דג בלע תרד לאלה שעוד לא ברחו מכאן יגישו המלצרים בפורל סורבה אשכוליות בין דגים ושרימפס מצוין בתוך הקפה * דים- סאם מציעה עטיפה שקופה של בצק וקציפת ערמונים לקינוח ליאור דובדבני 28/02/02 פורל ממוקמת בלב לבו של אזור התיירות של ת"א, ברחוב פרישמן בואך רחוב הירקון. מדובר במיקום אסטרטגי מצוין לכאורה, המשלב בין נגישות טובה למקומיים ובין מרחק הליכה מינימלי לתיירים. הכל כמובן טוב בהנחה שישנם תיירים, אולם לאחר שאפילו אפגניסטן הפכה באחרונה למקום בטוח יותר מישראל, קשה לדבר על נחילי תיירים העושים את דרכם היישר אל ארץ הקודש. רק שחקני קבוצות ספורט מפוחדות, שסיכוני המקצוע מחייבים אותם מבחינתם לשים נפשם בכפם, נוחתות בישראל ובלוויית אבטחה כבדה מגיעים שחקניהן אל החדרים במלון, לצורך שהייה קצרה ככל האפשר ותוך הסתגרות בין כותלי המלון. פורל, אם כן, ששורדת כבר כמה שנים בכבוד בתוך ג'ונגל המסעדנות התל­אביבי האכזר, נאלצה לשנס מותניים ולהיאבק על הקהל המקומי תוך ויתור על הקהל השבוי יחסית מן הנכר, למרות שבביקורנו שם השבוע דווקא נדגמו מספר לא מבוטל של פליטי תיירים. פורל היא מסעדה אלגנטית מאוד, מהזן הישן.המלצרים בוהקים בלבן וניכר שאין מדובר בסטודנטים משלימי הכנסה. הם מקפידים מאוד בהגשה, במילוי מיידי של כל כוס מים מתרוקנת ובניקוי תכוף של שולחן הארוחה. שבעה היינו, וכך יכולנו לדגום מבחר מכובד מהתפריט. לראשונות בחרנו טרין כבד אווז (39 שקל), פטה כבד עוף (29 שקל) ומרק פלפלים (19 שקל). טרין כבד האווז היה מצוין, הפטה היה סטנדרטי מאוד וכך גם האנטיפסטי. הגרבלקס, על בסיס לקס הטבול ברוטב חרדל עדין, היה טוב מאוד, ומרק הפלפלים היה מעניין וטעים.המשכנו לעיקריות. שרימפס בקפה ותפוזים (58 שקל) היה מעניין ומצוין. שתי מנות קלמארי, אחת ברוטב פרובנסל והשנייה מטוגנת, היו נדיבות ובהחלט טובות. פילה אנטיאס בקרם לימון וצלפים (92 שקל) לא אכזב, אך גם לא הבריק. כיאה לשמה של המסעדה, שולטים דגי הפורל בכיפה. פורל גריל ברוטב שום, פורל ממולא בתרד ופורל ממולא בשום וחצילים (69 שקל) היו טובים מאוד, בשרניים, ועם שילוב הולם בין הרטבים והמילוי לבין הדג. המנות לוו בסלט חסה ובתפוחי אדמה סטנדרטיים, כשבין המנות הראשונות לעיקריות הונח על שולחננו סורבה אשכוליות טוב.קינוח פרפה שוקולד תפוזים (25 שקל) היה עדין ומצוין, מוס שוקולד (18 שקל) וקרם ברולה (26 שקל) היו סטנדרטיים. ארוחה בפורל תעלה כ­150 שקל לסועד, מחיר שסביבו מתיישרות מסעדות לא מעטות בת"א. זול זה לא, אבל בהחלט יודעים לעבוד ב מטבח של פורל, ויחד עם ההקפדה על המנות, ההגשה והשירות, אפשר לנחש שהמסעדה תצליח להתגבר על היעדר תיירות, כמובן כל עוד קהל הסועדים הישראלי לא יבקש מקלט בארצות נכר.פורל. פרישמן 10, טל': 5222664. פתוח כל השבוע 23:00­12:30.***גם דים­סאם נמצאת ברחוב שבשנים האחרונות לא היטיב עם בעלי בתי האוכל שבו, עם חריג קטן באזור כיכר מסריק. איכשהו, לא הצליח רחוב המלך ג'ורג' לקבל זהות משלו, בשונה מאזור הדיזנגוף סנטר ורחוב שינקין הנושקים לו, וקשה לדבר על "מוסד" שהפך לשם נרדף לרחוב בדומה לאורנה ואלה בשינקין. מבחינת ותק, דומה שדים­סאם, עם חמש שנות ותק, שחלקן המשמעותי בפינת רחוב הנביאים, פינה שנחשבה בעבר לכזו "המחסלת" עסקים בזה אחר זה, מסמלת בצורה כלשהי לפחות את חלקו הצפוני של הרחוב.