הצלחה פלוס תיאבון שווה מינוס אורה שיינרמן אחרי מינוי מפרק זמני לעסקיה, מסבירה איפה כשלה בילי מוסקונה­לרמן 22/03/02 אורה שיינרמן, 55, יושבת מולי ומדברת על עסקיה שקרסו. מיום ליום, אחד אחרי השני. עניין גרר עניין, כמו כדור שלג תופח והולך במדרון. במספרים, מדובר בחובות של 17 מיליון שקלים. עשרה מיליון שקלים במכוני "שחר", ושבעה מיליון שקלים ב"גן וגם".מחמת היותה של שיינרמן אימפריה כלכלית מוכרת במושגים מקומיים, הנפילה שלה מזמינה, מטבע הדברים, שיחה. אני מתבוננת בה: יושבת מולי אשה גבוהה ודקה, גרושה פעמיים, אמא לשלושה, שהעזה לעוף גבוה ועכשיו מתפזרת לחלקיקים.ומזנבים בה 17 מיליון שקלים ועשרות חיילים משוחררים, שהשקיעו את הכסף הספור שלהם במוסד הלימודי שלה, והם רותחים. לא כועסים, רותחים. עד כדי כך שבסניף "שחר" בבאר­שבע פרצו קבוצות תלמידים לכיתות והרסו שולחנות וכיסאות ואולי גם ניפצו מחשבים. אני מתעקשת לברר אם היו גם מחשבים מנופצים. שיינרמן לא בטוחה בקשר למחשבים. היא לא מצליחה, היא אומרת, לעקוב אחרי כל מה שקורה מסביב.ההתנהלות הגופנית שלה שקטה. היא עומדת ליד הכיור, היא מרתיחה מים לתה בקומקום החשמלי, היא מחפשת בסבלנות שקית תה צמחים בארון. התנועות שלה לא חדות, היא לא מרימה את הקול, היא מה רהרת עוד רגע מול שאלות נוקבות. כשאני לא נותנת לה להתחמק, לעשות מעצמה פלורנס נייטינגל שקרבנה את עצמה למען חינוך ההמונים, היא עוצרת לעוד סיבוב של מחשבה. לפעמים חוזרת בה ולפעמים מתעקשת על הגרסה שלה.האשה מולי לא נראית בפאניקה. היא מודה שנכשלה, היא נערכת לימים קשים, היא לא מתחננת על נפשה, לא מבקשת רחמים. בשלב זה, כך נראה לי, היא מבקשת לנקות את השולחן, למזער נזקים. אני מקשיבה לה, מצטערת בשבילה, ומאמינה לה.­ חזית את הקריסה?"לא".­ זה שוק?"שוק גדול. אלה חובות שבחיים לא אוכל להחזיר".­ מתי זה התחיל?"לפני שלושה שבועות".­ מי לידך, מי תומך?"הילדים שלי, מעל ומעבר, ואמא שלי גם. הם מוכיחים את המשפט העתיק: 'המשפחה לא אכזבה'". "הכל לבדי, במו ידי" ביום שני מינה בית המשפט המחוזי בתל­אביב למכון שחר מפרק זמני, בעקבות בקשה שהגישו מקסימדיה פרסום חוצות בע"מ ועבודי­נור, בטענה שמכון שחר חייב להם למעלה מ­900 אלף שקל בעבור שירותי פרסום והפקה.שינרמן: "המפרק, עו"ד אמיר נחמד, הוא מהיום המנהל של מכון שחר, והוא זה שמחליט על כל פעילות החברה. יש סיכוי שאם הוא יהיה רווחי הוא גם זה שיחזיר חלק מהחובות לנושים. אני מתכוונת לעזור לו ובאותה מידה הוא יכול לשכור את שירותי בתשלום, במשכורת, על מנת שאעבוד בחברה. מינוי המפרק הוא הקלה בשבילי. כל הנושא עבר להיות מוגדר ומסודר".