוזי לנדאו, מפכ"ל המשטרה שלמה אהרונישקי, מפקד מג"ב יעקב גנות, מפקד המחוז הדרומי, יצחק אהרונוביץ, לוחמים ושוטרים. מפקד יחידת המסתערבים, סגן­ניצב ע', ספד לו: "נעים הליכות, שקט ואהוב. היית מקצוען חסר פשרות. הוערכת תמיד כמעולה. תחסר לנו מאוד".רחל פרץ, אחותו הקטנה, בכתה בכי קורע לב ואמרה: "אחי היקר, איפה אתה? אנחנו כאן. אמרת תמיד 'טוב למות בעד ארצנו'. אמרת 'אמא, יהיה בסדר'. עם מי אני אתייעץ עכשיו? תמיד הלכת בדרך המלך, דרך ישרה והגונה. אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר?".מפכ"ל המשטרה, אהרונישקי, ספד: "אנחנו מלווים היום בדרכו האחרונה את אחד מטובי בנינו. אחד שתמיד חיפש להיות בראש. אחד מאלה שבזכותם אנחנו חיים פה היום. תדעו שפטריק הלך כגיבור שנלחם והגן ללא חת. גיבור של עם ישראל למען העם. נזכור אותו לעד. אופקים גידלה גיבור גדול בעם ישראל".השר לבטחון פנים, עוזי לנדאו, אמר בהלוויה: "מאז גיוסו למג"ב לפני כ­12 שנים, קשר פטריק את גורלו עם יחידת המסתערבים, כלוחם למופת וקצין מצטיין. דוגמא למסירות ואומץ לב. הוא קודם בסולם הדרגות בלוח זמנים מקוצר ביחידת המסתערבים. זו אצולה אריסטוקרטית שתובעת מאנשיה כל דבר, לעתים את הכל. הוא השתתף בעשרות מבצעים שלא ניתן לדבר עליהם עדיין. ביום חמישי יצאה היחידה לסגור חשבון עם אחד ממסוכני המחבלים, ופטריק נפל. עמוק היגון וגדול הכאב. במותך ציווית לנו את החיים. אני מצדיע לך בשם ממשלת ישראל". פטריק פרג ז"ל הותיר אחריו אישה, תינוק, אם וארבעה אחים ואחיות. סנטימטר מעל השכפ"צ בטרם תמה שנת האבל על מות האב ממחלה קשה, התבשרה משפחת פרג מאופקים על אובדן הבן, פקד פטריק פרג, קצין המבצעים של יחידת המסתערבים של מג"ב איו"ש, שנהרג בחברון בשבוע שעבר. פטריק היה נשוי לאלה ואב לעילאי, בן תשעה חודשים."אני לא יודע איך האמא תתמודד עם זה", סיפר מאיר, גיסו. "אחרי שהאב נפטר, פטריק ניסה למלא את תפקידו ולתמוך במשפחה, למרות שלא היה הבן הבכור. הוא אמר להם שהמוות בא מדרך העולם. מותו הוא אבדה גדולה למשפחה ולכל עם ישראל."פטריק היה בן אדם מיוחד. הוא אהב את המדינה ואת מה שעשה עבורה. הציעו לו תפקידים מכובדים יותר בצבא, אבל הוא בכלל לא חשב על זה. בחג השני, כשהיה כאן באופקים, הוא אמר לי שהוא מוכן למות למען המדינה. ובכל זאת, הוא תכנן להמשיך בקריירה צבאית ולהגיע לדרגים גבוהים מאוד. גם מפקדיו צפו לו עתיד, לא היה גבול לשאיפות הצבאיות שלו. "בפסח שני, יום לפני שנהרג", נזכר מאיר, "פטריק היה מבסוט ומאושר. הכנו יחד ארוחת צהרים ואחר כך הוא תפס את התינוק שלו והתחיל לרקוד אתו ולהשתולל. הוא גם קנה מצלמת וידאו וצילם את כל המשפחה תמונה משפחתית, כדי לגבש אותנו".אשתו של פטריק, אלה, גם היא ילידת אופקים. השניים נישאו לפני שנתיים בדיוק, לאחר שמונה שנות חברות. הם התגוררו בראש העין, בין מקום עבודתו בשכם ובין מקום עבודתה בתל אביב, כמנהלת מרפאה. לאחרונה הם קנו בית חדש במודיעין, אליו פטריק לא יזכה להיכנס."ביום חמישי הוא היה צריך לצאת בחמש וחצי בבוקר", סיפרה אלה, "אבל הוא לא התעורר. בשש הערתי אותו, הוא מיהר מאוד, התלבש, עמד לצאת מהבית ואז נזכר שלא נישק אותי כמו שהיה רגיל. הוא חזר לנשק אותי והלך. זו היתה הפעם האחרונה שראיתי אותו. בעשר דיברתי אתו שוב, הוא אמר שאמנם הגיע לצבא מאוחר, אבל בסוף הכל הסתדר. הוא נהרג בדיוק שעה וארבעים דקות אחרי השיחה שלנו."פטריק תמיד היה שומר על סודיות מבצעית. גם כשהיו מגיעים אלינו הביתה אנשים שרצו לתכנן תוכנית עבודה, הוא היה מסתגר אתם בחדר. ידעתי שהעבודה מסכנת את החיים שלו, אבל חיינו עם זה. עילאי, הבן שלנו, לא מבין מה שקרה אבל כל הזמן הוא קורא לאבא, מחכה שיבוא".פטריק, מספרים חבריו, אהב לטייל ולעזור, וחשב היטב לפני כל דבר שעשה. הוא היה בעל כושר ביטוי גבוה ורבים ממכריו באו לשמוע בעצתו. מפקדיו סיפרו שהיה אחראי ע ל תכנון מבצעים סודיים רבים, אשר תרמו ללכידת מבוקשים ולהצלת חיים. הוא נהרג במרדף אחרי מבוקש בכיר, מירייה אחת של צלף אל חזהו, שפגעה במרחק סנטימטר מהשכפ"צ אותו לבש. חבריו לפעולה סיפרו על אש שהקיפה אותם מכל הכיוונים, אך לא פגעה באף אחד מהם. כדור אחד בודד הוא שגרם לאובדן הנורא הזה.