העיקר שנהניתם "הנאה זה עניין של החלטה", אומרים המומחים השונים לענייני הנאות, המציעים לחפש את הכיף דווקא בדברים הפשוטים חן דגן 20/03/02 היצור הכי נהנתן שאני מכירה הוא החתולה שלי, נשם. גוש קטן, מתוק וצמרירי של חושניות וחדוות חיים. נשם תמיד מגרגרת, גם כשאין לה שום סיבה נראית לעין, ואני כל כך נהנית מהגרגורים שלה, שאני מצמידה אותה לאוזן שלי, ושואבת לתוכי את קולות ההנאה. בשבילי זאת המוסיקה הכי ערבה בעולם. לנשם יש מנעד עצום של אפקטים קוליים. כל פעם היא מפתיעה, ומפיקה גרגורים עם צלילים חדשים. "נשם", אני שואלת אותה, "מאיפה הבאת את הצליל החדש הזה? את מורידה קבצים מהאינטרנט?".כמו נשם, גם בני אדם מבטאים הנאה בקולות. ילדים צוהלים כשהם משחקים ונהנים. אוהדים במגרשי כדורגל שואגים ומפעילים רעשנים. האינדיאנים משמיעים קולות מצמוץ, המהומים וצווחות שמחה כשהם אוכלים, רוקדים, או נהנים מפרח יפה שראו בשדה. הקולות האלה מעצימים את רגעי ההנאה ומאריכים אותם.החברה שלנו החניקה את קולות ההנאה. לא מנומס לצווח, למצמץ בשפתיים או להמהם בהנאה. את האפקטים הקוליים אנחנו מייחדים לעינוגי המיטה. אורית רמז, מרצה להנאות החיים: "נדמה לנו שרק בסקס אנחנו יכולים לבטא חושניות במלוא הווליום ולהגיע לשיאים של הנאה. אנחנו דואגים להריח טוב, ל געת אחד בשני, לשתות יין, לעמעם אורות, להדליק נרות ולהשמיע קולות של הנאה. רק שם אנחנו מרשים לעצמנו להתלהב וליהנות. אבל אפשר ליהנות מחושניות גם בחיי היום יום, ליישם את כל הפיסות האלה ברצף מתמשך, כי כל החושניות נמצאת בשפע גם בעולם שמחוץ למיטה". שמונה בסיסים להנאה למעשה, אנחנו מתחילים ליהנות עוד לפני שאנחנו נולדים. את ההנאה הראשונית שלנו אנחנו חווים ברחם, אותו גן עדן וירטואלי בו אנו צפים בטוחים ומוגנים במי השפיר החמימים, מחוברים להזנה מושלמת, ללא תחושה של פירוד או גבולות. החוויה הראשונית של הנאה קשורה אם כן בציפה, חוויה של חוסר משקל וניתוק מהזמן, המסמלת קשר של ביטחון ואהבה.ההנאות שיבואו אחר כך קשורות גם הן במידה רבה לאותן תחושות של ריחוף וחוסר משקל. כשאנחנו נהנים, אנחנו מתארים את עצמנו כמרחפים באוויר. השאיפה לחוסר משקל אינה מסתיימת מחוץ לרחם. אחת הפעילויות החביבות על ילדים היא להיזרק באוויר, או להסתובב עד שראשם נעשה סחרחר וליפול מטושטשים על האדמה. ההתגרות בכוח המשיכה של כדור הארץ מעניקה לנו תחושת שחרור גם כשאנו גדלים. כל גני השעשועים בנויים על העקרון של התנתקות מכוח המשיכה. אנחנו עוברים מנדנדות לקרוסלות, ומשם לגלגלי הענק ולרכבות ההרים. האמיצים ביותר מפיקים הנאה מצניחות חופשית, מדאייה באוויר ומקפיצות בנג'י. מי שזקוק למנה קטנה יותר של אנדרלין, יעדיף