הקבוצה הפולנית דיאלוג פסיכיאטרי ישראלי- פולני על השמדת העם היהודי דן אבן 11/04/02 הרבה כבר נכתב על יחסם האמביוולנטי של היהודים והישראלים לעם הגרמני מאז תקופת השואה, אך בשנים האחרונות, עם התמוטטותו של הגוש הקומוניסטי המזרח אירופי, מתברר כי יחסה של ישראל לפולין מורכב בהרבה. גם קהילת הרופאים ביקשה לקחת חלק במגעים הדיפלומטיים בין ישראלים לפולנים כדי לגשר על הפערים ולהגיע להידברות ולשיתוף פעולה מקצועי. בשנת 97' הוקמה האגודה הישראלית­פולנית לבריאות הנפש, שבמסגרתה נפגשים אחת לשנה 50 פסיכיאטרים ועובדי בריאות הנפש מישראל עם 50 עמיתים פולנים למקצוע.מרבית הפסיכיאטרים הישראלים בארגון קשורים לפולין באופן מסוים, חלקם דור שני לניצולי שואה ממחנות ההשמדה של פולין. גם הפולנים מגיעים עם מטען רגשי כבד, חלקם ניצולים וחלקם בנים ובנות של דור שידע את המלחמה. המטרה העיקרית באגודה המתהווה היא לשמש גשר לפער המקצועי בין הפסיכיאטרים מישראל ומפולין ולחדש את הדיאלוג בין ישראלים לפולנים מתחום בריאות הנפש, כפי שמספרים מנהל האגודה, ד"ר הנרי שור, והמזכיר ד"ר חיים קנובלר. "מצד אחד הפולנים רואים בעצמם את קורבנות השואה, מצד שני חלק גדול מהניצולים מרגיש פגוע או מאוכזב מהפולנים ", מספר שור, שמשמש בארץ כמנהל מרפאות החוץ במרכז לבריאות הנפש אברבנאל שבבת ים.בימים אלה נבחן שיתוף פעולה מקצועי רב תחומי בין הצוות הישראלי לפולני: פרויקט מחקרי בתמיכת השוק האירופי המשותף שיעסוק בנושאי זהות לאומית במצבים בלתי אפשריים כמו השואה. במקביל נבחנת האפשרות לפעולות שיקומיות משותפות לניצולי שואה ולדור השני לניצולים במסגרת טיפולים בישראל ובפולין. האגודה גם מתכננת חילופי סטודנטים לפסיכיאטריה בין ישראל לפולין. קיבלו ברכה מהאפיפיור יו"ר האגודה מטעם הפולנים, ד"ר יאצק בומבה, שיגר לאחרונה הודעת דואר אלקטרוני לעמיתיו הפסיכיאטרים בישראל, כאות תמיכה במצב הביטחוני הקשה השורר במדינה. הפסיכיאטרים בישראל מספרים כי בומבה, ראש החוג לפסיכיאטריה באוניברסיטה היגלונית העתיקה שבקרקוב, זקוק לקשר עימם, בעיקר לאור קשרי העבודה הענפים השוררים בין פסיכיאטרים ישראלים לעמיתיהם מגרמניה.לכנס הראשון שנערך בקרקוב ב­98' הגיעו הישראלים עם מטען רגשי כבד ועם דיווחים על דרכי טיפול מוכרות להם בהתמודדות עם ניצולי שואה שחיים בארץ. הפולנים הביאו עימם ברכה מהאפיפיור, יוחנן פאולוס השני, שהיה בעבר בקשר עימם במסגרת תפקידו כקרדינל העיר קרקוב. מאז כאמור נפגשה האגודה פעמיים נוספות, בירושלים ובקרקוב.