שלום עכשיו ענת הופמן מסכמת 14 שנות אופוזיציה עירונית פגי סידור 26/03/02 ידיד קרוב של חברת המועצה הפורשת ענת הופמן היה הראשון ששמע ממנה, לפני כשלושה חודשים, על כוונתה להתמודד על ראשות המרכז לפלורליזם יהודי של התנועה ליהדות מתקדמת בישראל. "עם הבגדים האלה את לא הולכת לשום מקום", אמר הידיד. הופמן נדהמה לרגע, אבל התעשתה מהר והחלה להתעמק בתורת ליטוש ההופעה החיצונית, שכלל מסע קניות של בגדים, אביזרים והתאמת צבע השפתון ורזי משיחתו. ברצינות תהומית, כפי שהיא נוהגת מול ההצבעה על תקציב העירייה, תוכנית העבודה של המוסך העירוני או שיטת הבחירה של דגמי תחנות אוטובוס בעיר: כל נושא נבדק ביסודיות, פורק לגורמים, הפך יעד להתעמקות ולהתמחות. הדוגמה האחרונה לקוחה מהוועדה שבחנה את כישוריה של הופמן לקראת התפקיד החדש. הופמן התבקשה לדמיין שחברי ועדת הקבלה הם תורמים פוטנציאליים ושעליה להוציא מהם תרומה למרכז: היא סירבה. לחברי הוועדה המופתעים הסבירה שככה היא לא עובדת. "קודם אני עושה תחקיר, מי האנשים, מה הם אוהבים, במה הם מתעניינים ובמה לא. רק כשיהיו בידיי כל הנתונים, אני אבקש פגישה ואז, אני כבר אביא את התרומה הנכספת", הסבירה הופמן בסבלנות ובביטחון. יקותיאלי סימן אותי ענת הופמן הגיעה לעירייה בשנת ,1989 ברשימתו של ארנן יקותיאלי: "אני זכרתי אותו מהתיכון ליד האוניברסיטה. הייתי שחיינית מצטיינת והוא היה ילד עם בעיות לב. הוא ביקש ממני לעזור לו בבחירות. שאלתי אותו מה אתה מצפה ממני? והוא ענה: תקשטי את הרשימה שלי". יקותיאלי הציב את הופמן תחילה במקום השני אך ככל שגדלו סיכויי הרשימה שלו, הורחקה הופמן מהצמרת ­ תחילה למקום השלישי ואחר כך למקום הרביעי. הופמן, אז טירונית בפוליטיקה, לא העיזה למרוד והשתדלה להמשיך ולזכות בחסדי הגורו של הציבור החילוני השמאלי בעיר. עם השנים, פרסה כנפיים ואף העזה פה ושם להתעמת איתו. יקותיאלי, אגב, לא למד מהניסיון וחזר על אותו תרגיל כשהציב את רוני אלוני ברשימתו לבחירות של 98' וניסה אחר כך לתחום אותה לירכתיים. אלוני כידוע לא ממש שיתפה פעולה וההמשך היה לאגדה עירונית. למרות שהופמן השכילה לשמור על יחסים קורקטים עם יקותיאלי, הדבר לא סייע לה ברגע הקריטי: ערב נסיעתו לארצות הברית לניתוח ההשתלה שממנו לא שב, יקותיאלי העדיף על פניה את ממלא מקומו בתפקיד ראש ועדת הביקורת היוקרתית, משאת נפשה של הופמן. וכך קרה, שהאיש שהכניס את הופ מן למועצת העיר ולפוליטיקה הוא גם זה שסימן לה את הדרך החוצה, אפילו אחרי מותו: הופמן מודה שאילו ניתן לה התפקיד, לא היתה חולמת לעזוב את העירייה.למה את עוזבת את העירייה?"