מילים, מנגינה ושורשים שיר עברי - יש או אין, ואם כן מהו בכלל שי להב 12/04/02 בוא שיר עברי, מן הגן, מן העמק, ועכשיו עצור רגע שנראה אותך. הגיע הזמן, בואכה יום העצמאות ה­54, להתנגח חזיתית בסוגיה אם מדובר אכן ביצור אורגני שמצליח לחיות, לנשום ולרונן בכוחות עצמו, או שמא עסקינן במגוון שירים מיובאים, שפשוט זכו לכסות השפה העברית. ובפרפראזה על אחת מלהטוטניות השפה הגדולות, יונה וולך ז"ל: אם יש שיר עברי הביאוהו לכאן ונדעהו, נדבר גלויות יש או אין, וכולי. ולא מדובר בפלפול סרק של חובבי מוזיקה משועממים, אלא בדיון ברומה של אומה, שהרי אם נקבע מפורשות שטרם עוצב היצור העצמאי המכונה שיר עברי, נודה בכך למעשה כי במשך למעלה מ­50 שנות קוממיות לא הצלחנו לפתח את אחד מרכיבי התרבות הבסיסיים ביותר.במצבנו הנוכחי, שבו קוראים תיגר על עצם קיומה של המדינה, הודאה כזו היא מביכה במיוחד. מצד שני, קביעה חד משמעית בדבר קיומו של שיר עברי אמיתי תצריך דוגמאות. ואז, מתוך ה"כן" נצטרך גם לומר "לא". רק לצורך המחשה, אם נכתיר את מה שמכונה "מוזיקה אתנית" כספקית השירים העבריים ה"אמיתיים", למעשה נגדיר את השאר כחקיינים. שלא לדבר על החייאת המלחמה האמיתית במזרח התיכון ­ בין חובבי המוזיקה המז רחית ומעליביה. בקיצור, נושא מורכב וקשה לפיצוח.אפשר, כמובן, לפתור הכל בדרכים פשוטות, כמו למשל אלה של נתיבה בן יהודה ­ "שיר עברי זה משהו ששרנו בפלמ"ח, זה הכל", ולחלופין ­ של אביהו מדינה: "אנשי מוזיאון הסמיתסוניאן מארה"ב עשו כאן מחקר של שלוש שנים כדי לגלות מהי מוזיקה ישראלית אופיינית. ומה היתה המסקנה שלהם? אביהו מדינה".גם מבחינתו של נחום היימן, מדובר בסוגיה פשוטה למדי. השיר העברי, לשיטתו, הוא חלק מהמטען הגנטי שנושא איתו כל יהודי. "כשלמדתי במדרשה למורים למוזיקה בירושלים ערכתי מחקר מקיף", הוא מסביר, "ובו השוויתי בין טעמי המקרא התימניים של היום למזמורי תפילה נוצריים מראשית ימי הנצרות. גיליתי הקבלה מדהימה של 95 אחוז. היות והטעמים התימניים הם הדבר הכי קרוב למוזיקה היהודית של ימי בית שני, המסקנה היא שהנצרות השתמשה במוזיקה הזו כדי להפיץ את עצמה. לכן, בעצם, המקור לכל המוזיקה בעולם המערבי היה אותם שירים, וגם היהודים שלא גדלו בתימן הושפעו מהם. "היום, המוזיקה הישראלית נראית הרבה יותר אקלקטית ומלאת קטבים ממה שהיא באמת, בגלל השפעה אדירה של דברים מחו"ל, מה שלא קרה עד שנות ה­70, ובגלל משקל יתר שנותנים להפקה ולדימוי. פעם לדוגמה, הקלטתי באותו אולפן עם אביב גפן. שמעתי מנגינה שלו שמצאה חן בעיני, שהוא עשה כרוק כסאח. רשמתי את התווים ולמחרת, כשהוא הגיע, ניגנתי אותה קלאסי על הפסנתר. הוא בא, הדביל המתוק הזה, ואמר לי 'מנגינה יפה'. עניתי לו 'חמור, זה אתה הקלטת אתמול'. לכן אני אומר שמתחת לכל העטיפות, המנגינות של כולנו דומות מאוד".