מגזין אופנה, אבל חדשנית עד הקצה תמר פרידמן 27/02/02 בניגוד למכונת האופנה ולמגזינים הפופולריים, הושק מגזין חדשני המשמש במה לאופנה ועיצוב רדיקאליים. את הרעיון הגה האמן הבלגי הרבגוני וולטר ואן בירנדונק, לרגל פתיחת תערוכת האופנה החשובה שהתקיימה בשנה שעברה באנטרוורפן. המגזין יוצא הדופן ורב הפנים יוצא לאור מדי שישה חודשים וממוספר לפי סדר אותיות ABC­ה. אוצרי המגזין המתארחים בכל הפקה, הם מעצבי דור העתיד. המגזין הראשון, שמוספר באות A, אירח את המעצב הבלגי הידוע דירק ואן סאאן. מכאן ולהלן מוקדשים המגזינים למעצבים ששמם מתחיל באות המייצגת את מספר המגזין. B שיצא לאור בימים אלה מארח את ברנהרד וילהלם, אחד משחשובי המעצבים הבלגיים, שפרץ לשורה הראשונה של מעצבים צעירים ואוונגרדיים המציגים את אוספיהם בפריז. המגזין C, יארח את המעצב חוסיין שלאייאן.בקונספציה חסרת תקדים, המציבה הצהרות אישיות המנוגדות לגלובליזציה של העיצוב, ומתוך הערכה ונאמנות לאורחיו המעצבים, מעניק להם העיתון חופש יצירה מוחלט. כל מגזין מצטיין באוריינטציה שונה, בחשיבה ועריכה אישית, בעיצוב גרפי ותכנון מערכתי שונה, המכיל אוסף של אילוסטרציות, קומפוזיציות ופרסומים בלתי ש גרתיים, וכן אוסף של יצירות אמנות, מאמרים, כתבות ומפגשים של המעצבים עם יוצרים שונים. המגזין B פותח צוהר לעולמו היצירתי והאינטלקטואלי של ווילהלם ברנהרד, מאפשר להכיר את דמותו, אהבותיו, ותאוותיו, את חוש ההומור שלו ואת ההעדפות היצירתיות והאינטלקטואליות שלו.אחד הפרויקטים החריגים בעיתון הספציפי הזה מציג צילומי עירום, נוסח האסכולה הבלגית האוונגרדית. הצילומים הפרובוקטיביים (שהמתונים בהם נראים כאן) של ביאנקה פילט מציגים יופי אחר, דמויות שונות של גברים הלבושים בתחתונים בלבד. הצילומים עוצבו בהשראת סיפור מסתורי על קאספאר האוזר, נער בן 16, לבוש בלואים, עזוב ומנותק, שנמצא בנירנברג בשנת 1828. הנער, "ילד הזאב" , שהוחזק שנים ארוכות בתא חשוך ללא כל קשר עם העולם החיצון, לא היה מסוגל ללכת, לא ידע קרוא וכתוב, ולא ידע אוכל מהו, למעט לחם ומים. סיפורו המסתורי, כישוריו יוצאי הדופן שהתגלו לאחר ששוחרר, רגישותו ודמיונו הרב לבית המלוכה בבאדן, ריתקו את הדמיון. השמועות אמרו שקאספר האוזר הוא הנסיך מבאדן, שכביכול מת בלידתו בעיקבות מאבקי ירושה על בית המלוכה. למעשה הוא היה בנם של הדוכסית סטפאני והדו כס פון הוכברג, הראשון לכס הנסיכות, שהוחלף בלידתו עם ילד מת של איכרה. כך איבד הוכברג הערירי את זכותו לרשת את כס הנסיכות. עם שחרור של האוזר נעלמו אנשים ומסמכים שכביכול היו קשורים לפרשה. גם האוזר עצמו נרצח באופן מסתורי. אופנה רחל פדרמן היא סריגכוהולית שמגיל 12 לא יוצאת מהבית ללא חוטים ומסרגות. "כל מה שניתן לעצב בבדים אני מצליחה להפיק מהסריגים", אומרת פדרמן, "מבחינתי כל שילוב וכל פריט, משמלה ועד בגד ים, הוא בר ביצוע". פדרמן משתמשת בחוטים