­ תאבדי את הדירה שאת גרה בה, הפנטהאוז הזה?"בוודאי. הדירה משועבדת לבנק. ושווי הדירה הוא בגובה המשכנתה ­ 280 אלף דולר".­ לאן תלכי?"אין לי מושג. אצטרך לשכור דירה הרבה יותר צנועה".­ את ישנה בלילה?"כן, כדי להמשיך לעבוד ביום. כבר שלושה שבועות אני מחפשת פתרונות ומצאתי. צלצלתי לאביבה הברמן, בעלת 'אנקורי', אנחנו מכירות שנים, אצלה התחלתי את הקריירה שלי בתור מורה למתמטיקה לפני 22 שנה. היא הסכימה לקבל את התלמידים שלי וחלק מהמורים שלי תמורת תוספת תשלום של 350 שקלים לתלמיד, לקורס. היא עשתה ככל יכולתה לבוא לקראתי בלי לעשות רווח".­ היא באה לקראתך?"ראיתי רצון טוב מצדה, היא לא חיפשה לנצל את המצב או להרוויח. היא חיפשה לעזור".­ מה הכי כואב לך?"שהפסדתי אמון של אנשים. זה הכי חשוב מבחינתי. אף פעם בחיים קודם לכן לא הייתי חייבת כספים. המשפט הקבוע שלי בחיים היה, 'צ'ק שלי לא יחזור'".­ זה ההפסד בראייה רכה, רגשית. מה ההפסד בראייה קשה, עסקית?"הפסדתי את כל החברות שלי. מכון שחר וגן וגם. מכון שחר מונה היום עשרה סניפים; גן וגם מונה 14 גני ילדים".­ כמה תלמידים היו במכון שחר בתקופת השיא?"15 אלף תלמידים. זה היה כך עד 98'. אבל לא תמיד מספר התלמידים מניב רווחים. היו שנים של יותר תלמידים וכל אחד שילם פחות, ולכן המחזור היה יותר קטן".­ מה היה המחזור העסקי?"מכון שחר ­ 25 מיליון שקלים בשנה. גן וגם ­ עשרה מיליון שקלים בשנה".­ לאורך כמה שנים?"מכון שחר לאורך 22 שנה; גן וגם בשלוש השנים האחרונות. גן וגם היה אמור לגדול במחזור של 50 אחוז, זה היה הצפי".­ כלומר, אנחנו מדברות על מחזור של 35 מיליון שקלים בשנה, לפני הקר יסה."כן, והכל לבד, במו ידי. בלי בעל, שותף או עזרה מבחוץ. הכל מאפס, בלי כסף, בלי שקל שמישהו נתן לי". "הפריצה עם 'גן וגם' היתה בעוכרי" ­ אז מה בעצם קרה?"נפלתי בגלל המיתון והמצב הבטחוני. הסניף של מכון שחר בירושלים נמצא ברחוב יפו, בלב אזור הפיגועים. המיתון של השנה האחרונה לא עזר. עד היום, בזמני מיתון במדינה החינוך לא נפגע, הפעם זה אחרת".­ איך אחרת?"הרבה סטודנטים פוטרו מעבודתם ולא היה ביכולתם לשלם את הסכומים שהתחייבו עליהם, אז צ'קים שלהם חזרו. אנחנו לא בנויים רק משוק פרטי של תלמידים אלא על מוסדות גדולים, למשל מוסדות ממשלתיים שלא משלמים את הסכומים בזמן אלא באיחור רב מאוד. כל ההתנהליות האלו העמיקו מאוד בשנה האחרונה. המיתון היום מאוד­מאוד כבד. ואני חוזרת ואומרת שזו הסיבה מספר אחת לנפילה שלי".­ ומה עם גני הילדים?"טיימינג של חברת גן וגם היה שגוי. הפריצה עם גן וגם היתה בעוכרי".­ כמה כסף השקעת בגן וגם?"