גם אהוד בנאי, שפעם שר כי בגלגול אחר היה צפרדע, גילה לאחרונה כי בגלגול נוסף שלו הוא מוקם אי שם במזרח אירופה. הרחק­הרחק מרחוב האגס אחד: "מאוד יכול להיות שבגלגול הקודם שלי הייתי חסיד גליציאני. אני מקשיב עכשיו הרבה לתקליט של חוה אלברשטיין והכלייזמטיקס, שעושים יידיש, ואתה לא מאמין איך שזה גורם לי לדמוע. אני בפירוש מרגיש שאלה השורשים שלי, למרות שכידוע אין לי במשפחה יותר מדי דוברי יידיש, כנראה בגלל שאני יהודי".מחזק את העניין מכיוון אחר אהוד מנור: "מה שגירה אותי יותר מכל לכתוב, היו השירים של גרשווין, קול פורטר וארווין ברלין. הנסיונות הראשונים שלי בכתיבה היו כתיבה בראש של מילים בעברית ללחנים שלהם. במשך תקופה ממושכת אחר כך הרגשתי מעין תחושת אשם על כך שאני אוהב תרבות זרה, ורק אחרי הרבה זמן הבנתי שבעצם רוב אלה שאהבתי היו יהודים. לא הייתי נסחף לקביעות נחרצות על קשר גנטי, אבל ­ עובדה".עובדה שונה בתכלית היא, שעם כל הכבוד לעומק השורשים ולמבנה הדי.אן.איי, בפועל, שירים שהוגדרו כ"ישראליים" בידי הממסד התרבותי והתקשורתי במרבית ימיה של המדינה הגיעו ממקור מסוים ומוגדר מאוד. חלק הארי של מה שמכונה היום "שירי ארץ ישראל הישנה והטובה" הגיע ישירות או בעקיפין, ממזרח אירופה הישנה והכאובה. סיכם באלגנטיות טיפוסית רפול, שנשאל פעם איזה שירים עבריים הוא מעדיף וענה "שירים רוסיים".מקור ההשפעה המזרח אירופית היה קודם כל גאוגראפי. בני העליות הראשונות, שהגיעו בעיקר משם, ייבאו לארץ ישראל את הליריות הרוסית. בהמשך, כבר דובר גם בטעמים אידאולוגיים. חיים חפר, שכתב אינספור טקסטים ללחנים רוסיים, מסביר: "כולנו היינו מאוהבים בצבא האדום, והחיבורים האלה נבעו הרבה פעמים יותר מאידאולוגיה מאשר מצורך טבעי. אחרת, מה פתאום לשיר 'פרשים קוזאקים בגדודי מיליונים­יונים דוהרים לקרב'? חוץ מזה, מדובר בשירים שעסקו הרבה באהבה ובגבורה הרואיים, גדולים מהח יים, סגנון שמתאים מאוד למדינה שבדרך". חפר מוצא גם הסבר נוסף, מקצועי יותר, לרומן המוזיקלי עם אמא רוסיה: "השפה העברית מתאימה רק ללחנים מארצות מסוימות, כי היא מורכבת מהרבה הברות. לכן השתמשנו בעיקר בשירים צרפתיים או רוסיים, שנכתבו מראש עם הברות רבות".חייבים לציין, בהקשר הזה, שבתוך הים הגדול דלעיל היו גם כמה איים, בדמותם של מלחינים שניסו להמיר את הדבקות לרוסיה בדבקה. נחום נרדי היה בין הראשונים ששילבו, במלאכותיות מוצהרת אמנם, אך בכישרון ניכר, בין השירים המזרח אירופיים לאלמנטים מזרח תיכוניים, במסגרת המגמה להשיל את הגלותיות ולברוא ישראליות חדשה. בין המלחינים הבולטים בתחום ניתן למנות את עמנואל זמיר ("דבקת החמור"), ידידיה אדמון ("את אדמה") ואת מתתיהו שלם, אבי ז'אנר ה­"הו הו". שלם כתב אינספור שירי רועים, דוגמת "רועה ורועה" ("היא לו, הוא לה, שתי עיניים אהבה"), וכמובן את "שיבולת בשדה"."