משובחים וצמריים, ומשדכת אותם עם חומרים כמו עורות, תחרות, אורגנזה ושיפון מודפס. לפני כשנה יצרה קשר עם חברה איטלקית המייצרת תיקים. את העורות המיועדים לתיקים היא משלבת בבגדים שהיא מעצבת עבור החברה, המשווקת אותם כסטים. גם את ההצלחה בארצות הברית היא יכולה לזקוף לזכות עיצוביה המיוחדים, הנמכרים בחנויות יוקרתיות לסלבריטאים כמו ג'ניפר לופז, מדונה והמנחות ברשת BBC­ה. כבוד נוסף שנפל בחלקה, לדבריה, היה כאשר דגמיה הופיעו בשער ה"פנטהאוז" ובעמודי האמצע של העיתון, שלא לדבר על קולקציית השפנפנות שהופיעו במסיבה של יו הפנר והצטלמו לצדו בבגדים שעיצבה.מחירים: 300­1,500 שקל, קינג ג'ורג' 20, תל אביב, טל' 6293434­03 פרחים בעת טיול אוהבים בסין התלהבו בני הזוג מישל וגיורא צדיק הירושלמיים מסידורי הפרחים העשויים ממשי. לפני מספר חודשים הפכו את ההתלהבות ליוזמה עסקית ופתחו את "לגעת במשי", מפעל לשזירה אמנותית של פרחי משי הנמצא בקיבוץ קרית ענבים. בשנים האחרונות עלה שוק פרחי המשי כיתה וסידורי הפרחים, מסוגים, גדלים ובעיצובים שונים, אינם מביישים את הטבע אותו הם מחקים הן במראה והן בצבע; יש אומרים שהם אף עולים עליו לעתים. מניסיונם הקצר בענף יודעים בעלי המפעל לספר כי הקהל הישראלי אוהב לקשט את ביתו באורכידאות, ורדים, פרגים, נוריות ופרחים נוספים בהתאם לעונה, כך שעבור מי שאוהב את תחליפי הטבע, פרחי המשי הם חסכוניים ועמידים לאורך זמן ומרהיבים ביופיים. ב"לגעת במשי" שוזרים פרחים לפי הזמנה, ואפשר לרכוש במקום סידורים מוכנים. הסידורים מיועדים לבתים פרטיים, משרדים, אולמות, מלונות, אירועים ועוד. כמה מהעבודות מוצגות כבר במשרדי ממשלה, בקניונים ברחבי הארץ, ברשתות גולף וכיתן וכמובן באולם התצוגה בקרית ענבים.המחירים מ­25 שקל ועד אלפי שקלים. "לגעת במשי", קיבוץ קרית ענבים, טל' 960155­055 5705040­02,אתר אינטרנ ט: WWW.SILKY­FLOWER.COM. תגובות במאמרה של אירית רותם­צפרוני "כמו צמח בר" (13.1.02) היה קל להשלות את חולי הזאבת, כי קיים טיפול פשוט למחלתם והוא שינוי בתזונה ונטילת צמחי בר. זאבת אדמנתית מערכתית (לופוס) היא מחלה אוטואימונית הפוגעת באברים חיוניים שונים ורבים. המחלה מורכבת, ממושכת, ואף יכולה להיות קטלנית אם אינה מאובחנת ומטופלת בשלב מוקדם ובדרך הנכונה, על ידי רופאים מומחים בתחום מחלות אוטואימוניות.חוקרים רבים מסביב לעולם עובדים יום וליל על הבהרת המנגנון והטיפול במחלת הלופוס. יתר על כן, מוקדשים מיליוני דולרים ממשלתיים בארצות שונות ומתורמים פרטיים לסוגיה זו. התיאור הראשון של חולה זאבת נמצא בביוגרפיה על סט' מרטין שחי בצרפת ומתואר במאה הרביעית ­ הייתכן וד"ר בר הוא גם בר­נס ומצא ריפוי למחלה שאין לה ריפוי מזה מאות שנים?