מועדון סגור הצעירים שעלו מחבר המדינות שומרים על אוטונומיה בליינית ניסן שור 08/03/02 בישראל יש בסביבות 200 אלף בני נוער ואנשים צעירים שעלו לארץ מברית המועצות במהלך 15 השנים האחרונות. מה אתה, יא חתיכת אסקפיסט בטטה, יודע עליהם? ובכן, מלבד הסטיגמות גסות הרוח שהחברה הישראלית אימצה לעצמה דרך הפריזמה הערסית, ממש לא הרבה. שהרי אנחנו יודעים להתמודד עם נושאים שחורגים מההוויה הצברית רק בעזרת מנגנונים משוכללים למדי של העלמת עין. כמו הערבים, הפועלים הזרים, החרדים, הימנים הקיצונים (או כל דבר "קיצוני" אחר), הזקנים וחובבי ההארדקור טכנו, גם הרוסים הצעירים הם נוכחים­נפקדים מבחינת הקונסנזוס הישראלי. הערות שוליים בצדי "האחדות הלאומית".אז בשיח הציבורי התרבות הרוסית הצעירה בקושי קיימת, אבל בשטח היא חיה ובועטת בראשו של כמעט כל מגזר תרבותי אחר בישראל. ולא מדובר בקוריוז: מאות חנויות ספרים רוסיות פועלות ברחבי הארץ, ובהן ניתן להשיג את הסחורה העדכנית ביותר בענף, ממגזינים ברוסית, עיתונים מרוסיה ועד ספרות רוסית חדשה; בנוסף לעיתונות הרוסית הסטנדרטית שמשגשגת בישראל, קמו לאחרונה גם עיתונים המיועדים לקהל הרוסי הצעיר שמתעניין פחות בנתן שרנסקי ויותר בדי.ג'יי סשה; מאות ספריות וי דאו רוסיות המפוזרות במרכזי עסקים בעלי אוריינטציה רוסית (לדוגמה, הדר בחיפה, רחוב אלנבי בתל­אביב ואיפה לא באשדוד) המחזיקות מלאי של סרטי מקור וסרטים מדובבים לשפת האם; חנויות תקליטים שמייבאות ומזייפות דיסקים של ההרכבים הרוסים החמים ביותר; תשע תחנות רדיו פיראטיות רוסיות שמשדרות בצפון ובמרכז, כולל תחנה רוסית שהקים ערוץ 7 ואת "רדיו "ספוטניק", תחנה המוקדשת כולה לפופ רוסי; כמות מרשימה של מועדונים הפונים לקהילה הרוסית הצעירה ­ לפחות 12 באזור תל­אביב, שמונה בחיפה, ועוד בבאר­שבע, באשדוד, בנתניה ובערים נוספות. בין המועדונים הבולטים ניתן למנות את ה"זמוק" בתל­אביב, ה"ניו ספייס" בחיפה ו"ווינגס" שבצומת הצ'ק פוסט בחיפה, אחד מהמועדונים הרוסיים הוותיקים ביותר בישראל; כמעט מדי חודש מגיעים להופעות בארץ השמות הגדולים ביותר במוזיקה הרוסית החדשה, שהפכו את ישראל ליעד קבוע בסיבובי ההופעות שלה; עשרות פאבים רוסיים, דאנס ברים ושות', הפזורים ברחבי המדינה ושוקקים קלאברים וסתם בליינים על טהרת אותנטיות הבילוי הרוסי. כולם נעדרים כמעט כל סממן חיצוני (שפה, כתב, שירים או משקאות) שיעיד על המיקום המזרח תיכו ני וללא התייחסות, חו"ח, למאפיינים התרבותיים המקומיים. מדובר בהעתק כמעט מדויק של ההתנהלות התרבותית בארץ המוצא. הרוסים הצעירים נמצאים, על פי בחירתם, בבועה חמימה ביותר ­ כל צורכי תרבות הפנאי שלהם ממומשים בדיוק רב על ידי יבואנים מצטיינים של הלך הרוח הרוסי. אנטי שאנטי אלכס לנדר (בן 27, עלה לארץ ב­91') הוא עורך העיתון "קווזי מודו", מגזין כיס רוסי מעוצב המחולק בחינם במרכזים שבהם רוסים נוהגים לבלות את זמנם הפנוי וממפה את קורות קהילת המועדונים הרוסית בישראל על מאפייניה השונים ­ די.