מי אתה, גדי הררי? הררי: "אדם בעך רקורד עברייני עשיר מנהל נגדי אינתיפאדה" דורית גבאי 22/03/02 כשגונדר­משנה גד הררי קיבל לפני חודשיים וחצי את פרס ראש הממשלה, 'מגן הילד' לשנת 2001, משרד העבודה והרווחה שתק. חודשיים קודם לכן, בסוף חודש אוקטובר, הונחה שם תלונה קשה על התעללות ואלימות קשה של הררי בחוסים ב'בית גדי', מעון שהקים בגדרה לנוער במצוקה. בכירים במשרד טענו כי עוד לפני כן העבירו את התלונה למשטרה, אבל לא סברו שיש להתריע על כך שהאיש שקיבל תעודה "כהוקרה על תרומתך המיוחד לקידום זכויות הילד", היה ­ על­פי אותה תלונה ­ מפלצת.הררי עלה על במת הכבוד בטקס ממלכתי, בין היתר בהמלצת המחזאית סביון ליברכט ("זה שנתיים, לצורך תחקיר לסדרת טלוויזיה, אני מלווה אותו, מלאת התפעלות ממסירותו לנוער, הצורך הבלתי­נלאה שלו לעזור, והשינויים שעברו הנערים"). הוא לחץ את ידיו של ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד, שהמליץ עליו בחום. בנימוקי הוועדה שהעניקה לו את הפרס, ציין השופט בדימוס פרופסור מנחם אלון: "הררי עושה לילותיו כימיו, ללא תמורה, למען הילדים".לפני חמישה שבועות הוגשה התלונה למשטרה. גונדר­משנה (בדימוס) הררי, שניהל בעבר בהצלחה את כלא 'ניצן', שיקם אסירים, ניקה את הכלא מסמים, מצא עצמו בצד השני של הסורגים. הוא נחשד בהתעללות קשה בילדים. בתא המצחין לפת את ראשו, והדחיק מחשבות אובדניות שהסתננו לראשו, לראשונה בחייו.השבוע שיחזר, בראיון ראשון, את ייסוריו בתא המעצר: "איך לא נזהרתי? לאן נעלמה יכולת האבחנה שלי? בעיקר כאבה לי הפגיעה במשפחה שלי. איך המטתי עליה את הקלון הזה? קרסתי לתוך עצמי. הבנתי שהחקירה, המעצר, העלילה, החשדות, הם נוק­אאוט לחזון שלי של טיפול בנוער חוסה, הצלת נפשות. בבת­אחת נמחק מפעל חיים. זה לא רק 'בית גדי' שנסגר לאחר שנעצרתי. זה מפעל חיים, שנות פעילות, עבודה קשה, חיזור אחרי מוסדות שיתמכו, שיעזרו. ולאן ילכו עכשיו כל הנערים שנפלטו?"חשבתי לעצמי, אולי הייתי צריך ללקק יותר לפקידים, להיות פחות נחרץ באותם מפגשים בהם קבלתי וכעסתי וצעקתי שחייבים להפסיק את הביורוקרטיה האיומה הזו, ובעיקר, כשהטחתי במערכת שהיא לא מסוגלת לטפל בילדים. התביישתי לצאת מתא המעצר. עשיתי כושר, וחשבתי לעצמי איך כל זה קרה לי"?את פרק הזמן מאז הוגשה התלונה נגדו, דרך החקירה, המעצר, החשדות והפרסום, מגדיר הררי "האינתיפאדה": "זה ממש כמו אינתיפאדה. אבל האינתיפאדה ה זו מתנהלת על­ידי אדם אחד בלבד, בעל רקורד עברייני עשיר, יוסי פסטינג". "הוא היכה, הוא השפיל" יוסי פסטינג עבד שלוש שנים כמדריך ב'בית גדי'. בתלונה שהגיש ב­30 באוקטובר לראובן יעקב, הממונה על מעונות נוער במשרד העבודה והרווחה, הוא מגולל באופן כללי, ללא אזכור שמות או מועדים, התעללויות, להן היה עד לדבריו.