חומת מגן דנה סומברג על תומר מרדכי ז"ל, שמנע פיגוע בירושלים בגופו דנה סומברג 11/04/02 "הוא בסך הכל רצה להיות שוטר" (ורד מרדכי, 20, אחותו של תומר מרדכי ז"ל)את השיחה האחרונה של אחיה, תומר, ורד לא תשכח לעולם. "אני עסוק, אני ברחוב הנביאים בירושלים, ויש כאן הרבה ערבים", הוא אמר בסלולרי לה ולהורים. הם היו בדיוק בסופר, ערכו קניות לקראת יציאתו של תומר לחופשה קצרה. כמה שעות קודם לכן היא היתה במרחב ירקון, קפצה לפגוש חברים שוטרים. בשיחה עם ההורים הם דיברו שהיום עוד לא היה פיגוע וקיוו שהכל יהיה בסדר. ורד חזרה הביתה, מאוחר יותר פתחה את הטלוויזיה. דווח שם על פיגוע בירושלים. ורד נלחצה. היא התקשרה לחבר, לא ידעה איך להשיג את תומר. זמן קצר אחר כך הגיעו הטלפונים. "זה נכון מה שקרה?", שאל חבר מהמשטרה, שניתק מיד את השיחה לאחר שהבין כי המשפחה לא מעודכנת. שיחה דומה התקבלה משוטרת אחרת. ורד התעקשה לדבר איתה. "אחיך פצוע קשה", אמרה השוטרת. ורד, ששירתה במשטרה, הבינה שהנורא מכל קרה. "הקצינים בדרך אליכם", אמרה השוטרת, "אל תספרי להם בינתיים".דובי ושולמית מרדכי בדיוק נכנסו הביתה עם השקיות מהקניות. ורד מספרת כי הם נראו מאושרים. האב דובי מיהר להוציא את מוקי, הכלב של תומר, לסיב וב בחצר. לפתע נשמעה דפיקה בדלת. שולמית פתחה. "הבן שלך נפצע קשה", אמרו לה הקצינים. "צריך לנסוע לבית החולים", אמרה האם. "תומר נהרג", הם אמרו לה. חדור מוטיבציה "אין ספק שהוא מנע אסון כבד ביותר" (ניצב מיקי לוי, מפקד מחוז ירושלים, יום שני שעבר, כמה דקות לאחר שסוכל נסיון חדירה של מחבל עם חגורת נפץ לירושלים)ביום שני שעבר כל משטרת ירושלים היתה על הרגליים. יממה קודם לכן נהרגו 15 אזרחים במסעדה בחיפה, צה"ל החל לפעול בשטחים, התרעות חמות זרמו מכל עבר. תומר מרדכי, שוטר טרי בן 19 מת"א, הוקפץ עם חבריו לקורס השוטרים ככוח תגבורת. הוא נשלח לצומת הרחובות הנביאים­שבטי­ישראל. איתו היו שוטר מג"ב ושוטרת נוספת. משימתם היתה בדיקת רכבים חשודים. רכב חשוד אכן הגיע לצומת. תומר ניגש לבדוק את הנהג. הנהג פוצץ את חגורת הנפץ שנשא על גופו ונהרג. גם תומר נהרג."הוא לוחם שנפל בקרב", אומר רס"מ מיקי קם, החונך של תומר בקורס השוטרים שנקטע. מפקח רן ירום, מפקד המחלקה בקורס, מספר כי תומר סומן כאחד שיצ'ופר בחופשה בעקבות הצטיינותו בעבודת המחסומים. "מדובר בתנאים של קרב", אמר השבוע ירום, "וכנראה תומר קיבל החלטה באותו רגע שהצילה את כולם. השוטרת שהיתה איתו במחסום סיפרה שכל הזמן הוא אמר לה לא ללכת לבד למכוניות ושתחכה לו. 20 דקות לפני הפיגוע אני וקם ראינו אותו בשט ח. הוא היה חדור מוטיבציה, לא מוותר, מתעקש לבדוק כל רכב"."