ג'ייז, מקומות בילוי, תרבות צריכה, אופנה ­ והוא למעשה גוף התקשורת העצמאי היחיד בישראל שמתייחס באופן מסודר לתרבות רוסית הצעירה; אלכסיי יגיב (22, עלה ב­92'), הוא איש השיווק של "קווזי מודו" בתפקידו וקלאבר מובהק על פי הגדרתו; יבגני שולמן (23, עלה ב­89'), הוא מפיק מסיבות, להקות ו"שואו­דאנס"; ודי.ג'יי ולאדי (26, עלה לארץ ב­90'), מבכירי התקליטנים הרוסים בישראל, מתקלט עשר שנים ומשדר בתחנת הרדיו הפיראטית "ספוטניק" 92.7 FM().כולם עלו לארץ בגילאי העשרה המוקדמים והעבירו את גיל ההתבגרות בישראל,ולמרות זאת מקפידים על בידול תרבותי ברמות שונות. ומכיוון שאני מכיר את אמא רוסיה רק מהסיפורים של ההורים, לקחתי אותם למסע בנבכי אוטונומיית הרוסיות הצעירה בישראל.יגיב: "הרוסים זה אנשים עם קונטקסט אחר, אנשים שבאמת קוראים הרבה יותר, אנשים שבכלל לא חושבים על נסיעה לתאילנד אחרי הצ בא, הם בנויים אחרת מבחינה קונספטואלית. רוב הרוסים חושבים או על לימודים או על עבודה או על איזשהו קורס משלים שישלים עוד משהו. החבר'ה הישראלים חושבים על פסטיבל ותאילנד וניו זילנד. הרוסים כמעט לא נוסעים לארצות אחרות אחרי הצבא".לנדר: "צעיר רוסי לא שומע בכלל מוזיקה ישראלית, אבל יכול להיות שהוא מכיר דברים ברמה של שמות. טלוויזיה הוא רואה בערוצי טלוויזיה רוסיים והרבה מאוד סרטי וידאו. הוא קורא ספרים ברוסית, הרבה ספרות מתח ובלשים, הרבה סופרים צעירים מרוסיה. הוא יוצא למועדונים רוסיים, הרוב המכריע יוצא פעם בשבוע למקום רוסי ­ פאב או מועדון ­ ופעם בחודש יש הופעות שבאות מרוסיה לתל­אביב ולחיפה. הוא לומד הרבה. יש הערכה מאוד גבוהה ללימודים (לא בהכרח אקדמיים) כי ההורים לוחצים על לימודים שנותנים מקצוע ביד; רוסים מתלבשים בסגנון אירופאי ולא מושפעים מהתרבות הישראלית. הקטע של פריקים ומזרח רחוק ממש דוחה אותם, וכל מי שמתלבש בסנדלים ושרוואלים קצרים של שאנטי וכאלה נראה להם מרושל ולא מטפל בעצמו; יש הרבה מאוד הערכה לדברים חומרניים כמו מכוניות; בנות תמיד יוצאות עם בנים יותר מבוגרים; הרוסים גרים אצל ההורים עד גיל 26 בערך, כי אין את הגישה הזאת של הישראלים שאתה צריך לעוף מהבית בגלל שאתה כבר מבוגר".מבט חיצוני על העניין יעיד כי מדובר בגטו תרבותי מהסוג שנפוץ בארצות הקולטות גלי הגירה מאסיביים כמו ארצות הברית או גרמניה. אבל בהתחשב באחוז הניכר של העלייה מברית המועצות מכלל האוכלוסייה בישראל, הרי שההתכנסות של בני הנוער הרוסים אל תוככי תרבות האם שלהם היא הכאפה הגדולה ביותר שיכול היה לקבל חזון "קיבוץ הגלויות". מדובר במשהו שהוא לחלוטין בלתי ניתן לתפישה על