הקשר המשפחתי של החברים מישראל גורם למפגשים לעלות במהרה על המסלול האישי. שור נולד בפולין שאחרי המלחמה לשני הורים ניצולי שואה, ועדיין מרגיש שפולנית היא שפת אמו. "זה המקום שעזבתי כילד, משהו שמשאירים מאחור כדי לא לבוא עימו במגע, אולם עם הזמן יש צורך להכיר את המקורות שלנו", מתוודה שור. ד"ר עליזה רינג, מנהלת מרפאת הילדים והנוער במרכז לב ריאות הנפש אברבנאל, בת לניצולי שואה פולנים, נסעה לכנס הראשון של הארגון בקרקוב כחלק ממסע חיפוש בעבר המשפחתי, לבקר את הבית שבו גרה אימה. "היתה לי חוויה קשה מאוד, כשאישה זקנה שגרה בדירה פתחה את הדלת וכשראתה אותי מיד סגרה. היא אמרה בפולנית שבדירה תמיד גרו פולנים, אבל כשחזרתי ארצה הראיתי לאמי את התמונות מבחוץ והיא זיהתה את המקום", מספרת רינג. החברים הפולנים בארגון מעורבים בחלקם בעולם היהדות, שמאז מלחמת העולם השנייה נדמה כי נטש את פולין בצורה מוחלטת. אחת החברות הפולניות היא יהודייה בשם ד"ר מריה אורביד, שעברה את ימי המלחמה במנזר וניצלה לאחר שאומצה על ידי נוצרים.הוויכוח הנוקב ביותר בין המטפלים מישראל ומפולין אירע בכנס האחרון של הארגון שהתקיים ביוני 2001 בקרקוב. במהלך שיחה קבוצתית פרצה מחלוקת בין אורביד הפולניה לבין רינג הישראלית בשאלת אחריותם של הפולנים לרצח יהודים בעיירה יודבבנה, שבה תועד טבח ב­1,500 יהודים בשנת 41' עם פלישת הגרמנים. מאז תום המלחמה ייחסו הפולנים את הטבח לנאצים, אולם בשנים האחרונות פורסמו ארכיונים היסטוריים שקושרים בבירור את תושבי העיירה הפולנים לארגון הט בח האכזרי, ללא סיוע מצד הנאצים (וגם ללא מניעה מצידם, כמובן). "סיפרתי שכשאני מגיעה לפולין אני מרגישה כעס קשה. אמרתי שכנראה מחנות ההשמדה היו על אדמות פולניות כי לגרמנים היה קל, ואז כולם החלו לכעוס איך אני יכולה לרמוז על קשר בין הפולנים לנאצים. אורביד תקפה אותי כי היא באה מהצד הפולני, אבל גם ישראלים כעסו", מספרת רינג. "יודבבנה הוא חומר הנפץ בקשר שלנו עם הפולנים", אומר שור. "סיפור הטבח הדגיש את השאלה עד כמה הפולנים עיבדו את עברם בדומה לגרמנים, והכנס שעסק בנושא היה טעון מטבע הדברים. כל פסיכיאטר הגיע מרקע שונה ועלו מתחים שונים בין הקבוצות", מסביר שור. פרופ' דב אלכסנדרוביץ', פסיכיאטר מרמת גן, יליד פולין ודובר פולנית, שיתף את באי הכנסים בפער העצום שנוצר, לדבריו, בין תפיסת השואה בעיני הישראלים והפולנים. "באופן כללי עד לפני שנה היתה הכחשה כללית של הפולנים בדבר חלקם בשואה, והם ראו בעצמם עם שנכבש באכזריות על ידי הנאצים. לעומת זאת בישראל ראו את כל הפולנים כמשתפי פעולה עם הרוצחים. שני הקצוות הם סילוף של אמת היסטורית", טוען אלכסנדרוביץ'. לדבריו השוני בגישות הוא תוצר של השוני בין הזה ות הישראלית לזהות הפולנית. יותר פשיסטים מהגרמנים ד"ר שמואל פניג, מנהל השירותים האמבולטורים בבית החולים שלוותה שבהוד