רציתי לתקן דברים בעירייה. היה לי משבר כשלא הצלחתי להיבחר לתפקיד יו"ר ועדת הביקורת ומאותו רגע התחלתי לחפש עבודות בחוץ. גם המרכז לפלורליזם יהודי הוא כלי לתקן את העולם, אבל הוא כלי כנראה יותר אפקטיבי מאשר להיות באופוזיציה במועצת העיר. באופוזיציה היכולת לפעול היא באמת מוגבלת. עם 8,000 עובדים ותקציב של שניים וחצי מיליארד שקל, אולמרט עשה יותר ממני בעירייה. אני הצלחתי להיות מטרד, הייתי יתוש, אבל בתור יתוש עבדתי יפה מאוד". למי תתגעגעי בעירייה? "אני אתגעגע לעשרות עובדים שסייעו לי ושמעבר לעובדה שהם עובדים בעירייה הם רצו גם לתקן את העולם. המאבק היום­יומי הזה להשיג אינפורמציה בדמוקרטיה המוניציפלית הקטנה שלנו היה קשה מאוד. העירייה עסוקה בלהסתיר יותר מאשר בלגלות. אני כל הזמן הייתי ברדיפה אחרי אינפורמציה. למשל כשביקשתי לראות את דוח מעקב הביצוע של תוכנית העבודה של אגף הרווחה, הסתירו ממני את הדוח. אבל היו עובדי ם שהסתירו את הדוח מתחת לחולצה כדי שאני אוכל לראות אותו. אני אתגעגגע לכל אחד ואחת מהם". לא נפגעתי מאולמרט עיקר טענותייך כלפי אולמרט הוא על סגנון או גם על תוכן? "גם וגם. ניקח את מזרח העיר, למשל. שם אולמרט השקיע הרבה יותר מאשר טדי קולק. ואף על פי כן, קולק היה ראש העיר האהוד ביותר בעולם. למרות שהוא השקיע מעט מאוד במזרח העיר, הוא ידע לתת את התחושה של יחס. אני מדגישה, תחושה של יחס. שהוא מחזק את המיעוטים. הוא היה בלתי אמצעי. הוא הסתובב בעיר לבד, בלי כל הפמליה הגדולה סביבו של מנכ"לים ועוזרים. הוא באמת קם בחמש בבוקר ופתח את העירייה, זה אמת, זה לא מיתוס. הוא לא עישן סיגרים של 120 שקל. כראש העיר הענייה ביותר בארץ, אני מצפה מאולמרט להיות מחובר לדברים אבל זה גם עניין של תוכן. אני חושבת שהיו לו כמה החלטות שגויות מאוד, בעיקר בנושא של כוח אדם. סביבו יש אנשים מאוד בינוניים, למעט שולה זקן. שדווקא הרבה אש מופנית כלפיה ולא בצדק. אם אולמרט ילך, אני רוצה ששולה זקן תישאר, היא אפקטיבית ואכפתית וישרה ונאמנה".חלק מהטענות כלפי אולמרט בנושא הסגנון נוגעות ליחס שלו לחברי המועצה כולל חברי הקואליציה שלו. את נפגעת מיחסו אלייך?"אני נפגעתי מזה שהוא לא מינה אותי לראש ועדת ביקורת. זה פגע בי, ז ה לא היה דבר נכון ולא היה דבר צודק. הוא היה קונה את עולמו בזה שהיה לוקח אופוזיציונרית באמת שיודעת לבקר אותו. אמרתי שההמלצה הכי גדולה לכך שאני מתאימה לתפקיד זה העובדה שאולמרט לא רוצה אותי. המבוקר מספר אחת לא רוצה אותי בראש ועדת הביקורת".אבל הראשון שמנע את כניסתך לתפקיד הוא יקותיאלי, שהעדיף את רן וולף חסר הניסיון."נכון. ארנן לא פעל בצורה קולגיאלית. אז זאת טעות של ארנן אבל מי שאחראי זה אולמרט. כל הכינויים שאולמרט כינה אותי ­ מדונה, יאנטה, מכשפה, קלפטע, כל השטויות האלה, זה לא פוגע בי, זה באמת ראוי לגינוי, זה נורמה פסולה, אבל סביבת העבודה של מועצת העיר ובכלל סביבת העבודה שלו היא סביבה כוחנית. הוא זרע אותה ועכשיו הוא קוצר סופה מפני שהאינתיפאדה שעושים לו עכשיו החרדים היא פונקציה של זה שהם בין היתר ילדים מרדנים כי הוא נהג בהם כאב מקפיד. היחס המשפיל והמזלזל שלו בהם, עכשיו באמת הוא במלכוד והם לא מאפשרים לו להעביר את הדברים שבאמת יקרים לו".