שורה שלמה של מלחינים בולטים, ואני בתוכם", משחזר נחום היימן, "כתבו שירה לירית, שמושפעת מאוד מהרוסים. אצל נעמי שמר, נורית הירש ואצלי יש קווי מתאר שהגיעו ישירות מדוד זהבי וממרדכי זעירא, שצמחו בבתים שמקורם בעליות הראשונות. מה גם שלמשוררים בולטים, כמו אלתרמן ושלונסקי, היתה נהייה לרוסית, ככה שהמלחין היה חייב להתאים את עצמו לסגנון. בשנים האלו הבזיקו מעט מאוד, מעט מדי, מאורות מזרחיים. באופן אישי, המוזיקה המזרחית, שנתפסה בעיני לאורך שנים כזבל של התחנה המרכזית, התבררה לי בשנים האחרונות כנהדרת".אם אצל היימן ניתן לאתר הלקאה עצמית, הרי שחפר עדיין מחופר עמוק בעמדותיו הישנות: "כתבתי עם סשה ארגוב יותר ממאה פזמונים, ולמרות שהוא הגיע כאיש מבוגר מפולין הרגשת שהוא אורגינל­אורגינל. משהו שצומח רק פה. ההמשך הישיר שלו זה יוני רכטר ומתי כספי. גם בתיאטרון לי לה לו הבמאי היה פולני, ויצא משם שיר כמו 'כלניות'. ו'אני מצפת'? יש משהו יותר ישראלי מצפת?".כמובן שיש, וקוראים לו אביהו מדינה. לפחות לדעתו. "השיר העברי האמיתי", קובע האיש שלהט המחאה שלו משול בחוזקו רק לאש התמיד של האולימפיאדות, "הוא שילוב של כל האלמנטים שיש כאן. זה המקום היחידי בעולם שאתה יכול לשמוע בו באופן טבעי הודי, רוסי, רוק ותימני בלי לשאול מאיפה זה הגיע. אבל רק השירים שמערבבים בין הדברים הם שירים עבריים אמיתיים. לצערנו, ה תקשורת הישראלית שהיתה אמורה לעצב את הטעם, עשתה מלאכתה לא נאמנה וניסתה לדכא יוצרים אותנטיים בדרך שקרית".­ השירים שלך הם לדעתך תערובת? הרבה יכנו אותם "מוזיקה מזרחית", בלי להתייחס כרגע לאיכות."'אל תשליכני לעת זיקנה' זה מזרחי? איפה אתה חי? מה זה מזרחי בכלל?"­ או.קיי, רוק ישראלי זה מבחינתך שיר עברי?"הרוק הישראלי לא מאפיין את ישראל. בכלל, אלה שלא מערבבים בין הסגנונות ומנסים לשמור על טוהר הגזע לא מצליחים לאורך זמן, כי למוזיקה שלהם אין חיות, היא קמלה".אוי, רוק ישראלי. מהז'אנרים המושמצים, השנויים במחלוקת והמוספדים ביותר עלי אדמות. אלא שאם חושבים על זה לרגע, וממשיכים במסע המוזיקלי, הרי שרבים מהאמנים שנחשבים כ"ישראלים" באופן מובהק פילסו את דרכם אל ההכרה בליווי גיטרות חשמליות. בתחילת שנות ה­70, כשהארץ נפתחה סוף­סוף להשפעות מוזיקליות חיצוניות, פרחו אמנים שהושפעו ישירות ממהפכת הרוקנרול דוברת האנגלית, וכיום רבים מבני ה­30 ומטה רואים בהם את מחברי השירים העבריים האולטימטיביים. מדובר, למשל, באריק איינשטיין, שלום חנוך, להקת כוורת ובעצם כל הרכב שדני סנדרסון היה מעורב בו, ארי אל זילבר, מאיר אריאל ז"ל ועוד.