בחורה עם מעו"ף קורה שקרן מרציאנו, הכתבת הכלכלית של ערוץ 2, צובטת את עצמה ואומרת, "וואו, היום ביקרתי בשידור חי את שר האוצר" תמי שמש­קריץ 20/03/02 קרן מרציאנו, הכתבת הכלכלית של ערוץ 2, כולה בת 23 וחצי, היא מניה שנמצאת בסימן עלייה. מרציאנו מסקרת את אחד התחומים העיתונאיים שדורשים יותר התמצאות בחומר, ומתחרה עם עיתונאים ותיקים ומנוסים. את העבודה שהיא עושה לבד בערוץ השני, מכסה בערוץ הראשון סוללת כתבים מרשימה המונה את עודד שחר, הפרשן הכלכלי, חיים פלטנר, כתב הכלכלה, משה נסטלבאום המסקר את ההסתדרות, מיכאל דורון המתעסק בתחום ההיי­טק, ולעתים, כמו במקרה של "בזק", גם נועה הוכרמן.בגיל 21, אחרי ששירתה שנה נוספת בגלי צה"ל, 'נחטפה' מרציאנו לערוץ 2. היא היתה אז צעירת כתבי חברת החדשות, ועד היום טרם נושלה על ידי זב חוטם תקשורתי אחר. "מדי פעם עוד יוצא לי איזה חצ'קון, שהמאפרות צריכות להסתיר", היא ממחישה את ינקותה. תחילה עבדה לצד אורי גנוסר, ומזה שנה ומחצה, נותר התפקיד הגדול על כתפיה בלבד. נחמיה שטרסלר ("שלא יעבדו עליכם!") אומנם נותן את הפרשנות הכלכלית, אבל כתבות השטח בתחום הן באחריותה. וכאילו לא די בכך, בלחץ השעה היא נשלחת לעתים גם לבתי חולים לאחר פיגועים. עוד כמה כתבים נמרצים כאלה, ולא מעט אנשים בתקשורת היו מצטרפים בהמוניהם לגל האבטלה שמרציאנו מדווחת עליו...מלבד חריצות, מרציאנו מצוידת במראה מצודד ובחיוך ממיס, שצופי הטלוויזיה טרם זכו להתוודע אליו, אולי משום שמצב הכלכלה בארץ לא נראה כמו קרן מרציאנו. "אני בטוחה שהשנה הזאת היא מסוג השנים שייזכרו היטב בהיסטוריה הכלכלית שלנו ­ המיתון הגדול של שנת 2001 ­ אז את אומרת לעצמך, הייתי שם", היא אומרת. ומרציאנו, על פי כל הסימנים, נמצאת "שם" בשביל להישאר. ­ בגדול, סיקור התחום הכלכלי נשלט על ידי גברים, לא?"יקירתי, זה לא רק בתחום הסיקור. כל התחום הכלכלי נשלט באופן מוחץ ובולט על ידי גברים. ההנהגה הכלכלית הבכירה, האליטה העסקית והחברתית בארץ, נשלטת על ידי גברים למרות שהסטטיסטיקה מראה שאין לזה צידוק. שיעור הנשים שזכאיות לתעודת בגרות גבוה משיעור הגברים, וגם שיעור הנשים המסיימות תואר ראשון באוניברסיטה גבוה בהרבה. לימדו אותנו שהשכלה הולכת בקו ישר עם הצלחה בחיים, אבל מבחינה עובדתית יש הרבה פחות מנכ"ליות. אני לא רואה את עצמי כמי שהולכת על הטיקט הנשי, כעוד אשה שעשתה את זה. אני מסתכלת על עצמי כעל קרן שעשתה את זה, ויש לי עוד הרבה מה לעשות. לפעמים, כשאני מסקרת כ נסים כלכליים, כמו למשל, הכנס השנתי בקיסריה, אני מסתכלת סביב ואומרת, 'וואו, אין כאן הרבה נשים, למה?' אנחנו לא באמת הרבה פחות מוצלחות מהם. כשיוצא לי לראיין מנהלות, אני רואה שהן איכותיות, ואני לא רואה שום סיבה שלא יקודמו עוד נשים". השיפוע של רצועת האלכסון מרציאנו התחילה בגלי צה"ל ככתבת. "תמיד ידעתי שהשטח מעניין אותי יותר מאשר להגיש באולפן", היא אומרת, "הייתי כתבת תחבורה, תעופה ותיירות, ומאוד אהבתי את התחום, אבל התחלתי להרגיש את המשיכה לתחום הכלכלי. קידמו אותי להיות כתבת חינוך ותקשורת, ובשנה האחרונה כבר הייתי כתבת הכלכלה. מגל"צ עברתי לטלוויזיה". ­ איך בדיוק?"