"אתה לא מבין את המצב האמיתי" שר הביטחון לראש הממשלה: "אתה עושה שגיאה קשה" בן כספית 01/03/02 ביום רביעי שעבר, בשעת לילה מתקדמת, התגנבו לאחת הסוויטות של מלון 'שרתון סיטי טאוור' ברמת­גן כמה דמויות: שר הביטחון בנימין בן­אליעזר (עם מזכירו הצבאי) מצד אחד, ראש הביטחון המסכל ברצועת עזה, מוחמד דחלאן, ומוחמד ראשיד, יועצו הכלכלי של ערפאת, מצד שני. הם הגיעו בחשאי, נכנסו למלון מכניסה צדדית וחמקו למעלה במעלית השירות.בן­אליעזר, שיזם את המפגש, הגיע אליו בתחושת חירום. באותו שבוע, שהיה עדיין צעיר, נמנו בישראל כבר 11 אזרחים הרוגים. רשימת ההתרעות הלכה ותפחה. שאון תקתוקן של עשרות 'פצצות מתקתקות', שעשו דרכן באותן שעות אל תוך ישראל, החריש את אוזניו של שר הביטחון.פואד הבין את המצב. הוא הפנים את העובדה שכשר 'ביטחון' הוא הופך ללא­רלוונטי, בדיוק כמו שר 'התיירות', שר 'העבודה והרווחה', שר 'הספורט' ורבים נוספים, שמופקדים על נושאים ההולכים ומתפוגגים בישראל 2002. הדיווחים שהונחו באותו שבוע על שולחנו הצביעו על הסלמה קשה, רוויית אלימות ודם, הצפויה בשטחים ובתוך הארץ. שר הביטחון הביט ברכבת המוות הדוהרת מולו, והחליט לנסות לעצור אותה.השיחה היתה ארוכה, קשה וגלויית לב. הפלשתינים ראו מולם אדם מוטרף מדאגה, מעוצבן, אובד עצות. הישראלי ראה מולו אנשים שבורים."אתם לא משאירים לנו ברירה", אמר פואד למוחמדים. "אתם עוקרים כל תקווה. בסוף ניאלץ להיכנס בכם בכוח. הדרך הזו מובילה אתכם לאבדון. תתפכחו לפני שיהיה מאוחר מדי. אתם צריכים להחליט מה אתם רוצים ­ להגיע איתנו למשהו, או ללכת אל הסוף".המוחמדים, מיואשים כפי שלא היו אף פעם, לא נשארו חייבים: "אתם מביאים את זה על עצמכם", אמרו לפואד. "אז תעיפו את ערפאת, אז תרסקו את הרשות. מה ייצא לכם מזה? הרי תתחרטו, הרי אחר­כך תתגעגעו אבל אי­אפשר יהיה להשיב את מה שנעשה. דם, אש ותמרות עשן יהיו כאן. אתם חושבים שהכל תוכלו לפתור בכוח, אבל העובדה היא שאתם רק מחריפים את המצב כל הזמן. הורגים אותנו ואת התקווה".וכך, לאחר שסוכם שכולם מתנקשים בתקווה, הוחלט בכל זאת לתת לה צ'אנס. פואד הבטיח לדחלאן וראשיד, שאם אכן תעצור הרשות הפלשתינית את רוצחיו של השר זאבי ז"ל, תשחרר ישראל את ערפאת מהמצור שהוטל עליו. דחלאן וראשיד הציעו לחדש את המפגשים הביטחוניים.שר הביטחון קפץ על המציאה: מחר, אמר להם, מחר תתקיים פגישה ביטחונית, מתאים לכם? זה התאים להם.הפגישה הסתיימה ב­2 לפנות בוקר. בן­אליעזר עידכן את ראש הממשלה למחרת בבוקר, בדיעבד. שרון, שמביט בדאגה על התופעה החדשה הזו (פואד עצמאי, סוגר עניינים ומעדכן אותו בדיעבד), לא התנגד. גם הוא הבטיח, פעמים רבות, לפלשתינים לשחרר את ערפאת אם יעצור את רוצחי זאבי (בין היתר עשה את זה במפגש שקיים עם הבכירים הפלשתינים, בביתו בירושלים). פגישות ביטחוניות אף פעם לא הפריעו לו. הפלשתינים בנו ציפיות במקביל ניהל בן­אליעזר מגעים צפופים עם הנשיא מובארק והמלך עבדאללה. המגעים כללו שיחות טלפוניות רבות, שליחים והתייעצויות. בקהיר וברבת עמון היו לו שותפים לדאגה. שני השליטים הערבים ידעו היטב שמערבולת הדמים, אותה מקדיח ערפאת בשטחים, עלולה לפלוש לחצרותיהם האחוריות בכל רגע. מובארק, ששוחח עם בן­אליעזר באותו שבוע כמעט מדי יום, שיגר לרמאללה את עומר סולימאן, ראש המודיעין שלו, עם התראות ברורות לערפאת.