ידי ניתוח פשטני של "אנחנו" ו"הם", ואי אפשר לבטל את התופעה במחי יד, כאילו אומרים "הם עוד יתרגלו לישראל". זה עניין בעל משמעויות שחורגות מגבולות של הרגלי צריכה כאלה או אחרים ונוגעות בסוגיות חברתיות ממדרגה ראשונה, ירחם השם. וילה בג'ונגל לפני שאלכס ואלכסיי לקחו אותי לסיור מועדונים, הם הזהירו אותי שכמו שאני נראה, יש סיכוי גדול שלא יכניסו אותי. במועדונים הרוסיים יש קוד לבוש מסוים, שלא כולל סניקרס וג'ינס מרוט. אני מתנצל על הרישול ומבטיח בפעם הבאה לנסות להתלבש לפי הבר מצווה שיק, אבל אין חשש ­ הקומבינות של השניים מכניסות אותי למועדונים כמו מלך. אפילו שמסתכלים עלי קצת עקום.הדאנס בר "בראבו" ברחוב בן­יהודה בתל­אביב הוא מקום קטן בקומת מרתף שנראה כמו פאב חיילים סטנדרטי אבל הותאם לצורכי הדאנס בר הרוסיים ­ באמצע רחבה קטנה ובצדה עמוד חשפניות. הקהל במקום מורכב מסטודנטים מעורבים, בחורות שינקינאיות וכמה גברתנים לבושי חליפות מאיימות. המוזיקה מתחילה עם רוק רוסי וממשיכה עם להיטי אם.טי.וי (קיילי מינו, שאגי) והמון קטעי דאנס רוסי מפגיז שלא כל כך מתאימים לאופי האינטימי של המקום. שיא הערב מגיע כשמנוגן הלהיט הכי גדול של הסצנה הרוסית כרגע ­ "היי, די.ג'יי" של אקולה (כריש) עם המילים המעולות "היי פיפל, היי די.ג'יי, דאוויי דאוויי ויסיליי".­ למה בעצם התרבות הרוסית הצעירה כל כך נבדלת מהמקבילה הישראלית שלה?לנדר: "כשבאי ם למדינה חדשה קשה להסתגל. אבל אנחנו נמצאים במצב שכל בן אדם חדש שעלה לישראל בסביבות 93', פשוט לא היה צריך להסתגל. לא ללמוד עברית, לא להקשיב למוזיקה ישראלית, לא לנסות לקרוא, לא לצפות בטלוויזיה ישראלית. יש לו להקות שלו, יש לו חנויות ספרים שלו, הוא כאילו ממשיך את החיים שלו כמו שהוא הביא ממוסקבה, מסנט פטרבורג, מחרקוב. יש לו את הספרים שהם אותם ספרים, להקות שבאות לישראל והוא יכול לראות אותן אפילו יותר מאם הוא היה גר בפריפריה ברוסיה, יש לו את כל הלהיטים האחרונים שבתוך שבוע מגיעים ממוסקבה, הדיסקים צרובים יפה בחנויות, סרטי וידאו פירטיים ברוסית, ערוצי טלוויזיה רוסיים. "זאת אומרת שלצעירים הרבה יותר קל. שלא כמו המבוגרים, הם לא צריכים למצוא עבודה ולעשות רישיון לרפואה וללמוד עברית וכאלה; הם פשוט באים ויש להם את הכל מוכן. תקרא לזה גטו, בועה, תת תרבות, אבל העניין הוא שחבל להתאמץ אם אפשר פשוט להמשיך לחיות בכיף כמו שחיית ברוסיה. אפילו הילדים הצעירים שמגיעים בגיל 10­11 לא נקלטים, הם לא הופכים לישראלים, כי יש להם כאן את החבורה שלהם, את התרבות שלהם וזה מושך אותם פנימה והם לא מתנגדים יותר מ די. יש לך חיים שלמים ואתה יכול להיכנס אליהם כי הכל בנוי, הכל מוכן. לא צריך לא לקנות לחם בעברית, לא לשמוע מוזיקה ישראלית ולא לראות סרט ישראלי. אתה חי בסבבה גם בלי התרבות הישראלית".