הפיחות בשקל למרות המצב, זכייני "הכל בדולר" ו"הכל בשני שקל" צוחקים כל הדרך אל הבנק קרן צור 21/02/02 "אלפי ישראלים שביקרו בארה"ב וראו את החנויות של ה­"99 סנט" אמרו לנשים שלהם: 'תראי, נחמה, מי שיעשה את זה בארץ ישחק אותה בגדול'. אני עשיתי את זה", כך סוקר בקצרה אבי כץ, ,39 את הצלחתה של רשת החנויות "הכל בדולר" שבבעלותו. הרשת, שמונה 40 סניפים המנוהלים על ידי זכיינים, נאלצה להתמודד לאחרונה עם הבשורה הצרכנית של המיתון, והגירסה האקונומית של "הכל בדולר", ז'אנר חנויות "הכל בשני שקל" שפורח בכל רחבי הארץ ופרץ גם לבועה התל­אביבית. מסתבר שגם בחזית הזאת השטח בוער.בשנה וחצי האחרונות נפתחו בישראל למעלה מ­300 חנויות מהז'אנר, והתחקות קצרה על עקבותיו של הטרנד מובילה לנתניה. בעלים של חנות שעמדה על סף פשיטת רגל הוריד את כל המחירים בחנות לשני שקלים בכוונה להיפטר מהמלאי. באותה תקופה נפגעו היבואנים בדרום ת"א מהאינתיפאדה. השוק הערבי נסגר בפניהם, ומכיוון שהיבואנים עבדו בטווח הזמנות של חצי שנה מראש, הם נתקעו עם סטוקים של מוצרים. החנות בנתניה היתה הראשונה שעלתה על הפוטנציאל העסקי הטמון במכירה של סטוקים ועודפי ייבוא, ובעקבותיה הצטרפו לגל בשיטת "חבר מביא חבר" יזמים בכל הארץ. אם בהתחלה היו ה חנויות האלה נחלתן הבלעדית של השווקים, מהר מאוד הן פלשו לרחובות הראשיים ולקניונים בערים, ובקצב של עליית הדולר, הם גם יגיעו ל"שוסטר". קהל היעד בת"א פועלות כיום עשר חנויות "הכל בשני שקל", שהצפונית מביניהן ממוקמת בנוה­שרת. את החנות במרכז המסחרי פתחה הילה מיו, ,25 יחד עם בעלה, לפני כשלושה חודשים. מיו: "לפני שפתחתי את החנות הייתי מכורה ל'הכל בדולר'. ראיתי שהם עובדים חזק, וכשהתחילו להיפתח החנויות של 'שני שקל' עשיתי בירורים דרך חברים שפתחו חנות כזאת מחוץ לת"א, והחלטתי ללכת על זה".­ איך היית מגדירה את קהל היעד?"כולם נכנסים לקנות כאן, מבוגרים, ילדים ועולים חדשים. יש כאלה שמגיעים לכאן כי הם לא יכולים להרשות לעצמם לקנות במקומות האחרים, אבל יש הרבה שנכנסים מתוך סקרנות של 'מה כבר אפשר לקנות בשני שקל' ונשארים המומים. קהל היעד הוא כל עם ישראל, לא רק השכבות הנמוכות. עובדה שמגיעים לכאן לקוחות מצהלה כל הזמן".שהות קצרה בחנות מוכיחה שאכן מדובר בסוג של כור היתוך: לחנות נכנסים ילדים בדרכם חזרה מבית הספר כדי לקנות פוקימונים, זוג נשים מבוגרות רוכשות גרבי צמר ומקלונים לניקוי אוזניים, בחורה עם פרנץ' מוקפד בוחרת כוסות, ואוהד הפועל מושבע מגיע לכאן להצטייד ברימוני עשן אדומים למשחק נגד פארמה.מיו טוענת כי ההטרוגניות נעו צה במכנה משותף רחב: "יש פה דברים שכולם צריכים, והם יודעים שפה לא יקרעו אותם במחיר. מגבות, מצתים, כלי בית זה דברים שכולם קונים. אנשים אוהבים לקנות, זה עושה להם הרגשה טובה, ופה הם יכולים לקנות בלי לחשוב על הכסף. אנחנו גם כל הזמן מביאים סחורה, מביאים דברים מיוחדים לחגים. מגיעים לכאן גם הרבה הורים, שבשני שקלים משתיקים את הילד".­ את חושבת שלמצב הכלכלי יש השפעה על הצלחת החנות?"