אופניים לכל מנהל אחרי הטרקטורונים והג'יפים, הגיע הזמן לטרנד הבא - האופניים אסנת כותן 01/03/02 "זה הטרנד החדש", אמרו לי, "נגמרו הטרקטורונים, הרולר­בליידס וטיולי הג'יפים ­ מה שתופס עכשיו את אנשי העסקים והמנהלים זה רכיבה על אופני הרים בשטח. את מוכרחה לראות את זה ולנסות". אז ניסיתי. "מה כבר יכול להיות מסובך ברכיבה על אופניים? כל ילד יכול לעשות את זה", אמרתי לעצמי, תוך שכנוע עצמי אינטנסיבי בדרך לנקודת המפגש למרגלות הר הכרמל. אלא שברגע שהגענו, הבנתי שטעיתי. הצצה ראשונית בחבורה שעמדה שם ­ כ­15 איש בני 30­40, לבושים בחולצות לייקרה צבעוניות וצמודות, מצוידים בקסדות, מגיני ברכיים וכפפות ­ הספיקה לי כדי להבין שאף שכולם על אופניים, זה ממש לא משחק ילדים. האזנה חטופה לשיחות שלהם, המתובלות בסלנג של מקצוענים, הבהירה לי שמדובר באנשים שלוקחים את העסק הזה מאוד ברצינות. זה דווקא התחיל בקלות ­ נסיעה קצרה במישור, תוך פטפוט קל עם הרוכבים. אלא שתוך זמן קצר צצה העלייה הראשונה, וכל אחד נותר לבדו במאבק בהר. לאחר הסדרת הנשימה, התחילה הנסיעה ביער עצמו. הפעם נדרש כאן לאו דווקא כושר וכוח, אלא בעיקר יכולת שליטה באופניים. הירידה שבאה אחריה דרשה אותה מידת ריכוז. תוך התאוששות מההתרסקות הק לה אך הכואבת, הבנתי שיש בספורט הזה את כל המרכיבים שמושכים אנשי עסקים ומנהלים (ולא רק אותם) ­ כוח ומאמץ, אומץ ותעוזה, שליטה וריכוז, ביחד ולבד, וגם הרבה טבע ונוף. את מסע האופניים הזה מארגנת מדי יום שישי חברת רוזן ומינץ, יבואנית ומשווקת ציוד לספורט אתגרי: גלישה, רולר­בליידס ואופני הרים. החברה מייבאת מותגי אופניים מובילים, ביניהם פיז'ו, מרידה,מארין, שווין ודיימונד בק. "תחליף למילואים" חבורת הרוכבים של רוזן ומינץ אינה היחידה. הספורט הנגיש הזה, המותאם ליכולתו של כל אחד, ומשלב בתוכו גם בילוי חברתי וגם חווית טבע והרפתקנות, מושך אליו לא רק צעירים מקצוענים אלא גם משפחות שלמות, והפך לטרנד בקרב חבורות של אנשי עסקים, עורכי­דין, בעלי מקצועות חופשיים ומנהלים. "החבורה שלנו התגבשה בעבודה, ורוכבת יחד כבר משנת 97' ­ הקדמנו את המגמה", מספר יוסי ורשבסקי, מנכ"ל רשת שוקן. לצידו של ורשבסקי רוכבים מדי שישי בבוקר גם מנכ"ל וואלה, עופר לוי, מנכ"ל הלוחות של רשת שוקן, ישראל גולדשטיין, מנכ"ל חברת מלח מעתלית, נדב שחר, ושלושה פרסומאים מקשר בראל. "הגרעין שלנו כולל אנשי צוות אויר, טייסי מסוקים וטייסי קרב, ואליו הצטרפו חברים נוספים", מספר דודו קוגן, טייס מסוקים ועורך­דין. "זה תחליף להווי המילואים", הוא מוסיף, "אנחנו שמים דגש על הבילוי והטיול, ופחות על המקצוענות". אבנר קז, מנהל אגף וולבו ויגואר ביבואנית הרכב מאיר, רוכב על אופניים בימי שישי עם קבוצת חברים כבר שלוש שנים. בימי שבת הופך התחביב האישי שלו לבילוי משפחתי. "אני רוכב רכיבות מקצועיות וגם רכיבות משפחתיות", אומר קז, " זה ספורט שמשלב בילוי בחיק הטבע, והוא לא מוגבל לגיל או לידע מוקדם. אני רוכב עם אשתי, בני בן ה­7, ועם הילד הקטן בן השנתיים וחצי, שנוסע בעגלה המתחברת לאופניים". די במבט חטוף במכוניות הנעות בכבישים הסמוכים להרי ירושלים או לכרמל, כדי לקבל מושג לגבי היקף התופעה. מכוניות הנושאות מנשאים לאופניים כבר אינן מחזה יוצא דופן, ומספרן הולך וגדל. על כך מעידים גם הנתונים המספריים: היקפו של שוק האופניים בישראל, מעריך גדי מינץ, מבעלי חברת רוזן ומינץ, מסתכם ב­160 מיליון שקל בשנה. 90 אלף זוגות אופניים לילדים נמכרים בשנה, בהיקף של 27 מיליון שקל. בנוסף, נמכרים 55 אלף זוגות אופניים במחירים של עד 1,000 שקל, ועוד