סיפור כיסוי הצלם יונתן בלום ביקר בסלון הפיאות של רבקה זהבי. בעין השערה, פרויקט מיוחד תמר אבידר 24/02/02 שירלי (שם אמיתי. רוב הנשים המופיעות בכתבה זו ביקשו שלא להיחשף בשמותיהן המלאים, אבל היו מוכנות להצטלם) היא בת 34, נשואה ואם לשניים, ועובדת כמנהלת חשבונות. והיא סובלת מהתקרחות. "עברתי גיהנום", היא אומרת. "היו לי ימים, ובעיקר לילות, שרציתי למות. שאלתי את אלוהים 'מדוע זה קרה דווקא לי, שכל כך אוהבת לרקוד סלסה ולשמוח?'. היום אני כבר רוקדת שוב. סלסה כמובן, עם הבעל שלי".לאחר שהיא מסירה את הפיאה, נראה שיערה הדליל. על הקרקפת שלה יש אזורים שלמים נטולי שיער, וישנה גם צלקת לאורכה.אחת לחודש מגיעה שירלי אל סלון הפיאות של רבקה זהבי, שם מעניקים לפיאה שלה את הטיפול המקובל של חפיפה ופן. כאשר הפיאה מוחזרת אל ראשה, קשה מאוד להבחין כי אין זה השיער הטבעי שלה."יש פה כל כך הרבה מצוקות", אומרת רבקה זהבי, 35 שנה בעסקי שיער. הרבה דמעות זולגות על פני הלקוחות שמגיעות אליה. שירלי, המקשיבה לדברים, מתנפלת על זהבי בנשיקות וחיבוקים: "היא הצילה לי את החיים, ממש הצילה". זהבי: "שירלי סובלת מאלופציה, מחלת עור שחולים בה כאחוז וחצי מאוכלוסיית העולם. זו מחלה שמקורה גנטי, היא תוקפת גברים ונשים, י לדים ומבוגרים, ואין לה פתרונות שלמים, רק חלקיים. במחלה הזו, הנגרמת עקב שינויים הורמונליים, כמו גם הריון ולידה, הגוף דוחה את השיער של עצמו"."למי לא הלכתי עם הצרה הזו?", נזכרת שירלי, "אל גדולי הרופאים הגעתי, והשיער המשיך לנשור בצורה פראית. הייתי בשפל. הפסקתי לצאת ושלחתי את בעלי לרקוד סלסה ולפגישות עם החברים בלעדי. הוא דווקא תמך בי, ואני, עם כל המטפחות והכובעים ששימשו לי פתרון, הרגשתי לידו כל כך מבוגרת וזקנה. אני יודעת איך זה אצל זוגות אחרים. יש משברים קשים שלא תמיד מצליחים לעבור, למרות שבמקרה שלנו הזוגיות דווקא התחשלה. כאשר את בצרה כזו, מתגלים לך פתאום הרבה שותפים לצרה. אצלי הבעיה היתה בעיקר עם עצמי. המשכתי ללכת לרופאים פרטיים משך שנה וחצי, וכאשר המצב החמיר, חזרתי ועשיתי את הבדיקות, בעוד המחלה עושה את שלה. אבל רק כאשר הרופא הביא לי את בשורת האיוב וקבע שאין מה לעשות, נשברתי. לא רציתי לקום בבוקר, לא רציתי אפילו להתלבש. כל הצצה חטופה במראה הזכירה לי את מצבי".ואז הגיעה לפסיכולוגית ורדה רזיאל­ז'קונט, "והיא אמרה לי ללכת ולרכוש לעצמי פיאה. הגעתי לרבקה זהבי, בכיתי אצל ורדה ו גם בכיתי אצלה, אבל החלטתי. זה לא היה עניין זול. הפיאה שלי עלתה אלפי דולרים. אפילו אבא שלי התגייס לעזור לי במימון, למרות שאני הייתי מוכנה לקחת על עצמי עבודה נוספת כדי לכסות את ההוצאה". אבל מעבר להוצאה הכספית, שירלי אומרת שזו היתה נקודת המפנה בחייה: "הפיאה נחשבה בעיני כולנו כתרופה להצלת חיים. מאותו רגע, בשנת 96', הפיאה הפכה למשהו שאי אפשר כבר לוותר עליו. מאז אני אדם חדש."