בעשור הבא, שנות ה­80, הרוק הישראלי הפך למוזיקה הפופולרית ביותר, לפחות על פי מה שהשתקף בתקשורת, והצמיח אינספור להיטים שהממסד התרבותי בהחלט ראה בהם שירים עבריים אותנטיים ומייצגים. אלא שבניגוד ליוצרים כמו נרדי, שמטרתם המוצהרת היתה לפתח מוזיקה הבנויה מאלמנטים מקומיים, מרבית הרוקרים הסתובבו בדיזנגוף וחלמו שהם מהלכים בסוהו. או בצ'לסי. לבטח לא בשדות בית לחם. ולמרות זאת, העובדה שהעמק מבחינתם היה חלום בלהות לא הפריעה להרכבים כמו תיסלם לזכות בזיהוי ישראלי למהדרין. יאיר ניצני, האיש שדפק את הברזים בלהקה, נזכר: "כשעשינו את הדברים אז, רצינו להיות הכי מעודכנים שאפשר ביחס לעולם. אבל במבחן הזמן, יצא שיש משהו נורא ישראלי במוזיקה שלנו. כנראה שכמה שלא נרצה לראות את עצמנו כבינלאומיים, ההשפעה העיקרית עלינו היא מאיפה שגדלנו. זו אחת הסיבות שבגללה יזהר אשדות ואני הצלחנו עם עפרה חזה בחו"ל, בניגוד למפיקים בינלאומיים. אנחנו מכירים מוזיקה תימנית, נרצה או לא נרצה".ישראל ברייט, מנהיג להקת השמחות, מחזק: "כולנו סופר מודעים לאוף­ביטים האתניים, למקצב של שלושה רבעים. גם הרוקרים. בגלל זה מתופף ישראלי בארה"ב הוא אוטומטית אתני, גם אם קוראים לו זילברשטיין והוא ניגן פה בלהקת רוק". אבל ברייט, שהלהקה שלו היא סינתזה ברורה בין אלמנטים מזרחיים ומערביים, נשמע היום קרוב יותר לאביהו מדינה מלרמי פורטיס: "אלה שגדלו פה מתוך הנחה שכוורת ותיסלם זו מוזיקה ישראלית נשארו בלי בית. כל ממשיכי הקו הרוקי הנקי עושים תורנות על שמורת טבע. מסתבר שהעם הישראלי לא גדל על זה באמת. כשהגענו אל עצמנו, חזרנו לדברים אחרים ומוקדמים בהרבה, למרות שכאילו גדלנו על תמוז. רק השבוע נתקלתי בעוד פיוט של רבי שלום שבזי, שלא משנה באיזה עיבוד תשים אותו, הוא יוצא להיט בינלאומי".מי שנחלץ להגנת הרוק, כז'אנר היוצר שירים עבריים לגיטימיים, הוא דווקא אמן שהרוקרים מעריצים בגלל סממנים אותנטיים או אתניים שהחדיר לדיסטורשן. קבלו את אהוד בנאי: "אם תלחץ עלי, זאת אומרת ממש תלחץ עלי, אני אגיד שבסופו של דבר אני מרגיש הכי קרוב לרוק. גם אם אני מדבר בשפה עממית היא שייכת לז'אנר הרוק, שממנו יצאתי ואליו אני מרגיש הכי שייך. זה גם התחום שממנו צמחו השירים העבריים הכי מעניינים, בניגוד למוזיקה הים תיכונית שהיא די תקועה. אני לא מדבר על שלמה בר, שהוא מוזיקאי רציני, אלא על שרית חדד. אבל גם עם שלמה יש לי ויכוח קבוע. אני מסביר לו שפה זה לא כפר טודרא, ואין שום סיבה ששיר עברי לא יושפע גם מניל יאנג, ואן מוריסון ובוב דילן".