התבגרות טל מן מסתערת על החיים וטוב לה ("לקפוץ מאווירון זה כמו להיוולד מחדש") ליאורה שוסטר 20/03/02 מוצאי שבת, תשע בערב. טל מן פותחת בסערה את דלת הדירה שלה בשיכון ל' בתל­אביב. היא לבושה במכנסי עבודה של קיבוצניקית, סווטשירט מהוה וסנדלי שטח עם גרביים. שיערה המחומצן קשות מוצמד לראשה בסיכות. לאוזנה צמוד פלאפון, והיא שקועה בשיחה סוערת על אודות קורותיה הסוערים לא פחות במהלך היום: מסתבר שבמהלך צניחה חופשית לא ממש מוצלחת בחוף הבונים, היא כמעט נחתה בתוך בריכת חמצון. איפה הילדונת המתוקה עם הפוני השחור המבריק? אז זהו, שהיא כבר ממש לא פה.מן נמצאת היום בגלגול חדש בחיים. היא כבר לא הילדה המפונקת מ"גלגל המזל" שנורא רוצה להתפרסם, זאת שיש לה חבר אוהב בבית ואיפור מושלם. היא כבר בת 27 וחצי, היא חיה לבד, היא עצמאית, והיא מעדיפה להוציא כסף על צניחות מאשר על בגדים. טלוויזיית 34 האינץ' בסלון שלה מכוונת 24 שעות על ערוץ אקסטרים. היא מכינה תה מעשבים שהיא מגדלת במרפסת שלה (שמשקיפה לים, אגב), צונחת על הספה, ומדליקה סיגריה. היא נורא רזה, היא נראית מעולה, ובסך הכל נראה שכל מה שעבר עליה בתקופה האחרונה ממש לא הזיק לה. אולי להפך. כמו שאומרים בצה"ל: מה שלא שובר, מחשל."פעם היה חשוב לי מה א ומרים. שכולם יהיו מרוצים ותמיד להיות הנורא­מתוקה", היא מסכמת את השינוי. "היום אני חיה את החיים שלי ועושה את הדברים שאני אוהבת. מי שאוהב אותי ­ אוהב אותי, ומי שלא אוהב אותי ­ זכותו המלאה. אני לא מתיימרת להיות מה שאני לא. אני לא מנסה לרצות אף אחד. נרגעתי. הפכתי לבן אדם הרבה יותר שלם ועגול. אני קמה בבוקר ויודעת מה אני רוצה מעצמי. אפשר לקרוא לזה התבגרות". ­ ומתי קרתה ההתבגרות הזאת?"מאז שאני לבד. מאז הגירושים נעמדתי על הרגליים כמו גדולה". פחדתי להיות לבד לקוראי העיתונים בישראל לא היה סיכוי להתחמק מהטלנובלה שהיא חייה של מן. זה שנה וחצי היא גרושה מניר שרצקי, משנה למנכ"ל חברת "איתוראן". השניים נפרדו אחרי מערכת יחסים שנמשכה שמונה שנים, מתוכן שלוש שנות נישואים. אך הסיפור לא נגמר בזאת. זמן קצר ­ שלא לומר קצרצר ­ אחרי הגירושים, שרצקי מיהר להינשא בשנית, לדוגמנית גלית פרבר. לא חלפה עוד דקה וחצי, והסתבר שפרבר בהריון. בהמשך נולד הבן המשותף.מדורי הרכילות חגגו ודיווחו על כל צעד ושעל של הזוג החדש. מן קיבלה טלפונים על ימין ועל שמאל, בהם נדרשה להגיב על ההתרחשויות. קל? ממש לא. למעשה, מדובר באחת החוויות היותר סיוטיות שבחורה יכולה לאחל לעצמה. אבל מן לא נשברה, לפחות לא כלפי חוץ. במקום זה היא התחילה בחיים חדשים, לראשונה בחייה ­ לבד. והיא עשתה את זה בשיא הסטייל. "מגיל 18, מכיתה י"ב, זה היה 'ביחד', זה היה 'אנחנו'. פתאום, בגיל 26, את לבד. לבד זה אומר לישון לבד, להסתדר לבד, לכלכל את עצמי לבד. זה לבד שצריך ללמוד לחיות איתו. בנות רגילות עוברות את השלב הזה אחרי הצבא. אצלי השלב הזה לא היה. פתאום לחצתי לעצמי את היד, ואמרתי 'נעים מאוד, את טל ואת החברה הכי טובה של עצמך, לא יעזור לך שום דבר'".