כן, חד וחלק. המצב על הפנים, וזה רק מחריף. היום אנשים עושים חשבון על כל שקל שהם מבזבזים, ויש הרבה משפחות שנלחמות על הקיום שלהן. כשפתחתי את החנות הרגשתי שעשיתי מצווה, כל הזמן אנשים הודו לי על זה שפתחתי את החנות, ונתתי להם אפשרות לקנות בתקציב שלהם. כשאני מגיעה לפתוח את החנות אחרי הצהריים ילדים עומדים ומחכים לי בחוץ. זה מחמם את הלב". אפשרויות התשלום ארנסט (את השם המלא הוא מסרב להסגיר), הבעלים של "חנות קטנה ומטריפה" ברמלה ובקרית­בן­גוריון בחולון, תומך מושבע במוטו של "מלחיות כבר לא קונים בטולמנ'ס". ארנסט עזר לקרובי משפחתו ולחבריו לפתוח חנויות "הכל שני שקל", ואף פתח עבור בתו חנות כזו בחולון. גם ארנסט מדבר על שכר רוחני, ומצהיר שלא רק מניעים כלכליים עומדים מאחורי הביזנס: "אני מגיע משכבה מאוד נמוכה, וקשה לי לשכוח מאיפה אני בא. אני אב לשישה ילדים, ואני מכיר את המצוקה שלילד יש יום הולדת, ואין לך כסף לעשות לו מסיבה לכיתה. היום כל אמא יכולה להיכנס לחנות ולקנות פה חוברות ציור, פרסים והפתעות לכל הכיתה, ולצאת מקסימום ב­70 שקל. ככל שאני מעורב יותר בעסק אני משתדל להעניק יותר לאנשים שהורים יוכלו לשלוח את הילד למסיבה עם מתנה מכובדת, ויוכלו לקנות לו צעצועים".­ אתה מרגיש שזו שליחות?"את זה את אמרת. בוא נגיד שהיום יש לי יכולת לעזור לאנשים, אם בכך שאני מספק להם סחורה במחיר הגיוני, ואם בכך שאני יכול לתרום למי שצריך. אני מאוד מעורב במה שקורה במדינה, אני קורא על המיתון בעיתונים אבל אני יודע מה זה לחיות כשאין. אני חושב שבכך שהמ דינה לא מטילה סנקציות על ייבוא היא מכניסה גול עצמי, למרות שהעסק שלי בנוי על ייבוא. מצד אחד מייבאים מדים של צה"ל, מצד שני בוכים על קשיים כלכליים".­ אפשר לשלם אצלך באשראי?"חנויות 'שני שקל' עובדות רק על מזומן, גם את הסחורה קונים במזומן. חוץ מזה, שירשמו לי צ'ק על שני שקלים?".­ אנשים מבקשים הנחות?"כל הזמן. בשבוע שעבר נכנסה לפה מישהי ושאלה: 'אם אני אקח 30 הפתעות, תעשה לי הנחה?', אמרתי לה שאני אתן לה הכל בחינם אם היא תגיד לי מה הסיבה. אני מאוד גמיש בעניין, רגשית אני לא יכול להתמודד עם כאלה בקשות, כי אני בא משם. בתקופה של השביתה בביטוח הלאומי היתה פה ירידה חזקה בעבודה. אני מודע כל הזמן למצוקה של אנשים". שער הדולר דן אס, היבואן שמספק סחורה לחנויות, רואה בהצלחתן ביטוי מובהק למצב הכלכלי: "אמא פוחדת להיכנס היום לחנות צעצועים, אבל כשהיא רואה 'שני שקל' אז אין לה חשש".אס מייבא את הסחורה מארה"ב, מטייוואן ובעיקר מסין, וצופה שלעליית הדולר תהיה השפעה גם על החנויות. אס: "אלה חנויות שעובדות על אחוז רווח מאוד קטן, ואם הדולר ימשיך לעלות הן לא יחזיקו מעמד".גם רפאל דהן, הבעלים של החנות "הכל בשני שקל" ברחוב הראשי בבני­ברק, מוטרד מעליית הדולר, ומצהיר שמדובר בעסק לא פשוט בכלל: "אתה כל הזמן במלחמה, מתרוצץ בין מחסנים ומושבים, לחפש מאיפה להשיג סחורה בזול. אתה גם צריך להיות בחנות ולמכור, כי אם אתה לא מוכר בכמויות אתה לא מרוויח. אבל אני לא בוכה. עדיף לעבוד קשה מלהיות במצב שהייתי בו עד לפני שנה, מובטל. עכשיו אני עסוק כל היום, לא צריך להתמודד עם הילד שמבקש דמי כיס ואין לך מאיפה לתת לו, ולא נכנס לדכאונות כמו שאני רואה בטלוויזיה".דהן, רמלאי במקור, החליט לפתוח את החנות בבני­ברק, בעקבות חבר שפתח חנות כזו בחדרה, ואחרי ששמע על הצלחתה של החנות במאה­שערים. דהן: "בבני­ברק יש משפחות גדולות, ויש פה ב יקוש אדיר. עובדה שאחרי שאני פתחתי, נפתחו פה עוד שמונה חנויות, וכולן עובדות".