כעבור יומיים, בראשית חודש נובמבר, נודע להררי על התלונה, והוא פנה מיידית במכתב למנהל אגף תיקון במשרד העבודה והרווחה, מנחם וגשל: "אבקש למנות בדחיפות ועדת חקירה לבדוק את כל התלונות", כתב. במכתבו התייחס בפירוט רב לכל טענה שיוחסה לו בתלונה.רק כעבור שלושה שבועות, ב­21 בנובמבר, נודע להררי כי התלונה הועברה לטיפולה של מרים פבר, פקידת הסעד הארצית במשרד העבודה והרווחה. הוא פנה אליה במכתב: "אנו חוזרים ומבקשים ממך לקבוע בדחיפות צוות לבדיקת ההאשמות". עוד שבוע עבר, וב­27 בנובמבר, קיבל הררי מכתב תשובה מפבר: "העברתי את חומר התלונות לחקירת המשטרה במחוז מרכז, מכיוון שתוכן התלונות מחייב בדיווח על­פי החוק".הררי המתין שבוע, במהלכו נבר, בירר, חקר, שאל, ומצא כי החומר לא הועבר למשטרה. ב­5 בדצמבר פנה לפבר במכתב נוסף: "נכון להיום ­ 5.12.01, שעה תשע וחצי בבוקר, קצין חקירות ראשי במחוז מרכז טוען שלא הגיעה אליו, ולא לקצינת נוער, כל תלונה ותגובתנו לכל אחד מסעיפיה. אבקשך לדאוג לכך שהחומר יועבר בדחיפות לבדיקת המשטרה".לפני חמישה שבועות הגיש פסטינג מכתב תלונה למשטרה. אז נפתחה החקירה נגד הררי.מתוך התלונה: "הררי ערך להם טקסי השפלה... נתן להם סטירות, בוקסים, ובעיטות בכל מקרה של אי­עמידה בציפיותיו... נערים נרקומנים היו בחדרים עם נערים שלא השתמשו... נערים במצב פסיכוטי היו עם נערים ללא בעיות נפשיות... בחורות מבוגרות שהיו מדריכות קיימו יחסי מין עם הנערים... נערה חולת איידס היתה בחדר עם נערים... נערים שהיו במקום בתנאי מעצר הורשו לצאת לחופשות, נערים שברחו מהבית או השתמשו בסמים לא דווחו לבית­המשפט, מתוך מגמה שלא לבטל את התשלום עבור הטיפול בהם... הצוות הטיפולי השתמש בדרכים של אלימות נפשית, מילולית, פיסית... המדריכים עישנו סמים... חולקו מצרכי מזון שפג תוקפם".תיק החקירה מכיל כ­60 עדויות של החוסים ב'בית גדי', מדריכים, עובדים סוציאליים, וגורמים מטפלים נוספים. באמצעותם ביקשה המשטרה לבדוק האם יש בסיס לתלונתו של פסטינג. מסקנתה כי הררי התעלל בחוסים, נתמכת בעדו יותיהם של מספר חוסים. אחד מהם טען כי הררי אחז בחוזקה בראשו, הכניס אותו בכוח לאסלה, ורוקן את תיבת הניאגרה. חוסה אחר טען כי הררי כבל אותו לאזיקים במיטה, על­מנת למנוע ממנו לעשן סמים. חוסה אחר סיפר שהררי לקח אותו לבית קברות וקרא עליו קדיש. אחר אמר שהררי ידע שהצעירים במקום מעשנים סמים קלים, אבל העלים עין. הררי, כך טען, ביקש לפתור את נושא הסמים באופן עצמאי, במסגרת הפעילות במקום. בעדות אחרת טען חוסה שהררי היכה אותו.