שולמן: "יש דווקא רוסים שקצת מורידים מהרוסיות שלהם ולא הולכים למועדונים רוסיים, יותר הולכים למועדונים ישראליים ופחות או יותר לא נמצאים עם הרוסים. ויש את הרוסים שחיים בכוך שלהם. יש להם את החבר'ה שלהם שיותר נוח לדבר איתם, ויש ברוך השם הרבה כאלו, כך שהם לא מרגישים צורך להיכנס לשותפות עם החבר'ה הישראלים. וכמובן, כשיש ביקוש יש גם היצע, ומזה נובע ריבוי מועדוני הלילה הרוסיים. אין כל כך צורך ללכת ולחפש דברים ישראליים".יגיב: "היו הרבה מאוד צעירים שבאו לישראל ובשלב מסוים התחילו לחפש את עצמם ­ איך אנחנו מתחברים לישראלים ואיך אנחנו נהיים מהר­מהר צברים וכולי. אבל רוב האנשים שניסו להתקבל ונהיו איזשהו חלק מחבורה ישראלית גדולה, התחשק להם, בשלב מאוחר יותר, יותר לחזור לשורשים, להרגיש יותר מיוחדים, כי רוסים תופשים את עצמם יותר מיוחדים. כל אחד בגלל סיבה שונה, אבל זה מאוד אופייני לרוסים".­ מה זה מיוחדים? "כמעט כל רוסי חושב את עצמו יותר חכם מאחרים. הוא חושב שהוא קורא יותר, כשהוא נמצא בחברה ישראלית הוא מרגיש את עצמו יותר מיוחד ויותר חכם ואם זאת בת אז היא חושבת את עצמה יותר יפה ובדרך כלל, חושבת שיותר מסתכלים אחריה".לנדר: "יש את היציאות האלה של 'אנחנו יותר טובים', והאמת היא שהסטיגמה שקיימת בעמך של החבר'ה הרוסים הצעירים זה שאנחנו יותר מתורבתים, יש לנו סטייל יותר גבוה, המוזיקה שלנו יותר אירופאית. אנחנו כאילו אירופאים שבאו לאסיה."אנשים שעולים לארץ מרוסיה מרגישים שהם באים למזרח. מי שבא מרוסיה, בשבילו היא אימפריה, הוא הרי בא מאירופה. הגישה ההתחלתית כלפי ישראל היא שלילית. יש את הערבים ויש את עדות המזרח ואנחנו כאילו באנו מרוסיה ויש לנו את התרבות שהבאנו איתנו, אז למה צריך להתאמץ ולהיכנס פנימה ­ לקרוא בעברית, לשמוע מוזיקה בעברית? חבל לעשות את זה כשיש לי כל כך הרבה להקות רוסיות ובינלאומיות, יש לי ערוצי טלוויזיה ואם.טי.וי, יש לי אינטרנט, והיום כולם מחוברים לאתרים רוסיים והדואר האלקטרוני של כולם נמצא באתרים ברוסיה, כל החדשות מרוסיה, כך שאין כמעט גישה מבחינה מנטלית ומבחינה תרבותי ת למגע עם תרבות ישראלית".שולמן: "האנטגוניזם נובע מהחברה הישראלית, שמראה אי רצון לקבל אותנו כפי שאנחנו, עם התרבות שלנו, עם החסרונות ועם היתרונות שלנו. היא מדביקה עלינו סטיגמות וכשיש סטיגמות אז אנחנו מנסים להוריד את הסטיגמה, להתגונן, אז אולי זה נראה כמו אנטגוניזם".­ קיים גם איזשהו רצון להשתלב?לנדר: "מה שקורה זה שאנחנו לא נבוא אליכם, זה בטוח. אתם תבואו אלינו כי אתם לא מעניינים אותנו כל כך, ואני מדבר בשם הרוב, כי אנחנו לא צריכים אתכם. התרבות שלנו ממשיכה כאן כהעתק של התרבות הרוסית, ודווקא אתם כן רוצים להיכנס לבועה שלנו כדי לראות מה זה האנשים האלה, מה מיליון איש עושים, מה הם שותים, מה הם אוכלים, איך הם מתלבשים, מה הם קוראים, מה הם שומעים, איפה הם מבלים. ופתאום התברר לישראלים שיש איזה רבע מיליון איש צעירים שלא שומעים את המוזיקה הישראלית ולא מתחברים לדברים ישראליים. אבל אנחנו לא נבוא אליכם, כי חבל להתאמץ".