חיילים על ארבע צה"ל מציג בלא מעט גאווה: הכלבים והכלבנים של יחידת 'עוקץ'. סיפור של לוחמה אחרת איתן רבין 29/03/02 לילה גשום. קבוצת לוחמים מיחידת 'עוקץ' מסתתרת במחנה הפליטים אל­עיידה, ממתינה לשלושה מבוקשים. לידם שוכב בדממה ווילי, כלב ענק. פתאום דריכות בכוח: אחד משלושת המבוקשים מתקרב לעברם. הם נדרכים. ווילי, על­פי סימן, פותח בריצה לעבר המבוקש.המבוקש ורודפו נעלמים בסימטה צרה, הלוחמים מחכים במתח, מתנשמים בכבדות. נשמעות צעקות בערבית, קולות ירי, ואז שקט. הכוח מסתער לעבר הסימטה, והתמונה הנגלית לעיניו קשה: המחבל ברח, הכלב חוסל. תדהמה, עצב. הפעולה נכשלה.זה לא סרט, גם לא סיפור מתח. זה קרה במציאות המתוחה של יחידת 'עוקץ' הצה"לית, יחידת כלבנים שהשתתפה מאז פרוץ האינתיפאדה במאות פעולות לאיתור מבוקשים ולכידתם. חלק ניכר מהצלחות צה"ל בלכידת מבוקשים, חשיפת מטענים, חומרי נפץ ובעיקר הצלת חיים, נזקף לזכותם. הצצה נדירה ליחידה קטנה, המורכבת מאנשי צנחנים ו'דובדן' לשעבר, ופועלת בתנאים קשים ביותר, תחת מידור כבד. המפקד, סגן­אלוף אריק, יוצא יחידת 'דובדבן', הגיע לתפקיד לפני חמישה חודשים וחצי. הוא חדור מוטיבציה ומאוד יסודי: "אנחנו מפעילים כלבים למשימות ביטחון שוטף", הוא אומר. "מכשירים אותם למשימ ות תקיפה, גילוי מטעני נפץ, סריקות מבנים, שטח סבוך, גילוי אמצעי לחימה מוסתרים ותקיפת גורמים עויינים. המטרה המבצעית שלנו, בראש ובראשונה, היא הצלת חיי אדם. הכלבים שאנחנו מכשירים כאן אמורים לשלול מהמחבלים את יתרון ההפתעה ולהעביר את היוזמה לידינו. עיקר הפעילות שלנו הוא בשטחים, אבל פעלנו לא אחת גם בלבנון. רק לפני כחודש וחצי, כלב חנ"ם (ראשית תיבות: חומרי נפץ ומטענים ­ א.ר) מצא שבעה מטענים בפתיחת ציר בהר דב. גשש שלנו זיהה משהו בגדר, שלחנו את הכלב, והוא זיהה את המטענים על­פי הריח, ממרחק של 70 מטר."אין היום אמצעי לגילוי מטענים טוב יותר מכלב", אומר אריק. "ניסו להמציא כל מיני מכשירים על­פי עקרונות שונים, אבל שום דבר, גם בארץ וגם בעולם, לא מגיע לרמה של כלב גישוש. חוש הריח של הכלבים ביחידה הזו מפותח פי 40 עד 50 יותר מחוש אנושי". אלה משימות הכלבים ביחידת 'עוקץ' יותר מ­100 כלבים. הם נרכשים במדינה באירופה, כל כלב מוצמד ללוחם, והקשרים שנוצרים בין האדם לחיה מגיעים לעוצמות מדהימות. אריק: "כלב שנהרג, זה מכה קשה בשבילנו, אנחנו באבל אמיתי. כולנו יודעים שאם הכלב הולך ראשון, הוא עלול גם לחטוף ראשון. מצד אחד זו דילמה, מצד שני כמו שאמרתי, זו בסופו של דבר המטרה. בשביל זה מכשירים אותם".אריק מספר על על פתיחת צירים בעזרת כלבים: "כלב משלנו הולך על ציר ברצועת עזה, למשל. הוא ראשון, מרחרח את סביבות הגדר. השאיפה שלנו היא שבכל מקום יילך כלב בראש הכוח ויפתח את הדרך, ואם יש מטען, הוא יזהה אותו".סוג נוסף של פעילות ביחידת 'עוקץ' הוא הכניסה לבתים. "יש לנו כלבים המאומנים למצוא מטענים בתוך בתים או מערות, כלומר בשטח סגור", אומר אריק. "בכל מקום כזה שכוח צה"ל צריך להיכנס אליו, אנחנו שולחים כלב לפנינו".