­ זה היה שוק מסוים?"זה היה תהליך מדהים. היו רגעים שסבלתי, אבל ההנאה של אחרי פיצתה על הכל ביג טיים". ­ באיזה רגעים סבלת?"היו לי קטעים שפחדתי להיות לבד. אפילו פחד של לישון לבד בבית. היו קטעים שמיום חמישי הייתי משריינת לעצמי את הזמן הפנוי בוויקאנד, הייתי קובעת עם חברים, רק כדי לא להיות לבד. נורא פחדתי מלהעסיק את עצמי. היום אני חייבת את הזמן שלי לבד. לא משנה אם אני חוזרת מהעבודה בשתיים בלילה ­ אני חייבת לפחות שעה לשבת עם עצמי".­ איך הסתדרת עם המעבר למצב של מפרנסת יחידה?"ברור שהיה הרבה יותר קל עם 'איתוראן' בבית. ברור שהיה הרבה יותר קל עם שתי משכורות. אף פעם לא הייתי מסכנה, ואני בחיים לא אהיה רעבה ללחם. אני בטוחה בזה. אני בנאדם ששורד, ואני תמיד אעמוד על הרגליים. אין לי פחד קיומי".­ את נורא רזה. גם זה קרה אחרי הגירושים?"אחרי הגירושים הייתי במשבר. הגעתי ל­42 קילו. זה היה מזעזע ומגעיל, אבל זה היה בלי שליטה. לא מרזים מנחת, יקירתי. כשיש נחת, אוכלים ומבלים ויוצאים למסעדות. כשאת במשבר זה לא ככה. זה גם מ צב שהגוף, גם אם את מכניסה לו אוכל, הוא מעבד אותו אחרת. הוא מוציא אותו על עצבים, על אנרגיות שליליות. אמא נורא דאגה, כל הזמן הביאה לי אוכל. היום אני במשקל הרגיל שלי".­ מי תמך בך בתקופה הקשה?"היתה לי תמיכה של המשפחה שלי. ההורים שלי זה אנשים שאני מדברת איתם בטלפון מינימום חמש פעמים ביום. ישנם החברים הטובים. ישנם החברים שהבנתי שהם לא חברים, כי הם אכזבו. היום האינטואיציה שלי לגבי אנשים היא הרבה יותר חדה ונכונה. החברים היותר קרובים נבחרים בפינצטה. האנשים שאני מקיפה את עצמי בהם היום הם לטוב ולרע. לא רק לטוב".מן ממש לא ששה לדבר על נישואי הבזק של האקס שלה, ועל הפיכתו הזריזה לאב בישראל. "בואי נעבור הלאה. אני אחרי הפרק הזה בחיים שלי, ואני לא רוצה לדבר עליו. אני לא חושבת שזה הוגן לדבר על בן­אדם שהוא נמצא היום במקום אחד ואני במקום אחר, ואני מרגישה שאני לא מכירה אותו. שנינו התפתחנו בשני קווים מאוד מקבילים. זהו, אין יותר שום דבר משותף. זה משהו שהיה, היה טוב, טוב שהיה, טוב שנגמר, וכל אחד ממשיך בדרך שלו". ­ ובכל זאת. "אני ממש לא מרגישה שזה שניר היום נשוי ויש לו ילד, אומר שהוא במקום יותר טוב ממני. הרבה אנשים מרחמים עלי, אנשים שלא מכירים אותי. 'איזה מסכנה, ההוא כבר התחתן, יש לו כבר ילד'. לא, אני לא מסכנה. טוב לי איפה שאני היום. אני מרגישה שאני צריכה עוד כמה שנים כדי למצות את הלבד הזה, ואת העולם הרחב הזה שנפתח לפני".­ בטח היה קשה לך עם זה בהתחלה."היה קשה. אני לא אומרת שלא היה קשה. אני לא איזה וונדר­וומן, שהכל תמיד בסדר. אני לא חיה באיזה לה­לה לנד שכולם מחייכים שם. אני בן אדם שגם רע לו. והיה לי רע. אבל היום טוב לי, טפו­טפו".­ העיסוק האינטנסיבי של מדורי הרכילות בנושא בטח לא תרם להרגשה."הקטע של התקשורת לא היה קל. נודע לי שניר מתחתן מכתב רכילות. הטלפון נפל לי מהיד. זה דברים שלא קל לך לשמוע. חודשיים או משהו כזה אחרי שאתם נפרדים, את מקבלת טלפון להגיב על זה שהאקס שלך מתחתן. כן, התקשורת לא הקלה".