הבן שלי הוא גיבור אמיתי", אומר בכאב האב דובי, "הוא קיבל כבוד של מלכים מהמשטרה. ערכו לו מסע לוויה כשיצא ממרחב ירקון, ובכל צומת עמד שוטר שהצדיע. סגרו חצי עיר בשביל תומר, ועוד עשו את זה ביוזמתם. הם אמרו שמדובר בגבורה יוצאת דופן וזה המעט שיכלו לעשות עבורו, ושתומר הנחיל מסורת שישתדלו לאמץ ולהנהיג". הרפתקאות ביוון no more pain"here I come, "Ibiza,(מתוך ספר המחזור של בוגרי אליאנס)תומר מרדכי גדל בצפון ת"א, בתחילה בשיכון ל' ואחר כך ברמת­אביב. הוא גדל בבית אמיד, תומך וחם. ההורים, בעלי משרד לעמילות מכס, לא חסכו ממנו דבר. "סוף השנה הגיע", נכתב מתחת לתמונתו של תומר בספר המחזור, "ועכשיו אני יכול לברוח מהארץ הזו", אמר תומר בדרכו לנמל התעופה בן­גוריון, ואז נזכר כי שכח את הכרטיס הזוגי, שלו ושל חברו אורי, לאי איביזה במכוניתו. לכן החליט כי זו הזדמנות לחזור לסיבוב אחרון בעיר ולהזכיר לבנות מי הוא בעל מכונית המאזדה האדומה.אורי מספר המחזור הוא אורי לוי, החבר הכי טוב, השותף לטיולים בחו"ל בחופשות. ביום חמישי שעבר, יומיים לאחר ההלוויה, בשעת לילה מאוחרת, הוא התיישב לכתוב לחבר שאיבד. "תומר תמיד אהב לטייל", סיפר לוי השבוע. "מאז כיתה ט' נסענו רק שנינו לטיולים. היינו בשוויץ, צרפת, בלגיה, הולנד, בריטניה, קפריסין ויוון. אני זוכר שתומר אפילו שכנע איזה סוחר אנטישמי באתונה, שתלה שלט שהוא לא משכיר אופנועים לישראלים, להשכיר לנו אופנועים, הכל בזכות האנגלית המעולה שלו. הוא סיפר לו שאנח נו שני סטודנטים מפלורידה, וככה הצלחנו. תומר תמיד היה עושה מה שהוא רוצה. הוא היה מסוגל לקום ב­3:00 בבוקר ולנסוע לקנות קרמבו. ביוון עשינו באנג'י ביחד. היינו כמו אחים, תמיד ביחד. כשטיילנו באתונה ראינו איזו מסיבת קוקטייל של עשירים. החלטנו שלשם אנחנו נכנסים. הסתתרנו מאחורי שיחים, שם החלפנו בגדים, נכנסנו והעמדנו פנים שאנחנו ילדים של מישהו. אני עדיין לא יכול לדבר עליו בלשון עבר. אני פשוט מתקשה להאמין שהוא מת". נשאר תמים "מעשה הגבורה שעשית הוא סמל לכל אשר דגלת בו: נתינה, התנדבות ובעיקר אהבת העם והמדינה" (ורדה כגן, מנהלת אליאנס, מספידה את תומר על קברו הטרי)תומר מרדכי לא נמנה על הנערים שחלמו לשרת בצנחנים או בשייטת. עוד בטרם גויס, הוא הודיע לכולם שהוא רואה את עצמו משרת רק במשטרה. "אני החדרתי בו את הרעיון להתגייס למשטרה", מספרת האחות ורד, ששירתה כשוטרת סיור במרחב ירקון והשתחררה לפני שלושה חודשים. "הוא היה רואה אותי חוזרת הביתה עם המדים הכחולים ושומע את הסיפורים שלי על המשטרה, כמה כיף לי במרחב, איך כל השוטרים הם כמו משפחה אחת גדולה, והוא היה מתרשם. בעקבות הסיפורים שלי הוא התנדב למשמר האזרחי".כשתומר גויס לטירונות, היה ברור כי ימיר במהרה את מדי הזית במדים הכחולים. חברו אורי לוי מספר: "הוא דיבר בהערצה על המדים הכחולים ונשבע שיעשה הכל כדי להגיע לשם, ובאמת כך היה. חודשיים הוא היה בצבא ודאג להבהיר לכל מי שפיקד עליו, וגם למי שלא, שמקומו במשטרה, וכך באמת קרה".אורי מספר כי הגיוס למשטרה ביגר את תומר. "הוא חזר מהקורס רציני", מספר תומר, "וכשצחקתי איתו וביקשתי להחזיק את האקדח הוא הרצין ודיבר אלי פתאום בטון אבהי משהו. הוא אמר: 'לא. זה מיועד להגנה על אזרחים ולא למשחקים'. הוא השתנה. הוא רק רצה את המשטרה. זה החלום שלו. היינו קוראים לו רב­שוטר".