קר קר מתחמם קרחון ענק שקרס לתוך האוקינוס הכניס אתמול את המדענים להלם אלכס דורון 21/03/02 "ידענו שזה יקרה, אבל המהירות הרבה שבה התרחשה ההתמוטטות הדרמטית הזאת, היא שכל כך מדהימה ומפחידה", כך הגיבו אתמול מדענים על הידיעה בדבר קריסתו והתפרקותו של קרחון ענק ביבשת הקוטב הדרומי, אנטארקטיקה. מדף הקרח הזה, שעוביו 200 מטר ושטחו 3,250 קמ"ר ­ כשביעית מגודלה של ישראל ­ נשבר. חלקיו הקטנים ­ שבלשון המחשה ציורית מסוגלים למלא 29 טריליון שקיות קרח ביתיות של 2.5 ק"ג לקירור בקבוקי יין ­ צנחו למי האוקינוס והחלו בנדידתם צפונה. התהליך כולו נמשך כ­35 יום ­ פרק זמן קצר מאוד לכל הדעות ­ מאז נמסרה האתראה הראשונה על האפשרות שכך יקרה. תרחישי אימה, שמועלים לאחרונה על ידי מדענים ובמקביל על ידי סופרי מדע בדיוני, עוסקים באפשרות שקרחוני ענק שיימסו, או יפלו למים, יוסיפו עוד כמויות מים ענקיות לאוקינוס ויגרמו לגלי הדף אדירים, שיאיימו להציף ולכסות אזורים מיושבים. התחזיות המפחידות עוסקות בעיקר באיים או באזורי חוף נמוכים ממיפלס הימים הרגיל, דוגמת ארצות השפלה (הולנד, בלגיה) ­ שתי מדינות שמצאו כבר, אגב, פתרון לבעיה עתידית כזו באמצעות סכרים שמגינים עליהן. התרחיש המאיים ביותר מעלה אפשרות ש ל התפרצות הר געש מתחת למעטה הקרח, המצוי למשל רק 200 ק"מ מתחנת המחקר האמריקנית מק­מורדו, באנטארקטיקה. אם תהיה התפרצות תת­ימית כזאת, יתרחש זעזוע ענק: כל מדף רוס, אזור נרחב ביבשת הדרומית, יינתק ממקומו, הקרח יפול למים ויחל לנוע במהירות רבה, ללא בלמים. קרחון כזה, בגודל מדינת ישראל או יותר, הנע במהירות באוקינוס, מסוגל לשטוף בדרכו שטחי יבשת נרחבים. להרוס אפילו עיר בגודלה של ניו יורק. ההתרחשות האמיתית באנטארקטיקה אתמול ריתקה מדענים רבים בישראל ובעולם. הם ציינו כי אין זה האירוע הראשון ולבטח גם לא האחרון בשרשרת אירועים הצפויים להתרחש שם בתקופה הקרובה. הם אמנם הדגישו כי "אין בטחון שהאירוע נובע או קשור ישירות להתחממות כלל כדור הארץ", ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מן העובדות: במאה השנים האחרונות עלתה הטמפרטורה הממוצעת בעולם בחצי מעלה. לכאורה "כלום". למעשה: הרבה מאוד. כי אם בסך הכל תחול התחממות ב­2.5 מעלות בממוצע מעל לטמפרטורה הרגילה, "הוותיקה" ­ זה כבר יהיה מצב בלתי הפיך ואפילו מסוכן. ההערכה המקובלת ביותר כיום היא שתהליך ההתחממות יימשך, עקב קליטה בלתי פוסקת של גזים שונים, כמו פחמן דו ­חמצני ואחרים, באטמוספירה המקיפה את כדור הארץ. כל הגזים הללו מיוצרים למעשה בידי בני האדם בתעשיות השונות, בשימושים רבים הגדלים והולכים מדי שנה בכלי רכב פולטי­עשן, ובמיכשור מגוון שבו כולנו משתמשים ביום­יום, לרבות מקררים ביתיים ואפילו מכלי תרסיס (ספריי). כל אלו תורמים ליצירת "אפקט החממה" ולהתחממות כדור הארץ בכלל והקרחונים בפרט. במקרה הספציפי הזה, רוב המדענים תמימי דעים כי הקרחון התפרק עקב תקופה חמה יותר מהרגיל שפוקדת מעת לעת את האזור. עקב כך, מי הים המתחממים מתיכים את הקרח, יוצרים בו בקעים וממריצים את