פנו אלי בהצעה מהחדשות. היו לי שבועיים לעשות את המעבר מהרדיו לטלוויזיה, ומאז אני שם, שלוש שנים".­ אפשר לומר שהתחלת בטופ."בהתחלה הייתי כתבת כלכלית שנחשבה ליותר זוטרה. היה מעלי את אורי גנוסר, שסיקר את המדיניות הכלכלית במשרד האוצר, את ועדת הכספים ואת בנק ישראל. אני סיקרתי את הבורסה, הדולר, היי­טק, בנקים, ומאז שאורי עזב אני עושה את שני התפקידים". ­ זינוק די מטאורי."כן, קורה שאני צובטת את עצמי, וואו, היום ביקרתי בשידור חי את שר האוצר ואת נגיד בנק ישראל, ואני בסך הכל עדיין ילדה קטנה. אני מאוד גאה במה שעשיתי עד עכשיו. אני חושבת שאני עושה עבודה טובה, ואני יודעת שיש לי עוד המון מה לעשות כדי לפרוע את הצ'ק שניתן לי, אבל אני לא קמה בבוקר וחושבת, 'וואו, זה מטאורי, אני גדולה!'. אני חושבת איך להשתפר, מאיפה להביא את הסיפור הבא ואיך אני עומדת בתחרות עם אנשים שנמצאים בתחום עשרות שנים. עודד (שחר), למשל, נמצא בתחום יותר מ­20 שנה".­ יש הישגים שאת כבר יכולה לזקוף לזכותך בתחום הסיקור הכלכלי?"עוד לפני שנה התחלתי את המעקב השוטף אחרי חוסר השקיפות של העמלות שגובים מאיתנו הבנקים, ואני חושבת שהסיקור המתמשך שלי הוביל למאבק נגד הבנקים שמקיימת היום המועצה הישראלית לצרכנות. פרסמתי ראשונה את העובדה שנבדק חשד לתיאום מחירי העמלות של חברות כרטיסי האשראי, והייתי גם הראשונה לפרסם את העובדה שיהיו קיצוצים נוספים בתקציב 2002. גם את הקרע בין ראש הממשלה לנגיד ­ שמוביל בימים אלה להקמת מועצת נגידים ­ אני חשפתי".­ איך התגברת על העובדה שאין לך תואר בכלכלה?"בשנים הראשונות בגל"צ פשוט לקחתי ערימה של ספרי כלכלה והתחלתי ללמוד. הייתי נפגשת כמעט כל יום עם כלכלן אחר מבנק ישראל או ממשרד האוצר ולומדת כלכלה. עכשיו אני סטודנטית לכלכלה שנה שנייה, אז אני מרגישה יותר בטוחה בתחום, אבל אני חושבת שהעובדה שלמדתי את הכלכלה דרך החיים, מאפשרת לי להסביר את הדברים בצורה יותר קומוניקטיבית. אחרי הכל, אלה דברים שנוגעים לכיס של כולנו ואם לא אסביר אותם בצורה שתהיה שווה לכל אוזן, לא השגתי את המטרה. החוכמה היא לא שהכלכלנים יבינו, אלא שכל צופה יבין את המשמעויות הכלכליות, מבלי להיכנס למצב השיפוע של רצועת האלכסון".­ קרה לך שהשתמשו במושג שלא הבנת, כי לא הגעת לפרק הזה בספר?"זה יישמע מאוד שחצני, אבל זה לא קרה. לפני כל מסיבת עיתונאים, אני עושה הכנה. ברור שכל טבלה שאת רואה, את בודקת, ובמובן הזה היה לי קצת חוסר ביטחון בהתחלה, אבל זה הולך ונעלם, וטאץ' ווד ­ לא היו טעויות". בסך הכל ילדה ­ תמקמי את הביטחון העצמי שלך מאחד עד עשר."זו שאלה קשה, כי כל מה שאני אגיד יוציא אותי רע. אם אני אגיד 9 או 10, זה יישמע שחצני, ואם אני אגיד 7 או 8, אני אדע שזה לא באמת נכון, אבל ככה אני אצא יותר טוב".