בגיזרת שכם, הוא מספר, אזור רווי חומרי חבלה, זוהה מטען. כלב של היחידה נשלח למקום, והלוחמים שהיו בתצפית מרחוק, ראו שהוא הולך לכיוון אחר. "חשבנו שהוא מתבלבל", אומר אריק. "נכנסנו ללחץ, ניסינו לסמן לו שיילך למקום הנכון. אבל אנחנו טעינו והוא צדק. הסתבר שהיתה הטעיה של המחבלים: המטען שאנחנו זיהינו היה בסך­הכל פלאפון תלוי על חוט. כלב הרי לא הולך ויזואלית, אלא לפי ריח. הוא ראה את הפלאפון, אבל בתוך המבנה היה מטען רב­עוצמה. והוא הלך אל המטען והתיישב לידו".תחום נוסף של אימון הכלבים הוא תקיפה. כלבים אלה מבצעים פועלים עם היחידות המיוחדות בשטחים. "המשימה העיקרית של כלב תקיפה היא סריקת בתים, שטחים סגורים, חממות, פרדסים. הכלב יודע לסרוק, לאתר מבוקשים ולתקוף אותם. מטרתו של כלב כזה היא ניטרול המבוקש".כלומר, להרוג אותו?"לא. רק לנטרל אותו".קורה שאתם באים לבית והמבוקש בורח. מה קורה אז?"כאשר מבוקש בורח ואנחנו לא רוצים לירות בו, אנחנו שולחים את הכלב. הוא יודע להוריד את המבוקש בצורה שקטה, בלי לפגוע בו יותר מדי"."כלבי האמל"ח", אומר אריק, "הם כלבים עם מיומנות בפני עצמה. הם יודעים לזהות אמצעי לחימה וחומרי נפץ, אבל לא מטענים. הם, למשל, מאתרים כדורים בתוך רכב. הכלבים האלה קטנים במיוחד, אנחנו קוראים להם 'פוקימונים', שיכולים לרחרח בתוך רכב. כלב כזה מצליח להגיע למקומות שכלב גדול לא מסוגל. הוא יכול למצוא כדור ג ם בתוך המגירה הקטנה ביותר. כלב קטן, שעושה עבודה גדולה".ויש גם סוג התפקידים הקלאסי של כלבים, כלבי המירדף או הגישוש. "הכלבים האלה יוצאים למרדף על­סמך עקבות של מסתנן. בחודשיים האחרונים נתפסו בזכותם שלושה מסתננים שעלו על גדר המערכת בעזה. התנהל מרדף לאורך ארבעה­חמישה קילומטר, ואחד המסתננים נתפס על עץ".במשימות כאלה מתבססים החיילים על העיקרון של כלב אחד איטי ואחד מהיר: את המהיר הם מכנים 'שלח ושכח' ­ כלומר, שולחים אותו בעקבות המסתנן, והוא מתחיל לרוץ. הוא רץ מהר מאוד, התצפיתנים מלווים אותו עד שהוא מתביית על המבוקש. הכלב האיטי רץ עם הכוח. יש הצלחות, יש גם כישלונות בחודשיים האחרונים רשמה לעצמה יחידת 'עוקץ' 19 הצלחות בגילוי אמצעי­לחימה ומטענים. לא מזמן העניק הרמטכ"ל, רב­אלוף שאול מופז, אות הצטיינות ותעודת הערכה ליחידה. בעזה, למשל, במהלך סריקת בתים, גילה אחד הכלבים שלושה מצבורים של נשק ומטענים. ביהודה ושומרון גילו הכלבים מטעני צינור.אבל היו גם כישלונות. כלבים שערקו לשטח האוייב, או כלבים שנהרגו. אדם, אחד הלוחמים ביחידה: "ווילי (שסיפורו מובא בפתיחה ­ א.