כ­15 אלף זוגות אופניים ממותגים במחיר של 1,000 עד 20 אלף שקל. אופני הרים מקצועיים יכולים להגיע גם למחיר של 40 אלף שקל. "בשתי הקטגוריות הראשונות", אומר מינץ, "חלה עלייה של %4­%5 מדי שנה. בהיקף המכירות של האופניים המקצועיים נרשמת לאחרונה עלייה של %40­%50 לשנה". בכמחצית מהשוק שולטים בארץ שלושה יבואנים גדולים: רוזן ומינץ, CPC, יבואני טרק וגרי פישר, ומצמן את מרוץ, יבואני ראלי וספשיילייזד. ב נוסף, קיימים בשוק 10 יבואנים קטנים נוספים. רכישת האופניים מתבצעת בשלושה ערוצים עיקריים: חנויות מתמחות, המספקות מגוון מידות, אביזרים, שירות מקצועי וטכני, ושירות טיפולים; רשתות, ובעיקר טויס אר אס ומגה ספורט; וכ­120 חנויות שכונתיות המהוות את עיקר השוק, אך מתמקדות באופניים זולים. לצד שוק האופניים החדשים, קיימים גם שוק טרייד­אין ושוק לאופניים משומשים, בעיקר בחנויות המתמחות ובין הרוכבים עצמם. "הרוב מתחיל עם אופניים פשוטים יחסית, ואחרי שבועות או חודשים מספר, אנשים מתמכרים לספורט ומשכללים את כלי הרכב שלהם", מספר קוגן. "הטרנד התחיל לפני כשנתיים והוא הולך ומתרחב", מעיד גם קובי מויסה, מנכ"ל רשת מגה ספורט ומצטרף חדש לשיגעון. "מכירות אופני ההרים ברשת צמחו בכ­%50 בשנה האחרונה. זהו ספורט שדורש הרבה אביזרים ­ כפפות, מגינים, נעליים, ביגוד, משקפיים וקסדות. בנוסף, הרוכבים מחליפים את הכסאות, הצמיגים ועוד. אנשים נהיו פריקים של הענף. זה השיגעון החדש שמחליף את הטרקטורונים, מבחינת המהירות שבה הוא נקלט וההיקף", אומר מויסה. גם אסף חפץ, מפכ"ל המשטרה לשעבר ונשיא איגוד הניווט, מצייר תמונה ד ומה: "אני בעניין של אופני הרים כבר שנים רבות, בעיקר בתחום הניווט. לפני שנים מספר היינו 10 משתתפים בניווטי אופניים, וכיום יש כ­130 איש". נגישות ופשטות לענף המתפתח הזה יש היום גם מגזין משלו, בהוצאת שוקן, שמעניק לספורט מעמד של תופעה חברתית­תרבותית. הגורמים להפיכתה של הרכיבה על אופניים ללהיט גורף מובנים מאליהם. ראשית, מדובר בתחביב נגיש ­ לא נדרשת נסיעה מרוחקת כמו לאתרי צלילה, וגם לא תנאי מזג­אוויר מיוחדים כמו לסקי או לגלישה. בנוסף, אין צורך במיומנות מורכבת, שהרי כל אחד (כמעט) יודע לרכב על אופניים. האינטראקציה החברתית והשהייה בטבע הופכים את הספורט הזה לבילוי, והמודעות הגוברת לפעילות גופנית והתפתחות הספינינג במועדוני הכושר מניעים גם הם את גלגלי האופניים במהירות גבוהה יותר. אלא שבספורט הזה יש גם משהו שמושך אליו רבים מקרב אנשי העסקים והמנהלים. עדו מזורסקי, מנכ"ל טויס אר אס, חובב מושפע של רכיבה על אופני הרים אמנם אינו מסכים שהספורט הזה מיועד לאנשים כמוהו בלבד, אבל מספר מה מעניקה לו הרכיבה באופן אישי: "כמנהל, שטרוד כל השבוע בקבלת החלטות, אני מקבל פתאום החלטות לגבי עצמי בלבד. היחיד שיכול להיפגע או להצליח זה אני. מאדם שעסוק כל השבוע בלהנהיג אנשים, אתה הופך לחייל מהשורה. פתאום יש לי גם כמה שעות בשבוע שבהם אני לעצמי ואף אח ד לא מתקשר או מפריע", הוא מסביר. "המכנה המשותף של הרוכבים הוא, שלכולם נמאס לשבת במשרד והם רוצים לעשות משהו שיהיה נגיש", אומר מינץ. "הפעילות הזו מתאימה ללוח­הזמנים שלהם והם לא תלויים בדבר, פרט לחברים בקבוצה". "רכיבה על אופניים, ובעיקר ניווט, הן פעולות שמשלבות גם מאמץ גופני וגם הפעלת הראש", מוסיף חפץ, "והשילוב הזה מרתק הרבה מאוד אנשי עסקים". "רכיבה על אופניים, ובעיקר רכיבת שטח, מסתמנת כספורט האתגרי הכי עכשווי. אלא שבניגוד לטרקטורונים או לרולר­בליידס, השיגעון הזה כאן כדי להישאר", טוען מזורסקי. "זו לא רק אופנה חולפת, כמו סקווש".