ניתוח של שירי הרוק שכן הצליחו לחדור כאן ללב הקונצנזוס, מלמד שהם עשו זאת בעיקר תודות לטקסט. מדובר במילים שמצליחות לגעת באמצעות תחושת שייכות עזה למקום (ע"ע אהוד בנאי), שנינות יתרה ("סוף עונת התפוזים"), ובעיקר ­ הומור מרכך. הומור שמקדשו מצוי אמנם ב"סיפורי פוגי", אבל מאפיין גם הרכבים מאוחרים בהרבה, כמו משינה וזקני צפת. דני ניב, המוכר לרובם יותר כמוקי, מדגים ומנמק: "כשאני שומע ב'ארול' של מאיר אריאל צירוף כמו 'דורך ת'זה', מדובר בדבר הכי ישראלי שיכול להיות. גם אם תתרגם את זה לאנגלית ותסביר לאמריקני את כל המשמעויות והמשחקים הלשוניים, הוא אף פעם לא יצליח להבין את הקטע, כמו ישראלי".ובכלל ­ לא שחשפנו כאן תגלית מרעישה, אבל המבחן הבסיסי להפיכתו של שיר עברי לקלאסיקה מצוי במילותיו. חיים חפר, שעבר את המבחן בהצלחה יתרה, מסביר: "הסוד מצוי בחיבור בין הלחן והטקסט. אם החיבור מוצלח, אף אחד לא ישים לב שהלחן הוא בכלל לא מכאן. למשל, את 'אח, איזה יום יפה' כתבתי בכלל לפי לחן אמריקני. הלחן של 'אנו כיתת סיירים' שנחשב לקלאסיקה, הוא בכלל מתוך שיר צרפתי שמדבר על החור הקטן שמנקב הכרטיסן בכניסה למטרו. חלק גדול מהשירים הישנים שלנו בנויים על לחנים צרפתיים, שהגיעו אחרי ששמואל בונים הביא לי תקליטים של רביעית השאנסוניירים מפריז. בקיצור, מנגינה יפה והתאמה נכונה של מילים עבריות מספיקות כדי שהשיר יהיה עברי לכל דבר".אהוד מנור, עוד פזמונאי שחתום על אינספור שירים המוגדרים כ"ישראלי טיפוסי", מחזק: "לדעתי, מה שהופך שיר עברי לעברי במיוחד זו הפזמונאות המקומית, שקשורה למציאות בארץ יותר מבכל ארץ אחרת, אולי פרט לראפ השחור. דווקא גודש ההשפעות הזרות עלינו תרם מאוד ליצירה המקורית, כי הוא אילץ את הכותבים לגלות את השפה העברית ולהתאים אותה להלך הרוחות הכללי של המוזיקה העולמית. התוצאה היא, שהפזמונאות היא מהמפותחות שבאמנויות בארץ. אני מאוד מעריך את הישראלים ששרים באנגלית, ושומע הרבה תוצרים עכשוויים מוצלחים של זה, כמו אצל אסף שריג ויובל שפריר. אבל, להישגים ולפסגות אמנותיות מרגשים ועמ וקים, ישראלים יכולים להגיע רק בעברית. כמו שכבר כתבתי פעם ­ רק מילה בעברית חודרת אל עורקיי".אם נחזור לעניין השנינות וההומור החבר'מני בטקסטים, הרי שישנה תופעה אחת שהיא באמת המצאה ישראלית ייחודית, וניתן לשרטט באמצעותה קו רציף לאורך השנים. מדובר בלהקה הצבאית. דני סנדרסון, אחד מתוך מיליוני כוכבים שצמחו מתוך מוסד הכלאיים המוזר הזה, מנתח: "כבר בלהקות כמו הצ'יזבטרון, שהשפיעו אנושות על הלהקות הצבאיות בזמני, היתה כתיבה שנונה, עם הומור וציניות קלה שמאוד השפיעו עלי. השירים של יחיאל מוהר, לדוגמה. זה מין משהו שורשי, עמך­אי, ילקוט­כזבימי כזה שבאמת עובר לאורך בצל ירוק, גשר הירקון, התרנגולים, הגשש החיוור וכוורת". וזה עבר גם הלאה. שיר כמו "רכבת לילה לקהיר" בהחלט מצלצל כמו יציאה של להקה צבאית. נכון, לא להקת הנח"ל, אלא יותר בכיוון של צוות הווי פיקוד העורף, אבל עדיין צוות הווי.