­ מה עם זיקה יהודית, ציונית, משהו בסגנון?לנדר: "בשנות השבעים אנשים עלו מטעמים שקשורים לאידאולוגיה. אז אם היית יהודי אז באת לארץ של יהודים, למולדת שלך ורצית ללמו ד יהדות, הכרת את השפה עוד מרוסיה, התעניינת מה עושים בבתי כנסת. העלייה של שנות התשעים זאת עלייה של מהגרים, זה לא עולים. לאנשים אין יהדות, מקסימום הם מכירים את השמות של החגים. חבר'ה שבאו מהערים הגדולות הם ברובם אירופאים, קוסמופוליטים, אין להם שום בסיס רגשי להתאמץ ללמוד את התרבות כאן. אז הם לומדים לדבר את השפה כי צריך לדבר עם מעסיק, לדבר בלשכת גיוס, לדבר באוטובוס, אבל לא יותר מזה". מועדון קרב ב"קליגולה", מועדון ברחוב הירקון בתל­אביב, נפלנו על ערב חלש ורחבת הריקודים היתה כמעט ריקה. הדי.ג'יי ניגן להיטי האוס מלפני שנתיים, והקהל ­ הכולל בחורות מטופחות ובנים שמסתכלים עליהן ­ נראה מאוכזב. זה לא הפריע למנחה של הערב, אם.סי לבוש חליפה שחורה ומשקפי שמש, להסתובב ביניהם ולשאוג בקצב הראפ מילות עידוד בנוסח "השיר הבא הוא להיט גדול מאוד אז תחייכו ותתחילו לרקוד".הכניסה שלנו Sova­ל, דאנס בר ברחוב קרליבך בתל­אביב, לוותה בקולות עידוד של מנחה הערב שאמר לקהל "חייכו יפה­יפה, הגיעו אנשים מ'מעריב' לצלם אתכם". הקהל במקום הוא באוריינטציה קלאברית, כלומר מתנועע לפי כל החוקים ולא ניתן להבדילו, הן מבחינת המוזיקה והן מבחינת הלוק הכללי, ממה שקורה במועדונים ישראליים דומים. חוץ מהמנחה. היה כיף.במועדון הבא שאליו הגענו, ה"רינג" שבמתחם הסינרמה, כבר היה ממש אקשן רציני. שוב להיטי דאנס והאוס מתוך "היטמן 10", אבל המקום היה מפוצץ ועל כל שולחן כבר הונח בקבוק וודקה פינלנדיה חצי גמור. האווירה היתה מחויכת, חבורות בנים ובנות משוחחות אחת עם השנייה ­ קצת יותר מדי ערב כיתה לטעמי אבל שיא הערב יגי ע עוד מעט. אל מרכז רחבת הריקודים הגיע מנחה הערב ­ גוץ אתלטי שלובש חולצה כסופה, מכנסיים אלגנטיים ומשקפי שמש אופנתיים לשעבר והודיע, לצלילי "איי אוף דה טייגר", שעוד מעט תתחיל במקום תחרות הורדת ידיים שהמנצח בה יוכתר בתואר "הגבר האמיתי של חיי הלילה בתל­אביב". המוזיקה הפסיקה והחבר'ה יצרו מעגל סביב הזירה (שני שולחנות אחד על גבי השני) שבה תתקיים התחרות. אל שלב הגמר הגיעו סירוז'ה מיהוד ומישה מחולון. הקהל היה לגמרי בעד סירוז'ה, שהביס את מתחריו בדרך לשלב הגמר, ועודד אותו במרץ. בין התמודדות להתמודדות היתה קצת מוזיקה, והקהל ניצל את ההזדמנות לרקוד. לבסוף סירוז'ה ניצח, זכה בתואר, אבל בכך לא הסתיימה התחרות. המנחה הזמין כל מי שרוצה מהקהל לקרוא תיגר על סירוז'ה. בערך כל גבר בקהל התנדב והתחרות המשיכה והמשיכה. זה הזמן ללכת משם, לפני שאני גם אתפתה."