לקפוץ על טרמפולינה או לצוף בבריכה. תהליך הלידה כרוך בכאב, ניתוק מהרחם החמימה ויציאה לעולם רעשני ומאיים. ההנאה השנייה שאנחנו פוגשים, אם כן, היא ההנאה שבשיחרור מהכאב. ההנאה הזאת קשורה לשיכוך כאב על ידי ניחום, עם קרבה לפעימות הלב של האם, ובהרגשה העוטפת של החום, הרכות והריח המוכר של עורה. זאת הסיבה שמגע אנושי אוהב היא ההנאה הגופנית הטבעית המרפאה ביותר. תינוקות משתוקקים לחיבוק ולליטוף, ובלעדיהם הם עלולים למות מתופעה הנקראת תשישות תינוקית. כמבוגרים, לא התגברנו על הצורך במגע חם ואמפטי. הפסיכיאטרית האמריקאית סטלה רזניק, מחברת הספר "אזור ההנאה" (הוצאת מודן), מאבחנת כי מבוגרים שאינם זוכים למגע מספיק עלולים לסבול מתשישות מבוגרים.רזניק חקרה את נושא ההנאה במשך שנים רבות. בספרה היא קוראת תיגר על שיטות התרפיה הקלאסיות, שמבוססות על ההנחה שאם נבטא את הכאב והכעס שלנו ­ הם יעלמו, וטוענת כי אנשים שיודעים ליהנות מחייהם יגיעו לגיל מבוגר במצב בריאות טוב יותר.בנוסף לשתי ההנאות הראשוניות שהוזכרו לעיל, מתארת רזניק עוד שישה סוגים בסיסיים של הנאה: תנועה, משחק, צחוק, הנאות מנטליות, הנאות חושיות ומין. התנועה, הכוללת פעולות כמו התעמלות, הליכה, שחייה וריקוד, גורמת להנאה גדולה כי היא משחררת אנדרופינים. אם מודעים למנגנון הזה ומשתמשים בו, אפשר להפיק הנאה אפילו מפעולות שנואות. אורית רמז: "אני למשל לא אוהבת לבשל. אז בזמן הבישול אני משמיעה לעצמי מוסיקה, מנענת את האגן, מכניסה לבישול תנועות של ריקוד". למשחק יש ערך נעלה, כי אנשים שמשחקים נמצאים בזמן הווה, זמן שנדיר להיות בו. רוב הזמן המחשבות שלנו נודדות לעבר או לעתיד. בנוסף, במשחק יש מרכיב אנרגטי חזק. כדי ליהנות, מומלץ לשחק על בסיס יומיומי לבד ועם אחרים. רמז ממליצה לאמץ גישה משחקית גם בחיי היום יום: "אנחנו לא מרשים לעצמנו לעשות שגיאות, להיכשל, להיראות שטותיים, כי המסר הוא שאנחנו צריכים להיות מצליחנים בכל מחיר. לכן אנחנו נשאבים לתוך עשייה שהיא הרבה פעמים אינה מהנה. כדי ליהנות מהחיים, צריך לאמץ גישה משחקית. לחיות כאדם שיודע לשחק את החיים. רוב האנשים חושבים שמשחקים קשורים רק לסקס, ומזהים משחק עם משחק מקדים. אפשר לבוא לחיים עם גישה משחקית, כלומר להוריד את הרצינות והכובד מהדברים, ולהתייחס אליהם כאל משחק". הצחוק הוא ללא ספק אחד המנגנונים הפיסיים המהנים ביותר בחיים. צחוק בריא מציף אותנו ב אנדרופינים ומשחרר מתחים. "להומור יש ערך תרפויתי, כי החיוך הוא קו עקום שמיישר דברים", אומרת רמז. חוש הומור נקשר גם ליצירתיות, כי הוא מצריך מעוף ודמיון. יצירתיות בהומור בפרט ובחיים בכלל מספקת לנו תחושות של סיפוק והנאה. רמז: "לכולנו