פרופסור לחיים מאיר דהן 26/03/02 הפעם הראשונה בה התוודעתי לשם משה לנצט היתה כשהייתי בן ,13 אולי קצת יותר. הידיים רעדו והלב פעם בחוזקה כשאחזתי בספר "מאחורי עלה התאנה" שהוא כתב. הספר, שהיה בזמנו הספר הכי נקרא בחשאי בקרב בני הנוער, עסק בחינוך מיני. על הספר הזה גדלו דורות של מתבגרים ומתבגרות. אז, כידוע, לא היו ערוצי טלוויזיה ואמצעים נוספים להרחבת הידע בנושא.בפעם השנייה בה פגשתי את פרופ' לנצט היתה בסמוך לחדרי הלידה בבית החולים קפלן. זה קרה במחצית שנות השמונים. הבן הבכור שלי אמור היה לצאת לעולם באותן דקות וגם אז רעדתי והלב פעם בחוזקה. פתאום הבחנתי ברופא הג'ינג'י הענק ומשום מה היה נדמה לי שכל הצוות היה עובר לדום מתוח כשהוא עבר לידם. כן פרופ' לנצט, לא פרופ' לנצט, בבקשה פרופ' לנצט, נשמעו מכל עבר. אף אחד "מהפציינטים" לא העיז לפנות אליו בצורה ישירה.הפעם השלישית שבה הצטלבו דרכנו היתה ב­,1995 בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית, בקורס של פרופ' משה דוד הר, "תולדות עם ישראל בימי בית שני". בכיתה איתי ישב קשיש שגמע בצמא כל מילה שיצאה מפיו של פרופ' הר והוא גם הקפיד לרשום את הכל. הוא ישב בקדמת הכיתה ונראה רציני באופן חריג.רק אחרי שניים­שלושה שיעורים ירד לי האסימון. זה היה פרופ' משה לנצט. לקח לי עוד שני שיעורים לאזור אומץ ולשאול אותו בדחילו וברחימו מה הוא עושה פה. "בדיוק מה שאתה עושה כאן", הוא אמר לי והוסיף: "לומד היסטוריה של עם ישראל".ומה לפרופסור לגניקולוגיה ולתולדות עם ישראל, שאלתי. והוא בחוסר סבלנות ענה לי: "רק עכשיו, כשיצאתי לגמלאות, יש לי זמן ללמוד יותר היסטוריה. לעולם לא מאוחר יותר ללמוד".הפעם הרביעית שנתקלתי בשמו של פרופ' לנצט היתה ביום שני השבוע במהלך קריאת עיתון "הארץ". משם למדתי כי פרופ' לנצט בן ה­80 הלך לעולמו לאחר מחלה קשה.פרופ' משה לנצט היה חלוץ החינוך המיני בישראל ויש לו חלק נכבד בתכנון המשפחה בארץ. הוא גם היה האיש המזוהה ביותר עם המחלקה הגיניקולוגית בבית החולים קפלן. האיש הטוב הזה נפטר ונדמה לי שבעיתונות המקומית לא הקדישו למותו ולו שורה אחת. זה עצוב, זה לא הוגן ולכן החלטתי להקדיש לו את המדור הזה.המידע המופיע כאן נלקח בחלקו מכתבתו של אורי דרומי שפורסמה ביום שני השבוע בעיתון "הארץ".פרופ' לנצט נולד ב­1923 בטרנסילבניה (רומניה) . אמו הרתה כשאחותו היתה רק בת שבעה חודשים והחליטה לבצע הפלה. אבל דודו, הרופא, התנגד להפלה וכך בא לנצט לעולם.בשנת 1935 עלתה משפחת לנצט לארץ ישראל והשתקעה בהרצליה. לנצט למד בגימנסיה הרצליה יחד עם שלמה הלל, מי שיהיה לימים יו"ר הכנסת, עם שאול רוזוליו, שהפך למפכ"ל המשטרה, ועם תד אריסון ומשולם ריקליס, מי שיהפכו ברבות הימים לשניים מעשירי הארץ.