ביקשתי מרבקה שלא תעצב לי פיאה שונה באופן דרסטי מהתסרוקת הקודמת. היא התחילה רק עם תוספת שיער, עברה לפיאה מלאה, בהמשך שינתה והוסיפה לי גוונים, ומה אני אגיד לך? חבל על הזמן. מאשה מלאת חרדות חזרתי להיות שירלי של פעם. אני רוקדת, נכנסת עם הפיאה אפילו לים ולתוך הגלים, אפילו שליתר ביטחון אני מחזקת את הפיאה בשש סיכות. אפילו אם ימשכו לי בשיער, אין צ'אנס שהפיאה תזוז. תמיד היה לי שיער יפה וגם היום הוא יפה. ובעלי? הוא אתי אפילו יותר מתמיד". הפיאה הכי הכי סלון הפיאות של רבקה זהבי ממוקם בקומת הקרקע ברחוב רמת­גני על גבול בני­ברק. רחוב שעושה אפור בנשמה. אין שום בעיה למצוא מקום חנייה. ברור שאין פה משפחות עם שתיים­שלוש מכוניות. לכל ביקור ראשון במקום הזה קודמות התחבטויות רבות וסערת נפש. בעצם, זה לא מדויק: רק הנשים החילוניות מתלבטות. הדתיות והחרדיות בכלל לא. עבורן כיסוי ראש הוא מילוי חובה דתית, שכן אשה דתייה יכולה לבחור בשתי אפשרויות לכיסוי הראש: כובע או פיאה.וגם הנשים החילוניות מגיעות לכאן, אלה שאבדה להן כל תקווה במלחמה עם השיער הנושר. זה קורה בדרך כלל בשלב שבו מבט מקרוב בקדמת השיער מדליק אור אדום, ואין כבר מה לעשות, לא קשירת שיער ולא אמצעים כימיים. וגם לאחר שהן מגיעות, הלבטים לא פשוטים ­ לקנות תוספת שיער שתוצמד בעזרת סיכות אל האזור הדליל, או להסתייע כבר בפיאה שלמה? כאילו השימוש בפיאה משמעו הרמת ידיים, והודאה סופית בכך שיש בעיה. אולם בסופו של דבר, הפתרון היותר מקובל, הן בקרב החילוניות והן בקרב החרדיות, הוא רכישת פיאה שלמה."יש פיאות ברמה של סובארו ויש פיאות ברמה של מרצדס. כל אחת לפי יכולתה", דברי זהבי, הסנדלרית של א הולכת יחפה: גם היא מכסה אזור דליל שיער בראשה בעזרת תוספת­שיער. מבט מדוקדק בשערה, מקרוב ומרחוק, אינו מצליח לגלות את התוספת. תוספת השיער של קיסרית הפיאות עשויה, ככל הנראה, מן השיער המיוחס, האירופאי, השיער הטבעי שלא עבר תהליכים כימיים, ולכן נחשב כאיכותי ביותר. מחיר פיאה שכזו הוא 800­1,000 דולר. הפיאות הזולות יותר עשויות משיער אסיאני ומיוצרות במזרח הרחוק. השיער שנאסף שם מוכנס לחומר כימי ה"מקלף" אותו. הפיאה הזו נראית יפה כל עוד היא חדשה, אבל מהר מאוד היא מאבדת מגמישותה.