יש אותו מספר פרקים, אצבעות ועצמות, הלב פועל לפי אותו פטנט, ולכל איבר בגוף יש תפקיד זהה. אבל טביעת האצבע היא שלנו אחת ויחידה, ייחודית לנו. לכן אנחנו זהים אחד לשני, אבל מיוחדים בדרכנו. כל אחד רוצה להשאיר את טביעת האצבע הייחודית שלו בעולם. זאת הסיבה שביצירתיות יש המון הנאה וסיפוק. שם אנחנו מגלים את הייחודיות שלנו. אדם שהוא יצירתי, יכול להתחבר לאהבת עצמו ולאהבת הזולת". ­ אבל האמנים דווקא מצטיירים כאנשים עצובים, כאלה שהסבל והדכאון מניעים אותם ליצור. "נכון, אבל לא במקרה היצירתיות נקשרת לאנשים סובלים. היצירתיות היא גם הריפוי שלהם. זה כמו שליצן הוא בבסיסו עצוב, והריפוי שלו הוא הצחוק". הנאה רוחנית במוח האנושי טמונות המון הזדמנויות להנאה. מכל היצורים החיים, רק לנו, בני האדם, יש אינטלקט גבוה ויכולת ליהנות ממנו. "אנחנו לומדים את העולם הפיסיקלי דרך האינטלקט, וברכישת ידע יש המון חדווה", מסבירה רמז. אנחנו מסוגלים לעבד דברים, להסיק מסקנות, ללמוד מניסיון החיים ולדעת להבדיל בין טוב לרע ­ ויש בזה המון הנאה". הנאה מנטלית אפשר להפיק גם מספר או סרט טוב, מתובנה שמעשירה את החיים שלנו ומקדמת אותם, וגם מפתרון תשבצים או ביקור בתערוכה". גם מעולם הרגשות אפשר להפיק הנאה. האהבה היא אב הטיפוס, ממנו נובעים כל הרגשות החיוביים. התאהבות גורמת להצפה של אנדרופינים שמייצרים תחושה של ריחוף ואושר. רזניק: "כשאנחנו אוהבים, הלב מרגיש חמימות ורוגע, ובו בזמן הוא גם מגורה ופתוח. כשאנחנו אוהבים את בני זוגנו, ילדינו או חברינו, אפשר להגיע לאקסטזה או לאושר, לתת אמון, להתרגש, להיות אסיר תודה ולהשתוקק. כל אלה דוחפים אותנו קדימה, כלפי מי שאנחנו אוהבים". אבל לא כל האהבות שמחות. "האהבה הופכת מקור לכאב ולאכזבה כאשר דוחים אותנו, או לאבל, כאשר נפרדים מבן זוג אהוב. אבל גם בכאב אפשר למצוא הנאה רגשית ש נובעת מהשחרור שבבכי, או ממילים מנחמות של אדם קרוב שמרגיעות את העצב וממלאות את הלב". חוץ מזה, כשאוהבים ונאהבים אפשר לזכות בפרסים הגדולים ­ סקס ואורגזמה. בסקס טוב יש שילוב של כל הדברים שגורמים הנאה: תנועה, משחק, ביטוי קולי, צחוק, אהבת עצמך ואהבת הזולת. אורגזמה היא עניין מהנה כי רגע השיא שלה נחווה כאובדן מוחלט של שליטה ושל גבולות, ומשחזר את ההנאה המקורית שחשנו ברחם ­ תחושת הציפה בעולם ללא גבולות וללא תחושה של זמן.