לצד עדויות אלה היו גם אחרות: חוסים דיברו על תרומתו של הררי לשיקומם האישי. הם לא סבלו מכל התעללות שהיא, אמרו.הפרקליטות בודקת האם הטענות המיוחסות להררי מהוות עבירת התעללות בקטינים חסרי ישע על­פי החוק, או שמא מדובר בדפוסי חינוך נוקשים, שהררי נאלץ להשתמש בהם כאשר הוא מטפל בצעירים בעלי דפוסי התנהגות קשים. "הוא אחד מל"ו צדיקים" "הבית של גדי" ­ כך מכונים שישה בתים ששכר הררי בגדרה עבור נוער במצוקה, ובו שיכן במהלך השנים ­ בהמלצת בית­המשפט ובהוראתו ­ מאות בני נוער, שגורמי הרווחה כשלו בשיקומם. מאז מעצרו, לפני שבועיים, נסגרו המעונות. הילדים הופנו למוסדות אחרים, חלקם למעצר. גם לאחר ששוחרר ממעצר, לפני שבוע, נאסר עליו ליצור קשר עם הילדים. היום הוא נתון במעצר בית, בבית בתו בתל­אביב. האיש ששיקם מאות ילדים במצוקה, נדרש לשקם את עצמו. העצה שנתן במשך השנים לחניכיו: "להמשיך קדימה, לא לוותר, לא לאבד אמונה", מהדהדת בראשו.הטלפונים לא מפסיקים לצלצל. אם שבנה שוקם על­ידי הררי ("הילד שלי פרח אצל גדי. מישהו באמת חושב שאמא היתה מסכימה שהילד שלה יישאר בטיפול אצל אדם שמתעלל בו"?) אסיר מהכלא ("גדי היה מנהל שלי בכלא 'ניצן'. אין אדם כזה בעולם"), שתי דוגמאות מתוך עשרות.מוטי מורל, פרסומאי, חבר קרוב, מגיע לביקור. הם הכירו לפני חמש שנים, כשמורל סייע בהפקת מופע רוק נגד סמים בגימנסיה 'הרצליה' בתל­אביב. הררי נרתם לעזרה ומאז הם חברים קרובים. "גדי הוא אחד מל"ו צדיקים", אומר מורל. "קדוש. אם שמו במעצר אדם כזה, וחושדים בו שהוא מתעלל בילדים, אז באמת אפשר לסגור את המדינה וללכת הביתה. הטמבל הזה, שיכול ללכת לעסקים פרטיים, התנדב לשקם ילדים שבלעדיו היו גומרים את החיים שלהם בתעלה בצד הדרך. האיש מעולם לא דאג לעצמו, רק לאחרים, ובגלל זה אני עכשיו כאן, כדי לדאוג לו. כי גם עכשיו הוא דואג רק לילדים".הררי, באחד המקרים נטען כי לקחת נער לבית קברות ואמרת עליו קדיש."לפני שנתיים הלכתי לאזכרה של חבר טוב שלי, שהתאבד. אחד הנערים מ'בית גדי', בן 16 וחצי, נרקומן ועבריין בעייתי, התלווה אלי. כשביקרנו בחלקת הקבר אמרתי לו: 'אתה רואה? כאן קבור חבר טוב שלי. הוא ירה בעצמו. גם אתה חבר טוב שלי, וגם אתה יורה בעצמך'. זה הכל. רציתי שיסיק את המסקנות לגבי הסמים, החיים שלו, שיבין לאן הוא יכול להגיע אם לא ישקם את עצמו. זו היתה דרך מוחשית להבהיר לו איך הוא מתאבד בהיותו בחיים, ואיך זה יכול להיגמר. הצעירים הרי חיים באשליה שהכל הפיך, שהחיים נצחיים, שהם יוכלו לתקן כל נזק, ופתאום מוצאים את מותם בגלל מנת­יתר. בגילם הצעיר הם לא מודעים לעובדה שהנזקים שהם גורמים לעצמם עלולים להיות בלתי­הפיכים. לא אמרתי עליו קדיש, לא ניהלתי טקסי ק בורה. זו עלילה".