במה לדעתך אולמרט הצליח?"אולמרט הצליח בצורה יוצאת מהכלל לחזק את הגורמים השליליים בעיר: את 'עטרת כהנים', את 'שובו בנים' את 'אש התורה ', הוא הצליח להביא לכאן את הגורמים הסהרוריים ביותר של מוסקוביץ ותואמיו. הוא הצליח להכניס קונפליקט בשכונות שבהן לא היו קונפליקטים. הוא השקיע מאות מיליונים בתשתיות ובכבישים שלא נועדו לשרת את תושבי מזרח העיר אלא לשרת קו מדיני שכנראה ייפול, שכן העיר הזאת תחולק, עוד שנה, עוד שנתיים, אבל היא תחולק". אולי בגלל שהאופוזיציה צולעת?"האופוזיציה חטפה מהלומה איומה כשנפטר ארנן יקותיאלי. הוא היה המודל האולטימטיבי של אופוזיציונר ברשות מוניציפלית. הוא באמת ידע להיות אופוזיציונר. אני הייתי עשר שנים בסיעה שלו ואני היחידה שנשארה איתו מהיום שהוא התחיל עד היום שהוא הסתלק, קודם בסיעה שלו ואחר כך כעמיתה". והמתנה שהוא העניק לך לפני שהוא הסתלק היתה לחסום את דרכך לראשות ועדת הביקורת, כשהוא העדיף לשתף פעולה עם אולמרט ולמנות לתפקיד את רן וולף."זה היה שיקול פוליטי קטן, זה דבר שהרבה פוליטיקאים מועדים בו. זאת היתה טעות שלו. אבל היינו האבא והאמא של האופוזיציה המוניציפלית". הייתי מטרד מה את מייעצת לחברייך באופוזיציה לעשות? "כשאני חושבת על סיעת ירושלים עכשיו ועל העובדה שהם התפצלו לשתי סיעות, זה היה המון אנרגיות מיותרות שהתבזבזו על הדבר הזה. אני חושבת שכשרוני אלוני הגישה שאילתות שנגעו לתפקוד של חבריה לסיעה, זה לא היה ראוי. השאילתות קיימות כדי שנשאל שאלות שנוגעות לתושבים של העיר הזו, זה מה שחשוב לתושבים שלנו. לשאול על מה עושה חברך לשעבר לסיעה, זה ממש בזבוז של כלי דמוקרטי. אני הייתי רוצה לראות את האופוזיציה יושבת יותר יחד, אין בכלל ישיבות משותפות. יש בינינו עורך דין, אז שהעורך דין יעזור לכולנו. יש מתכנן ערים, שיתעסק בנושאים האלה. יש אחד עם ניסיון פוליטי עצום בשטח, שיוביל את הנושא. צריך לקחת את היתרונות היחסיים של כל אחד ולהראות שהאופוזיציה מסוגלת לעבוד יחד. כי אם לא יעשו כך, יכולה לקום תנועה אחרת, על חורבות האופוזיציה הנוכחית, אם זאת תמשיך לבלות את זמנה במריבות אישיות". סיעתך חרתה על דגלה את הסיוע לתושבי מזרח העיר, למרות שאתם מצדדים בחלוקת העיר ולמרות שכל אותם תושבים שאתם מסייעים להם, מעולם לא טרחו להצביע לעירייה. את לא מתוסכלת? "הערבים שלא מצביעים עבורנו לא מצביעים כי אין להם ברירה. בבוקר של כל הבחירות היו שמונה עד עשרה אנשים ששברו להם את הידיים והרגליים