כילדים אנחנו חווים הרבה הנאות חושניות. תינוקות מכניסים כל דבר לפיהם, והם אוהבים להתמרח במזון, להריח שיער ולהאזין לקולות. כשאנחנו מתבגרים, מתקשרות רוב ההנאות החושניות למין. כולנו חושיים, כי הכל עובר ונחווה אצלנו דרך החושים, אבל יש הבדל בין להיות חושי ולהיות חושני. "להיות חושני זה להשתמש בחושים כדי להאריך את רגע ההנאה, כי הנאה היא חוויה חושנית", מסבירה רמז. "כדי ליהנות, כל החושים צריכים להיפתח להנאה מירבית. חושניות היא הדרך בה טועמי היין מגלגלים את היין בפה, לאט ובכיף, מתענגים על הטעם, או אכילה איטית שמתענגת על כל פיסה של מזון. אפשר גם לשמוע מוסיקה בחושניות. אם המוסיקה עוברת לנו מעל הראש, זה כאילו לא שמענו אותה. שמיעה חושנית היא להבחין במקצבים ובמילים, להיכנס לצלילים בהתלהבות". פרק מיוחד בספרה מקדישה רזניק להנאות רוחניות, בו היא מדגישה שהנאות מסוג זה אינן קשורות בהכרח לאמונה דתית. "די בכך שאדם מרגיש שהוא חלק ממשהו טוב הגדול ממנו", היא אומרת. "להיות במגע עם הרוחניות פירושו להזדהות עם השלם, ועם משפחת האדם וכל עולם החי. באופן מעשי אפשר לחוות חוויות רוחניות במדיטציה, למשל, כאשר ההכרה שקטה, ללא מחשבות ודיאלוגים פנימיים, תוך שלווה פנימית שמאפשרת לנו לחוות באופן ישיר את האינסוף. אמפתיה ואלטרואיזם גם הן כלולות בהנאות הרוחניות, בכך שהן מעוררות הרגשה טובה ומספקות רשת ביטחון אוהבת על סביבתנו". רזניק מדגישה שכאשר מקור הנאה זה או אחר מנוצל יתר על המידה, הוא עלול להרעיל אותנו. "אם נקבל את רוב ההנאות שלנו בחיים ממקור אחד", היא מסבירה, "למשל, מאוכל ­ נאכל יותר מדי ונפגע בבריאות שלנו. אם נקבל הנאה רק ממין, נסבול מתחושת הריקנות של הבקרים שאחרי. אם נפיק הנאה רק מהתמסרות יתר לאהבה, ייסחפו החיים שלנו ללא מטרה. כבני אדם בריאים ומאוזנים עלינו להיות מסוגלים לקחת חלק בכל הנאות החיים". הטון של ההנאה קל להבחין בכך שלא כולם מסוגלים לקחת חלק בהנאות החיים. במבט חטוף סביב, קל לאתר פרצופים חמוצים, ויש גם טיפוסים משביתי שמחות ועוכרי הנאות מקצועיים. רמז סבורה שהיכולת ליהנות תלויה במה שהיא מגדירה הטון הכרוני. "לכולנו מצבי רוח משתנים. אנחנו פעם שמחים, פעם עצובים ופעם כועסים, אבל לכל אחד מאיתנו יש טון כרוני שהוא מתהלך בו בחיים. יש, למשל, אנשים שרוב הזמן כועסים וזועפים. אדם שרוב חייו נמצא בטונים נמוכים, יכול להיות שמח לפעמים, אבל יחזור בקלות לטונים הנמוכים של כעס, אנטגוניזם, יגון או פחד. אפשר לזהות אותם לפי הטון הכרוני שלהם, לפי הפרצוף הזועף תמיד. יש קשר ישיר בין הטון הכרוני ובין היכולת ליהנות. יש אנשים שיש להם טון כרוני של עליזות והתלהבות. יכול לקרות שהם יפגשו נסיבות קשות בחיים או יהיו בתקופה קשה ­ ואז הם יירדו בטון, אבל יש להם גם את היכולת לעלות בחזרה במהירות לטון הגבוה שלהם".