אצלנו מועדון זה מקום מפגש, לא רק ריקודים", מחדד אלכס לנדר את ההבדלים. "אצלנו מועדונים זה אטרקציה. אצלכם ­ כמו ששמעתי, כי אף פעם לא הייתי ­ פשוט רוקדים וזהו. הדי.ג'יי זה הגימיק של הערב. אצלנו במועדונים יש הרבה אטרקציות, יש הרבה תחרויות, לכל ע רב יש את המנחה של הערב, שזה תפקיד מאוד חשוב ­ הוא מדבר ברוסית, הוא מכיר את הסלנג, הוא עושה כל מיני משחקים. זה מקום שאתה בא אליו לבלות, לא סתם לרקוד, לשמוע את השפה, לשמוע את הדיסקים האחרונים מרוסיה, כל מיני שירים מרוסיה טרי­טרי".יגיב: "כשאתה בא למועדון רוסי אתה רוקד קצת סלואו עד 11 בלילה ואז לקראת 12 זה נהיה יותר קצבי ואז המוזיקה נעצרת ואתה רואה הופעה ­ הופעה של חשפנים או כל מיני דברים מקוריים, כל מועדון עם ההמצאות שלו, ובזמן הזה אנשים פשוט עומדים ומסתכלים".ודי.ג'יי ולאדי מדבר מנקודת מבטו של האיש שבעמדה: "בקטע של המוזיקה יותר קל לעבוד עם ישראלים, כי רוסים רוצים לשמוע רק 'דה בסט'. אני עבדתי גם לישראלים לפני חמש­שש שנים. אתה שם להם שיר שנות השמונים הם רוקדים, שם האוס, אין בעיה גם רוקדים. אם יש לזה קצב, לא משנה לישראלים איזה שיר, שנות שמונים, תשעים, דאנס, אין בעיה. רוסים, אם אתה שם להם שירים בינוניים, הם מפסיקים לרקוד. ורוסים גם אוהבים לרקוד סלואו עם בחורה ובמועדון ישראלי אין דבר כזה".­ בניגוד לקדמה ולעליונות הרוסיות שאתם מדברים עליהן, תרבות המועדונים שלכם נשמעת ל י קצת מיושנת.שולמן: "היא באמת קצת יותר קונסרבטיבית...".לנדר: "היא פשוט מפגרת". שולמן: "כן, היא מפגרת, לא מבחינת פיגור שכלי אלא מבחינת הזמן. היא בנויה על איזשהו קונספט שלא ניתן כרגע לשינוי. יש מועדונים שעובדים יותר על מוזיקה אלקטרונית אבל גם כשהם מנסים להיות בשנות האלפיים אז זה בדיליי. אבל צריך לזכור שמה שטוב לישראלים במועדונים שלהם לא טוב לרוסים. הרוסים אוהבים את הקטע הזה של ביחד, הם לא אוהבים זרים, הם לא אוהבים שמתערבים להם, הם אוהבים לעשות את מה שהם רגילים ובגלל זה נוצר פער עם המועדונים הישראלים, שמה שהם מציעים פשוט לא מתאים לחברה הרוסית". טראומת הדולפינריום הפעם האחרונה, וכנראה היחידה, שבה תרבות הצעירים הרוסית יצאה מהגטו והצליחה לעניין את המיינסטרים הישראלי, היתה בפיגוע במועדון ה"דולפי" בדולפינריום. לנדר: "זה עבר כמו כל פיגוע. עשו הרבה יחסי ציבור בעיתונות, הרבה חברי כנסת ומפלגות לקחו על זה קרדיט. בשביל החבר'ה הרוסים היה קצת יותר קשה כי זה נוגע בנו אישית, זה הידידה שלי והאח של ההוא, לא סתם ישראלים שאני לא מכיר, אבל אחרי שבוע הכל חזר לעצמו". שולמן: "זאת טראומה. באותו שבוע של הפיגוע אנחנו עשינו הפקה גדולה ופתאום זה קרה. החלטנו לא לבטל וניסינו לחלק פלאיירים לאנשים, ואנשים אמרו לנו: 'מה, אתה דפוק? אתה רוצה שנתפוצץ?'