­ תצאי יותר טוב עם ביטחון של 7 או 8? "את יודעת, נהוג להצטנע. לא רוצה להיכנס למספרים, אבל יש לי ביטחון עצמי. כשיש לך קבלות, אין שום סיבה שלא יהיה לך ביטחון עצמי, ומצד שני, אני תמיד מזכירה לעצמי שאני בסך הכל ילדה. אני עדיין סטודנטית באוניברסיטה למשפטים וכלכלה, כי חשוב לי ללמוד". ­ למה משפטים?"כי זה תחום שמעניין אותי, סוג של חלום ילדות. אז נכון שהזוהר של תחום המשפטים הועם עם הזמן, ושאמא אמרה שיש עודף עורכי דין ושאבא אומר בצחוק, 'בשביל מה את לומדת? היום אפשר לקנות תארים', אבל אלה שני תחומים שמעניינים אותי, אז אני משלבת את שניהם". ­ אילנה דיין מלמדת אותך?"עדיין לא יצא לי ללמוד איתה קורס, אבל נתקלתי במאמר המפורסם שלה על הפרדיגמה השניצריאנית".­ איך מתייחסים אלייך שאר הסטודנטים?"חלק מהאנשים עדיין לא ממש מזהים אותי, אבל רוב הכיתה, אני מניחה, כבר יודעת. הם בעיקר רואים איך אני נעדרת מהרבה שיעורים. לזכותם ייאמר שהם ממש עוזרים לי עם סיכומים. אני אחת מהחבר'ה, צריכה להכין עבודות, להשיג ציונים".­ איך הציונים?"לא 100 ולא 90, אבל מעל 80".­ גם השירות בגלי צה"ל היה חלום ילדות?"לא. מה שאני זוכרת מהילדות הוא שתמיד התעניינתי באקטואליה. חלמתי להיות קצינה במודיעין, ואז שלחו לי רשימה של קורסים קדם צבאיים, ואחת מהאופציות היתה גלי צה"ל. רק אחרי שעברתי את הבחינה הראשונה, נכנסתי לאמביציה. השירות עצמו היה חוויה. את בסך הכל חיילת, ופתאום את מוצאת את עצמך מראיינת ראשי ממשלות, מגישה פינת כלכלה, מבזקים, עורכת את יומן הבוקר. באותה מידה יכולתי להיות באיזה בסיס נידח, אז את אומרת, 'איזה מזל היה לי', למרות שהיו רגעים לא קלים, שעות מטורפות, לילות בלי שינה. זה די מלחיץ, במיוחד שאת עוד ילדה שרק סיימה תיכון". לא אגיד שקופחתי את התיכון סיימה מרציאנו בעיר הולדתה, לוד, ורק אז עברה המשפחה לתל­אביב. היא הבכורה בין חמישה אחים, שהקטן ביניהם בן שלוש וחצי. כשמרציאנו הולכת איתו ברחוב, חושבים שהיא האמא שלו, אבל בפועל הוריה עדיין מטפלים בה כאילו היא ילדה קטנה. בלי הגב שלהם, היא מודה, חייה היו הרבה יותר קשים. להוריה יש חברה לאחזקת מקררים וחדרי קירור, ומרציאנו מגדירה את מצבם כ"אמיד". המעבר לתל­ אביב לא שינה את תחושת השייכות השורשית של בני המשפחה לעיר האם לוד. "חשוב לי להגיד", אומרת מרציאנו, "שלוד זה לא רק הכספומטים של תחנות הסמים. זאת עיר מוזנחת שצריך להשקיע בה, עיר שעוברים עליה עכשיו ימים לא קלים, עם מתח מתמיד של האוכלוסייה היהודית והערבית, אבל אני שמחה שגדלתי בה. היום כשאני עוברת שם, אני רואה בכל מקום שלטים 'למכירה' וזה עצוב, כי העיר הזאת ממוקמת חצי שעה מתל­אביב, חצי שעה מירושלים, עשר דקות מנתב"ג, כביכול מקום אידיאלי שבו עיר צריכה לפרוח. זה לא קרה, כי לא היתה מנהיגות נכונה וכי ממשלות לא השקיעו בה, וחבל. אני מבקרת בלוד לפחות פעמיים בשבוע. אני אוהבת את העיר, וכל פעם שאני רק נכנסת מאיילון ללוד, אני מתרגשת. זה הילדות, אין מה לעשות. בחרנו לעבור לתל­אביב, לעיר הגדולה, אבל זה מסוג המקומות שתמיד נשארת לך פינה חמה אליהם. כילדה, הייתי נתקלת בסטיגמות, 'את מלוד? אה, עבריינים'. זה כל פעם צובט מחדש, כי יש שם אנשים מוצלחים. התיכון שלמדתי בו הוא אחד מבתי הספר הטובים בארץ". ­ אפרופו סטיגמות, מרציאנו זה גם סוג של סטיגמה?"