תהליך ההתפרקות. הקריסה, אגב, מתרחשת כאשר לפתע חלה דווקא ירידה פתאומית בטמפרטורה. "שבירת הקרחון הענק במדף לארסן B באנטארקטיקה, היא אירוע אחד בסדרת אירועים הקורים בחצי האי אנטארקטיקה כבר 30 שנה", כך הודיע המרכז הלאומי האמריקני, העוקב אחר הקרחונים והשלגים בעולם. האמריקנים מתעניינים בגורל הקרחונים כי לארה"ב יש בסיסי מחקר מאויישים ביבשת הקוטב הדרומי. כך גם לרוסיה ולבריטניה. מדענים בריטיים, למשל, היו אלה שבמחקר מיוחד שעשו ב­1998, חזו שצפויה סידרה של התבקעויות במדפי הקרח האלה. מה שהדהים עכשיו את הקהיליה המדעית היתה רק מהירות ההתרחשות. הבי.סי.סי מסר אתמול: "החוקרים בהלם". "עקבנו בעניין רב אחר מה שמתרחש שם וצילמנו סרטי וידיאו. ידענו שמה שמדף הקרח ההולך ומתמוטט ויקרוס בסופו של דבר למי האוקינוס, אבל המהירות, המהירות ­ זה לב העניין", אמר ד"ר דיויד ווהן, מומחה בריטי לקרחונים באוניברסיטת קיימברידג'. "קשה להאמין איך 500 מיליארד טונות של קרח התנתקו ממקומם והחלו להינמס בפחות מחודשיים". "מדי פעם קרחונים נשברים ביבשת הקרח הענקית הזאת, ויש גם נדידת קרחונים מאמצע היבשת, כאילו במורד, לעבר אזורי החוף שלה, כלומר מהמרכז החוצה, לעבר קו החוף הנושק עם האוקינוס", מסביר ד"ר נח ברוש מאוניברסיטת תל אביב. קרחון כזה, לדבריו, שמתנתק ממקומו או נשבר, לא "טס" בקו ישר. הוא נישא בזרמי האוקינוס, שהם חמים יותר בהשוואה למקום המקורי שלו, אבל מאחר שהוא נמס לאט ספק אם מה שיוותר ממנו יגיע לאזורים הטרופיים. האיום המיידי, אם בכלל, משבירת קרחון כמו זה שקרס בימים אלה באנטארקטיקה, אם יחל מסיבה כלשהי לנוע במהירות לעבר חופי יבשת מיושבים, הוא כרגע רק על אזורים מסויימים מאוד בדרום צ'י לה וארגנטינה ואולי גם על איי פוקלנד. עיקר האיום הוא מגל הצונמי הענק שיתחולל עקב נפילת קרחון ענק למים. אך בינתיים, כאמור, קרס רק "מדף" ומיפלס המים יושפע בחריפות רק אם כל "יבשת הקרח" שמאחורי המדף שקרס תחל לנוע במהירות גדולה ולהידחף לכיוון הים. "עד כה", הסבירו מדענים אתמול, "ידענו שהאזור שבו קרס הקרחון ונשבר היה יציב, יחסית, לפחות 1,800 שנה. משטח הקרחונים הזה נוצר לפני 12 אלף שנה. בחמש השנים האחרונות איבד הקרחון כ­5,700 קמ"ר משטחו והוא עתה רק כ­40 אחוז מגודלו המקורי. החלק שקרס התפרק לאלפי קרחונים שצפים על המים. נראה כי היציבות באזור הזה הסתיימה". האם עלינו לדאוג?, נשאל ד"ר ווהאן בראיון לבי.בי.סי ­ וענה: "עבור מדעני הקרחונים האירוע מדהים ונהדר, כי הוא מאפשר לנו לראות את התהליך בזמן אמת. נוכל עכשיו לנבא ביתר דיוק ובטחון מה עלול להתרחש בשאר שטחי יבשת אנטארקטיקה. אבל באשר להשלכות הכלל­עולמיות והדאגה שיכולה להתעורר אצל בני אדם באזורים אחרים ­ חובה לומר מיד: אין מקום לדאגה כזאת ואירועים כאלה הם בודדים". ברמה המקומית, כלומר ההשפעה על היבשת הדרומית, אין ספק כי עשויים להתרחש בעקבות התפרקות הקרחון שינויים אקולוגיים. יצורים חיים, בעיקר בעלי­חיים, נעו עם הקרחון שהתבקע לתוך הים, לאזורים שאינם מכוסים בקרח. האמריקנים עורכים