נטען שאיפשרת לנערה חולת איידס ללון בחדר עם נערים?"מדובר בצעירה בת 21 שעלתה מחבר המדינות. במרכז הקליטה גילו שהיא נרקומנית, היא סולקה משם ונפלטה לרחוב. במשך שנתיים היא גרה בחורבות, עם נרקומנים וזונות, ואף גורם רווחה לא מצא עבורה פתרון. בשלב מסוים היא אושפזה בבית­חולים, אחרי שלקחה מנת­יתר. אחרי שחרורה, גורמי הרווחה היפנו אותה ל'בית גדי'. אצלנו עושים בדיקות רפואיות לפני שאנו קולטים את החוסים, וכך התברר שהיא חולת איידס. מה לעשות? לזרוק אותה שוב לרחוב כדי שתחזור לעבוד בזנות ותדביק גברים אחרים? לזרוק אותה בחזרה לסמים, או לנסות לבנות עבורה תהליך שיקומי? הרי גם חולת איידס זכאית לחיים. חשבתי שמתפקידי לעזור לה, לשקם אותה, לא להתנער ממנה. אז הטלתי עליה להקים צוות הסברה בנושא האיידס. יש לנו צוותי הסברה בנושאים שונים, סמים, אלכוהול. היא ישנה בבית הנערות, שזה בית נפרד מבית הנערים. יש עדים רבים שיכולים להעיד על כך".מה בדבר התלונה לפיה אילצת נער להתקלח במים קרים, תוך שימוש באלימות?"הגיע אלינו נער בן 16, שמגיל תשע היה מאושפז במחלקה פסיכיאטרית בבית­חולים. הוא היה בעייתי מאוד, והפסיכיאטרים נתנו לו כדורים בבוקר כדי שיישן במהלך היום, ואז הצוות לא ייאלץ להתמודד איתו. בלילות הוא היה ער. רק כעבור שבע שנים נקבע שהוא לא חולה נפש, והוא שוחרר. הוא הגיע ל'בית גדי' אחרי ששהה חודש במעצר, בגלל שתקף חוסה בבית­החולים. במהלך המעצר הוא לא התקלח בכלל, וכל גופו היה מכוסה בפצעים מוגלתיים."ב'בית גדי' הוא סירב להתרחץ ולקום מהמיטה. מכיוון שחלק מהליך השיקום הוא לבנות לחוסים סדר יום קבוע ואורח חיים נורמלי, לצרף אותם לסיורים, מסע קניות, כדי שיתרגלו לקחת אחריות, ניסיתי לעודד אותו לקום בבוקר, לפחות שיתקלח. לשווא. בהמלצת רופא עור לקחתי אותו לחמי יואב, וניקיתי אותו עד שהעור שלו ביצבץ מבעד לפצעים המוגלתיים. במשך תקופה ארוכה הצמדתי לו 29 חונכים, וכולם נשברו. אפילו אמא שלו הוציאה נגדו צו הרחקה מהבית, כי הוא נשך אותה."בסוף נכנסתי לחדר שלו, הרמתי את המזרן יחד איתו, שמתי אותו מחוץ לחדר ואמרתי לו: 'אתה רוצה לישון כל היום? אז תישן בחוץ'. מפנים אלי את הילדים הכי בעייתיים, שנפלטו מכל המסגרות. אנחנו עוסקים בשיקום, ולא בנויים להתמודדות יומיומית עם נוער שמסרב להש תקם. מה אני אמור לעשות? להשאיר את הנער הזה מכוסה מוגלה? הרי הפנו אותו אלי כדי שישתקם, לא"? "הוא ביקש עזרה, לא יכולתי לסרב" גדי הררי פגש את יוסי פסטינג לפני עשר שנים, בהיותו מפקד כלא 'ניצן'. פסטינג היה אז אסיר, נרקומן, בעל 23 הרשעות פליליות בגין עבירות מירמה, הונאה, זיוף ושיבוש מהלכי משפט. באחד המקרים, בשנת 91', הוא הקים חברת תיור והזרים במירמה מאות אלפי דולרים לחו"ל. במקרה נוסף פרץ לכספת במשרד חברת נסיעות, גנב אלף כרטיסי טיסה ריקים, זייף ומכר אותם בסכום כולל של 184 אלף דולר. "המעשים מצטיינים לא רק בחומרתם, אלא גם בתיחכום שאיפיין את ביצועם", קבע אז בית­המשפט העליון. פסטינג נדון אז ל­18 חודשי מאסר.