ביום חמישי התכנסה הפגישה הביטחונית. באותו בוקר נודע על מעצרם של רוצחי השר זאבי. מבחינת הפלשתינים, היה כאן הישג חשוב, אולי אפילו דרמטי. את הקופון גזר תאופיק טיראווי, שאיתר ועצר את הרוצחים, שהועברו לשמירה אצל ג'יבריל רג'וב. הפלשתינים הגיעו למפגש הביטחוני בתחושה שעמיתיהם יבשרו להם שם על שיחרורו של ערפאת. הם בנו ציפיות, ואלה נכזבו על­ידי אבי דיכטר וגיורא איילנד שהסבירו להם בעדינות: מדובר בסוגיה מדינית, והיא תובא לקבינט הישראלי ביום ראשון בבוקר.למרות האכזבה, הפגישה הוגדרה "טובה ועניינית". ישראל התחייבה לעצור פעילות יזומה, להפסיק את הפעלת חיל האוויר, להפסיק לחסל (למעט פצצות מתקתק ות) ולהעניק הטבות לאוכלוסיה. הפלשתינים הבטיחו להתחיל לסכל פיגועים, להוריד אלימות, להפסיק ירי מרגמות ורקטות ולהשליט סדר.ביום שישי בבוקר לא ניכרו עדיין סימני רגיעה בשטח. בשבת זיהו גורמי הביטחון פעילות: דחלאן ואנשיו החלו בסבב 'מפגשי שכנוע' עם בכירים בחמאס ובג'יהאד האיסאלמי. פעילי תנזים זומנו לשיחות הבהרה. הרשות לא ערכה מעצרים נרחבים (כושרה לעשות זאת מוגבל, גם בגלל מחסור בבתי כלא) אבל השקיעה מאמץ ניכר בשכנוע, הבטחות ואיומים. בעבר פעלו צעדים כאלה פעולה יעילה למדי. בסיכומו של אותו סוף שבוע ניכרה ירידה מסוימת באלימות. לא מספיק, אבל מעודד. שרון ופואד הרימו קול פואד החליט לטפח את פתח התקווה הקטן הזה. ביום שישי התקיימה בבית ראש הממשלה בירושלים התייעצות ביטחונית (במתכונת קבועה בשבוע האחרון): שרון, בן­אליעזר, דיכטר, פרקש­זאבי, מופז (או יעלון, או שניהם) ונוספים. שר הביטחון דרש לקיים את ההתחייבות הישראלית (והאישית שלו) ולהסיר את המצור מעל ערפאת. שרון, להפתעתו של פואד, התנגד. התפתח ויכוח, האווירה התלהטה. שניהם, ראש הממשלה ושר הביטחון, הרימו קול.שרון דרש "לעמוד על קוצו של יוד" ולתבוע גם את מעצרו של המשתתף החמישי, שחמק. בן­אליעזר זעם: "על בסיס מה שדיווח לנו כאן ראש השב"כ", אמר, "ניצחנו. הם עצרו את שני הרוצחים, את אלה שירו, את המתכנן, את קצין המבצעים. גם ראש האירגון בהשגחה שלהם, גם פואד שובאקי. קיבלנו את מבוקשנו. מעכשיו והלאה, כל דקה נוספת שערפאת בהסגר זו השפלה. השאלה היא אם זה יועיל לנו. לדעתי לא. זה יגרום להמשך הסלמה, לרגשות קשים נגדנו. גם בעולם לא יהיה קל. זה יביא נהרות של דם. נוצרה כאן מערכת ציפיות. אנחנו הולכים על חבל דק מדי. אני חושב שצריך לקיים את ההתחייבות ולשחרר אותו".שרון המשיך להתנגד. צריך לחנך את הפלשתינים, אמר, צריך ללמד אותם אחת ולתמיד, שהם צריכים למלא את כל ההתחייבויות, עד האחרונה שבהן. לעצור את כל המעורבים, עד האחרון. פואד רתח. אבי דיכטר, ראש השב"כ, תמך בשחרור מדורג. קודם תנועה חופשית ברמאללה, אחר­כך ביהודה ושומרון, אחר­כך לעזה. בסוף, אולי, אם הכל יהיה בסדר, אפשרות יציאה לחו"ל.