תראי, גדלתי עם מרציאנו, ואני זוכרת שבתקופה מסוימת שקלנו לעברת את השם, והתנגדתי לזה בתוקף. ההורים שלי הם ילידי הארץ, אבל סבא וסבתא משני הצדדים באו ממרוקו. להגיד שהרגשתי מקופחת, אני לא אגיד. להגיד שיש עדיין שוויון מלא, אני לא בטוחה. לא אומרת כן או לא, כי אני לא בטוחה. מצד אחד זה לא פייר מצדי להגיד, כי בפני נפתחו כל הדלתות ולא הרגשתי שום קיפוח. גדלתי בבית שבו אמרו, 'את, אל תרגישי מקופחת'. ההורים שלי הקימו בית ועסק למופת בעשר אצבעות, בלי עזרה מאף אחד, אבל הם גם אמרו, 'תדעי שהיה כאן פעם קיפוח, והתגברנו על זה'. קיבלתי חינוך למצוינות, אבל אף פעם לא אמרו לי, את צריכה להיות מצוינת כדי להוכיח משהו למרות שבאת מלוד, או למרות שאת מרציאנו. ההורים שלי נתנו לי חופש מצד אחד, ומצד שני נתנו לי גם להבין שתולים בי הרבה תקוות".­ אז המזרחיות לא היתה בכלל אישיו."המטענים שקיבלתי בבית היו של מצוינות. הסתכלתי על ההורים שלי, שבאמת הצליחו לעשות את הכל לבד. אמא שלי מאוד אמביציוזית ­ היא עשתה את זה גם מהבחינה האישית, המשפחתית, וגם מהבחינה העסקית. היא הביאה חמישה ילדים, אבל לא היתה אמא של בית. גדלתי בבית פמיניסטי טהור. שוויון זכויות מלא, הורים שמכבדים אחד את השני. גדלתי עם מטענים מאוד נכונים. אני לא מרגישה שהצלחתי למרות משהו. במובן מסוים יכול להיות שאין עדיין שוויון מלא, אפילו סטטיסטית. האליטה העסקית, האקדמית והפוליטית, היא לא מזרחית, אבל זה לא מעסיק אותי ביומיום. אני מודה שיש אנשים שפוגשים אותי ברחוב ואומרים, 'מרציאנו, עשית את זה בשבילנו, את מרציאנו, ואת שלנו', אבל אני לא מרגישה שזה מחמם לי את הלב באופן מיוחד. אני לא רוצה להיות סמל, ואני גם לא מציעה לאף אחד ללכת על הסמל הזה". הפחד מהנפילה ­ אני לא יודעת אם זה קשור לגנים המרוקאיים, אבל את גם נראית מצוין. "אני מודה, אבל אני לא דוגמנית­על ומאחר שאף פעם לא שאפתי להיות, זה לא ממש מעניין אותי. אני מודעת לזה שאני נראית טוב, ואני לא חשה שום צורך להתנצל על כך. כל הזמן אמרו לי בבית שאני יפה, וגם כל הזמן אומרים על אמא שלי שהיא יפה, ואני מאוד דומה לה. תמיד יש את השאלה, 'את חושבת שהשגת משהו בגלל שאת יפה?' התשובה שלי היא לא. אני לא חושבת שאני כל כך הורסת, שהייתי יכולה להשיג משהו בזכות היופי. אני מרשה לתת לעצמי את הקרדיט שהצלחתי מסיבות אחרות. ברור שיש לפעמים מחמאות מעצבנות מאנשים שלא בא לך שיתייחסו למראה החיצוני שלך, אבל אני חושבת שזו התייחסות נוספת, ולא עיקרית. זה סוג של מחמאה, שאני לא יודעת אם היו נותנים אותה לגברים, אבל אני מרגישה בפירוש