במקרה אחר זייף פסטינג דרכונים ישראלים וטפסי אישור יציאה מהארץ של צה"ל, שבאמצעותם נמלטו שלושה עבריינים. בית­המשפט העליון החמיר בעונשו, לשלוש שנות מאסר וקבע: "הנאשם הורשע בעבר ב­23 מעשי מירמה וזיוף מסמכים. הוא שנה ושילש עבריינות זו בעבירות שביצע עתה"."פסטינג פנה אלי כדי שאעזור לו", אומר היום הררי, "גם כשהייתי מפקד בכלא וגם אחרי שהשתחררתי. מכיוון שכל אסיר הוא בעיני ילד שלי, ראיתי חובה לעזור לו. ואז הוא שוב הסתבך בעבירות פליליות, לווה כספים בשוק האפור, הסתבך עם גובי חובות בעולם התחתון. הלוו יתי לו כספים, ומעולם לא דרשתי אותם בחזרה. לפני שלוש שנים שילבתי אותו בעבודת הדרכה ב'בית גדי', הוא היה המדריך היחיד שקיבל שכר. אבל הוא חזר לפשע, ובשלב מסוים הרחקתי אותו מהצוות וצימצמתי את סמכויותיו. לא היה ראוי שהוא ישמש מופת לחניכים".לפני חצי שנה עזב פסטינג את 'בית גדי'. חודשיים לפני שכתב את מכתב התלונה למשרד הרווחה, כתב להררי מכתב תודה: "לגדי איש יקר, אני כותב מכתב זה ברגשות מעורבים. המצוקה בה אני נתון גדולה מאוד. חובות שוטפים, עיקול של המשכורת... הרחקת אותי ממך. המצב הפך להיות מאיים... אתה אדם טוב, שעזר לי רבות, ועל כך אני אסיר תודה לך. אני גאה להיות שותף בהקמת פרויקט 'בית גדי', ובכל זאת טעיתי, ואני משלם כל חיי על טעויות. וגם הפעם אני לוקח אחריות, שלא הייתי כנה... ומבקש את סליחתך. לא היתה לי כוונה לפגוע!"הררי: "יום אחד הוא נעלם בלי להודיע. אחר­כך נודע לי שהוא הקים מעון לנוער חוסה ופנה לגורמים שעבדו איתנו, כדי שישתפו פעולה. עבריין מועד מקים מעון, ללא הסמכה או הכשרה. כשהוא הבין שלמרות המכתב החם שהוא שלח לי, אין לי כוונה לשתף איתו פעולה, הוא נקם בי והעליל עלי עלי לה". "הוא ראוי לכל שבח" אחרי הגשת התלונה למשרד העבודה והרווחה, ועוד לפני התלונה למשטרה, הגיש הררי תביעה נגדית על הוצאת דיבה נגד פסטינג, לבית­משפט השלום ברחובות. בצד בקשותיו להקמת ועדת חקירה, הוא ביקש, באמצעות עו"ד אלי מויאל, לנקות את שמו.הררי: "רק אחרי שהוגשה התביעה לבית­המשפט, פסטינג הבין שיצטרך להוכיח את טענותיו, והגיש תלונה למשטרה, בידיעה שתלונה כזאת חיחקר, ודי בזימון שלי לחקירה כדי לפגוע בי".