שלושה מיליון שקלים, בהלוואה. זה לא שנכנס משקיע חיצוני ושם את הכסף. היה הרבה יותר טוב, כמובן, אם זה היה הון עצמי".­ לא ייתכן שרק אלו הסיבות לנפילה."בשנת 98' החברה היתה מאוזנת, ולי התחילה פתאום בעיה עם בלוטת התריס. שנה שלמה לא הייתי במכון, לא ניהלתי, לא השגחתי, לא תפקדתי".­ מה זה אומר "לא תפקדתי"?"התפקיד שלי הוא המנהלת הכללית של החברה. זה אומר לרכז פעולות שיווק, ניהול האנשים, הכל. מדובר על 500 בני אדם, 500 משכורות".­ לא שאני מבינה בכלכלה, אבל במשך 22 שנה היו בוודאי שנים טובות, מורווחות."כן, אבל מעולם לא הרווחתי משהו מעבר לדירה הזאת. תראי, הדירה הזאת היתה צריכה לעבור שיפוץ רציני. היא בת 13 שנה וכבר מוזנחת. השיפוץ נדחה, לא היה תקציב". "האמא היהודייה לא חוסכת על חינוך" ­ עם מחזור של 25 מיליון שקלים בשנה במכוני שחר, בשביל מה האמביציה להתרחב, לפתוח את גן וגם?"אני אשת חינוך. מדינה קמה ונופלת על חינוך הילדים".­ די, די. המניעים שלך הרי לא היו ממלכתיים."לא מדויק. המניעים שלי היו גם להרוויח וגם לתרום לחינוך יותר איכותי. ראיתי את עצמי מקימה רשת לימודית אלטרנטיבית, מגן ילדים דרך בית ספר יסודי עד תיכון".­ בגלל שזיהית חורים שנוצרו בשוק, והראש שלך כלכלי?"גם. כמובן שרציתי גם להרוויח".­ מה היה שכר הלימוד בגני הילדים שלך?"ילד בגן עולה בין 2,500 ל­3,200 שקלים. זה הרבה מאוד כסף, אני יודעת".­ במילים אחרות, זאת משכורת חודשית של אחד ההורים. מה צריכה לעשות משפחה שיש לה יותר מילד אחד ומרוויחה משכורת ממוצעת במשק?"האמא היהודייה לא חוסכת על חינוך".­ ואת ניצלת את זה. מה נתת שם שהיה כל כך אטרקטיבי?"שתי גננות ושלוש מטפלות על 36 ילדים, ומורים מקצועיים בקבוצות למידה קטנות שמפעילים תוכנית קוגניטיבית ורגשית".­ מה פירוש "רגשית"?"לפתוח את הלב לילדים, ללמד אותם להיות סבלניים אחד לשני. הייתי בשיעור שבו ילדה בת שנתיים הצב יעה, כשהגננת שאלה: 'על מה נדבר היום?', ואמרה: 'היום נדבר על אכזבה'. בתוך קבוצות הילדים האלה שעברו הנחיה רגשית, נמדדה פחות אלימות".­ בקיצור, זיהית נישות טרנדיות, שיווקת תוכניות לימוד אטרקטיביות וגבית סכומי עתק."כן, אני יודעת שיש הורים ששמו את כל הרזרבות שלהם על הגנים האלה ואני שוברת עכשיו את הראש מהבוקר עד הלילה איך לעזור להם להמשיך".­ מה באמת קורה עכשיו בגנים? מי משלם לגננות?"