. ומאז שום דבר לא הולך. כל להקה שהביאו נכשלה, אתה כבר לא יודע מה לעשות". בקצב הקרמלין כאמור, עולם המסיבות הרוסי בישראל לא מסתפק בדי.ג'יי ורד בול וודקה. אירועים רבים כוללים הופעות חיות שמארחות את כוכבי הפופ החמים של הגזרה. אחד ההרכבים המוכרים ביותר שפועלים בארץ הוא הצמד מקסיבום, שהם ואדים אסתרמן והסולן איגור וולנסקי, שמאחוריהם שני אלבומים ויש אומרים שגם ימי התהילה (שולמן: "הם גימיק שעבר זמנו"). את מקסיבום ראיתי בהופעה חגיגית שהם קיימו לפני שנתיים בחיפה והם מנגנים מעין האוס נצחונות רך עם יציאות של היפ הופ בהטעמה קירילית ולפחות שיר אחד שמדבר על נסיעה לאילת.צמד פופולרי במיוחד הוא בי­2 (לא להתבלבל עם יו­2). הצמד מורכב מלובה בי­2 ושורה בי­2 (השניים שינו את שמות המשפחה שלהם בתעודת הזהות, לפי מודל הראמונז). הם התחילו לעבוד יחד ב­89' ברוסיה. ב­90' לובה עלה לארץ, עבד בכ­15 עבודות (כך לפי אתר האינטרנט של ההרכב) ואז עלה לארץ גם שורה והשניים התאחדו בישראל. ב­93' שורה נסע לעבוד באוסטרליה ולובה הצטרף אליו אחרי השירות הצבאי. הפריצה הגדולה של השניים הגיעה ב­99' כאשר השניים עברו לגור במוסקבה, שם החתימה אותם חברת תקליטים ושיר שלהם הופיע בפסקול הסרט הרוסי­טרנטינוא י המצליח "אח" שמספר על רוצח שכיר שחוזר מאפגניסטן. היום הם אחד ההרכבים הכי פופולריים ברוסיה עם מועדוני מעריצים והצלחה מסחרית גדולה.אבל עם כל הכבוד להרכבים שפועלים בגלות ישראל, הכוכבים הגדולים של הסצנה מגיעים משוק הפופ של אמא רוסיה. ההרכב "מומי­טרול" מנהיג את זרם ה"רוקו­פופס" הפופולרי בחבר המדינות שהוא, כפי שהגדיר זאת יגיב, "לא רוק ולא פופ ­ רוקו­פופס". "מומי­טרול" היו נציגי רוסיה לאירוויזיון ב­98' והדיסק האחרון שלהם נקרא בשם המוזר "כספית אלוורה". DDT (אין קשר לטראומת המעברות) הוא הרכב רוק ותיק שקיים כבר יותר מ­20 שנה, והוא המקבילה הרוסית לרולינג סטונז. שני ההרכבים האחרונים הופיעו בישראל בסינרמה.אלסו היא זמרת בת 19 ממוצא טטארי שאביה הוא סגן נשיא של תאגיד נפט רוסי ענק שקידם את הקריירה שלה עד שב­99' החתימה אותה חברת יוניברסל העולמית על חוזה הקלטות והפכה אותה לזמרת הפופ הרוסית הראשונה שהוחתמה בחברה בינלאומית. ב­2000 היא ייצגה את רוסיה באירוויזיון וזכתה במקום השני ובאותה שנה היא גם שרה דואט עם אנריקו איגלסיאס בקרמלין. הרכב הפופ הפופולרי ביותר ברוסיה הוא הצמד "רוקי וו ירח" (ידיים למעלה) שהם בעצם סוג של להקת בנים בקצב היורו­דאנס. השניים, סרגיי זוקוב ואלכסיי פוטיכין נפגשו בתחנת הרדיו "אירופה+" בעיר סמרה, ומאז הוציאו שמונה אלבומים. שלושת האלבומים האחרונים