שהיא לא באה במקום דברים אחרים. אני יודעת שאני זוכה להערכה". ­ ומתי המחמאה הופכת למעצבנת? "תראי, גם להחמיא על מראה חיצוני יש דרך. אם אתה נכנס לחדר והדבר הראשון שאתה אומר זה, סוף סוף יש על מה להסתכל, אז אל"ף אתה מעליב את מי שנמצא בסביבה, ובי"ת, למה זה הדבר הראשון שאתה שם לב אליו, למרות שזה קצת מתחסד, כי מה לעשות שלכולם יש עיניים. אם הייתי מטומטמת, היו מחמיאים קצת ואחר כך מפסיקים לדבר, ובגלל זה אני לא מתנצלת. יש את מה שיש, לא במנות גדולות מדי, לא במנות קטנות מדי. נחמד וכיף לי עם זה, אבל אני לא מתעסקת בזה באופן אובססיבי. היו פעמים בודדות שזה גרם לי לאי נוחות, אבל כשאני מרגישה שיש בהערה ניחוח סקסיסטי, אני מרגישה מספיק בטוחה כדי להעיר".­ אז איך את מעמידה במקום?"הכי סטרייט שאת יכולה לדמיין. אני אומרת, 'אני מקווה שיש לי גם תכונות אחרות שהן קצת יותר חשובות'. שוב, אני לא חושבת שאני כזאת מהממת, שאני מגיעה למקום והנשימה נעתקת ואי אפשר לחשוב על דברים אחרים".­ ואת חושבת שאת בחורה שקצת מאיימת על גברים?"וואו, את נכנסת לעניינים אישיים, לא רוצה לדבר על בנים. אני חושבת שבמובן מסוים כן, אבל זה רק עוזר לסנן. מי שמפחד ממך כי את חזקה, את לא צריכה להיות איתו".ומכיוון שמרציאנו לא רוצה לדבר על בנים, נדווח רק שלקראת סיום הראיון היא מקבלת טלפון מודאג מהחבר החדש, שמבקש לדעת אם היא רעבה, ואם תעדיף פסטה או סטייק. מרציאנו בעד סלט חסה. השעה שעת ליל ה מאוחרת, והיא לא רוצה להכביד על מערכת העיכול. ­ מבחוץ נראה שהכל הולך לך די חלק, זה מפחיד?"זה מפחיד בכמה מובנים. אל"ף, אתה תמיד פוחד שתבוא הנפילה ותפשל, ואני חושבת שזה משהו שילווה אותי כל החיים. הדבר השני הוא שמפחיד להגיע לשיא בגיל כל כך מוקדם. אני שואלת את עצמי, אם בגיל כל כך צעיר הגעתי לשיא, מה יהיה הלאה, הרי אחר כך כל דבר ישעמם אותי. לאן אני ממשיכה מכאן? מבחוץ זה באמת נראה מסלול מאוד מהיר, וזה אכן כך, אבל זה שהוא מהיר, זה לא אומר שלא היו בו כאבים, משברים, רגעים שאמרתי לעצמי,'עזבי אותך, לכי תנוחי קצת, כל החבר'ה נוסעים להודו'. כמו לכולם, גם לי יש העליות והירידות. ההתלבטות האמיתית שיש לי היא שאולי באיזשהו מקום קצת פספסתי את הנעורים המאוחרים. לא עשיתי טיול תרמילאים גדול, אולי לא חייתי קצת כמו שבנות 20 צריכות לחיות". ­ לא חיפשת את עצמך? "אני לא בטוחה שאני אחת כזאת שמתאים לה כל העניין הזה של רוחניות. אני קצת מפונקת, לא מתאים לי כל העניין הזה של תרמילים. אבל לפעמים, זה קורה לי בעיקר לקראת סוף סמסטר באוניברסיטה, כשכולם מתכננים את הטיול הבא ואני רק עסוקה בעוד דיו ן על תקציב, ואז מתעוררת קצת קנאה. הרי כל החיים יש לי לעבוד. זה יכול להימשך כמה שעות, או כמה ימים, אבל אף אחד לא מונע ממני שום דבר ואם החלטתי להישאר, כנראה שבמאזן הכולל זה הכי נכון לי. כמו שלא התנצלתי על זה שאני נראית טוב, אני גם לא מתכוונת להתנצל על זה שהכל הלך לי בסדר ושלא היה לי רע".