ההורים, בעזרתי. כל עזרתי נתונה להם. הם קיבלו ממני את כל העלויות של ספקים, שכר דירה, שכר עבודה, ובשלב זה מנהלים את הגנים בעצמם. היום, למשל, אני יושבת עם ההורים של הגנים בקיבוץ גבעת­ השלושה על מנת לפתור בעיות שצצו. נורא חשוב לי לציין שאני פה. האחריות שלי מכתיבה לי לענות בטלפון לכל אחד ואחד. אני לא בורחת לאף מקום, לא מתאים לי לעזוב ולא לקחת אחריות. אני כאן בשביל כולם. מישהי כתבה בתצהיר שלה שניסיתי להימלט מהארץ. זה לא היה ולא נברא, ולא יהיה. זה מנוגד לחלוטין לאופיי. אני כאן, לרשות כל אחד שצריך אותי, עד שהכל ייפתר". "אני אף פעם לא דופקת על השולחן" ­ הטעות הפיננסית שלך קשורה להתרחבות של גן וגם?"בהתרחבות ובטיימינג. יכול להיות שהייתי צריכה לנוח עוד שנה ­ שנתיים ואז לפתוח עוד ארבעה סניפים. אבל מיהרתי. פתחתי שניים ועוד שניים ועוד ארבעה. זאת התרחבות מהירה בכל קנה מידה".­ אז למה מיהרת?"כי חשבתי שזאת הזדמנות להרחיב את הרשת על חשבון אותה פלטפורמה של מכון שחר, ולא לקחתי בחשבון את ההשקעה הדרושה בגנים. וההשקעה בגנים היתה גדולה מאוד, הרבה מעבר לתחשיב שלי, להערכה שלי. לא מספיק הבנתי בזה".­ לא הסתכלת נכון על המספרים, או מה?"הייתי רק שנתיים בתחום הגנים ולא ידעתי עד כמה דרישות ההורים הן אינסופיות. רציתי לרצות אותם והוצאתי את זה מהתקציב שלי".­ את יודעת, אין איש עסקים שהיה משתמש במשפט "רציתי לרצות אותם". גברים נוטים להסתכל על מספרים בצורה קרה. היה משהו נשי בהתנהלות שלך?"לא חשבתי על זה. לא חושבת. אין לי תשובה חד משמעית".­ באיזה סגנון את מתנהלת כמנכ"ל של 500 עובדים?"אני אף פעם לא דופקת על השולחן, אף פעם לא מרימה את הטון. כל דבר מלווה בסיעור מוחות, בדיונים. אני מאוד משתפת. אני לא מתנהלת בסגנון הב וסים הקשוחים שאומרים, 'תעשו מה שאני אומר לכם וזהו, לא מעניין אותי כלום'. הייתי ביחסים מצוינים עם השליחים כמו עם המנהלים של כל סניף. הקפדתי להיות אמפתית וסבלנית".­ מה הדבר הכי קשה שאפשר להגיד עלייך?"שבזמן האחרון, בגלל הקשיים, הזנחתי את האנשים". "אף פעם לא הפחדתי תלמידים כמו שעשו לי" ­ מאיפה האספירציה להיות אשת עסקים?"לא יודעת. זה התחיל מבית הספר התיכון שבו לימדתי מתמטיקה לבגרות. לא אהבתי איך שלימדו את התלמידים".­ או שאולי אמרת, יש פה פוטנציאל לעסק מצוין."בחיי שלא. אמרתי, אפשר לעשות את זה לגמרי אחרת, אפשר לא להפחיד תלמידים ממתמטיקה, תלמיד צריך להרגיש טוב, נוח ולא מאוים, אף פעם לא הפחדתי תלמידים כמו שעשו לי. אני זוכרת שניגשתי למנהל ואמרתי לו: 'בשביל מה ללמד פונקציות הפוכות, הרי לא צריך את זה'. והוא אמר: 'כי זה רשום בתוכניות הלימוד'. טובת התלמידים לא היתה מול עיניו. ואז אמרתי לעצמי, התלמידים בפוביות ממתמטיקה, אני אעשה את זה אחרת ואוכיח להם."אתן לך דוגמה מספרי הלימוד שכתבתי במתמטיקה. למשל התרגיל 'חמש מינוס שמונה', מוגדר בספרי הלימוד כך: 'אם אתה מחבר שני מספרים מכוונים שסימנם שונה, אתה מפחית את הערך המוחלט של המספר הקטן מהערך המוחלט של המספר הגדול'. הבנת מזה משהו? אז אני, במקום זה, באה ואומרת להם, 'אתם יורדים שמונה מדרגות ועולים חמש, מה קרה?'