ר) היה ברשותי חצי שנה. היינו בפעילות עם סיירת אגוז באל­עיידה. סרקנו שם במטרה למצוא חוליות מחבלים, מאלה שהיו מסתובבים בשטח ויורים על גילה. ישבנו שם עם ווילי שלושה לילות. בלילה השלישי היינו בדרך למארב בסימטה שירו ממנה. כמו שהתמקמנו, זיהינו שלושה מבוקשים חמושים ב­אם­16, עוברים את הפינה ומתכוננים לירי. פתחנו באש והרגנו אחד מהם. השניים האחרים קפצו לאחת הסימטאות והחלו לירות עלינו. חילופי האש נמשכו בערך דקה. בשלב מסוים הופסק הירי, אבל ידענו שהם עדיין מתחבאים בכוך בסימטה. שלחתי את ווילי. הוא התחיל לסרוק, עבר את הפינה, ופתאום שמענו אדם צועק בערבית. היה ברור שהכלב תפס אחד מהם. שוב שמענו צרור יריות, ואחר­כך שקט. ידעתי שווילי נהרג. התחלתי לבכות, אבל הלחימה נמשכה. ירינו לעבר מקום הצעקות, זרקנו רימונים, אבל בשלב מסוים נסוגונו. ווילי נהרג, אנחנו ניצלנו, ובזה הסתיים האירוע. זה לא קל, אבל אני יודע שהוא נהרג תוך כדי לחימה, במקום שייהרג חייל. יש בזה נחמה מסוימת".בהמשך העמיק הדיכאון של אדם: לא רק שהכלב שלו נהרג, הפלשתינים גם לקחו את הגופה שלו והציגו אותה בגאווה בטלוויזיה הפלשתינית. הוא הקים לו מצבה מכספו הפרטי, עליה כתב: "לזכר ווילי, שנפל בעת מילוי תפקידו". כעבור תקופה מסוימת קיבל כלב חדש, קונדו. הוא עדיין לא מבצעי, אבל לא אחת עוברת בראשו של אדם המחשבה המצמררת, מה יקרה אם גם קונדו ייהרג. "מה לעשות", הוא אומר, "זה מחיר נוסף שאנחנו משלמים".ביחידה יודעים לספר גם על כלבים שאבדו בנסיבות אחרות. למשל כלב שיצא עם הכוח לפעילות מבצעית ברצועת עזה, וברח לתוך סמטאות הרצועה. "הוא ערק", אומרים שם, ואתה לא יודע אם הם צוחקים או מתכוונים לכך ברצינות. כלב אחר, שהוכשר לאיתור אמצעי לחימה, ברח במהלך פעילות מבצעית באזור בית­חנון. ברח לתוך העיירה, ומאז ועד היום נעלמו עקבותיו. והי ה גם מקרה של כלב שברח, לא נמצא למרות חיפושים נרחבים, ואחרי שבועיים חזר בעצמו. "הוא היה כל­כך צנום", מספרים ביחידה, "שפשוט כאב הלב עליו".זה לא כאב הלב היחיד שעובר על החיילים המתקשרים לחיות. אחד הכלבים חלה לאחרונה בסרטן, ובהתייעצות עם וטרינר הוחלט להמית אותו. סיפור של כלב אחר, שנפצע בפעילות, הסתיים טוב יותר: הוא נותח, ואחרי שהוחדר לרגלו שתל פלטינה, חזר לפעילות מבצעית. "כשאני יוצא הביתה אני מתגעגע לכלב" לילה. יחידת 'עוקץ' יוצאת לאימונים. "המשימה שלנו היא איתור מבוקש", אומר אייל אוריאלי, לוחם ביחידה. "אנחנו מדמים מבוקש שבורח מהבית, 'סוגרים' על הבית ושולחים את הכלב".הכלב שנבחר למשימת האימונים הפעם הוא בנו, הכלב של אוריאלי. "אני ביחידה שנתיים וארבעה חודשים", הוא אומר, "ועם בנו אני חצי שנה. עברתי איתו פעילויות מבצעיות רבות, מעצרים בשטחים. המקרה הבולט ביותר שאני זוכר הוא כשהיינו בפעילות בכפר ציידה, עם יחידת 'דובדבן', ומבוקש אחד ברח. בנו ואני הצלחנו לאתר אותו".מה התחושה בפעילות כזאת?"תחושה מעולה".אתה אוהב כלבים?"אני חולה עליהם. התרומה שלהם, ובאמצעותם של היחידה כולה, פשוט לא תיאמן. שום יחידה בצה"ל לא יוצאת לפעולה בשטחים בלעדינו ובלי הכלבים שלנו"."