השפעתן של הלהקות הצבאיות על השיר העברי לא התמצתה רק במילים. מדובר גם בפיתוח השירה באמצעות אנסמבל, על כל המשתמע מכך מבחינה קולית, בשילוב בין שירים למערכונים, במוסר העבודה הקשוח ובעיקר ­ ביצירת גשר בין דורות. סנדרס ון מסביר: "הלהקות בזמני ביצעו הרבה שירים מעשורים קודמים. לצורך זה עברנו על כל השירים האלה, וזה היה ממש מין קורס, הכשרה להכרת המוזיקה שבאופן טבעי לא הייתי שומע בכלל".אחת מתוצאות ההשפעה של הלהקות הצבאיות על השיר העברי היתה הפיכתה של מרבית המוזיקה הישראלית לסניף משגשג של מפלגת המרכז. הצורך המתמיד להישמע כמו "אחד מהחבר'ה", ולהתחבב על מגוון רחב של קהלים עיצב עם השנים איזשהו שטנץ קבוע של שיר עברי מצליח, שמתאפיין בהידבקות למרכזה של הדרך. לא תמצאו שם שירי אהבה מתקתקים, מצד אחד, אבל גם לא רוק כסאח מתריס. וכמאמר כוורת, הלהקה שרשמה פטנט על הנוסחה: "לא צעירה מדי, לא גבוהה מדי. לא נמוכה מדי, ככה היא באמצע. לא חכמה מדי, לא טיפשה מדי, היא כל מה שרציתי לפי המידה".הפרספקטיבה של בן הדור הצעיר, שקצת נמאס לו להינעל בגבולותיו הצרים של השיר העברי, מוענקת בחסות מוקי: "יש בפירוש בנאליות שחוזרת על עצמה במלודיות פה. נכון, מתוך הבנאליות הזו צמחו דברים מופלאים, כמו רוב השירים של אריק איינשטיין, או לחנים מצמררים של אביב גפן, אבל זה עדיין אותו שטנץ. הבנאליות הזו מתבטאית בעיקר בעיבודים, ש­98 אחו ז מהם סובלים מסאונד נוראי. ואני עוד לארג'. בג'מייקה אתה מגיע לאולפן, שיש בו ציוד בינוני, ויוצא משם סאונד מדהים. זה לא נובע מציוד, אלא מווייב, מתפיסה, שעוד לא עוצבה כאן".מעבר להשפעה על המלודיות, נוסחת ה"ככה היא באמצע" יושמה אינספור פעמים גם בטקסטים ובתוכני השירים. סנדרסון (שכתב את השיר דלעיל יחד עם אלון אולארצ'יק ומנחם זילברמן) מנתח: "האופי הצברי המאצ'ואיסטי הזה, חוסר היכולת לחשוף רגשות אמיתיים, אפיין את השירים פה עד לא מזמן. בכל התרבות הילקוט­כזבימית היה קשה לכתוב 'אני אוהב אותך', כמו שכל אמריקני עם גיטרה עושה בקלות. היה צריך לחכות עד שארקדי דוכין יעלה לארץ כדי לשמוע 'אני זקוק לך'. הכי קרוב שאני הגעתי אליו היה 'חושב עלייך'".הסולידיות הזו, כמעט בכל מחיר, מאפיינת עוד נדבך מרכזי של השיר העברי ­ המבצעים. אם תחשבו על זה, הרי שכדי לזכות במעמד של קלאסיקה, שיר עברי חייב להיות מבוצע בידי זמר שנהנה בעצמו מדימוי "ישראלי". דימוי הנוצר, קודם כל, מסממנים חיצוניים בעיקרם, ולאו דווקא אמנותיים. ואם נפרוט את זה ­ מבצע של קלאסיקה ישראלית צריך להתלבש פשוט, רצוי בג'ינס ובטי שירט (שלמה ארצי), להיראות במקומות עממיים כמו אצטדיון בלומפילד (אריק איינשטיין), ולסגל לעצמו צורת שירה כאילו מחופפת וחצופה (אריאל זילבר). בקיצור, להיות גידי גוב. הביטוי המזוקק ביותר של העניין מתנוסס על עטיפת האלבום "שירי חג ומועד ונופל" של מאיר אריאל. האמן מצולם שם כשהוא שרוע על עץ אקליפטוס, במכנסיים קצרים, נעלי פלדיום(!) ורעמת תלתלים מתבדרת. שנאמר, יותר מזה אנחנו לא צריכים.