עד עידן הטיפול בסטרואידים ובתרופות המדכאות את מערכת החיסון, תוחלת החיים של חולי זאבת היתה קצרה, ושיעור המוות תוך חמש שנים מאבחון המחלה היה כ­%50. היום, חולי זאבת מגיעים ל­%90 הישרדות בחיים לאחר חמש שנים מאבחון המחלה ואף %70 לאחר 10 שנים. סוג הטיפול, המינונים, ומשך הטיפול מבוססים על מ חקרים קליניים מבוקרים שדווחו בספרות הרפואית. השיפור באיכות החיים נבע ממעקב ומטיפול נכונים על ידי מומחים במחלות פנימיות ו/או מומחים ברימטולוגיה או אימונולוגיה קלינית, וכן מומחים בדיסציפלינות נוספות (מחלות עור, מחלות כליות ומחלות עצבים). קיימות מרפאות ייחודיות לטיפול בחולי לופוס בלבד. קיימת עמותה העוזרת בהפצת מידע ותמיכה בחולים הלוקים במחלה הכרונית.ד"ר בר מזל הצליח "לרפא" את עצמו. האם מדובר בהפוגה עצמונית (ספונטנית) כפי שרואים במחלה הזאת, או בהשפעה מאוחרת של הטיפול הממושך בסטרואידים, או שזהו שוב נס? בעולם הרפואי המודרני, ההחלטה על טיפול מסוים כמעט תמיד אינה מבוססת על מקרה בודד, אלא על מספר רב של חולים, עד כמה שאפשר (מחלת הלופוס בארץ אינה שכיחה: קיימים כ­2,000 חולים).אפשר להסכים עם משפט אחד במאמר שנכתב, והוא שניתן ליטול תוספות מזון לטיפול המקובל. לכך, קיימים מומחים כתזונאים, הומיאופתים, טבעונים, וכו'. תזונה עשירת ירקות ודלה בבשר יכולה לסייע בטיפול בזאבת.בדעתנו, ד"ר בר סמכה אינו יכול לקיים את הבטחתו. הוא אינו מומחה לזאבת. ההיענות לטיפול תוך הפסקת הטיפול שהומלץ על יד י רופאים מומחים, יכולה להיות כרוכה בסכנת חיים. השבוע אושפזה חולה באחת המחלקות הפנימיות בארץ לאחר שהפסיקה את הטיפול המקובל בזאבת (סטרואידים) ועברה לטיפול אלטרנטבי בלבד. באשפוזה, נמצא נזק חד לאברים רבים, והיא נזקקה לטיפול תוקפני על מנת להציל את חייה. מקרים של הפסקת טיפול חיוני במחלת הזאבת וסיכון חיי אדם הם מרובים בספרות. "עברו את הגבול" 1. אבקשך לפרסם בשמי את התגובה של מרשי, האב, לכתבה "עברו את הגבול" (13.2.02), כדלקמן:2. הצגת פסק הדין כפוליטי אינה נכונה. כבוד השופט באלבמה ביסס את החלטתו על שיקולים ענייניים בקשר לטובת הילדה, לאחר שבחן ביסודיות את היכולת ההורית של כל אחד מההורים. סוגיית המצב הביטחוני במדינת ישראל היתה אחת מיני סוגיות ענייניות רבות ואחרות, בוודאי שלא המובילה.3. בכוונת האב לפנות, באמצעותי, למשרד המשפטים ולמשרד החוץ ולבדוק באם הדברים המופיעים בכתבה בקשר אליהם נכונים. במידה שכן, ישקול האב פנייה לבג"צ, שכן לעניות דעתו המדובר בעניין אישי ופרטי וכל התערבות של המדינה בעניין זה מהווה, בין היתר, חריגה מסמכות, אפליה בין פרט לפרט ונגועה בחוסר סבירות קיצוני.4. על מנת להעמיד דברים על דיוקם יצוין כי:א. אם האם היתה משתפת פעולה עם האב בהליך קבלת אישור העבודה באמצעות המעביד, בו החל לפני כשנתיים, היתה מחזיקה כיום בגרין קארד.ב. גם בנסיבות האמיתיות דהיום יכולה האם לעבוד במקצועה בארצות הברית ובכך יורד העוקץ מאמירתה "קורעת הלב" כאילו "לאם אין כל מעמד חוקי"; אלא שהאם, ככל הנראה, מעדיפה ש לא לעבוד, וממילא לא למצוא עבודה, וממילא שלא לקבל כל מעמד חוקי. הכל במטרה ליצור נסיבות בלתי אפשריות, לזכות באהדת הציבור ולנתק את הבת מהאב.