כשהלכו לקלפי והם נבהלו. אני יכולה להבין את זה. הסיבה שאנחנו מטפלים בערבים תושבי מזרח העיר היא לא כדי לקבל קולות בוחרים, להפך זה מבריח בורחים, זה מתכון להברחת בוחרים יהודים, אלא כי זה הדבר הצודק והמוסרי לעשות. ואני מעריצה את חבריי שמקדישים להם זמן. יחד עם זאת הייתי מזהירה אותם שהבוחרים שלנו, בוחרי מרצ, רוצים ומצפים שאנחנו נעסוק בתחום של דת ומדינה לא פחות באינטנסיביות וצריך לשנות את האסטרטגיה. כי אם לא נעשה את זה, אם כל הסיעות החילוניות בירושלים לא יתאחדו ואני מדברת על כל הסיעות החילוניות ­ טל­גן, יהורם גאון, שינוי שתיכנס לזירה בבחירות הקרובות, ירושלים עכשיו, מרצ והעבודה ­ כולן צריכות לעבוד יחד. ההתפזרות הזאת בינינו עלתה לנו חמישה או שישה מנדטים שפשוט נפלו לפני אחוז החסימה. אנחנו חייבים לרוץ יחד ובראש הסיעה הזאת להעמיד מישהו לא מהזירה הארצית. מישהו שיהיה מוכן לסכן את מה שצריך לסכן כדי לעמוד מול אולמרט. אז ניקח מישהו מכאן, מישהו מקומי מהחינוך, מהכלכלה, מהע סקים, מנהיג מקומי שירוץ מול אולמרט". טל­גן? "טל­גן הוא כבר בפוליטיקה המקומית, הוא יציר כפיה של העירייה, אני חושבת שהרקורד שלו מוכר מדיי וקטן מדיי. אני מדברת על מישהו שהבוחרים יהיו מוכנים להמר עליו. אם יוסי היה מוכן לזרוק הכול ולומר אני ממשכן את ביתי, אני הולך על זה שייפול העולם... הבעיה היא שכעת יוסי טל­גן, מוכן לסכן רק קצת". מה הצלחת לעשות בעירייה ב­14 שנותייך לשיפור מעמד הנשים?"ההישג הגדול הוא שהפרספקטיבה הזאת היא כיום לגיטימית. זה לא רק הקרדיט שלי אבל גם שלי. לפני 13 שנים עשיתי את המחקר הראשון בנושא פערי שכר בעירייה שהיה 50 אחוז. באחרונה ראש העירייה מינה יועצת למעמד האישה לפי טעמו, החרדים הצביעו בעדה. בראש תוכנית העבודה שלה, שהנהלת העירייה הצביעה בעדה פה אחד, יש סעיף השוואת שכר נשים וגברים בעירייה. אני לוקחת על זה קרדיט".יש משהו שאת יכולה להצביע עליו ולומר זה אני, זאת עבודה שלי? "התפקיד שלי כאופוזיציה זה להיות קטליזטור, מטרד, זרז לתהליכים ולשינויים. פעם זה לא היה ריאלי, היום הנושא של השוואת תנאי שכר הוא מיינסטרים. אלמלא הייתי שם ועשיתי את זה, זה ל א היה קורה גם היום". איך יצרת יחסי ידידות עם נציגי הסיעות החרדיות?"במאות שעות של עבודה נוצרו יחסי ידידות עם אחדים מהם. אבל אני בזה לחרדים על דבר אחד: מקומם אותי שהם לא תורמים לקופה הציבורית את מה שהם חייבים לתרום ולא רע להם עם זה. ואין להם בעיה לדרוש חלק שווה מבלי לקחת חלק שווה בחובות. הם לא מבינים מה זה דמוקרטיה. דמוקרטיה זה שראש ועדת כספים אומר 'הילדים שלנו' והוא מתכוון לכל ילדי ירושלים, חילונים ודתיים, ערבים ויהודים. אני נדהמת שזה הפך נורמטיבי שכשראש ועדת הכספים אומר הילדים שלנו הוא מתכוון