­ מה קובע את הטון הכרוני שלנו? "המיומנויות שפיתחנו והאמונות שאימצנו לעצמנו מאז שהיינו קטנים. זה קשור גם במשפחת המוצא שלנו, עד כמה היא איפשרה לנו הנאות, זה קשור לאנרגיה האישית של כל אחד מאית נו, ולרצון שלנו לגעת באושר. גם לנסיבות החיים יש השפעה. אנשים היום מדוכאים מהנסיבות בארץ. בנסיבות קשות מיד יורדים מצב הרוח, הטון הרגשי והיכולת לגייס את כוחות הנפש. לאנשים שבאופן טבעי יש רמה נמוכה של התלהבות, יהיה קל יותר לשקוע כלפי מטה".­ מה אפשר לעשות כדי לשפר את הטון הכרוני?"לזהות את הדברים שעושים לנו טוב, ולהתמיד בהם. להרחיב את רפרטואר ההנאות שלנו כל הזמן ולגוון אותו. יש, למשל, אנשים שאוהבים רק מוסיקה מסוג מסוים. אם הם יידעו להיפתח לסוגים שונים של מוסיקה, הם ירחיבו את ההנאה שלהם ממשהו שבמילא עושה להם טוב. הנאות הן גם עניין של הרגלים. אנחנו רגילים ליהנות רק מדברים מסוימים. אנשים אומרים שמשעמם להם, כי הם צמצמו את עצמם. היחשפות למגוון גדול של הנאות יכולה לפתוח עולם שלם".­ יש טיפוסים עם יכולת טבעית גדולה יותר ליהנות מהחיים? "גישה אופטימית מזמנת יותר הנאות. לעומת זאת, מי שתמיד רואה את חצי הכוס הריקה של הכוס, נמנע מההנאות. כשהיינו קטנים עבר אלינו המסר שהנאה יכולה להיות דבר מסוכן. כאשר שיחקנו, צחקנו ונהנינו, שמענו משפטים כמו 'זה ייגמר בבכי', לכן אנחנו מזהים הנאה עם משהו שיכול להיגמר באסון. שמענו גם משפטים כמו 'זה טוב מדי מכדי להיות אמיתי', ועברנו חוויות מכאיבות, לכן הפכנו לסגורים וחשדנים. כשמישהו מנסה להתקרב אלינו, אנחנו מיד שואלים את עצמנו 'מה הוא כבר רוצה להשיג?', 'איפה הקאצ?'. חוץ מהאופטימיסטים הגדולים, שלא מביאים את זה בחשבון במציאות שלהם". פתוחים להנאה ד"ר אריאל לשם, פסיכולוג קליני והוליסטי, סבור שהיכולת ליהנות קשורה בהעזה ובשינוי השיח הפנימי. "זה תלוי בכמה אנחנו מעזים, כשרמת הסיכון קובעת את רמת הסיכוי. אם אני רוצה להתקרב לאדם אחר, קיימת תמיד סכנה של דחייה, אבל יכולה לצמוח מהקשר גם הנאה גדולה, כי יש הנאה בלחלק עושר פנימי עם אחרים. הפגיעה הכי גדולה היא שלא ירצו אותי, שלא אהיה שייך, ואז אנחנו נמנעים מלהעז, ונשארים בשממה רגשית. טיפוסים עם היתר פנימי גדול יותר, כאלה שמרשים לעצמם יותר, שאומרים 'אני רוצה', 'מגיע לי', 'מתאים לי', 'אני פתוח לזה' ­ נהנים יותר מהחיים. אלה אנשים שיש להם צימאון לקבל מאחרים ורצון גדול לתת לאחרים, כי הנאה מאינטימיות מצריכה את היכולת לתת מהלב ולבקש ולקבל בכבוד עצמי. הקבלה מדברת על דרך האמצע, לקבל בשביל לתת ­ היכולת לקבל בלב פתוח, ולהעביר את השפע הזה הלאה". ­ היכולת ליהנות היא גנטית, או תלויה בסביבה ובנסיבות החיים? "לא מדובר בגנים, כי כולנו נולדנו עם חדוות חיים. זה עניין של חינוך וסביבה ושל בחירה אישית שגדלה ככל שאנחנו מעזים יותר ועומדים מול השיח הפנימי השלילי שלנו. ייתכן שדיכאו לנו