מעקב אחר האירועים הדרמטיים באנטארקטיקה באמצעות לווין בשם "מודיס" של סוכנות החלל האמריקנית. התצלומים שהוא משדר מהאזור מנותחלים באמצעות מחשבים. הבריטים שיגרו לאזור ספינת מחקר מיוחדת, "ג'יימס קלארק רוס". הצוות מצלם את הנעשה ביבשת וגם נוטל דגימות מהמים והקרח למעבדה שמצויה על סיפון הספינה. הכוונה היא שבאמצעות המידע שניצבר מזויות ומקורות שונים אפשר יהיה להעריך מתי אירוע דומה עשוי להתרחש בעתיד. והנה, זה בא יותר מהר מכפי שחשבנו: אתמול דיווחו מדענים אמריקנים שקרחון בגודל 85x64 ק"מ (כלומר כ­5,500 קמ"ר) נשבר גם הוא באזור אחר באנטארקטיקה, מדרום לאוקינוס השקט. וגם שם יש לו: B22. הוא ניתק מלשון הקרח בים אמונדסן, הנקרא על שם החוקר הנורבגי שהגיע לקוטב הדרומי בתחילת המאה ה­20, כשכל קרחון עוד היה מלך. מה יקרה בישראל: רצועת החוף תוצף ישראל אינה מחוסנת מהשפעות ההתחממות הגלובלית: בירושלים עלתה שכיחותן של טמפרטורות מעל 35 מעלות בחודש אוגוסט עד פי שלושה. שולי נזר, ראש אגף איכות אוויר במשרד לאיכות הסביבה, מסבירה כי הסכנות הספציפיות הנשקפות לישראל הן פחות גשמים; ימים קרים במיוחד או חמים במיוחד ויותר שטחי מדבר. החום יעלה את שכיחות מחלות העור ומחלות כגון מלריה, המועברות על ידי זבובים ויתושים. פגיעה במאגרי המים תפגע באיכות המזון. ­ האם צפויה סכנה לישראל מקרחונים נמסים? פרופ' נתן פלדור, מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית: "הדאגה היא שאם כיפות הקרח בקטבים יימסו, יעלו פני הימים ובהם גם מפלס הים התיכון. ראשית, יש סכנה להמלחת אקוויפר החוף. שנית, אם מי הים יעברו את שוברי הגלים, יפסיקו נמלי חיפה ואשדוד להיות בטוחים למעגן אוניות. בהמשך, אם העליה תהיה משמעותית, עלולים להישטף חלקים ניכרים מרצועת החוף בארצנו, מבנים ורחובות בתל אביב, למשל, יוצפו". גם מיקרונזיה תיעלם הסופר מארק טוויין אמר פעם כי כל אחד מדבר על מזג האוויר, אבל אף אחד לא עושה כלום בעניין. עכשיו, כשבעיית ההתחממות של כדור הארץ הולכת ומחריפה, הנושא תופס תאוצה. בייחוד באותם 22 מדינות וטריטוריות באוקיינוס השקט, שיוצרים שרשרת של איים שמתפרשת על פני כ­3.5 מיליון קמ"ר, שהתחממות כדור הארץ משפיעה עליהם בצורה הקשה והישירה ביותר. בטובלו למשל, שרשרת של תשעה איי אלמוגים באוקיינוס השקט, הנקודה הגבוהה ביותר היא חמישה מטר בלבד מעל פני הים. זו הסיבה שבאיים חוששים שעץ הדקל האחרון שלה ישקע מתחת לפני האוקיינוס בתוך 50 שנה. מקומות אחרים הנמצאים תחת סכנת הצפה הם איי קיריבטי, איי מרשל והאיים המולדביים באוקיינוס ההודי. בפפואה ניו גיני, למשל, לא נותרה ברירה אלא לפנות 1,500 מתושבי האי קרטרט. קו החוף בפיג'י נסוג ב­15 ס"מ מדי שנה. מומחים מעריכים שגם הסכמי קיוטו ­ הדנים בתפקידן של המדינות המתועשות בשמירה על כדור הארץ ­ לא יצילו את האיים הזעירים באוקיינוס השקט מפני הים הגואה. כך שכבר עתה ברור שקבוצת האיים הצפונית של איי קוק, וכאמור, איים כמו קיריבטי, טוקלאו, טובלו, מיקרונזיה ואיי מרשל, ע ומדים להיעלם בתוך האוקיינוס.