. אם עושים את זה בצורה מובנת, ברורה ועדיין מתמטית, אז את נותנת אפשרות לאנשים להבין."את החש יבה הלוגית הזאת התחלתי כבר בגנים עם ילדים בני שנתיים. אני ממלאה חרוט עם מיץ פטל ואחר כך שופכת אותו לתיבה. מתמטיקה היא לא בעיה, היא בעיה רק לפי שיטות הלימוד. יש לי תלמידה שהוגדרה 'עם קשיים בהבנת מתמטיקה', והיום היא מדריכה במכון ויצמן".­ בואי נחזור להתחלה, לבית הספר."היו לי באותה תקופה בעיות גב וכשחזרתי היה איזה סיבוך עם המנהל שלא רצה להחזיר אותי, כי זה היה נותן לי קביעות. אמרתי לקבוצת תלמידים, 'בואו, אני אלמד אתכם'. לקחתי 20 תלמידים אלי הביתה, ישבנו יום ולילה, נתתי להם כלים, הם הצליחו, וזאת היתה השנה הראשונה שלי במכון שחר. זה כל כך הצליח שאמרתי לעצמי, זה מה שאעשה בחיים".­ לא היתה לך שום שאיפה עסקית לפני כן?"כלום. עובדה שהלכתי להיות מורה שכירה. כשהחלטתי לפתוח בית ספר, אני זוכרת שאמא שלי אמרה לי: 'השתגעת, יש לך שני ילדים קטנים, בית מסודר, משכורת, בשביל מה לך? מאיפה תשקיעי כספים?'. אמא שלי אגב, מורה. אבא שלי קיבל פרס קפלן להמצאות".­ ואז?"בחודשיים עבודה הרווחתי מה שהרווחתי בשנה שלמה במשרד החינוך, ועם זה באה תחושת ביטחון ועצמאות. הרגשתי טבעי בתוך זה, ההתנהל ות לא היתה זרה לי, הרגשתי שאני עושה בדיוק מה שמתאים לי וגם שמחתי שאני מראה את האבסורד של שיטת הלימוד במערכת החינוך. זאת היתה מלחמה קשה מאוד איתם. שנאת משרד החינוך כלפיי היתה נוראה. הפריע להם מאוד שעשיתי בזמן קצר ומדויק, לימודים שהם משכו שנים".­ מתי היתה הפריצה, ההצלחה הגדולה?"אחרי שבע שנים".­ הצילומים שלך התנוססו אז בראש חוצות. כמה השקעת בפרסום?"היה פרסום אבל לא יותר מאשר אצל המתחרים בברנז'ה. בגלל התמונה זוכרים אותי. כשהתחלתי לפרסם ייעצו לי, 'שימי תמונה, שאנשים יראו אותך ויאמינו בך, זה מעורר אמון'. ההשקעה הכספית בפרסום בשנים הטובות היתה שלושה מיליון שקלים, ולאחרונה מיליון עד מיליון וחצי".­ את מסתכלת אחורה בגעגועים?"כן, קצת, במיוחד היום. לפני חצי שנה לא היית תופסת אותי מתגעגעת. המצב הקשה הזה עושה אותי מתגעגעת לתקופה שלפני ההתרחבות. המצב הזה שבו אני חייבת כסף לאנשים קשה לי מאוד. אני לא יכולה לחיות עם זה בשלום. יחד עם זה, אני אומרת שהיה רווח קטן מאוד ביני לבין ההצלחה. בדיוק עכשיו עמדו להיכנס משקיעים רציניים לגן וגם, ועמדתי לקבל אשראי גדול מהבנק". "ההתמוטטות התחילה מול ספקים כועסים" ­ אז מה קרה?"