ג. בית המשפט קבע כי טובת הילדה מחייבת הענקת משמורת משותפת לשני ההורים, תוך הענקת סמכות ייחודית לאב בתחומים מסוימים, ולא כפי שעולה מהכתבה. 5. תגובה זו ניתנת במחאה על הניסיון המאולץ להפוך עניין פרטי לעניין פוליטי, תוך התעלמות מהעובדות האמיתיות, מההיבט האישי ובעיקר מהעובדה שעסקינן בקטינה רכה בשנים.6. טובת הילדה היא זו המכתיבה לאב שלא לחשוף פרטים נוספים ולהפוך את העניין האישי לעניין ציבורי, הגם שהמדובר בפרטים המצביעים אותו באור חיובי. פינוק סתם ככה, באמצע היום, בין מהדורת חדשות עצובה למהדורה מדאיגה, הצלחתי לשכוח למשך שעתיים את "המצב". זה קרה במאי סנטר ­ מרכז בריאות ותרבות הגוף, או במילים אחרות: קומפלקס של פינוקים לגוף ולנשמה. הטיפול שקיבלתי נקרא "דונאליאלה", פילינג של אצות ים שגדלות בים המלח והן עשירות במיוחד במינרלים. נשכבתי על מעין מיטה­אמבטיה כשברקע מוזיקה שקטה, וליאור האלוהית כיסתה את גופי בתערובת שהריחה טוב במיוחד, ושהוחדרה לעור בתנועות עדינות ובקצב איטי. זה לקח בערך חצי שעה, אבל חצי שעה בגן עדן. וכשזה נגמר, הגיע זמן המים. בעזרת מתקן מיוחד הושקיתי בסילוני מים, על מנת להזרים את הדם ולסייע בקילוף תאי העור המתים. זה נשמע מאיים, אבל זה נעים­נעים.בשלב הזה כבר הייתי בקומה מבורכת, עם חיוך מטופש מאוזן לאוזן; ואז נתבקשתי להתקלח ולעבור לחדר הסמוך. שם, על מיטת טיפולים, זכיתי לעיסוי שאין לו שם יוצא דופן, פשוט מסאז', אבל כמו שצריך. הוזלפתי בכל מיני שמנים חמים, ושכחתי איך קוראים לי. בסוף גם זה נגמר, אספתי את עצמי למצב ישיבה ובהיתי בראי. שם גיליתי מישהי ורדרדה ומבהיקה שהזכירה לי את עצמי, טרום האינתיפאדה ; זאת של החדשות, וזאת של החיים. יצאתי לחדר ההתרגעות, שם פגשתי את חברתי ס' שעברה גם היא פילינג, אבל עם תערובת דבש ושקדים. ס' סיכמה את ההרגשה במבטא ארגנטינאי כבד: "גראנדיוסו!".בנוסף לספא, יש במאי סנטר גם מחלקת קוסמטיקה, טיפולי כף רגל וחדר כושר מאובזר היטב, עם מסכי טלוויזיה אישיים לכל מסלול הליכה (ניתן להתאים תוכנית פעילות ודיאטה אישית). אבל גולת הכותרת נמצאת על גג המרכז: "סוויטה ויולה". מדובר בחדר ספון עץ המכיל ג'קוזי לשישה אורחים, סאונה, טלוויזיה ומערכת מוסיקה, מטבח קטן ומרפסת גן. ניתן לחגוג שם אירועים אינטימיים בשניים, כולל טיפולים שונים (הסוויטה מכילה עד 10 איש, מינימום הזמנה: שעתיים). אפשר גם להזמין שתייה קלה, עוגיות, פירות ובקבוק יין. מומלץ.מחירים לדוגמה: פילינג אצות ים: 170 שקל, 45 דקות; עיסוי שוודי עם שמן חם: 160 שקל, 50 דקות; סוויטה ויולה לזוג, ביום שישי, 160 שקל (לא כולל טיפולים).