המומחיות העיקרית של המקום היא הפיאות היקרות, ולכן נאספות ומגיעות אל סלונה של זהבי נשות העשירון העליון של בני­ברק הסמוכה. ביניהן אפשר להבחין גם בעדנה הקיבוצניקית, חילונית כמובן, ששיערה דליל מאוד. "עשיתי הכל, אפילו הלכתי לעשות קשירת שיער, ושום דבר. אחר שנים של ניסיונות שכשלו, נפלתי לבור של ייאוש. ברגע הכי נמוך שלי, הבנתי שתחילה עלי למצוא חן בעיני עצמי. עשיתי דיאטה, בה אני מחזיקה עד עכשיו, הורדתי ממשקלי 20 ק"ג ורק אז הזמנתי את המרצדס שבין הפיאות, את הפיאה הכי­הכי, ואני מאושרת. היום כשאני עוצרת בכביש להחלפת גל גל, גברים עוצרים בשבילי, ואני עדיין זוכרת איך פעם בכלל לא עצרו וכל­כך התביישתי בעצמי". כדי למנוע לחישות בקיבוץ, אספה כמה מחברותיה וסיפרה על הפיאה. "והן קיבלו את זה כל כך יפה. כך שברתי את קשר השתיקה".­ ולגברים סיפרת?"הם לא תופשים ולא מבינים את זה כל כך, אבל זו בהחלט פרשה שלא קל איתה. יש כאלה שגם שואלים: תגידי, את חולה? את נראית קצת משונה".רבקה זהבי: "נשים המגיעות הנה לאחר טיפול כימותרפי, מבקשות להסתיר מצב מסוים, למרות שאצלן, בניגוד לנשים בעלות שיער דליל באופן קבוע, הן יודעות שזה יהיה משהו זמני. ועדיין, גם עבורן זה קטע לא פשוט. הן מודעות לכך שהקהל בוחן אותן ללא הרף, והן מבקשות להסתיר את 'מראה הפיאה', כאילו עשו משהו רע".א' הגיעה עם שכנה מחולון, לאחר שעברה טיפול כימותרפי אגרסיבי וכל שערה נשר. היא מכונסת בתוך עצמה. פניה נפולות ועצובות. זהבי מקדישה לה תשומת לב מיוחדת ושואלת: "את מעוניינת בפיאה סטנדרטית? או בפיאה שתותאם לך אישית?". א' מתלבטת. הפיאה מהמזרח הרחוק שומרת על מראה יפה לפרק הזמן בו היא תהיה דרושה (כשנה), ועולה 500­2,000 שקל. "בחלוף שנה, אם ירצה השם, י חזור השיער ויצמח. את תוכלי ללכת בלי פיאה גם עם שיער קצוץ", מנדבת לה אינפורמציה אשה חרדית יפה מאוד, שהפיאה שלה היא אחת מה"מרצדסים" של המכון, והיא גם יודעת לטפל בה בבית לבד. לכאן הגיעה בעיקר בשביל החברותא, זה מה שהיא אומרת. בינתיים מתאימה זהבי לא' פיאה קצרה. "אף פעם לא הלכתי בשיער כל כך קצר", היא דוחה את הפיאה.זהבי: "ואף פעם גם לא הלכת במשך חצי שנה לטיפול בבית חולים. אם תחבשי פיאה קצרה ­ תעברי ממנה לשיער קצוץ טבעי שלך. אני רוצה שלא תלכי יום מיותר עם פיאה". מסע הנבגדים זהבי, כמובן, מזהה מיד מי "הולכת עם" או "הולכת בלי". "אחת השחקניות הידועות והיפות בארץ הולכת גם 'עם' וגם 'בלי'", היא מגלה, "איך שאני רואה אותה בטלוויזיה, אני יודעת לזהות. רק אחר כך אני מתחילה ליהנות מההופעה".לזהבי אין בעיה לגלות את ה"בלוף" שהיא עושה בשערה. ה"בלוף" היא תוספת קטנה וקלה משיער איכותי שהיא מרכיבה באמצע הקודקוד, "כמו שמרכיבים משקפיים או קושרים עניבה לגבר. בגלל מאפיינים של הגיל שלי, 56, עשיתי לעצמי מה שאני עושה לכל לקוחה שהשיער שלה הולך ומידלדל". כבר שנים היא הולכת בתסרוקת של שיער אסוף ומתוח לאחור, וה"בלוף" הוא מושלם: הייתי מוכנה להתערב כי השיער הוא כולו שלה. מבלי שנתכוונה לכך, היא משמשת פרסומת מהלכת למכון הפיאות שלה הצמוד לסלון, והמשתרע על שטח של 200 מ"ר ובו מועסקים 30 עובדים במכירה ובייצור. חלק מהנשים הגיעו למקום בשל סיבה רפואית, כאמור, וחלק מסיבות קוסמטיות ו/או מסורתיות. פה כולן שוות. סלון פיאות הוא צומת בו נפגשות נשים מסיבות שונות, נשים בגילים שונים, נשים המסתירות סודות, וכאן הן מרשות לעצמן להשתפך.