היה לנו ספק שלא קיבל את כספו בזמן וכעס. הוא פנה לעיתון ואז התפרסמה ידיעה קטנה שיש לנו קשיים, והמשקיע ברח והבנק חסם את האשראי. זה הביא כדור שלג. האמת, עכשיו אני מבינה שלגן וגם היה צריך משקיע מלכתחילה. זה לא היה נכון להיכנס בלי משקיע. ההתנגדות שלי למשקיעים לא היתה נכונה, היתה מוטעית מלכתחילה. היום אני חושבת שכל עסק צריך שותפים".­ אבל איך פתאום הר כזה גדול מתמוטט?"לפני כמה חודשים היה קושי בתזרים מזומנים, היה קושי לשלם לספקים, והיו ספקים שלא היו יכולים לעמוד בדחייה. אז התחילה ההתמוטטות. מול ספקים כועסים. הייתי בטוחה שאני יוצאת מזה בעזרת משקיע או אשראי בנקאי, אבל הכל היה מהיר מאוד, הכל קרה בבת אחת".­ היתה לך תוכנית מגירה לזמן משבר?"לא. לא התכוננתי לזה בשום צורה, זה נחת עלי. אני משתדלת לשמור על קור רוח, לעודד את עצמי. כיוון שבשנה האחרונה ממילא לא משכתי משכורת, כי לא היתה, אז אני כבר רגילה קצת לחיות בצמצום".­ למה את קוראת "צמצום"?"ויתרתי על חדר כושר, נסיעות לחו"ל וגם על בגדים".­ ובימים הטובים באיזה גובה היתה המשכורת?"24 אלף ש קלים. משכורת יפה אבל לא מי יודע מה מדהימה כשמדובר במנכ"ל".­ מה הדבר הראשון שעשית כשהבנת שמדובר בסוף?"הרמתי טלפון לאביבה (הברמן) בעלת 'אנקורי', שתקבל את התלמידים והמורים שלי כדי שהכספים שלהם לא יירדו לטמיון. באותו זמן עוד לימדו אצלנו, אבל ידעתי שאם לא אוכל לשלם משכורות אז הכל יתמוטט ביום. לכן, דבר ראשון פניתי אליה. הצלחתי לסדר את העניין של התלמידים וגם לשמור עבודה לחלק מהמורים".­ ובבאר­שבע, שאין בה סניף של אנקורי?"יכול להיות שהם יפתחו. זה הזמן שאנקורי יכנסו לבאר­שבע, זאת עיר עם פוטנציאל". "בטורקיה איבדתי שני מיליון שקלים" ­ ואחרי הכל, את לא מצטערת שלא נשארת קטנה?"גן וגם לא היתה ההתרחבות העסקית היחידה שלי בחיים. עסקתי גם בתיירות ונופש. לבן שלי היו בעיות אסטמה, ביליתי איתו הרבה באילת, גיליתי את הפוטנציאל של העיר וחשבתי לעצמי, למה לא להביא קבוצות? התחלתי להביא קבוצות: רשות הדואר, משרדי פרסום. אני זוכרת את עצמי פעם אחת מלווה 15 אוטובוסים מלאים. שנתיים זה החזיק מעמד, לא הרוויח ולא הפסיד. סגרתי את העסק הזה כי האנשים בתחום הזה מתווכחים על שקלים בודדים, מדברים בשפה שלא מתאימה לי."ואז התחלתי להרחיב את סניפי שחר, שצמחו ל­13 סניפים. אחר כך הקמתי את גן וגם, והיום אני מעורבת עם שותפים בבית ספר ללימוד אנגלית באיסטנבול. יש שם 300 תלמידים וזה מתקיים כבר שלוש שנים".­ איך התחיל העסק בטורקיה?"אייל, שהיה מדריך פסיכומטרי בשחר ואחר כך מנהל שיווק, הפך ברבות הימים למנהל העסק בטורקיה".­ מה השכר של מורה בטורקיה?"70­80 שקלים לשעה, כמעט כמו פה".