את הש מחה בגיל צעיר, אבל תמיד יש שתי אפשרויות ­ למרוד בחינוך המדכא, או לקבל אותו. אני תמיד אומר למטופלים שלי: 'אם על דלת הבית שלכם כתוב 'החיים קשים' ­ אתם תסבלו, אבל אם כתוב שם 'החיים יפים', או 'אני חלק אינטגרלי מהחיים שלי' ­ אתם תיהנו. כדי ליהנות, חייב להיות היתר פנימי להנאה. בטיפול לומדים שהמחשבות שלנו שייכות לנו, בוחנים את החיבור שלהן למציאות, ומתרגלים שחרור ממחשבות שליליות". גם אם יש לנו היתר פנימי ליהנות, עדיין ההיתר החברתי מוטל בספק. נהנתנים נחשבים בחברה שלנו לאגואיסטים, וסגפנים מורמים לדרגה של קדושים. רמז: "קשה לנו לפרגן למי שנהנה, במיוחד אם אנחנו עצמנו לא מסוגלים ליהנות מהחיים. טיפוסים נהנתנים נתפסים כלא רציניים ומעוררים המון קנאה". שתי גישות סותרות להנאה רווחות בתרבות המערבית. הגישה הדיוניסטית ­ זו של דיוניסוס, אל היין, השכרות וההנאות, והגישה האפלטונית. הדתות הגדולות ­ היהדות, הנצרות וגם הבודהיזם וההינדואיזם ­ אימצו את הגישה האפלטונית לפיה אדם לסבל נולד. ד"ר לשם: "ביהדות נאמר: 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. המסר הוא שלרעים טוב, והצדיקים והישרים אוכלים קש. אבל ­ מנחמ ות אותנו הדתות ­ ישרי הדרך יהנו בעולם הבא כאשר יגיעו לגן העדן, שם יקבלו פיצוי על החיים המרוטים על פני האדמה, ואילו הרשעים ירשו גיהנום. עם גישות כאלה, קשה לנו לחשוב שטוב ליהנות מהחיים". גם על הנאה מסקס ואורגזמה הטילו הנוצרים והיהודים וטו. הציווי בשתי הדתות הוא 'לא תשפוך זרעך לריק', וקיום יחסי מין הוגבל לצורך הבאת ילדים. רק בסוף המאה ה­20, עם מהפיכת השחרור המיני, אהבה חופשית הפכה להיות לגיטימית. אבל אז באה קללת האיידס ומיתנה את החגיגה. ד"ר לשם: "הגישות הדתיות והשמרניות עדיין דומיננטיות בחלק מהאוכלוסיה, אבל רוב האוכלוסיה השתחררה מזה. היום יש היתר חברתי גדול יותר ליהנות מהחיים". הנאה מתכלה הנאה היא תלויית תרבות. אם בתרבות המערבית הנאה היא מסע מסביב לעולם, בקרב חברות שבטיות ההנאות הן בסיסיות יותר וקשורות בקהילה ובחיבור לטבע. ד"ר לשם: "בני השבט רוקדים ביחד, הטקסים הם דתיים, חברתיים ומשפחתיים, והם יוצרים הזדמנויות לשמחה שורשית ובסיסית, שלא מלווה בכל כך הרבה איסורים. יש חופש להתחבר לטבע בצורה הרבה יותר ישירה, וההתחברות לטבע מאפשרת הנאה אדירה".