עם סיום לימודיו התיכוניים ולאחר שירות בהגנה הוא נסע ללמוד רפואה באוניברסיטה האמריקאית בביירות ולאחר נישואיו המשיך בלימודי רפואה בז'נווה.לאחר הכרזת תוכנית החלוקה ב­1947 נשלח לנצט לצרפת כפעיל בעלייה ד' וסיפק תעודות מזויפות לפליטים שעלו על האוניות בדרך לארץ ישראל.משה לנצט נישא לאחר לימודיו לשפרה. בנם, דורון, נולד זמן קצר לאחר הקמת המדינה. המשפחה עברה לירושלים משום שלנצט התקבל לעבודה במחלקה הגיניקולוגית של בית החולים שערי צדק בעיר. דורון לנצט, אגב, הוא היום פרופסור נודע בעולם ממכון ויצמן.מאחר והיה על לנצט להשלים שירות צבאי הוא נשלח לחיל הרפואה ושירת כרופא חטיבתי בפיקוד דרום. אחרי שחרורו עבר לעבוד בבית החולים הדסה תל­אביב, שהפ ך ברבות הימים לבית החולים איכילוב.גם שם עבד לנצט במחלקה הגיניקולוגית וטיפל בשיטות ועקרונות "הלידה הטבעית" ו"לידה ללא כאבים" על פי לאמאז'.הוא אף העביר הדרכות לנשים הרות על התהליך הפיזי שעובר גופן במהלך ההריון וביקר איתן בחדרי לידה. בתקופה זו יצא לאור ספרו "הלידה" שהתבסס על ההדרכות שהעביר. הספר הפך לרב­מכר.אחרי מלחמת קדש בה שימש כמפקד בית חולים שדה עבר לנצט לבית החולים קפלן ברחובות. בבית החולים, ששעריו נפתחו רק שלוש שנים לפני כן, ב­,1953 שימש לנצט מנהל המחלקה הגיניקולוגית ועמד בראשה 22 שנים. שמו נודע בארץ כולה. הוא היה הראשון שהשתמש בהיסטרוסקופיה ­ שיטה המאפשרת לראות את האיברים הפנימיים בלא צורך בניתוח. לנצט למד אף באותן שנים ציטוגנטיקה ­ בדיקת כרומוזומים לגילוי מוקדם של מומים או מחלות וסיבות תורשתיות הגורמות להפלות.כמי שהרגיש תמיד חלק מהקהילה בה חי נהג לנצט להרצות לתלמידים בתיכוני העיר רחובות בנושא יחסי מין. ב­1974 הוביל לנצט מחקר חלוצי על עמדות בני נוער בנוגע למין וסייע להכניס את הנושא למערכת הלימודים של משרד החינוך. ספרו "מאחורי עלה התאנה" היה, למעשה, הספר הראשון בישראל שעסק ברצינות בחינוך המיני.ב­1983 בראיון ל"מעריב" נשאל לנצט על ההרצאות שהוא מעביר לבני הנוער. לנצט היה נחרץ: "יש מיניות אחת לבנים ולבנות. אני בעד פתיחות ביחסים ובעד אקטיביות שווה בפעולה המינית לבן ולבת. כאשר האדם מגיע לבגרות גופנית (וסת לאשה ופליטת זרע לגבר) ונפשית הוא יכול לקיים יחסי מין. בגרות נפשית היא אחריות לבן הזוג, כאשר אדם יכול לשאת בתוצאות של פעילותו המינית. במילים אחרות: להיות הורה".את הראיון ההוא סיים לנצט במילים: "מה הלאה? מה עוד אני יכול לרצות? השנה אני בדיוק בן .60 עוד חמש שנים אני פורש. מה שמדאיג אותי היום זה מה יהיה עם הממשלה שלנו, אבל זה כבר נושא לכתבה אחרת".יהי זכרו ברוך.