­ כמה כסף הלך בטורקיה?"בטורקיה איבדתי שני מיליון שקלים".­ טורקיה היא טעות עסקית?"כן, כי במדינות זרות יש מנטליות אחרת. על הדברים האלה נופלים. צריך היה להיכנס לזה עם הרבה יותר כסף והבנה. אמנם האמא הטורקייה גם לא מתפשרת על חינוך, אבל הקודים שם אחרים ולקח זמן להבין אותם. למשל הם נעלבים מדברים שלא ברורים לנו, החריצות שלהם אחרת משלנו".­ מה שעולה מהתמונה שאת מציירת על עצמך, שאת לא יכולה לשבת בשקט. אולי פה הסיבה לכישלון?"אני חייבת להיות בעשייה. מעניין אותי לעשות דברים שיוציאו מאנשים את המשפט 'איך לא חשבנו על זה קודם?'. למשל, בגלל ההרג בדרכים הנהגתי בשחר שיטה שכל מי שמגיע עם גיליון נהיגה נקי, יש לו הנחה משמעותית בשכר הלימוד".­ מה עוד?"תרמתי המון. בזה הרגע לומדים אצלנו 150 תלמידים על מלגות של קרן ליבי, אותו דבר עם 'אמץ לוחם'. בזמן מלחמת לבנון הסענו חיילים מהצפון לדרום ולימדנו אותם לבחינות הפסיכומטריות כל הדרך באוטובוס".­ איך נסכם?"שיכול היה גם להיגמר אחרת, כי מבחינה עסקית לא שמתי את כל הביצים בסל אחד".­ אבל לא הצלחת."אבל כמעט הצלחתי. המיתון והמצב הבטחוני שיחקו לרעתי".­ ואם יגידו עלייך "חמדנית, רצתה לבלוע את כל העולם"."זו טעות".­ את נזכרת עכשיו במשפט של אמא שלך מלפני 22 שנ ה, שאמרה לך: "השתגעת, בשביל מה לך?""היא צדקה, מבחינתה. מבחינתי שלי, לא יכולתי לחיות אחרת ממה שחייתי".*lerman@isdn.net.il קונקורנציה* אביבה הברמן, מנכ"ל רשת אנקורי: "ההתרסקות הכל כך עצובה של אורה שיינרמן לא קשורה למיתון. עובדה שלרשת אנקורי לא קרה כלום כתוצאה מהמיתון. להפך, לא רק שלא ירדנו במספר התלמידים אלא חלה עלייה שלא קשורה למה שקרה למכון שחר. אני חוששת שמה שקרה לה זה ניהול כושל, שקשור להתרחבות של העסקים שלה מעבר לבגרויות, אבל זאת ספקולציה שלי בלבד. אורה התחילה אצלנו כמורה באנקורי לפני 22 שנה, ומה שקרה לה בהחלט מעציב אותי. אבל זה לא קשור לא למיתון ולא לבגרויות".* יואל גבע: "חבל לי בשבילה ובשביל התלמידים. היא התפרסה על המון תחומים שאני לא מכיר. בתחום של בגרויות ופסיכומטרי החלק שלה בשוק היה בעבר גדול יותר. אני יכול רק להצטער בשבילה ולהגיד שלנו לא היתה תחרות ישירה איתם, ושמצבנו בשוק איתן".* דב לקס, מנהל "לחמן": "אנחנו מתמודדים עם פניות של מאות תלמידים משחר, למרות הסידור של שחר עם אנקורי. אם הטענה של אורה שיינרמן היא שהסיבה לנפילה זה מיתון בשוק, זה לא נכון. אצלנו מדברים על גידול של עשרה אחוזים מהתלמידים, בלי שום קשר לנפילה של שחר. אין לי מושג איך היא התנהלה, ולכן אני לא יוד ע למה היא נפלה. עלינו, לעומת זאת, המיתון לא עובד. אנחנו פורחים".