לזהבי יש גם סיפורים רומנטיים הקשורים בזוגות בוגד ניים, על נשים שלפני הנסיעה לבילוי בחו"ל ללא הבעל, דואגות לעצמן לפיאה שמסתירה זהות, כמו על נסיעתה של מדענית לוועידה בינלאומית יחד עם מאהבה, והצורך שלה להסתתר בעזרת פיאה. סיפור לא רומנטי, אך מכאיב, הוא על הפיאה שהותאמה לסבא שהסתכסך עם ילדיו בשל ירושה. ילדיו לא מאפשרים לו להתראות עם נכדיו, וכשהוא יוצא לראות אותם בפארק הוא חובש את הפיאה ומשחק איתם ב"אני פורים".הפיאות של זהבי משרתות גם את אנשי כוחות הביטחון, נשות זוהר חסרות מנוח וזמן למספרה, וכמובן את אנשי תעשיית הבידור, קומיקאים ובדרנים כמו חנה לסלאו, חברי "החמישייה הקאמרית", אלי יצפאן, דנה אינטרנשיונל, דנה דבורין, איתי שגב, סנדי בר, יעל בר­זוהר ו"יו ניים איט" ברשימת בדרני ישראל. היא גם הכינה את הפיאות לתוכנית ה"חרצופים" בטלוויזיה הרוסית, וסיפקה פיאות לזמרת הרוסייה הפופולרית אלה פוגצ'ובה.בתחרות על תואר סיפור הפיאה המוזר ביותר משתתף, לדברי זהבי, מנתח מפורסם שנסע לניתוח להשתלת איברים בחו"ל והיה חייב להסתיר את זהותו בשל ההתנגדות המוקדמת לשיתופו שהביעו שם חלק מהמנתחים.בתחרות על תואר סיפור הפיאה הפאתטי ביותר, משתתפים בע לים נבגדים ונשים נבגדות היוצאים למסעות עיקוב אחר בני הזוג הבוגדניים, וכשהם מגיעים למכון הפיאות, הם לא מוותרים על חשיפת הסיפור שהביא אותם עד הלום. לרגע אחד, כולם שם אחים של כולם.סיפור פיקנטי במיוחד על פיאה הוא אודות אשה צעירה שקבעה מפגש אישי מאוד עם זהבי, ולתדהמתה ביקשה "תוספת" במקום הכי מוצנע בגוף, "כי הבעל אוהב הרבה שיער שמה".­ מי הקליינטיות הכי מוזרות שנפגשו אצלך?זהבי: "מבלי שתיכננו זאת, בני אמיר, העובד אתי ואני, יום אחד הגיעה אלינו דראג קווין, ולצדה אשה חרדית, ויצא שהן טופלו יחד. יש יותר קיצוני מזה?".את חלקה בהתנדבות לטובת הקהילה ממלאת זהבי בתרומת פיאות לילדים חולי סרטן, אם כי אופנת הקרחת, אצל גדולים וקטנים, מפחיתה את ההזדקקות לעבודתה. המצב הבטחוני בארץ, שקטע את התיירות הנכנסת, פגע גם בנפח העבודה שלה עם תיירות שהעדיפו לרכוש פיאה איכותית בארץ מאשר בניו יורק או בברזיל, וכעת מדירות רגליהן מישראל.אבל כאן, פוליטיקה או לא פוליטיקה, עסקים כרגיל. האווירה בסלון הפיאות היא יותר אינטימית מאינטימית. הפה נפתח, שיחות נקשרות, וה"סוד" המשותף מאחד וטווה בין הנשים חוטי ם של קרבה. כולן עברו מסלול דומה: כמעט ייאוש, והנה, אור בקצה מנהרה. והאור הזה, מרגע שהוא מתגלה, הוא כבר לא כבה.