לא פלא שזמר כמו צביקה פיק, שהעז לגדל שיער, להתאפר ולהתהלך במלבושים "מוזרים", מעולם לא נתפס כאן כזמר "ישראלי", למרות שהיה אחראי להמוני שלאגרים ולתרומה מכרעת על המוזיקה המקומית. השטנץ הזה קיים גם בשדה הזמר הנשי, שחייב לאורך שנים הופעה של זמרת נאה, אבל לא פרובוקטיבית מדי, המצוידת בשמלה ארוכה ובגיטרה אקוסטית. חוה אלברשטיין, יהודית רביץ וכו'. החריג הוא כמובן ריטה, אבל כאן מדובר בתופעה ייחודית במונחים בינלאומיים בכלל. ואגב, גם המבטא הוא קריטי. שירה המדגישה ח' ו­ע' לא תרמה בעבר, בלשון המעטה, להפיכת שיר לקלאסיקה עברית. היום דומה שהמצב התהפך.בסופו של יום, זהות המבצע עשויה להיות הגורם המכריע בהפיכתו של שיר ל"עברי", או כפי שמגדיר זאת חיים חפר: "כל מה שיהורם גאון ואריק איינשטיין ישירו, ייחשב כישראלי". מה שנכון. במקרה של איינשטיין, למשל, רבים ממעריציו לא יבדילו בין "אני ואתה נשנה את העולם", לבין "שיר השיירה" (שיובא מיוון), "שכשנבוא" (כנ"ל), או "אמרו לו" (שמוצאו איטלקי). די לשמוע את הקול החם והמוכר הזה, כדי להרגיש במרכזו של קומזיץ.אם צריך לשים את האצבע על אמן אחד, שהצליח לפצח את אותו קוד עלום שממנו מורכב השיר העברי, אריק איינשטיין יהיה אופציה לא רעה בכלל. שם אפשרי אחר הוא שלום חנוך, שהביוגרפיה שלו כמעט ממצה את הגלגולים שסקרנו לעיל. קיבוצניק, בוגר להקה צבאית שהחל את דרכו עם שירים ברוח התרנגולים, היה חבר בשלושרים, הפך לאחד מחלוצי השירה האישית והאינטימית ב"אדם בתוך עצמו" ואז הביא את הרוק הישראלי לנקודות שיא אמנותיות ומסחריות. אבל חנוך, ואפילו איינשטיין, לא הצליחו להתחבב על חתך כל כך מגוון של החברה הישראלית כפי שעשה יוצר אחר. אמן ששיריו לא תמיד זכו להכרה הממסדית של קלאסיקות עבריות, אבל בפועל, ממשיך לייצר את השירים העבריים האולטימטיביים, מבחינת יכולת התחבבות על קהלים רחבים. מוקי מסדר לו את הכניסה: "תכל'ס, הכי ישראלי שיש זה שלמה ארצי. הוא הצליח לפצח את הקוד ולהתחבר לכל סוגי הישראלים במשך המון שנים. עד עכשיו".­ יופי, פצח לי את הקוד ונמצא שורה תחתונה לכל הכתבה הזו."תאמין לי שאני עובד על זה". ואחרי הכל, בהחלט יכול להיות שאנחנו מקדימים את המאוחר. ש­54 שנים רחוקות מלהיות פרק זמן מספיק בכדי לתרבת כאן זן ייחודי של מוזיקה. שהשיר העברי הוא, עדיין, כמו צמח בר. מסכם, בהתאמה, נחום היימן: "מה בוער? אנחנו מתנהגים כמו מישהו שכרגע רק סיימו להקים מולו גשר ענק, בדיוק הניחו את האספלט וקנו לו נעלי התעמלות, והוא כבר רוצה לרוץ עליו. זה לא עובד ככה. חכו עוד 200 שנה". ב* * * ו­כולם ביחד השירה בציבור, אותה תופעה כל כך ישראלית, היא אולי ההוכחה הטובה ביותר לקיומו של השיר העברי. מה שבעבר היה שם נרדף לארכאיות ולעולם הולך ונעלם, הפך באחרונה לטירוף של ממש, שבפירוש ממחיש סוג של מקוריות עברית אחידה. אחידות שיש לה שני פנים.