מתברר שלא רק הציבור החרדי קונה אצל דהן. "מגיעים אלי מהרצליה ומרמת­אביב", הוא אומר, "גם עשירים אוהבים לקנות בזול". המחזור בסניף של "הכל בדולר" ברחוב בן­יהודה בת"א אני פוגשת את דנה רגב ותמר יוסף, שתי שותפות שעברו לדירה שכורה באזור והגיעו לחנות כדי להצטייד בהתאם. יוסף: "אין לנו עכשיו יותר מדי כסף לזרוק, יש דברים בסיסיים שאת לא יכולה לחיות בבית בלעדיהם, והחנות הזאת היא אחלה פתרון בשבילנו. אני לא מצפה שהאיכות פה תהיה גבוהה, אבל גם לא אכפת לי. אחרי שאני אתחתן אני אתחיל לקנות סרוויסים". ואם כבר איכות, אמנון רוזן, הזכיין של חנויות "הכל בדולר" בבן­יהודה ובתחנה המרכזית החדשה, מדגיש במיוחד את איכות המוצרים שהוא מוכר. רוזן מתעקש לקחת אותי לסיור מודרך במשעולי התחנה המרכזית ולבקר אצל המתחרים: שלוש חנויות 'שני שקל' וחנות 'הכל בחמש ועשר שקל', שנפתחו בשנה האחרונה. "את יכולה להשוות את זה לסחורה שאני מוכר? הרי להיכנס לחנות שלי זה כמו להיכנס לחנות יהלומים של טיפני'ס ביחס לשאר החנויות. רשת 'הכל בדולר' זו רשת מסודרת, שיכולה להעניק הרבה יותר לצרכן. אני מגיע פעם בשבוע למחסנים של הרשת בקיבוץ ניר­אליהו, מזמין מוצרים מהקטלוג, ולמחרת מגיעה משאית עם ההזמנה לחנות. אנחנו לא עובדים על סטוקים ומציאות, והחנויות של ה 'שני שקל' רק מדגדגות אותי".כשאני כבר לא יכולה לראות פלסטיק בעיניים, אנחנו חוזרים לחנות, ורוזן סוקר בפני את המגוון העשיר של הפמוטים, כלי החרס, כלי המטבח, הנרות, אביזרי השיער ועוד. רוזן, איש מקסים ולבבי, מצפה לשמוע ממני קריאות התלהבות, וזה לא קל. אמנם יש בחנות נרות לא רעים וכוסות נורמטיביות ששוות את המחיר, אבל קשה לי לגבש דעה על חומרי ניקוי, להתפעל מפרחים מפלסטיק, או לרכוש קרם פנים עם זהות עלומה. רוזן: "גם אשתי המפונקת שולחת אותי לסופר­פארם לקנות לה ליפסטיק ב­27 שקל. זה הכל פרסום. מבחינה איכות הליפסטיק שאני מוכר לא פחות טוב".כץ מחזק את דבריו של רוזן: "כל המוצרים שלנו הם באישור משרד הבריאות. אני ממלא שמפו באותו מפעל של פנינה רוזנבלום, אבל הצרכן אצלי לא משלם על מותג. עובדה שרבע ממחזור המכירות שלנו זה קוסמטיקה".אפרופו מחזור, רוזן מוכר כל יום בין 80 למאה אלף מוצרים בחנויות הרשת. כץ חולש גם על רשת בגדי ילדים פיפו, על רשת צעצועים כפר הצעצועים ועל ששת, רשת כלי בית ומתנות. בסך הכל מונה האימפריה 157 חנויות, ולפני חצי שנה נכנס בני גאון לשותפות בחברה ונפרד מ­25 מיליון שקל. למרות שבעלי החנויות של "הכל בשני שקל" טוענים כי המוצרים שהם מוכרים זהים למוצרים של כץ, ושהוא עובד על אחוז רווחים גבוה ללא הצדקה, כץ מסרב להתייחס לטענות האלה, ובכלל מתייחס לחנויות "הכל בשני שקל" כאל זבוב טורדני שייעלם בקרוב. כץ: "חנות שעובדת על סטוקים ומציאות לא יכולה לפעול לאורך זמן, ובאמת רוב החנויות נסגרות אחרי חצי שנה. הסטוקים כבר חוסלו, אז היום מה שיש בחנויות האלה זה מצבור של מוצרים בשני שקלים, שנמכרים בשני שקלים. אני לא מוכר לצרכן מוצר שהערך שלו יורד מ­15 שקל. אני יכול להישאר אטרקטיבי, כי אני לא מושפע מהדולר, וכי אני היבואן. הנוסחה להצלחה היום זה לכופף את הספק, ואני יכולתי להשקיע את הרווחים שהיו לחברה ב­2001 כדי לשמור על רמה גבוהה של מוצרים ולשמור על אטרקטיביות גם ב­2002".­ אז המיתון לא משפיע עליך?"לא, לומדים להשתמש בו כמנוף להצלחה".