על דוכן המנצחים נועה קלוגר גוברת על יריבותיה בתחרויות קארטה, וגם על מגבלות גופניות מורכבות עדי כץ 27/03/02 בגיל שמונה היא עמדה לראשונה על דוכן המנצחים. האירוע היה תחרות ארצית בקארטה ונועה קלוגר, אז תלמידת כיתה ג', הגיעה למקום השני. הניצחון שלה היה כפול. קלוגר גברה על יריביה בתחרות וגם על מגבלותיה הגופניות, איתן היא מתמודדת מיום לידתה.קלוגר נולדה כשהיא סובלת ממגוון נדיר של בעיות רפואיות, שהקשר ביניהן לא ברור. היא מוגבלת בשמיעה ובראייה בצידה השמאלי וגם סובלת ממום בלב, מבעיות מורכבות בכלי הדם ומאסתמה קשה. כשנכנסה לכיתה א' התברר שהיא לקוית למידה.היום היא בת 18, חיה ומתפקדת כמו כל נערה אחרת בגילה. אבל קלוגר לא מסתפקת בלהיות נערה רגילה, היא תמיד שאפה ליותר מזה וגם הצליחה. יש לה חגורה שחורה בקארטה, היא מלמדת אחרים את אמנות הלחימה הזאת ואף זכתה שלוש פעמים באליפויות בינלאומיות. בימים אלה היא מסיימת בהצלחה כיתה יב', ובמקביל לכל אלה היא גם מנגנת בגיטרה ומציירת.אביה, רוני קלוגר, איש קארטה, ידע, לדבריו, מהיום שבו התגלו בעיותיה הרפואיות של בתו, מהי הדרך לשקם אותה: "היה לי ברור שיותר מכל הרפואה והמדע, העיסוק באמנויות לחימה יהיה בשביל נועה הפתרון האולטימטיבי".­ ידועה לכם הסיבה לבעיות הרפואיות של נועה?"לא. נועה עברה אינספור בדיקות ונאמר לנו שאין לאוסף הבעיות שהיא סובלת מהן הסבר ואין לו היסטוריה. התיק הרפואי שלה טייל בין רופאים בכל העולם. אף אחד לא מצא מקבילה למקרה שלה."עברנו שנים קשות, אבל היום אני יכול לומר שנועה היא דוגמה מובהקת לתוצאות של אימון נכון ושיטתי באמנויות לחימה. היא מקבלת מהקארטה מנה אדירה של חיוניות, אנרגטיות ויכולת התמודדות. זה מה שנותן לה את הכוחות להצליח בכל דבר שהיא עושה".קלוגר, 50, מדריך קארטה בכיר ובעל בית הספר הוותיק "קארטה דו" בפתח תקוה, עוסק באמנויות לחימה זה שנים. שני ילדיו, גלעד, בן 23 (בעל חגורה שחורה דאן שלוש ואלוף עולם) ונועה, נשמו את הקארטה מגיל צעיר. למרות בעיותיה הרפואיות, הצטרפה נועה, מאז שהיא זוכרת את עצמה, לסיורים המשפחתיים במחנות האימונים ולתחרויות קארטה ברחבי העולם. היא צפתה במשך ימים באביה ובתלמידיו מתאמנים. בגיל ארבע וחצי החלה להתאמן בעצמה. אמה, נאוה, מדריכת קארטה גם היא, היתה המורה הראשונה שלה ובגיל 12 עברה להתאמן אצל אביה. "מאז ומתמיד היה לי ברור שאני אעסוק בקארטה", נועה מספרת. "זה נרא ה לי הדבר הכי טבעי בעולם".­ היית משקיענית מההתחלה?"השקעתי המון, אבל ההשקעה השתלמה. התאמנתי בהתחלה פעמיים בשבוע, היום אני מתאמנת כל יום. זה אף פעם לא נראה לי יותר מדי. תמיד נהניתי מזה ועד היום אני רק רוצה עוד ועוד".­ מתי התחלת להתבלט?"