קודם כל, מדובר בתופעה משותפת לכל המגזרים בחברה ולכל אזורי הארץ, החל מלהיט היסטרי במושבים נידחים ועד לטרנד לוהט בקפה הבימה בערבי שישי. הפן השני, והמרתק עוד יותר, קשור בתכנים: שירה בציבור לא מוקדשת היום רק לשירי האספסת והפרשים הקוזאקים, אלא גם ליצירותיהם של זוהר ארגוב, חיים משה ודקלון, שמשתלבות באופן הטבעי ביותר בתוך הרפרטואר הישן.לפני כשבוע יצא סינגל חדש ­ "שירת רבים" שכתבה והלחינה תלמה אליגון, מין המנון בביצוע 20 מהבולטים שבמנחי השירה בציבור בארץ (כולל אליגון) וביניהם אפי נצר, גבי ברלין ושרהל'ה שרון. מין "אנחנו העולם", נכון לעכשיו, וזה הולך ככה: "נשיר בלב נשיר כאב / נשיר את כל התקוות / נשיר ביחד נשתלב / ונגשר לבבות / שירים שצליליהם דמעות / נשיר שעות על שעות/ שירים ברוח קלילה / שירת רבים זו תפילה".* * * עם קברניט לו, רגל מעץ בראשית השבוע נפטר הזמר בני ברמן, בגיל 63, מסרטן. לברמן היתה תרומה נכבדה למה שמכונה "שירי ארץ ישראל הישנה והטובה" וכדרכם של מרבית השירים האלה, יצירותיו מוכרות היום הרבה יותר ממנו. "בפונדק קטן" (רגל מעץ) למשל, "שיר הליצן", "שני קבצנים וחמורון אחד", "פרידת המלח", "כמה טוב". שירים שמאכלסים בקביעות מחרוזות שירה בציבור, שברמן הביע את סלידתו ממנה בראיון לפני כשנה: "הם הורסים את הזמר העברי ואת האמנים המופיעים. למה שאדם יקח זמר, כשהוא יכול לקחת מישהו שעושה מחרוזת רק של התחלות שירים?" אמר.הוא גדל בנתניה, ובגיל צעיר החל לנגן. האקורדיון הכניס אותו ללהקת פיקוד צפון, שבה הטביע את חותמו בחיקוי צליל פרסות בשיר "הכל בגלל מסמר קטן". "בפונדק קטן", שהקליט עם שחרורו, הפך אותו לכוכב גדול בתחילת שנות ה­60. אחרי כמה שנות תהילה מקומית, נישואים, ילד וגירושים, היגר לארה"ב, הפך לזמר קאנטרי וחצי מצמד "הרמוניה ודייסה" עם מי שהיתה אשתו השנייה. גם הנישואים האלה הסתיימו בגירושים, ובהמשך רכש ברמן יאכטה והשיט בה תיירים לבהאמאס. לפני כ­15 שנים חזר לארץ, הופיע, הוציא שני תקליטים, אבל הקריירה לא מ מש התקאמבקה. ברמן עשה קריירה חדשה כצלם עיתונות טלוויזיה. במקביל, המשיך להופיע באירועים פרטיים. "היום מנגנים או מוזיקה מזרחית, או מוזיקה מזרחית", הסביר במרירות באחד הראיונות האחרונים.לפני כשנה עבר ניתוח להסרת גידול סרטני ממערכת העיכול. הרופאים נתנו לו אז ארבעה חודשים לחיות. למרות התחזית, ברמן המשיך ונשאר. גם שיריו.