מאי סנטר, דרך השרון 5, כפר סבא, טל' 800­357­800­1, 7484999­09. חוק וסדר כאשר זוג נישא כדת משה וישראל נערכת כתובה, בה, בין היתר, מתחייב החתן בסכום שיועבר לכלה במקרה של גירושין או מוות. אם למרבה הצער נפטר הבעל, עולה השאלה האם זכאית האשה לדרוש את הסכום שננקב בכתובה מעיזבונו של בעלה, בנוסף לחלקה בירושה של בעלה?שאלה ממין זה עלתה בפני כבוד השופט גלובינסקי בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה. דובר בתביעה של אלמנה כנגד שלושת ילדיו של בעלה המנוח (מנישואיו הקודמים), במסגרתה תבעה כי ישלמו לה מחלקם בעיזבון אביהם את כתובתה, בנוסף לרכוש שירשה בעיקבות פטירת בעלה. הרקע לתביעה היה: המנוח והאלמנה הכירו ב­1994, חודשים ספורים לאחר שהמנוח התאלמן מאשתו הראשונה, אם שלושת ילדיו, הנתבעים. בשנת 1997 נישאו המנוח והאלמנה, לא לפני שחתמו על הסכם ממון שאושר בבית המשפט. כחודש לאחר נישואיהם ערכו השניים צוואות. כשנה לאחר מכן, נפטר הבעל. לפי צוואתו, ירשה האשה את בית מגוריהם על כל תכולתו, וכן את כל הכספים שהיו בעת הפטירה בחשבונות המשותפים של בני הזוג. את יתר רכושו ציווה המנוח לשלושת ילדיו מנישואיו הראשונים. אצה רצה האשה ותבעה את הילדים כי ישלמו לה, מחלקם בעיזבון המנוח , את כתובתה, בסך של למעלה משלושה מיליון שקלים חדשים, וזאת בנוסף לירושה. לטענתה, באמצעות הכתובה רצה המנוח לדאוג לעתידה. הילדים, באמצעות בא כוחם עורך הדין אורי צפת, טענו, כי המנוח הסביר להם שהצוואה מחלקת את הרכוש כפי שהתכוון, וכי הוא לא ייחס כל חשיבות משפטית לכתובה. הילדים אף זימנו את חברו של אביהם, אשר השתתף בחתונת בני הזוג. הוא העיד כי בשיחה שהתקיימה בחתונה בין המנוח לבין אורח מחו"ל, הסביר המנוח, כי התחייב בכתובה על סך מיליון דולר כאקט סמלי, שאין כוונה אמיתית מאחוריו, והוסיף, כי אם בני הזוג ייפרדו, תקבל האשה את בית מגוריהם; כמו כן הוסיף החבר כי המנוח אמר לו, שרכש את בית מגורי בני הזוג מכספים שנותרו לו מירושת אשתו המנוחה, וכי הוא ידאג להחזיר בעתיד את הכסף לילדיו.כבוד השופט גלובינסקי קבע, כי אין לאשה חלק בעיזבון המנוח מלבד מה שהוריש לה המנוח בצוואתו, וכי כתובתה אינה חוב שעל העיזבון לשלם. כבוד השופט ציטט הלכות קודמות של בית המשפט העליון, לפיהן אין האלמנה יכולה לקבל גם את כתובתה וגם את חלקה בירושה. כן הבהיר כי הכתובה מהעיזבון באה במקום ירושה בדין העברי, שכן לפי דין זה אין האשה יורשת את בעלה, ולכן אין מקום לזכות את האלמנה בכתובה, כאשר על פי שיטת המשפט הישראלי האשה יורשת חלק נכבד מהעיזבון.כבוד השופט קבע, כי יש לפרש את הצוואה של המנוח כדי ללמוד ממנה האם התכוון לזכות את האשה ברכוש האמור בנוסף לכתובה, או במקומה. בפרשו את צוואת המנוח, קבע חד משמעית כי המנוח לא התכוון לכלול במסגרת חובותיו גם את החיוב על פי הכתובה, ולכן דחה כבוד השופט את התביעה. ספר האמנות הריאליסטית, זו שמציבה ראי מול המציאות, מתמודדת בכל יצירה מחדש עם הצורך להיות גם הראי, לא רק תמונת המציאות. כי