אני לא יודעת אם הייתי יותר טובה מאחרים. כשנסעתי לתחרויות היו אתי עוד אנשים שלא היו פחות טובים ממני. הייתי כמו כולם ולא היו לי הנחות בגלל שהייתי הבת של אבא שלי. ההפך, תמיד דרשו ממני יותר".בכיתה ג' היא קיבלה את הפידבק הרשמי הראשון, כשזכתה במקום השני בתחרות ארצית בקארטה לגילאי 10­12. "התרגשתי נורא. היום תחרויות הן לא כזה ביג דיל בשבילי. אני עושה קארטה בשביל עצמי, כדי לשפר את עצמי ולא כדי להתחרות באנשים אחרים. לנצח זו לא המטרה".­ מה זה עשה לביטחון העצמי שלך?"הרבה מאוד. כשהייתי ילדה הפנים שלי התעוותו לתקופה מסוימת בגלל הבעיות שלי, והיה לי קשה מאוד עם הילדים בבית הספר. כאן הרגשתי שמקבלים אותי, שאני לא איזה חייזר. למדתי לא להיכנע לסטיגמות של החברה. לחברה יש בעיה עם אנשים שהם שונים. בזכות הקארטה הבנתי שאין שום סיבה שאני אשב ואתחבא בבית".­ היו גם כישלונות, רגעים שרצית להפסיק?"לא תמיד היה לי קל. היו עליות וירידות, אבל למדתי להתמודד ולא להישבר, זה אחד הדברים שלומדים כאן". ­ רוני, לקחת את נועה כפרויקט אישי?"נועה היא קודם כל הבת שלי, היא לא פרויקט. חוץ מזה, אני עומד בראש מערכת חינוכית ואני לא יכול להרשות לעצמי לצ'פר את הילדים שלי יותר מאחרים. ההפך, אני יכול לומר ששניהם עברו בחינות הרבה יותר קפדניות מכל תלמיד אחר. כהורה, בוודאי שנתתי להם את כל האהבה והתמיכה שצריך לתת לילד".­ לנועה היה קשה יותר מאשר לאחרים?"פיזית לא היה לה קשה. בסך הכול היא תמיד היתה משקיענית. ילדים שיש להם התנסות שלילית בהישגיות משקיעים יותר, כי הם צמאים להצלחה. מובן שלהבדיל ממערכת החינוך הפורמלית, פה היא קיבלה חיזוקים ויכולת לממש את עצמה".­ ומה היה במערכת החינוך הפורמלית?"זה לא סוד שהמערכת לא מסוגלת להתמודד עם החריג. אין כוח אדם, אין תקציבים ואין רצון להתמודד עם מי שהוא לא שגרתי. לנועה בית הספר לא נתן כלים והיו שם לא מעט מקרים מסמרי שיער לטעמי".­ למשל?"למשל כשאחת המורות צעקה לה יום אחד, 'את לא שומעת אותי? תפתחי את האוזניים'. כשנועה אמרה לה שהיא חירשת, המורה אמרה שאם היא תתחצף היא תעוף למנהלת. אחר כך, כשבאנו לדבר עם המורה, היא נבחה עלינו שעם ארבעים ילד בכיתה, היא לא יכולה לזכור את הבעיות של כל אחד".­ והיתה התמודדות עם ליקויי הלמידה שלה?"בכיתות הנמוכות לא היתה שום התמודדות מקצועית עם זה. בכל פעם שהעלינו את זה, אמרו לנו שהם לא יכולים לטפל בזה. לצערנו, לעתים המערכת החינוכית יותר מוגבלת מהתלמיד. עד השנה נועה מאוד לא אהבה את המערכת, וזה בלשון המעטה. לא היה לה שום אמון בה. עכשיו היא לומדת בתיכון אקסטרני והיא פורחת".