ביחידה מודעים היטב למיתוס לפיו ערבים פוחדים מכלבים", אומר המ"פ, סרן דוד פריג'. "אני יכול להעיד שזה נכון, הם באמת פוחדים, וזה מה שעוזר לנו בתקופה האחרונה מבחינה הרתעתית. המחבלים יודעים שאנחנו עובדים עם כלבים, אבל לא יודעים איזה. כשאנחנו מגיעים לבית שיש בו מבוקשים או מסתננים, אנחנו פונים אליהם ברמקול, ואומרי ם שאנחנו שולחים את הכלבים. ואז, אחרי דקה, הם מסגירים את עצמם".ובמקרים שהם לא מסגירים את עצמם?"קורה שאתה בא לבית ומוצא שם אשה. אנחנו שואלים אותה 'איפה הבן שלך?', היא עונה שהוא איננו. כשאתה שולח את הכלב, הוא מוצא את המבוקש".הכלב של עופרי נמר, לוחם אחר ביחידה, נקרא ג'נגו. "ההתמחות של הכלב שלי", הוא אומר, "היא גילוי מטענים. אנחנו חושפים אותם בעיקר כאשר צה"ל פותח צירים. ג'נגו הולך ראשון. כשהוא מגלה מטען, הוא חוזר אלי. אני שולח אותו שוב, לוודא שאכן מדובר במטען, ואם הוא מסמן פעם שנייה באותו מקום, יוצא כוח של חבלנים לטפל בו".וכאן הסכנה: עלול להיווצר מצב בו הכלב מגיע למטען, המחבלים מפעילים אותו מרחוק, והכלב נהרג. עופרי מדחיק את המחשבות האלה: "הכלב הזה איתי קרוב לשנה", הוא אומר, "ואנחנו חברים קרובים. אני ישן איתו, מאכיל אותו, מעביר איתו את היום. הכלבים הם בעצם חלק מהצוות של הלוחמים. להיות איתו 24 שעות ביממה זו בעצם החוויה הכי גדולה בשירות הזה. כשאני יוצא הביתה, אני מוצא את עצמי מתגעגע אליו". יש גם כלבים שיודעים לשחות מיכאל הוא המאלף הראשי ביחידה, ומופקד גם על האילוף וגם על המשמעת של החיילים על ארבע. "הכלב מקבל תרגילי משמעת בסיסיים", הוא אומר. "עוד לפני שמתחילים את המסלול המבצעי, ישנו השלב של משמעת. אחר­כך בא האימון שאמור להכשיר אותם להיות אדישים לירי. כאשר כלבי תקיפה, למשל, מסתערים על מבוקשים, אתה יכול לירות לידם ממא"ג וזה לא יזיז להם. בהמשך בא החלק של החיבור עם הלוחם. הכלבים האלה מאוד נאמנים ללוחמים. הם יעשו בשבילם הכל".לוחמים ביחידה מספרים כי השתתפו גם בפעולות הקשורות לאוניית הנשק 'קארין אי', שניסתה להבריח אמצעי לחימה ומטענים לרשות הפלשתינית. "השתתפנו בשלב הסופי", אומר אריק, מפקד היחידה, "כאשר האוניה כבר הגיעה לחופי ישראל. הפעלנו כלבי חנ"מ ואמל"ח, אחרי שהמטענים כבר נחשפו. הם חיפשו סליקים נוספים. עבדנו שם שלושה ימים".הכלבים ביחידה, רובם מגזע מילינואר, משרתים ביחידה בין שבע לשמונה שנים. אחר­כך הם מועברים ליחידות אחרות, למשל מג"ב, וגם שם עוזרים באיתור אמצעי לחימה ומטענים.במשך היום, כשהם לא באימונים, הכלבים נמצאים במכלאות. אוכלים פעם ביום, אוכל מוצק. כלב שמגיע מחו"ל ע ובר שמונה חודשים עד שהוא הופך מבצעי. מפקד היחידה, סגן­אלוף אריק: "כל כלב עושה רק תפקיד אחד. ברגע שנתת לו שני תפקידים, היעילות שלו יורדת. לכן הפרדנו בין הקטגוריות".אגב הפרדה, למה אין לוחמות חיילות ביחידה?"כרגע לא, אבל יכול להיות שבעתיד תהיה אצלנו לוחמת ראשונה".ובינתיים, עד שזה יתגשם, עוסקת יחידת 'עוקץ', בני האדם והחיות, בפעילותה המסוכנת ביותר בשטחים. הכבוד בין שני סוגי הלוחמים ­ מיותר כמעט לומר ­ הוא הדדי.eitanr@maariv.co.il