מדובר באופי של מקום, שמתאים מאוד לסביבה, המאופיינת בצעירים ובדירות שכורות. לא תמצאו בחלק הזה של הרחוב מסעדות אנינות, אלא מוטו בסיסי של לאכול הרבה, טוב ובזול, ובאתגר הזה עומדת דים­סאם בכבוד. עיצוב פשטני, מפיות נייר ושירות זריז משרתים את מטרת הסועדים. כפתיח הלכנו על מרק מיסו (16 שקל) שהיה סביר. לדים­סאם יש די ל של בחירת שמונה מנות "פיקס" מתוך התפריט בעלות של 90 שקל, אבל אנחנו העדפנו לבחור מנות דים­סאם בתפזורת מהתפריט הרחב. מאגף המאודים נדגמו עוף בבצק אורז שקוף (17 שקל), שומאי תרד ובוטנים (17 שקל) וטייגר שרימפס וכוסברה עטופים בבצק חיטה (22 שקל). העוף היה טוב מאוד, השומאי טעים למדי בעוד הטייגר שרימפס היה לא יותר מסביר.מהמטוגנים דגמנו חצי עוף וחצי בקר במעטפת פריכה (17 שקל), קלמארי ממולא בתרד ובפלפל אדום ובצל (22 שקל) ופלפלים ובצל במעטפת פריכה (עשרה שקלים). בסך הכל נרשמה סביב השולחן שביעות רצון. באו אווז (17 שקל) ­ לחמניות בצק שמרים מאודות ­ היו טעימות, והשלמנו עם אורז מאודה וירקות מוקפצים וכבושים בנוסח סיני (שבעה שקלים) שהיו מיותרים למדי.לקינוח הגענו עם כדורי בצק אורז מאודים במילוי אגוזים מצופים בקוקוס (17 שקל) וקציפת ערמונים (17 שקל). שתי המנות היו עשירות ובסך הכל הפתיעו לטובה. אין בדים­סאם מנות דגל שתוכלו לספר בהתלהבות לחבריכם שחייבים להגיע ולטעום מהן, וספק אם מטרת המקום להותיר רושם קולינרי בלי יישכח בחיק הסועדים. כאמור, כפתרון זול, משביע וטעים במגבלות הז'אנר, דים­סאם ב החלט עונה לדרישות.דים­סאם. קינג ג'ורג' 70 פינת הנביאים, טל': 5252399, פתוח כל השבוע 24:00­12:00. הלטבית הפעם לקחנו את הילדים יחד עם טל חוטינר (לא בשבת) לסיבוב קניות בחנויות המכוונות לקהל הלקוחות של העלייה הרוסית. חנויות אלה, מעבר לכל טוב מוצרי האוכל והמבחר המעניין, מציעות מבחר מרתק של יינות, בירות, ובמיוחד וודקות מעניינות וטובות (שממש שימחו את הילדים שלי). באחת מחנויות רשת טיב טעם מצאנו מעבר למבחר יינות מעניין (גם מארצות שלא נחשבות בעינינו ליצרניות יין קלאסיות) ובירות רוסיות ואוקראיניות, מחלקת וודקה גדולה ומגוונת. היו שם וודקות מוכרות כמו סמירנוף ואבסולוט, וודקות זולות, וודקות יקרות, מתובלות ואחרות.מצאנו, למשל, וודקה אוקראינית בשם "נמירוף" המתובלת בפלפל אדום חריף ודבש (שילוב טעמים מרתק). אך המשקה שריתק את חוטינר יותר מהאחרים היה ה"בלאק באלזם" MAZLAB KCALB(), משקה מריר ממשפחת הביטרים שהוא בעצם המשקה הלאומי של לטביה.הבאלזם השחור הינו משקה בחוזק של 45 אחוז אלכוהול, המיוצר מתערובת של צמחים ואלמנטים בוטניים שונים ובמקורו יוצר כשיקוי תרופתי להקלה על בעיות עיכול ומיחושי בטן. כמו משקאות אחרים במשפחת המרירים (ייגרמייסטר, פרנט ברנקה) הבאלזם מומלץ מאוד בסיום ארוחה או כמ קל על ההאנגאובר בבוקר של אחרי שתייה מרוכזת.הבאלזם החל להתפרסם גם מחוץ ללטביה, ואפילו נשיא צרפת דה גול ומלכת אנגליה אליזבת השנייה נמצאים בין אוהביו. הילדים פחות התלהבו מהבאלזם אז קנינו להם בבושקה חמודה שעשתה כל מה שביקשו ממנה.הבאלזם נמכר בבקבוקי קרמיקה שחורים כמו אלה שהיו בשימוש הרוקחים של ריגה בירת לטביה.להשיג בחנויות כמו טיב טעם ומעדניות רוסיות אחרות, בסביבות 60­50 שקל.