בבית הספר לקארטה של קלוגר, נועה היא לא היחידה שמצאה באמנות הלחימה הזו גם חיזוק ומרפא. "לא מעט מהתלמידים הגיעו אלינו בהפניית מטפלים ורופאים, מסיבות בריאותיות ונפשיות", מספר קלוגר. "יש כאן חולי אסתמה, אנשים עם בעיות מפרקים, בעיות אורתופדיות, אפילו חולי ניוון שרירים. הקארטה לא מרפא מחלות, אבל מאפשר לאנשים האלה להתמודד עם תופעות המחלה, לשקם את הגוף, לשפר את איכות החיים והביטחון העצמי".בין השאר מתאמנים אצל קלוגר גם ילדים ומבוגרים חירשים. נועה נתנה לאחרונה שיעור לדוגמה במרכז "שמע" לחירשים, וקלוגר העביר בשעתו סדנאות להגנה עצמית לנשים חירשות. "כשלמדתי קארטה בדרום אפריקה, ביליתי שבוע שלם בבית ספר לחירשים ולעיוורים. מאוד עניינו אותי דרכי ההוראה ודרכי התקשורת עם האנשים האלה".אבל לא רק בעיות פיזיות מוצאות את פתרונן על מזרן האימונים. הקארטה מסייע גם בשיקום בעיות כמו דימוי עצמי נמוך, בעיות קשב וריכוז, בעיות בתקשורת. "יש לי פה ילדים שאני מגדיר אותם כנפגעי מערכת החינוך", אומר קלוגר, "כאלה שחוו אלימות והתעללויות בבית הספר, שסובלים מליקויי למידה ואיש לא הבין אותם. אחרי כמה חודשים של אימונים הם פורחים, הולכים לבית הספר עם חיוך, משתפרים בלימודים. ילדים שהיו שנים בטיפולים פסיכולוגיים מסיימים תיכון ומתגייסים לצבא. מובן שזה לא בא ביום אחד, זה תהליך ארוך ומתמשך. אני רואה את עצמי כמחנך, לא כרופא אליל". קלוגר (50) החל לעסוק באמנויות לחימה כשהיה בן תשע. "כבר אז היה לי ברור לגמרי שזה מה שאני רוצה לעשות, עדיין דרך עיניים של ילד ולא כפילוסופיית חיים. מאוחר יותר הבנתי שאמנות לחימה זה לא ספורט שבו צריך לנצח, אלא דרך לעצב את האופי. בנ יגוד לענפי ספורט הישגי, שפורשים מהם בגיל מסוים, קארטה עושים כל החיים. במרכז שלנו ביפן יש מורים בני שמונים. אלה אנשים פעילים ומלאי מרץ שעושים עבודה נפלאה. אין כמו אמנויות הלחימה המסורתיות, לחנך לדרך ארץ ולנימוסים. זהו כלי חינוכי ממדרגה ראשונה לשליטה באלימות, ולצערי הוא לא מנוצל מספיק במערכת החינוך"."האימון בקארטה משלב גוף ונפש. האימונים הם פיזיים, אבל זה החלק הקל. הצד המורכב יותר הוא לדעת לקבל החלטות וליישם את הידע הזה בזמן אמת, לקבל פרופורציות בפתרון בעיות. זאת מעבדה לחיים. התלמידים חווים כאן הצלחות וכישלונות ולומדים להתמודד איתם. על פי הפילוסופיה שלנו, גם הכישלון הוא ניסיון נפלא, כי הוא מלמד אותך מה לא לעשות".מכיוון שהצבא מסרב לקבל אותה לשורותיו מסיבות רפואיות, מתכוונת נועה לנסוע לחו"ל לאחר תום לימודיה, שם תלמד אמנות לחימה בחרב בשם "איידו". אמנויות הלחימה הן הדרך שלה בחיים ואת הקרדיט על כך היא נותנת לאביה. "אבא שלי הוא גם המורה שלי", היא אומרת, "כל מה שאני יודעת למדתי ממנו ואני מרגישה שאני חייבת לו המון".