­ נורא הערכתי אותך על התגובות שלך, במיוחד שהיה שם איזה סוג של שמחה לאיד כשפנו אלייך."לא סתם דמיינת שהיתה שמחה לאיד. אנשים אוהבים לחטט, במיוחד כשיש הרבה מוגלה. אבל ברגע שאת שלמה עם משהו ואת יודעת שזה לא צריך להימשך ושלא טוב לכם ביחד, אז באיזשהו מקום הבנתי שזה לא משנה אם אנחנו לא ביחד והוא לבד, או אם אנחנו לא ביחד והוא עם מישהי. אנחנו פשוט לא ביחד, ואנחנו לא צריכים להיות ביחד". ­ בסדר, זה ברמה השכלית, אבל לכי תגידי את זה ללב שלך. "אז מדברים איתו הרבה, ובסוף הוא מבין".­ כתבו איפשהו שנפגשת עם גלית פרבר לשיחת הבהרה."נפגשנו במקרה באיזה אירוע, ושוחחנו. איחלתי לה בהצלחה, שאלתי אותה אם היא צריכה קצת עזרה" (צוחקת). לעשות מה שבא לי בגיל 26, אם כן, מצאה עצמה מן לראשונה בחייה מהדסת בשוק ההיכרויות התל­אביבי. הכניסה שלה לעניינים לא היתה ממש חלקה. עד היום יש דברים שהיא פשוט לא מצליחה להבין. "היה לי מאוד מוזר לחזור למגרש המשחקים הזה. למה צריך לנהל יומן שיחות ולהיות זאת שמתקשרת פחות, ולמה צריך לא לתת לו כדי שהוא יעריך אותי, למרות ששנינו נמשכים אחד לשני בטירוף, ולמה אני לא יכולה להתקשר בבוקר סתם להגיד יום טוב? למה אתה לא תעריך את זה, למה זה יוריד לך ממני?". ­ ולא ידעת על החוקים האלה קודם?"לא".­ אז איך למדת?"מזה שהתנהגתי ככה והעיפו אותי קיבינימט" (פורצת בצחקוק בלתי נשלט). "לא ידעתי. חשבתי שהכל תמים, הכל זורם, שמותר לי להתקשר יום אחרי שיצאנו, שאני לא צריכה לדפוק חשבון. אני לא בן אדם של משחקים והעמדת פנים. אז מי שרוצה אותי כמו שאני, נטו בלי המשחקים, מוזמן. מי שצריך שיעשו לו את החיים קשים ­ שיילך לחפש את החברים שלו במקום אחר".­ חיי הרווקות התל­אביביים כוללים עוד כל מיני קטעים לא סימפטיים. סטוצים, למשל."בחיים לא היה לי, ואני לא בנאדם שירגיש עם עצמו טוב אם יהיה לו. אני בן אדם שצריך ל הרגיש. בזה אני דווקא שמחה שנשארתי תמימה, בתוך איזה חלום ורוד. כשאני נכנסת לקשר אינטימי עם מישהו, אני קודם מרגישה אליו מספיק כדי שהקשר האינטימי הפיזי יביא להתאהבות. אני לא מצליחה להבין קטע של סטוצים. זה נראה לי קטע שאת קמה בבוקר ומקללת את עצמך ואת הרגע שנכנסת לזה. לא רוצה להכניס את עצמי לזה". ­ את נהנית להיות שוב מחוזרת?"לפעמים זה נחמד ולפעמים זה מציק, כי לפעמים לא יודעים את הגבול. ממשיכים וממשיכים להתקשר. די, רד ממני. אתה לא מבין רמזים? האמת, גם אין לי זמן לזה. אני קולטת שאני בכלל לא נותנת לזה צ'אנס. יש לי 24 שעות, שבעה ימים בשבוע, והם מפוצצים. אין לי זמן להתחיל למרוח אם אני קולטת שזה לא זה. אני לא נותנת סתם צ'אנסים". בתקופה שעברה מאז הגירושים היה לה, לדבריה, קשר רציני אחד, עם איש עסקים, שנמשך חצי שנה והסתיים לפני מספר חודשים. "נהניתי מהקטע של הלבד וכל מה שכרוך בו. ללכת לישון לבד ולקום לבד בבוקר, שאני באמת ובתמים נהנית מזה. מעבר לזה, זה נורא כיף ­ וזה הדבר שהכי פחדתי ממנו ­ אבל זה נורא כיף לקום בבוקר כשיש יום פנוי, ולעשות מה שבא לך, ולא להיות תלויה בגחמות של מי שהו. זה ממש כיף, מה אני אגיד לך. זה כיף שחברה מתקשרת ואני יוצאת איתה, ולא 'נו, אולי נצא', ולהתחשב בזה שלעוד מישהו אין כוח". ­ אז את יוצאת הרבה?"