שר הביטחון הציע נוסחה פשוטה: להצהיר על הסרת הסגר מעל ערפאת, בלי לפרט. על­פי מידע מודיעיני ברור, ערפאת כלל לא התכוון לצאת לחו"ל בשלב הראשון. הוא חשש שאם ייצא, לא יחזור. כמה מאנשיו הזהירו אותו כי מדובר במלכודת: ישראל תתיר לך לצאת ואז, עם הפיגוע הראשון, תכריז שאתה לא חוזר. לפיכך, חשב פואד, אין צורך להסתבך בנוסחאות. נצהיר על שחרור (כמו שהצהרנו על קבלת מיטשל ועל הסכמה לטנט), ושום דבר לא יקרה. כולם יהיו מרוצים, ועדיין ערפאת יהיה מחויב באישורנו לכל המראה, לכל יציאה מיו"ש, לכל מעבר מעיר לעיר. נאשר לו על­פי הצורך. העיקר שנפגין רצון טוב וקיום התחייבויות, כדי להמשיך לפמפם מוטיבציה חיובית לשטח.דבריו של בן­אליעזר לא עשו רושם על שרון. פואד זכה לתגבורת מפתיעה: מקורבו של ראש הממשלה והאיש החזק בלישכה, אורי שני, תמך בהסרת הסגר מעל ערפאת. גם המזכיר הצבאי, האלוף משה קפלינסקי, הביע דעה דומה. בעבר, היו שני אלה מספיקים כדי להכריע את הכף. הפעם, דומה היה ששרון מתעלם מהם. בימים האחרונים הוא הוצף בשיחות טלפון מהאגף הימני הקשיח שלו. צילו המאיים של נתניהו, הבטחתו למשפחת זאבי והידיעה הברורה כי שיחרור ערפאת יפלוט מהקואליציה את ליברמן ובני אלון, פעלו על שרון פעולה חזקה. ראש הממשלה התבצר בעמדתו.שר הביטחון יצא ממנו נסער ורגוז. "אתה לא מבין את המצב האמיתי", הטיח בו, "אנחנו במבוי סתום, יש אווירת נכאים, אנשים מיואשים. הציבור שואל, ובצדק, לאן אנחנו מובילים אותו. אי­אפשר להמשיך ככה. צריך לתת תשובות".בשבת הוא שוחח בטלפון עם שרון פעם נוספת. ללא תוצאות. הוחלט שביום ראשון בבוקר יתקיים מטבחון לפני הקבינט. פואד קיווה להפעיל שם, יחד עם פרס, אולי אפילו עם שני וקפלינסקי, לחץ כבד על שרון. אלא שהמטבחון המצומצם ישב 25 דקות. פואד המשיך ללחוץ. להפתעתו, לא זכה ליותר מדי סיוע מפרס. שרון המשיך להתנגד. זו לא הורדת ידיים, אמר לו פואד, אין כאן מאבק אישי בינינו. זה נושא חשוב. הרי יש לך רוב נגדי בקבינט, זה לא העניי ן. אתה צריך להבין שאתה עושה כאן שגיאה קשה. שרון הקשיב, אבל לא ממש הבין. שרון פנה ימינה את הנאום שנשא בקבינט מגדיר שר הביטחון כאחד הקשים שנאם בחייו. "זה לא עניין פוליטי", אמר לשרים. "אני אומר את הדברים כשר ביטחון נטו". במהלך הדיון, כשהתברר לו ששרי הימין מכריעים את המאבק, שקל להצביע נגד. בינתיים המשיכו אורי שני והאלוף קפלינסקי לנסות מכבש שכנוע על ראש הממשלה. גם הפעם נכשלו. ידיו של אביגדור ליברמן, שהבהיר כי שחרור ערפאת יהווה, עבורו, תעודת שחרור מהממשלה, גברו.אריאל שרון, נקרע בין מחויבותו הפומבית לפלשתינים ועצות יועציו לבין כמה מקורבים רחוקים יותר, אילוצים קואליציוניים ובנימין נתניהו, פנה ימינה. אגב כך הוכיח כי הוא, רק הוא, מנהל את ענייני המדינה. אורי שני יכול לאשר כל שיחת טלפון נכנסת, אבל לא יכול לאשר את שחרור ערפאת מרמאללה.