לפני שלושה שבועות התייצבו חוקרי המשטרה ב'בית גדי', וזימנו לחקירה 27 חוסים. הררי נעצר כעבור מספר שעות. באמצעות סניגורו, עו"ד נבות תל­צור, הכחיש את החשדות.תל­צור: "אם אדם אכן ביצע את החשדות המיוחסים לו, האם זה הגיוני שיגיש תביעת דיבה, שבמסגרתה ייאלץ להעמיד במבחן כביכול, את אמינותו ושמו הטוב"?כמה תמיהות ושאלות עולות מהפרשה: התלונה חושפת כביכול התעללות ממושכת בחוסים. אבל במשך השנים ביקרו במקום כמעט מדי יום, שופטים, רופאים, חברי­כנסת, גורמים מטפלים. כולם ראו את הנעשה שם, ומעולם לא הוגשה תלונה נגד הררי ­ לא מצד חוסים, לא מצד מדריכים.ח"כ דוד טל, יו"ר ועדת הבריאות בכנסת, ביקר ב'בית גדי' חמישה חודשים לפני הגשת התלונה. במכתבו כמב: "אני חייב לציין את התרשמותי מהמקום ומהצוות הפועל בו". תחיה שפירא, סגנית נשיא בית­המשפט לנוער באשדוד, קבעה אחרי ביקורה: "מר הררי ראוי לשבח על דאגתו לשלום הקטין... נוכחתי בכך בעצמי...".שירות המבחן לנוער בבאר­שבע פנה למשרד העבודה והרווחה בבקשה לחרוג ממנהגו, ולממן את שהותם של שני קטינים ב'בית גדי': "מדובר בשני נערים שמתחננים שנממן את שהותם שם. הם נצמדים למקום, ומעמידים אותנו בפני אלטרנטיבה קשה של שליחתם לרחוב, בידיעה הברורה שצפויה הידרדרות במצבם". הוא קיבל כוח דווקא כשלקה בסרטן הררי גדל והתחנך בבית יהושע. בצבא שירת כקצין בחי"ר, סיים את שירותו כמג"ד, בדרגת סגן­אלוף. לאחר שחרורו הקים את ער"ן ­ עזרה ראשונה נפשית, ואת האגף לנערות במצוקה בעיריית ירושלים. בהמשך הקים מרכז יום לנפגעי סמים בקריית­גת, ומרכז לשיקום נכים ברחובות. הוא כיהן כעוזר מבקר משרד המשטרה, ובשנת 90' שב לשרת בשירות בתי­הסוהר, כמפקד כלא 'ניצן'. אחת הפעולות הבולטות שלו בתפקיד היתה ניקוי תאי המעצר מסמים.הוא בעל בעל תואר שני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת בר­אילן, התמחה באוניברסיטת פילדלפיה בארה"ב בתחום התמכרות לסמים. כשהשתחרר משירות בית הסוהר, לפני תשע שנים, קיבל את פרס השר לביטחון פנים דאז, משה שחל, למחקר ופיתוח, "בגין תרומתו בתחום אכיפת החוק ופעילותו במלחמה נגד סמים".הוא רכש את אמונם של האסירים, שיפר את תנאי הכלא ("כל אסיר שגילה רצון ומוטיבציה לשקם את עצמו, או שהתנקה מסמים, קיבל הטבות שונות", סיפר אז), ובמקביל לא היסס לנקוט יד קשה כשנתקל בהתעמרות של הסוהרים באסירים."קרה פעם שראיתי שלושה­ארבעה סוהרים מסתכלים על סוהר שמכה אסיר, וצוחקים. הכנסתי את הסוהר לצינוק, כי לדעתי לא י כול להיות שרק אסיר אלים ייכנס לצינוק. אחר­כך זימנתי את הסוהרים שצחקו, וביקשתי מהם להתפטר. אמרתי להם שהתמונות שלהם יופיעו למחרת בכל אמצעי התקשורת, והם יצטרכו להתמודד עם אישומים של התעללות ואלימות. רק אז הם התפטרו מיד".