שון אפרימה, מרפאה שמאנית ומורה לפילוסופיה אינדיאנית, התגוררה בקרב שבטים אינדיאנים בניו מקסיקו שבדרום מערב ארצות­הברית: "האינדיאנים נהנים מההתרגשות של יום חדש, מהשמש העולה. הם מאמינים שכל בוקר מחכה לנו מתנה. זאת יכולה להיות ציפור ששרה או פרח נדיר בשדה. צריך רק להיות ערניים כדי לראות אותה. "טקס הבוקר שלהם אומר: 'אני רוצה היום לומר מילים טובות, לעשות מעשים טובים ולחשוב על מעשים טובים, ואני מבקש את סליחתכם על המקומות שאני לא מצליח לעשות את זה'. זה מאפשר להם ללכת בתוך היופי, כי יש להם הנאה בחיבור לגוף, ובחיבור לטבע ולאדמה שקוראים לה אמא. מי שיודע ללכת בדרך הנכונה, מתפלל תפילת תודה לאמא אדמה שנותנת את היופי שלה כל הזמן. האינדיאנים מאמינים שהסיבה שאנחנו פה היא ליצור סביבנו יופי והרמוניה. ליצור אנשים שיכולים לאהוב. אצל האינדיאנים המרכז הוא הלב, והם מאמינים שמי שמתהלך בחיים באהבה הוא האדם הכי מוגן בעולם". בתרבות המערבית, לעומת זאת, הנאות רבות קשורות במזומנים. ד"ר לשם: "התרבות המערבית סוגדת לכסף. ככל שיש לך יותר כסף, אתה לכאורה חופשי יותר ליהנות מהחיים, כי בחורף אתה יכול לנסוע לניו­זילנד, בקיץ לצאת לשייט סביב העולם, ובשאר הזמן לפנק את עצמך במאסז'ים ובאוכל גורמה".­ אז צריך להיות עשיר כדי ליהנות מהחיים? "לא, כי עשירים ממצים את הנאות החיים מהר יותר. את הכל הם כבר עשו וראו, ואז הם מרגישים ריקנות. הם אומרים לעצמם 'במה עוד אפשר להפתיע אותי? הרי טסתי כבר לירח וחזרתי משם. הדברים הקטנים, כמו לשבת ליד שיח וליהנות מהפריחה, כבר לא מדברים אליהם. החוויות שלהם הופכות להיות עלובות, כי מבחינה חומרית יש להם הכל. אבל אהבה ומשמעות קיומית הם לא יכולים לקנות. במובן הזה, הנאה היא כלי מתכלה שממצה את עצמו". גם רמז מדגישה שהנאות אינן קשורות ברגעי שיא. הן נמצאות דווקא בדברים הפשוטים. "הרבה אנשים ק ושרים הנאה לחוויות שיא, ושואפים להנאה שתביא לאורגזמה. אבל אנחנו שוכחים שאחרי האורגזמות באות הנפילות. ההנאה לא יכולה להיות משהו גדול מאוד. היא נמצאת דווקא בדברים הקטנים שנותנים לנו תחושות של רוגע וסיפוק, תחושה שאנחנו בוטחים בחיים, שהכל בסדר גם כשלא הכל בסדר. כלל חשוב הוא שצריך לקחת אחריות על ההנאה. צריך לרצות ליהנות, ולהבין את התועלת שיש בהנאה לאיכות החיים. ברגע שאנחנו מזהים שמשהו גורם לנו הנאה, כדאי להתמיד בו. אם אנחנו לומדים את זה, אנחנו יכולים לחוות את החיים כעונג מתמשך".­ כמרצה להנאות החיים, ממה את נהנית?"מהרבה דברים. משיחה עם חברות, הומור, סרט טוב, ריקוד סלסה, מוסיקה, קניות. אני גם נהנית מלחלוק את החוויות שלי, לגלגל אותן הלאה, וזה חוזר אלי בגדול. אני גם מאוד אוהבת ללכת לים, כי כשאני מסתכלת על הים יש לי תובנות מאוד עמוקות. הים, הולך ובא, חוזר ונסוג, בלי לאות. אין שם ייאוש. ככה זה עובד בכל החזיתות. יש חוקיות, המשכיות, קביעות. הכל סטטי, ובו בזמן הכל בתנועה. זה פרדוקס נפלא, כי אם נבין ששום דבר לא קבוע ­ שגם הכאב, הסבל והמלחמות זמניים ­ נשאב משם המון אופטימיות".