בראי, תמיד אפשר לבחור באיזה חלק של המציאות להתבונן, אפשר תמיד למצוא את הזווית המחמיאה, את הצד המושך יותר. הסופר הגרמני ברנהארד שלינק, היטיב לשחק עם ראי המציאות ולכוונו לזוויות שלא הכרנו בספר "נער קריאה", וכך גם בספרו החדש, "אהבות מוברחות" (זמורה ביתן), שהוא קובץ סיפורים שכולם, אגב, יוצרים בקורא תחושה שכל אחד הוא בעצם ספר שלם, בזכות עושרם, שבאיזה קסם טכני הצליח להסתפק ב­35­40 עמודים.בשפה מרוכזת, שלעולם אינה משתפכת, כיאה לאווירת הסיפורים שגם הם לעולם אינם מפליגים לרגשנות דומעת, הוא לוקח אותנו לשיטוט במחוזות הנפש המחפשת זהות, ביותר ממובן אחד, של גיבוריו, שמשהו בחייהם המסודרים ו/או הנינוחים ­ בורגנים, אבל קצת אחרת ­ לכאורה נשבר.בנבדל מ"נער קריאה", שבמרכזו היתה דילמת הזהות הגרמנית מול השואה, הפעם רק חלק מהסיפורים עוסקים בנושא הזה ("ברית מילה" או "הנערה עם הלטאה", למשל). האחרים, עוסקים בזהות הגרמנית העכשווית מזוויות אחרות, למשל דרך פריזמת האיחוד של מזרח­מערב ב"פרשייה מהצד". אבל תמיד מדובר לפני ואחרי הכל באנשים, וביחסים שביניהם. מי שרוצה, יכול לראות בענייני הזהות הגרמנית תפאורה ­ ייחודית אמנם, אבל רק תפאורה.ביחסים ששלינק מתווה בין גיבוריו, מתחברים בסופו של דבר קטבים מתנגשים של שחור ולבן באפור. גיבוריו של שלינק אינם מנצחים ואינם מנוצחים, הם משלימים עם המציאות, ובמקרה הטוב מתפייסים איתה. שלינק יודע להיות אמין גם כשסיפוריו מפליגים למחוזות דמיוניים בבירור ("אפונים מתוקים"), להיות מהחיים אבל גם מעבר להם. ובראי שלו, העולם האנושי שצבוע בהמון גוני אפור אינו משעמם לרגע, אבל בשורה התחתונה ­ מאוד נוגה. אוכל בתחילת השנה החדשה מתמלאים מדפי חנויות הספרים באיטליה במדריכי המסעדות השנתיים, רמז קל לאיטלקים שכדאי גם השנה להתעדכן היכן ממוקמות המסעדות הטובות ביותר במדינה. ארבעה מדריכים שותפים במרוץ ההכתרה. "המדריך של איטליה" בחסות השבועון אספרסו, המדריך "גאמברו רוסו" שמשמעותו "החסילון האדום", מדריך "מישליין" הידוע, וכן מדריך "ורונלי". מי מבין המדריכים האמין ביותר, קשה לקבוע. כל אחד מוביל קו של שף אחר; כל אחד מסמל מסעדה אחת אליה הוא קשור; כל אחד עשוי, למרות שמו האמין, לכסות "טובה כזאת או אחרת" שהשפיעה על מיקום המסעדות ברשימה.התקשורת האיטלקית ניסתה לפתור את הבעיה בדרך מתמטית, ולחשב בניקוד עשרוני את שכלול הציונים של כל אחד מהמדריכים, עד שתתקבל רשימה חדשה ועדכנית המצביעה על ממצאי ארבעת המדריכים יחד. הנה רשימת עשרת המסעדות המובילות אם כן באיטליה, ולידן מיקומן (לצד העיר מופיע הניקוד בו זכתה המסעדה בשכלול ארבעת המדריכים):Grosseto 354.5 ­ CainoMilano 358.5 ­ Antica Osteria Del Ponte Mantova 358.5 ­ L'ambasciata Sorento 359 ,Sant'agata Dei Due Golfi ­ Don Alfonso Soriso Novara 361.5 ­ Al Sorriso Concesio Brescia 362.5 ­ Miramonti L'altro