שלהם: "אל תפחדי אני איתך", "שלום זה אני" ו"בלי מעצורים" זכו להצלחה אדירה. הקהל הישראלי היה יכול לראות את הלהקה בהופעה גדולה בהאנגר 11 בתל אביב. ויש גם את "וירוס", הרכב של בני עשרה בנוסח טו­אנלימיטד עם זמרת שנראית כמו הסולנית של נו­דאוט (לפני שנתיים הם ערכו סבוב הופעות במועדונים ברחבי ישראל) ואת "אקולה" שהיא הזמרת אוקסנה אשר סיפקה את להיטי הרייב­סוכריות "היי די.ג'יי" ו"די.ג'יי אסיד".מהאזנה למיינסטרים של המוזיקה הרוסית ניכר שמדובר בתרבות שמתקיימת בספרה משלה, שאינה קשורה למתרוחש מחוץ לה ­ מבחינת הזמן, האסתטיקה, העדכנות המוזיקלית או התספורות שבאופנה. זו התוצאה של התחברות מאוחרת של החברה הרוסית למציאות התרבותית של העולם המערבי וגם סוג של הלם תרבותי הנובע מהמגע הראשוני. או אם תרצו, ה"קלאש אוף סיביליזיישן" ברמיקס הדאנס שלו, שיוצר הרגלי בילוי מעט משונים במועדונים הרוסיים, כולל מנחים עם מ יקרופון ותחרויות הורדת הידיים.שולמן: "בתקופת ברית המועצות היה איזשהו עוצר מבחינה תרבותית, מבחינה מוזיקלית, מבחינת הכל. אז החבר'ה הרוסים פחות או יותר חיים עדיין בזמן שהיה אז, דור לפני. ישראל, עם כל החסרונות והיתרונות שלה, היא פחות או יותר חברה מערבית לכל דבר, האנשים התקדמו פחות או יותר באותו קצב שהתקדם העולם המערבי. המודלים של כל המועדונים הרוסיים, כל חיי הלילה, כל הלהקות, מפגרים לצערנו בכמה שנים טובות אחרי העולם המערבי. מה שהיה מקובל כבר לא מקובל היום ואנחנו עדיין תקועים שם".די.ג'יי ולאדי: "אני לא מסכים. יש הרבה מועדונים רוסיים ברמה מודרנית שהקהל נמשך אליהם ולא לדיסקוטקים הישראליים, בגלל שיש שם שירים ברוסית שהם אוהבים ורוצים לרקוד איתם".אבל מה שעוד ברור הוא שגם אם הקהילה הרוסית הצעירה נמצאת בדיליי מבחינת העדכנות התרבותית שלה, הרי שמבחינת ההתחברות הטבעית שלה לתרבות פופ היא מקדימה את החברה הישראלית בשנות אור. בעוד שאנחנו נאלצים להסתפק בניצנים כמו דנה אינטרנשיונל ובאופן הסוחף ביותר הולכים שולל אחרי רעיון הרוק הישראלי שהוא בסך הכל המשך ישיר לאתוס הלהקות הצבאיות, אצ ל הרוסים הפופ הוא חלק אימננטי וחשוב. זה מראה על פתיחות תרבותית והנאה כללית מהחיים, להבדיל מחמי רודנר. אמא רוסיה ביום שאחרי סיבוב המועדונים הרוסיים התקשרתי לאמא שלי, שעלתה לארץ ב­78', כדי לקבל חוות דעת שנייה של עולה ותיקה.­ נו, אז מה את אומרת על הצעירים הרוסים?"תראה, זה לא דבר פשוט. קשה להם להיפרד מהמטען שהם הביאו מרוסיה, על כל מה שהם גדלו עליו".­ לא נראה לי שזה בכלל מעניין אותם."כנראה שיש להם במשפחה מישהו גוי או שהם סתם ברחו מרוסיה כי פה יותר טוב, אין להם רגשות מיוחדים כלפי ישראל".­ ומה יהיה עוד כמה שנים?"בסוף הם יהיו ישראלים".ומילה של אמא שלי זו מילה. תאמינו לי.nissan_x@hotmail.com