לאחר שפשט את מדי שירות בתי הסוהר, הקים הררי את 'בית גדי'. "מעולם לא התניתי קבלתו של חוסה למקום", הוא אומר. "אני בדעה שילד צריך להיבחן בשאלה האם אני ראוי לשקם אותו, ולא אם הוא ראוי להשתקם אצלי. לילדים שמגיעים אלינו יש יצר הרסני גבוה, ואני חייב להעמיד בפניהם גבולות ברורים מאוד. בעבר הרחוק היו משליכים ילדים בעייתיים מהצוק. היום הילדים האלה נשארים בחיים, אבל הם מתמודדים עם מציאות אכזרית וקשה. הם שונים, אין להם יכולת להתמודד עם בעיות. הילדים האלה מוצאים עצמם שוב ושוב בתאי מעצר, בבתי­חולים פסיכיאטריים, במוסדות שיקום, ובסוף בבית הקברות. התפקיד שלי הוא להסיט את המסלול הקבוע הזה, ליעד אחר ­ לחיים, לשיקום, לתקווה".לפני עשר שנים חלה הררי בסרטן, ונאלץ לעבור ניתוח לכריתת הקיבה. "הרופאים אמרו לי שתוחלת החיים המוצעת היא שנתיים, אבל דווקא אז קיבלתי כוחות ועוצמה מחודש ים. שרדתי את הסרטן, אבל כשנעצרתי, בגלל הפרשה הזו, נשברתי. הנשמה שהצליחה להתמודד עם המחלה הקשה, נשברה. העלילה הזו איימה על נשמתי. על חיי. חשבתי לעצמי: עדיף היה למות מסרטן, כי זה מכובד יותר מאשר למות נפשית ורגשית בגלל עלילה כזו".תשוב לעבוד עם נוער במצוקה?הררי: "בטח. אין לי ספק ששמחת החיים שהיתה לי תשוב אלי. אחרת, איזה בסיס מוסרי יהיה לי לעמוד מול אותם ילדים שדרשתי מהם להתמודד, לא לוותר, להילחם?"בראשית השבוע הודיעה המשטרה כי בקרוב יוגש כתב אישום נגד הררי. הפרקליטות, לעומת זאת, טרם גיבשה דעה בנושא. עו"ד רקפת סגל מוהר, בוחנת בשלב זה את חומר החקירה, "והחלטתה צפויה להתקבל רק בתוך כשבועיים", נמסר.dorit@maariv.co.il תגובות "הכל טופל כחוק"ד"ר יצחק קדמן: "הנוער שגדי מטפל בו הוא שארית הפליטה של תחתית החבית שאיש לא רצה ולא יכול להתמודד איתו. העובדה שאתה יודע שיש גד הררי כזה, שאפשר לשלוח אליו את תחתית החבית, שכל מוסדות המדינה לא מוכנים לקבל, היא נחמה גדולה. שופטים, קציני מבחן, עובדים סוציאליים, רשויות מקומיות, לכולם נוח שיש פתרון בשם גד הררי, שיטפל במי שהחברה סירבה לטפל. הוא ניקז אליו את כל חוליי החברה שאף אחד לא רצה ללכלך את הידיים ולהתעסק איתם. הרי אם הוא באמת אדם אלים, סדיסט, לא יכול להיות שהדבר לא התגלה במהלך עשרות שנים של עבודה".דובר משרד העבודה והרווחה: "ראובן יעקב קיבל את תלונתו של פסטינג, התייעץ בנושא עם מנהל האגף, מנחם וגשל, והתלונה הועברה כנדרש בחוק לפקידת הסעד הראשית. היא העבירה את החומר למשטרה, לבדיקה. כל המחלוקות עם הררי, במידה והיו, היו ענייניות".יוסי פסטינג, בכתב התגובה שהגיש לבית­המשפט במסגרת תביעת הדיבה נגדו, טען: "למרבה הצער, כל הטענות שפורטו בתלונה, הן אמת".