Roma 369 ­ La Pergola Firenze 371.5 ­ Enoteca Pinchiorri Livorno 372 ,San Vicenzo ­ Il Gambero RossoCanneto Sull'oglio Mantova 377.5 ­ Dal Pescatore בית התבוננו היטב בתמונות החדרים שלפניכם ונסו לנחש למי שייך הבית. התשובה תפתיע בוודאי רבים: מדונה! כן, מי שהביאה את הנערה החומרנית ואת חזיות השפיצים של גוטיה לקדמת הבמה, היא בעצם פחות פראית ואקזוטית ממה שחשבתם, לפחות בכל מה שקשור לעיצוב ביתה. כתב המגזין הבריטי "אל דקוריישן" ביקר בביתם של בני הזוג מדונה וגאי ריצ'י בבוורלי הילס, והופתע לגלות בית חמים ובורגני.הבית עוצב בסגנון ספרדי קולוניאלי על ידי כריסטופר, אחיה הקטן של מדונה, שהוא על פי הגדרתו: יזם ומפיק סרטים, קליפים וקונצרטים; מעצב מסעדות ורהיטים וכמובן את בתיה של מדונה. לדבריו, עיצוב הבית בבוורלי הילס היה עבורו אתגר מקצועי, משום שלראשונה היה צריך לעצב גם עבור הילדים. עיצוב החדרים בקומת הקרקע הוא מזמין וחמים: ציוריה של לורד, בתה בת החמש של מדונה, תלויים על המקרר והנדנדה של רוקו התינוק נמצאת בסלון ביחד עם שאר הצעצועים. החדרים עצמם פונים לגינה מרוצפת שעל חלק מאבניה מצויר משחק הקלאס ויש בה שביל מיוחד לרכיבה על אופניים.סלון הבית מעוצב בצורה דרמטית ושמרנית להפליא. רהיטים מרופדים בבדי משי, וילונות כבדים מבד קטיפה. לי ד האח עומדת ספה זוגית, עליה זרוקה שמיכת התכרבלות בה רקום בחוט מבריק "מיסטר ומיסס ריצ'י" ותאריך חתונתם. בצד מונחות שתי גיטרות, גדולה וקטנה, השייכות למדונה וללורד. פינת האוכל היא אחד המקומות החשובים למדונה, שאוהבת ארוחות משפחתיות ואירוח חברים לסעודות גדולות. המקום הכי "פראי" ונועז בבית הוא חדר המוסיקה והקולנוע, המעוצב כולו בטקסטורות של נמר. קיטש הוליוודי, או כפי שמגדיר זאת כריסטופר: "הצלחתי ליצור חלל בעיר הזאת שנותן תחושה של מקום אחר". עיצוב המעצב האיטלקי אנזו ברטי יצר סדרת שולחנות אוכל, קפה וסלון שהושפעו מקווי העיצוב היפניים. בין עבודותיו ישנה סידרה של שולחנות שעוצבו ברוח גינות זן יפניות. השולחן שבתמונה, לדוגמה, בנוי כתיבה המכוסה זכוכית שקופה, כשבסיסו עשוי פלדה בצבע האלומניום. בתוך התיבה ישנה תוספת של חול מכרות לבן אותו כורים בעומק של 800 מטר. החול מגיע ארוז היטב, ומצורף אליו מסרק עץ לעיצוב עצמי של החול. ניתן להוסיף חלוקי נחל, אבני קריסטל ועוד.אחד הדברים הנחמדים בשולחן הוא הקלות בה ניתן להעניק לו בכל פעם מראה שונה. בהפקה שלפניכם מופיע השולחן בצורתו המקורית וכן בעיצובים שונים:1. שולחן זן יפני (קיים במספר דגמים כשולחן אוכל, או לסלון)2. שולחן לאספנים.3. שולחן ירוק עם בובות פלסטיק המעניקות מראה קיטשי ומדליק.4. שולחן של פרפרים מבד.5. שולחן סביב אלמנט של מלאכים וכוכבים.מחיר: החל מ­2,000 דולר. את השולחן ניתן להזמין בנטורה, הפרחים 1, רשפון. את האביזרים ניתן להשיג במיירוביץ, שער 4 דיזנגוף סנטר, תל אביב.