וכך, ברגע האחרון, החל פרס (אלא מי) לנהל את התכתובת עם מזכיר הממשלה גדעון סער, ולגבש את הצעת הפשרה. פואד, שהבין שהמאבק אבוד, אמר לשרון: "לא תהיה לי ברירה, אני אצטרך לכנס את סיעת העבודה ולדון בהמשך העבודה המשותפת איתכם". שרון שמע, אבל לא הקשיב.בן­אליעזר החליט להירגע. ראשית, אין לו כוונה לפרוש עכשיו, בטרם מונה רמטכ"ל, בטרם הו שגה הפסקת אש. שנית, הוא הבין שצריך קודם כל למזער את הנזק. הוא יצא מחדר הקבינט וחידש, מיד, את מגעיו הטלפוניים עם הפלשתינים, עם האירופים (סולנה הגיע בינתיים לאזור), עם המצרים, עם הירדנים ועם האמריקנים, בתקווה להביא, בכל זאת, לחידוש המגעים הביטחוניים. באמצע השבוע הוא יכול היה לחגוג את ההצלחה, הזמנית מאוד, החלקית מאוד, של מאמציו.כשהתפזר האבק על המאבק (סביב שחרור ערפאת), התברר שלפואד היו, בכל זאת, כמה הישגים. משקיפי קבינט ותיקים טוענים כי שר הביטחון השתלט על ה'בלטה' של שר החוץ במאבק המדיני­פרגמטי. לפתע, בן­אליעזר הוא האיש הטוב, שרון הרע, פרס מתנדנד ביניהם. יכול להיות שככה מבשל פואד את פרישתו. יכול להיות שזוהי נקמתו באלה שליגלגו עליו כל­כך בזמן האחרון. כלפי חוץ, מפגין בן­אליעזר בוז קר מול מגחכיו. בתוכו, ולמרות חיצוניותו וגינוניו, הוא לא חף מרגישות. אוסף קריקטורות שמתפרסמות בגנותו, צובר ציטוטים, שר הביטחון יודע שמסביב מדברים על חוכמתו (המוגבלת), צוחקים לעילגותו (המסוימת) ומייחלים לכשלונו. הוא, בינתיים, נהנה לספוג את כל הארס ולהמשיך הלאה. הוא שר הביטחון, הוא יו"ר המפלגה, הוא יהיה המתמודד הבא על ראשות הממשלה, והם לא. ערפאת השיב בחיוב הנרי סיגמן היה ביום שני אצל ערפאת ברמאללה. סיגמן, מנהיג אמריקני­יהודי המקורב לשמאל בישראל ולמנהיגים ערבים רבים (כולל נסיך הכתר הסעודי עבדאללה), שידרג את היוזמה המדינית הסעודית לאחר שיחה שקיים עם יורש העצר ומאמר שכתב בעקבותיה ב'ניו יורק טיימס'. הוא שאל את ערפאת לדעתו על היוזמה. "מצוינת", השיב ערפאת.סיגמן, שכתב ב'טיימס' כי היוזמה כוללת תיקוני גבול, הכרה בכותל המערבי בריבונות ישראלית ואולי גם בשכונות היהודיות במזרח ירושלים, שאל את ערפאת אם הוא שלם עם ההצעות הללו. "כן, אין לי שום בעיה", השיב ערפאת, וגילה לסיגמן שהסעודים נמצאים איתו בקשר שוטף וכי ביררו אצלו, בטרם פירסמו את יוזמתם, האם יתנגד לרעיונות האלה. מה פתאום שיתנגד?עיתוי זה הכל בחיים. ערפאת התנגד לרעיונות דומים לפני כשנה וחצי, בשבתו בקמפ דיוויד. אהוד ברק וביל קלינטון הפעילו מכבש, אותו דחה בבוז. כל מומחי מדיניות החוץ הישראלים והאמריקנים שיתפו אז פעולה, במשך שלושה חודשים (לפני הוועידה), במאמץ לארגן מנוף לחצים בינלאומי, בהנהגה ערבית, על ערפאת, על­מנת שיסכים למתווה קלינטון. המצרים דחו. הסעודים התעלמו. ערפאת, ש לא קיבל גיבוי מאף אחד, חזר מקמפ דיוויד בלי כלום, ובחר באינתיפאדה. אהוד ברק הושלך לצידי הדרך, קלינטון הלך הביתה. עכשיו כולם נזכרים, אבל עכשיו כבר מאוחר, מאוחר מדי.