אחרי הגירושים היתה תקופה של איזה חודשיים­שלושה שהייתי קלאברית בלתי נלאית. יצאתי המון. נחשפתי לכל מיני דברים שבתוך הבועה הקטנה לא ידעתי שהם קיימים. מי ידע בכלל שזה קיים, כל המסיבות האלה, אפטרים, בלגנים. אני חושבת שזה היה סוג של בריחה באיזה מקום. בריחה מהמציאות, שמאוד קל להפיג אותה במסיבות. היום נרגעתי מזה לגמרי, הבנתי שזה לא בשבילי. היום, פעם בחודש מסיבה, ופעם בשבוע לשבת איפשהו עם חברים. אני המון בבית, ואני המון מזמינה אלי אנשים הביתה. אני מבשלת המון ארוחות ערב לחברים. כשאת גרושה יש לך הרבה יותר אופציות להכיר אנשים, כי פתאום זה בסדר גם להכיר בנים, ואני בן אדם שרוב החברים שלו הם בנים".­ את לא נשמעת לי לחוצה במיוחד למצוא בן זוג."הייתי בסרט של השמלה הלבנה, היתה לי הינומה על הראש, נשברה כוס. אני בחיים לא אהיה רווקה מזדקנת, כי אני כבר גרושה מזדקנת. אולי אני אהיה לחוצה על זה ברגע שאני אהיה לחוצה על ילד, אבל אני לא מאמינה שז ה יקרה בשנים הקרובות. אני מאמינה שאתחתן עוד פעם, אבל אני לא יודעת אם אחזור לרבנות. המוסד הזה מאוד קשה. כשאתה נכנס לשם אתה לא יודע כמה קשה לצאת משם".­ המשפטים שאמרת פעם על ניר, כמו "זה הבן אדם שאני רוצה להיות איתו כל החיים", נראים לך נאיביים היום?"לא, זה היה מה שחשבתי אז. זה היה מאוד לגיטימי לשלב ההוא, לאופוריה ההיא, לחשוב את הדברים האלה ולהגיד אותם. אני למדתי דבר אחד, נבר סיי נבר, זה משפט המפתח בחיים שלי. את יכולה לחשוב שמישהו הוא אהבת חייך ופתאום זה נגמר. אז מה? ממשיכים הלאה".­ ובפעם הבאה שזה יקרה, תגידי שוב את המשפטים האלה?"בטח, אני אהיה מאוהבת. לא איבדתי את האמונה באהבה. נאיבית, נו, מה לעשות. נכון, אני באה היום למערכת יחסים ממקום אחר, יותר מפוכח. אני באה בתור אשה שנושקת ל­30. אני בנאדם שעומד בפני עצמו, אני לא 'אנחנו'. יש לי את החיים שלי. עם ניר זו היתה מערכת יחסים שבה התבגרנו יחד. היום אני כבר לא אתבגר עם מישהו, אני אזדקן עם מישהו". אני נושמת אדרנלין מרוב אזכורים במדורי הרכילות, עלול הקורא התמים לחשוב שמן היא איזו נערת זוהר, שמסתובבת כל היום במסיבות. האמת היא שמן היא נערה עובדת, ועובדת קשה. סדר היום שלה מתחיל בחמש וחצי בבוקר ומסתיים אי שם באזור עשר בלילה. כבר שבע שנים היא מופיעה ב"זאפ לראשון", רצועת הילדים של הערוץ הראשון ("לא, אני לא מרגישה שמיציתי את זה. גם אם יהיה לי משהו אחר, אני מאוד אשמח להמשיך לעשות את זה"). במקביל היא מגישה תוכנית תרבות שבועית ברדיו 99 אף.