לילדי אל המעיין וזה מתקבל וכולם חושבים שזה בסדר. זה לא בסדר". לא לארוז רהיטים למה את הולכת דווקא לתנועה הרפורמית? "הניצחון העצום של האורתודוקסיה הוא בזה שאנשים מאמינים שלהיות דתי זה להיות אורתודוקסי. הם ניכסו לנו את המושג. בעיניי להיות דתי זה להיות כל מיני דברים. אני רואה את עצמי כאישה דתיה ואני לא אורתודוקסית ואני ארצה לאפשר לעוד הרבה אנשים להרגיש ככה. המפתח הוא בחינוך, המפתח הוא בלהראות שיש הרבה דרכים להיות יהודי ובעיקר שיותר חילוניים ירגישו את הריק הזה ואת הוואקום הזה שאם אתה לא דתי במובן האורתודוקסי אז מה אתה?". על מה תשימי דגש?"אני אלך על אותם הדגשים שאני מכירה עד עכשיו. הראשון זה נשים, המגזר המקומי, רשויות מקומיות זה כר נפלא ועצום לשינוי". מה את אומרת למי ששוקל לעזוב את העיר? "אני אומרת לאנשים כאלה כשאתם חושבים על איתור דירה בתל אביב, ומכירת הרהיטים ולעבור וכל זה, לא יותר קל לצאת מהאדישות ולהתחיל לעשות משהו? אני חושבת שהמחלה של הירושלמים זה האפאתיות, חוסר האונים והתחושה של כולם שאין מה לעשות ואין לנו מושיע. את המושיע צריך ליצור. את התשתית צריך ליצור. היכולת של אדם אחד להשפיע בעיר הזאת היא עצומה. העניין הוא שכולם אפאת ים. אז במקום לשבת ולקטר אני מציעה עכשיו להתחיל להזיז דברים. לכתוב לעיתונים, להזמין אנשים לחוגי בית, להתחיל להתעניין באיך מצילים את ירושלים. צריך להילחם על הבית. להיאבק באדישות, שהשיא שלה זה לא להופיע לבחירות". הדוסית של מרצ ענת הופמן, ילידת ירושלים, בת למייסדי קיבוץ רמת רחל שעזבו את הקיבוץ והתיישבו בעיר, למדה בתיכון ליד­ה. אחרי שנה אחת במחלקה לאמנות בבצלאל נאלצה לעזוב כשהתגובה על מיצג שעשתה היתה: "המיצג שלך הוא אמירה פוליטית ולא שייך לאמנות". המיצג היה עופות קפואים, "תמצית דמותה של האישה הישראלית", בעיניה של הופמן. הופמן נוהגת לומר שהיא הדוסית של מרצ: היא אומנם באה ממשפחה חילונית אך עם נישואיה לד"ר מיכאל הופמן, פסיכולוג בהכשרתו ויזם נדל"ן בעיסוקו, הצטרפה גם לתנועה הרפורמית שבה משמש בן זוגה נשיא קהילת "כל הנשמה" של בקעה. אחרי הכישלון בבצלאל, למדה באוניברסיטת לוס אנג'לס בקליפורניה לתואר ראשון בפסיכולוגיה ועם שובה לארץ עשתה תואר שני באותו תחום בבר אילן. הופמן היתה שבע שנים אלופת הארץ בשחייה וניהלה כמה שנים את המכון למיון וברירת כוח אדם של הסוכנות היהודית. היא כתבה במקומון "כל העיר" טור בנושאי צרכנות והקימה את הקו הפתוח לפניות הציבור של התנועה ליהדות מתקדמת בעיר. היא היתה חברה בהנהלת האגודה לזכויות האזרח ויו"ר עמותת נפגעי בזק היא היתה חברה בהנהלת שדולת הנשים וממקימות "קול האישה". הופ מן חברה בתנועת "נשות הכותל" המבקשות להתפלל עטופות בטלית ולקרוא בתורה בעזרת הנשים בכותל המערבי.