ובכל זאת: מדובר ביוזמה מדינית דרמטית. העובדה שהסעודים מובילים אותה מהווה התפתחות היסטורית חסרת­תקדים. הסעודים, שומרי חומות האיסלאם, המשטר השמרני ביותר, שהצהיר לא אחת כי "יהיה האחרון" להצטרף לשלום עם ישראל ולעולם לא ינהיג איתה נורמליזציה, קפצו למים הסוערים. הם לא עשו את זה מאהבת ציון אלא מחששם הכבד מג'ורג' בוש. הסעודים פרצו דרך בחודשים האחרונים מפעילה ארה"ב על ריאד לחץ כבד. 15 מתוך 19 המתאבדים שהתנפצו במטוסיהם על ניו יורק ו­וושינגטון באו מסעודיה. לא מזמן נכנס כוח של נאט"ו לבניינים בהם ישבה קרן צדקה סעודית ביוגוסלביה, ומצא שם צילומים ורישומים של אתרים פדרליים בארה"ב, מועדים לפיגוע. האמריקנים תובעים מהסעודים תהליך דמוקרטיזציה, שינוי חינוך, הפסקת הסתה. הסעודים יודעים שכל זה יביא עליהם כליה, אז הם בוחרים ברע במיעוטו: נורמליזציה עם ישראל.בישראל, כמו בישראל, לא יודעים איך להפוך את תפוח האדמה הלוהט הזה. הנשיא קצב, בסך­הכל גורם חיובי ושפוי בסביבה, כבר יצא בדרישה לביקור (חבל, לו היה ממהר היה מספיק את החאג' במכה, שהסתיים לפני יותר משבוע). כולם מדברים על נורמליזציה, אף אחד לא מתייחס למהות: נסיגה (כמעט מלאה) תמורת שלום מלא­מלא. זה כל הסיפור.עד היום ניהלו רק שני ישראלים קשר גלוי עם הסעודים: יוסי ביילין, בשבתו כסגן שר חוץ, ניהל שיחה מרתקת בארבע עיניים עם עמיתו הסעודי. אורי סביר, במגעי השלום שלו, התקרב לשגריר הסעודי בוושינגטון, הנסיך בנדר בן סולטאן. האמריקנים היו שושביני היחסים המתהווים הללו, כש מאחורי הקלעים, כל הזמן, נמשכים מגעים אמיתיים, חשאיים, בחדרי חדרים ובמסתרים. אנשי עסקים, מתווכים עלומים. ביום ראשון השבוע זימן שר החוץ שמעון פרס ללישכתו את ברוס קשדן, איש משרד החוץ, איש סתרים יעיל שמבלה כבר יותר מעשור בשוטטות הירואית בין נסיכויות המפרץ, ומכיר טוב גם את הסעודים.המפתח נמצא בוושינגטון. אם האמריקנים יהפכו את היוזמה הסעודית לבת­תחרות, הכל אפשרי. אם האירופים יצטרפו, הערבים יגבו והעולם כולו ימחא כף, עלולה להיווצר כאן מסה קריטית מעניינת שלא תנפיק, בשלב הראשון, שלום על ישראל, אבל תזעזע את אמות הסיפים של קואליציית הימין בארץ ותייצר אלטרנטיבה מעניינת עבור השמאל.הפלשתינים יציעו בקרוב הצעה מעניינת: להביא את היוזמה הסעודית למועצת הביטחון של האו"ם ולהפוך אותה להחלטה רשמית, שתירש את 242 ו­338 המיתולוגיות. כך תהיה כתובת ברורה לכל מי שרוצה שלום.בינתיים, כל זה על הנייר בלבד. שרון עושה קולות של התעניינות, אבל מקווה בסתר לבו שהעסק יתפוגג במהירות. פרס מאמץ את היוזמה אל לבו (הרי מדובר כאן, סוף­סוף, במזרח התיכון החדש­ישן שלו), בן­אליעזר בודק, וכולם מחכים למהלך האמיתי. זה, כמו תמיד, יבוא מוושינגטון. האמריקנים אוהבים את היוזמה, אבל מכירים במגבלותיה. השבוע ניתן היה לשמוע לראשונה ביקורת אמריקנית מרומזת על התנהלותו של שרון בכל הקשור למצור על ערפאת וליוזמה הסעודית: "להגביר את הלחץ על ערפאת", אמר מקור אמריקני בכיר, "זה כל מה שאנחנו שומעים משרון. להגביר את הלחץ, להגביר את הלחץ. הוא לא מכיר שום דבר אחר. הוא לא מתעניין בשום דבר אחר. הגיע הזמן שיגלה קצת גמישות ויצירתיות, כי את כל היתר כבר ניסינו".kaspit@maariv.co.il