השרון, לקח עימו את אביו לאחד המפגשים. האב, בעבר תושב פולין, איבד את שלושת אחיו בשואה. "בשבילי זה היה גם מסע שורשים. זו היתה התקרבות לאבא שלי ולעבר שלו", מספר פניג. "היתה תחושה שהיהודים חיו בפולין אלף שנים ואז פשוט נעלמו משם", הוא מספר. עבורו הקשר עם הקבוצה הפולנית היה מורכב. "המסקנה שלנו שהרבה יותר קשה לדבר עם פולנים מאשר עם גרמנים. המפגשים טעונים גם מבחינתנו וגם מבחינתם"."לי באופן אישי יש חשבון גדול עם הפולנים. הם היו יותר פשיסטים מהגרמנים, ורצחו אפילו אחרי המלחמה", אומר חבר הארגון פרופ' פיטר סילפן, שמשמש מבקר הפנים של שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות ובעבר ניהל את בית החולים לבריאות הנפש בבאר יעקב. סילפן, החבר היחיד בארגון שאינו ממוצא פולני, הגיע לכנס הראשון בקרקוב באקראי לאחר סיור בבודפשט. "לא סיפרו לי על אופיו המיוחד של הכנס", הוא אומר. בעבר שימש סילפן כמזכיר לענייני חוץ של איגוד הפסיכיאטרים בישראל, והקים את הארגון הישראלי­גרמני לבריאות הנפש. בהמשך המפגשים עם הפולנים השכיל סילפן לשלב את הפסי כיאטרים מגרמניה במעמד משקיפים בדיונים הקשים שעוסקים בשואה. "קרה דבר מעניין, כשהגרמנים שימשו כחוצץ בינינו לבין הפולנים. עם הגרמנים החשבון נגמר כבר מזמן. הפולנים עדיין צועקים שהם קורבנות", מציין סילפן. "בשבילי כשמישהו רוצח, לא משנה כמה הוא רצח. אני לא מתרגש מכמות הנרצחים היהודים בפולין", אומר סילפן, אולם מדגיש כי החלה חברות בין הקולגות הישראלים והפולנים בארגון. "הם בפיגור, רחוקים מאיתנו, וכל עוד הפסיכיאטריה קשורה בתרבות, אנחנו לא כל כך מכירים את התרבות שלהם", מספר סילפן. לאור ההצלחה המסתמנת בדיאלוג הפסיכיאטרי הישראלי­פולני, מתכנן סילפן להקים בקרוב ארגון דומה לשיתוף עם הפסיכיאטרים בהונגריה. "יש שם עכשיו גל אנטישמי, ומי שיכול לעזור זה הפסיכיאטרים. אני מאמין שקשר אינדיבידואלי בינינו לבין העמים השונים יכול להתפתח", אומר סילפן.הכנס הבא של האגודה הישראלית­פולנית, שיועד להתקיים בישראל, בוטל בעקבות המצב הביטחוני, ובימים אלה מתכננים ראשי האגודה את הפגישה הבאה בסימן האחריות והאשמה כרגשות שמלווים את העם היהודי והפולני בעיסוק עם השואה. במקביל נבחר לאגודה מנהל חדש, פרופ' צבי זמיש לני, מנהל מחלקה במרכז לבריאות הנפש גהה בפתח תקווה. במקביל לפריחת השיח הפסיכיאטרי הישראלי­פולני, מאיימת על המפעל המשותף סכנת סגירה לאור המצב הכלכלי הקשה שאליו נקלע הארגון. "הבעיה העיקרית שלנו עכשיו היא בעיית המימון, ואנו מחפשים עמותות וגופים שיעזרו לנו בהמשך העשייה המקצועית המשותפת עם הפולנים", אומר זמישלני, ומקווה לגבש את ביקורם הבא של המטפלים הפולנים בישראל.