אם ("זה הטריפ שלי, התענוג שלי"), כותבת מדור אדרנלין שבועי ב"ידיעות אחרונות", וטור לילדים ב"פנאי פלוס". חוץ מזה, היא מריצה שני מופעי בידור לילדים שהיא גם שותפה בהם כלכלית: ההצגה "משלוש יוצא אחד" עם שלושה שחקנים נוספים, והמופע "הרז של טל" עם האמן מוטי רז, שרצה כבר 500 פעם. כשצריך, היא מופיעה איתה גם בקניונים.בכתבה שנכתבה עליה לפני שנה וחצי נאמר שמבחינה מקצועית היא לא ממש מתקדמת, אלא בעיקר שורדת. מן טוענת שהיא לא נעלבה. "זכותו של כתב להגיד מה שהוא חושב. אני מבחינתי ממש לא שורדת, אני מאוד מתקדמת. אני מרגישה שכל יום אני מתקדמת. וחכו חכו, זה עוד יגיע בגד ול. מבחינתי אני רק בתחילת הדרך".­ היו שנים שהיית יותר במרכז העניינים."כמה את יכולה ליהנות משיא? חייבים לרדת, כדי לתפוס את הפיק הבא, והוא יהיה יותר גבוה. אני לא דואגת. יש אופטימיות". אם יש משהו שגורם למן לחוש אופטימיות בימים אלו, זוהי תוכנית טלוויזיה חדשה שהיא עובדת עליה זה שנה עם השייט האולימפי עמית ענבר, שתעסוק, איך לא, בספורט אתגרי. "זו תוכנית שבשלב הראשון תהיה בארץ ובשלב השני בעולם", היא פורשת בהתלהבות. "יש כבר 13 פרקים כתובים. זה יכלול גם את כל הלייף סטייל של האקסטרים וכל האופנה של זה. נגיע למקומות הכי אקזוטיים והכי מדהימים עם התותחים הכי גדולים בתחום. אנחנו מוכנים לצאת לדרך, וכרגע מחפשים גורם הפקתי. עמית ואני מאוד מחוברים. שנינו חיים ונושמים אדרנלין".כשמן אומרת שהיא חיה ונושמת אדרנלין, תאמינו לה שהיא לא מגזימה. הספורט האתגרי תופס חלק כה נכבד בחייה בשנים האחרונות, עד שלא ברור מתי נשאר לה זמן לשאר הדברים. "39 קפיצות בנג'י יש באמתחתי", היא מודיעה, "בכל העולם. בכל מקום שהגעתי, מצאתי איזה גשר שאפשר לקפוץ ממנו. לפני שנה עשיתי פעם ראשונה צניחה חופשית, הבנתי ש פשוט התאהבתי בענף הזה, והתחלתי קורס לפני חודשיים. חוץ מזה אני גם עושה סנואובורד, סקי, סקי מים, גלישת רוח, צלילה, סנפלינג, אומגה".­ ונשאלת השאלה: למה?"מסתבר שאני מכורה לאדרנלין ומכורה לריגושים. זה נותן לי המון סיפוק, גם להצליח לעשות את הדברים האלה וגם להתגבר על הפחד שמלווה אותם. ברגע שאת מתחילה עם זה ­ אם את מאלה שיש להם את השריטה הקטנה בראש ­ זה תופס אותך, ואין לזה גבול. זה מה שגורם לי לחייך, האמת. במועדון בחוף הבונים הם כבר יודעים: ברגע שיש תנאים לצניחה הם מרימים אלי טלפון, ואני פשוט עוזבת הכל ומגיעה. השבתות בכלל מוקדשות לזה".­ עם מי את עושה את כל הדברים האלה? "אני מגיעה לבד, אבל כשאתה נמצא במועדון אתה מכיר את כולם, והמעגל החברתי שלי היום מורכב מהרבה צנחנים וגולשים. האנשים שם כל כך אמיתיים, כל כך מדהימים. בשואו­ביזנס את גם יכולה למצוא את האנשים האמיתיים, אבל אלה, לא מעניין אותם שום דבר אלא הטירוף והאדרנלין. לקחתי גם את נועה תשבי לצנוח, והיום לקחתי את שירלי בוגנים לעשות צניחת היכרות. אני די רותמת את החברים הקרובים שלי מהתחום להיכנס גם לטירוף הזה".אחר כך היא מהרהרת קצת, ומגיעה למסקנה ש"גם הצניחה היא חלק מהתהליך שעברתי. הצניחה זה קטע שבו אני מספיק שם בשביל עצמי כדי לקפוץ מאווירון לבד. זה כמו לצאת מהעולם ולהיוולד מחדש".