ורד זוכרת בעיקר את התמימות. "הוא היה כל כך תמים וחייכן", היא אומרת. "הוא רצה לתרום ולא לשבת כמו פקידה. הוא תמיד היה אומר שהוא לא רוצה לגרוס ניירות ולמלא טפסים, אלא להיות שוטר. תמיד פחדתי עליו, כי הוא היה כל כך מסור ותמים. גם שכביכול הוא היה כבר גדול, בן ,19 היו לו עדיין עיניים כאלה תמימות, של ילד. כשהסברתי לו שעולם המשטרה קשה, הוא לא ויתר. גם כשאבא חגג יום הולדת 50 הוא לא הגיע, הוא לא רצה שיחשבו שהוא מתחמק משמירות". לב רחב "יותר מהכל הוא היה חבר" (האבא דובי)למרות ילדות השפע, תומר, כך מספר האב השכול, לא היה מפונק. ידע להעריך את מה שקיבל. בחדרו הגדול יושבים החברים, מביטים בתמונות. בחלק אחד יש מיטת נוער, ספריה וארון, בחלק אחר תלוי פוסטר של פמלה אנדרסון. על שולחן הכתיבה מונח דף עם לוגו "משטרה", הנושא את הכותרת: "ברוך בואך למשטרת ישראל". בפינת החדר מונחות שתי נרגילות אופנתיות. מהתקרה משתלשל שק אגרוף, עליו התאמן לפני גיוסו.ההורים, שולמית ודובי, יושבים בסלון הבית ומקבלים את המנחמים. האחות ורד לא בטוחה שאחיה הופעל כיאות. "שוטר שנמצא בתחילת הקורס לא אמור לעשות מחסום", היא אומרת, "זה דבר שעושים רק אחרי חודש של ניסיון ולא אחרי שלושה ימים. עכשיו, אחרי שאני מעכלת מה שקרה, אני כועסת. למה הם היו שם רק שלושה אנשים ואף אחד לא גיבה את תומר? לא היה שם ניו ג'רסי (מחסומי פלסטיק). הם היו לבד".המנהלת, ורדה כגן, ראתה את תומר בכנס הבוגרים האחרון. "את הפגישה עם תומר שנערכה בכנס הבוגרים לא אשכח עד יום מותי. הוא היה קורן מאושר וסיפר כמה כיף לו. מי האמין ששבועיים אחרי הפגישה הכל כך נעימה אשתתף בהלווי יתו. לתומר היה לב רחב, הוא אהב לעזור ולתרום וסייע בהרבה תחומים. הוא הגיע ממשפחה מדהימה שהשקיעה בו המון. קשה לעכל שהוא נהרג".טובה אייזנטל, המחנכת של תומר, מספרת על תומר ש"נשא את דגל ישראל במסע בפולין בכזו גאווה", והאבא דובי כבר החליט שהמשפחה תנציח את תומר. בשלב ראשון הוא ביקש להצטרף למשמר האזרחי ואף הביע את רצונו להתנדב ליחידת הסיור של בנו. בהמשך הוא מתעתד להקים לזכר בנו עמותה ציבורית למען השוטרים. "לפני 20 שנה התנדבתי במשמר האזרחי ואני גם קצין צה"ל במיל'. לא ייתכן שלא קיים ועד למען השוטר, משהו בסגנון הוועד למען החייל. אני מקווה שאוכל לתרום למשטרה ולהמשיך את דרכו של תומר. הקמת הוועד תהיה עבורי הנצחת שמו של בני". + זרחן במטען? האם המטען שפיצץ המחבל באירוע בו מצא את מותו תומר מרדכי ז"ל הכיל פצצת זרחן, שבדרך נס לא התפוצצה?ממידע שהגיע לבני משפחת מרדכי עולה כי מחקירת האירוע התברר שהמטען שהתפוצץ הכיל פצצת זרחן, וזו כפי הנראה הפעם הראשונה בה מחבלים מצמידים פצצה מסוג זה למטענים. במחוז ירושלים סירבו השבוע להתייחס לשאלות בנושא זה. דובר המחוז, רפ"ק קובי זריחה, אמר כי "בעקבות הפיגוע פעלו כוחות המשטרה במקום לטיפול בזירה ואיסוף ראיות. חקירת המשטרה בנושא נמצאת בעיצומה, וממנה עולה עד כה כי השוטרים פעלו כראוי ובהתאם לנסיבות המקרה".