מלא כיסופים גדולים פדריקו גרסיה לורקה, חלום וברונזה, עריכה ותרגום: רנה ליטוין, הספריה החדשה- הקיבוץ המאוחד- ספרי סימן קריאה, 533 עמ' רפי וייכרט 08/02/02 השיחה הנמשכת והולכת של פדריקו גרסיה לורקה (1898­1936 ולא 1935, כפי שנכתב בגב הספר!) עם הקהל הישראלי היא רבת שנים ורבת פנים. מוכרים לי צופי תיאטרון, שחזו בהתרגשות רבה במחזותיו מבלי שהכירו לפני (וגם אחרי) ולו שורת­שיר משלו. אחרים קראו במבחר שיריו בתרגום רפאל אליעז (ספריית פועלים, 1958) או בשירי 'משורר בניו­יורק', בתרגום רמי סערי (כרמל, 1999) מבלי שצפו בהצגות הרבות שהועלו על בימות ישראל. המכורים ללורקה שתו בצמא את מאות עמודי הביוגרפיה הנודעת והמרתקת של האירי איאן גיבסון ­ 'לורקה' (עם עובד, 1993, תרגמה: עתליה זילבר) ­ פרי עמל של שנות מחקר.עבור רבים, המשורר, המחזאי, המסאי, הצייר, הבמאי והשחקן פדריקו גרסיה לורקה הוא גבר צעיר בעל קלסתר מיוחד, שמנוכס כסמל, באופן רציני או רכלני, לצרכי השיח ההומו­אירוטי. אחרים רואים בו בעיקר דמות טראגית, מהקורבנות הנודעים של הימין הפשיסטי במלחמת האזרחים בספרד.המתרגמת רנה ליטוין היא אוהבת ותיקה ומסורה של גרסיה לורקה. בעבר תרגמה לעברית כמה ממחזותיו החשובים, ביניהם 'ככלות חמש שנים' (ספריית פועלים, 1981), 'ירמה' ו'חתונת הדמים' (עם עובד, 1986 , 1988). ליטוין מגישה לנו ספר גדוש להתפקע, שבו משתקפים צדדיו השונים של היוצר הרב­ז'אנרי. בנסיונה לבנות ביוגרפיה רוחנית של לורקה משלבת ליטוין חטיבות שירה ופרקי דרמה, מכתבים, קטעי ראיונות וכן תצלומים ורישומים מעשה ידיו של המשורר ודיוקנאותיו משל ציירים שונים.מובן שלא לכל מאות העמודים שבספר יש משקל סגולי דומה. מי שרוצה להציג את לורקה הרומנטי ולורקה האוונגרדיסט המודרניסטי, לורקה הילידי ולורקה האוניברסלי, לורקה של נופי האדמה והטבע ולורקה האורבני, לורקה הילדי ולורקה המבוגר, לורקה האוהב והחושק ולורקה המנוכר ותקוף חרדות המוות, מחוייב לתרגם יצירות מכל הסוגות והסוגים. מצד אחד, מופיעים כאן שירים מתוך הקובץ הנהדר והחד­פעמי 'משורר בניו­יורק', ובהם שורות חזקות כמו "אל תשאלוני כלום. ראיתי כי הדברים/ בבקשם את נתיבם פוגשים בריקותם./ ישנו כאב של חלל באוויר הנטוש מאדם" ('1910 מנגינת­ביניים', עמ' 266). מצד שני, נכללים באסופה טקסטים מתוך המחזור 'שירים לילדים', מן הקובץ 'שירי זמר' (1921) עם שורות קלילות כמו "פרפרי, פרפרוח,/ כתם חן פורח,/ פרפרי, פרפרוח/ ירוק וזורח" ('הפרפר', עמ' 25).אישית, א ני מעדיף את הסונטות של גרסיה לורקה על פני הבלדות, את האודות על פני שירי­הזמר, את הקסידות והגסלות על פני שירי הילדים. הדיאלוג הסנטימנטלי­וידויי, שבין הילד המת לבין החתול מתוך המחזה 'ככלות חמש שנים', המשתרע כאן על עשרה עמודים, אינו אומר לי הרבה ודומני שניתוקו מתוך ההקשר הרחב של המחזה פועל לרעתו (הוא הדין גם בכמה מפרקי המחזות האחרים). עם זאת, ברבים מן הקטעים יש מין קסם מוסיקלי, אווירה אגדית והתחברות רבת­רבדים מבחינת עמקותה ואיכויותיה למסורת המפוארת של השירה הספרדית, הקנונית והעממית. דומה, שלצד אנטוניו מצ'אדו היה גרסיה לורקה המפענח העליון של לב ההוויה הספרדית בשליש הראשון של המאה העשרים.חלק לא קטן מתרגומיה של רנה ליטוין מצליח להעמיד שירה מעולה בעברית המשלבת חושניות ופלסטיות: "על ענפי עץ הדפנה/ שתי יונים אפלות כערב./ האחת היתה החמה,/ הלבנה ­ האחרת./ 'שכנות שלי', אמרתי,/ 'איפה גופתי נקברת?'/ 'בזנבי', אמרה החמה,/ 'בתוך גרוני', הלבנה אומרת" ('קסידה על היונים האפלות', עמ' 318). בשירים אחרים, כגון 'הבלדה על חיל המשמר הספרדי', שבהם ננקט חרוז עדין ומרוחק, המתרגמת מוותרת על הנסיון לחר וז וחבל.'חלום וברונזה' הוא פתרון­ביניים מעניין להצגת דיוקנו של היוצר מבלי להגיש ספר אוטוריטטיבי מסוג 'כל השירים', 'כל המחזות' או 'כל יצירותיו של'. יש בו הרבה עמודי יצירה מרתקים, שבידודם מהקשרם הטבעי ושתילתם בהקשר חדש מאפשר קריאה אוטונומית וקשובה. למשל, דבריו של לורקה בערב הקריאה של 'משורר בניו­יורק', שבהם הוא מדבר, בדרמטיות אופיינית, על יחסו של המשורר­הנוסע לעיר הגדולה: "ארכיטקטורה אל­אנושית והקצב המטורף. גיאומטריה וסבל" (עמ' 264).מי שיחוש כי יצא מספר נדיב זה וחצי תאוותו בידו יוכל להשלים את רעבונו בעיון במחזותיו של גרסיה לורקה בתרגומם של רפאל אליעז (הקיבוץ המאוחד, 1956), רנה ליטוין (כרמל, 1989, 1991) או עזה צבי ('דוניה רוסיטה הרווקה', הוצאת בית צבי, 1990). לא מכבר התבשרנו, שהשנה יראה אור בהוצאת 'כרמל', הספר 'סונטות האהבה האפלה', מפסגות היצירת המאוחרת והלא­נודעת של לורקה, בתרגום רמי סערי.כל פעילות התרגום הזאת משקפת את אחת מסגולותיו העיקריות של פדריקו גרסיה לורקה, המדברת אל הקורא באשר הוא ­ המחשתו של איזה געגוע עמוק, כלל אנושי וספרדי, כפי שתיאר באחד ממכתביו: "אני מרגי ש דיכאון ומלא כיסופים גדולים. אני רעב לארצי ולימים ההם בסלון הקטן והמוכר שלך. אני מתגעגע לפטפט אתך ולשיר אתך שירים ספרדיים ישנים" (עמ' 257).rina@maariv.co.il