הפעם זה היה שלהם מה עובר על עובדי סופר דוש בבת- ים שזכו בפרס הגדול בלוטו ומה הם עשו עם הכסף? שרית לארי 07/02/02 בעוד שהפרסומות של מפעל הפיס מפתות אותנו למלא טופסי הגרלה בהבטחה שאולי הפעם הבאה תהיה שלנו, 11 מעובדי סופר דוש בבת­ים הגשימו לפני כחודש את חלומם הרטוב של רוב הישראלים בארץ. בפעם ההיא הם זכו יחד בהגרלה של מפעל הפיס בסכום כולל שעמד על כ­4 מיליון שקל. חישוב מהיר מגלה שכל אחד מעובדי ובעלי הסופר זכה בסכום נאה של כמה מאות אלפי שקלים. הם אולי לא הפכו למיליונרים על פי ההגדרה, ובכל זאת, כל אחד היה מסכים להתחלף איתם.איך השתנו החיים שלהם חודש אחרי הזכייה? מה יש לחבריהם לעבודה שלא השתתפו באותה הגרלה לומר בעניין ומה הזוכים עשו עם הכסף? החיים אחרי שמביאים את המכה בלוטו על פי עובדי סופר דוש. סוגרים משכנתה, קונים רכב את הסופר שליד הטיילת בבת­ים פתחו בני משפחת דוש לפני 13 שנה ומרבית העובדים בו הם בני משפחתם. מספר ימים לפני ההגרלה החליטו מרבית העובדים לשלוח טופס השתתפות משותף. יום לאחר הזכייה סיפר רונן דוש הנרגש ל"מעריב" על הזכייה: "צילמנו עותקים של הטופס לכולם ושמנו אותו בכספת של הסופר. בלילה של אחרי ההגרלה העירו אותי מהשינה ואמרו לי שניחשנו חמישה מספרים. אמרתי: 'בסדר, זכינו בפרס השני' כי שכחתי שבהגרלה הזאת צריך לנחש רק חמש. חזרתי לישון, אבל אז התחילו הטלפונים והבנתי שזכינו בהרבה כסף. נפגשנו כולם בבית של אחי, עזרא, ישבנו כל הלילה, צחקנו וסיפרנו אחד לשני מה נעשה עם הכסף".היום, חודש אחרי, כשמבקשים לשוחח עם עובדי הסופרמרקט על זכייתם ההיסטורית, מתעוררת התחושה שמתחשק לכולם לרדת בצורה מסודרת למחתרת האירית ולא לחזור. הם לא רוצים לדבר על הזכייה, הם לא מבינים למה זה מעניין אחרים ומתעקשים על כך שלא מדובר בסכומים מעוררי קנאה. באותה הגרלה גורלית זכו ארבעת האחים למשפחת דוש: עזרא, משה, אברהם ורונן. רק שניים מהם מוכנים לשוחח באופן גלוי על הזכייה וגם זה אחרי משא ומתן מאומץ. עזרא מנסה להסבי ר מה הזכייה עשתה לעובדי המקום: "זה עשה לעובדים טוב. חלקם סגרו משכנתאות, אחרים קנו רכבים חדשים. בינינו, לא מדובר על סכומים שמשנים חיים. העובדים גם עברו כל כך הרבה טרטורים אחרי הזכייה ­ הטרידו אותם המון אנשים".איומים? הטרדות? נדנודים? תסמכו על הישראלים שינסו לשנורר קצת כסף מחבריהם ברי המזל, או כמו שאומר יעקב זכריה, עובד מחסן במקום שזכה אף הוא בהגרלה: "יומיים אחרי הזכייה תליתי את ספח הזכייה שלי על דלת המחסן של הסופר כדי שאנשים יראו שהרווחתי רק 189 אלף שקל ויירגעו. זה לא כל כך עזר לי. חבר טוב שלי עוד שאל אותי איפה שאר הספח שמגלה את הסכום האמיתי שבו זכיתי. האמת, קצת צבט לי בלב שהוא לא מאמין לי שזה הסכום המדובר".­ אילו אנשים הגיעו לבקש תרומות?"סבלנו הרבה בלבולי המוח. בחור אחד הגיע לסופר וביקש ממני שאממן לו טיפול שיניים. אין לי מושג איך הוא הגיע אלי בכלל. מישהו סיפר לו כנראה על הזכייה הפרטית שלי או שזה היה מקרי. בכל אופן, נתתי לו 200 שקל, שהייתי נותן לו ממילא. אני לא יודע מה הוא עשה עם הכסף, אבל אם הוא מבקש בצורה כזאת אז הוא בטח צריך. ואני? גם קודם לא הייתי עני".ז כריה נשוי לאחת משתי האחיות במשפחת דוש, העובדת גם היא במקום. היא, בניגוד לבעלה, סירבה באופן חד משמעי לדבר על הזכייה, שאגב, הניבה לה מעל ל­300 אלף שקל. אחת הפקידות במקום, חברה טובה שלה, מנדבת פרטים על האנשים שהציקו לאחות דוש בימים שלאחר הזכייה. "תמהונים ועלוקות", היא מבהירה באופן ציורי, "אנשים שסתם בא להם לנסוע לחו"ל מתקשרים אל העובדים שזכו כדי לבקש 'תרומות', עכשיו המצב נרגע קצת והאחות דוש כמו שאר העובדים האחרים לא רוצה לעורר את העניין של האנשים בכספי הזכייה שלהם מחדש". מרבה ממון ­ מרבה דאגה זה המקום לציין שלא רק תמהונים ושנוררים סירבו להאמין שהזוכים לא קיבלו סכומים של מיליונים ממפעל הפיס אלא גם חלק מהחברים לעבודה. אלה שהאמינו ואלה שלא גילו מעט מהטבע האנושי וכעסו על המזל שהחליט ליפול כל כך קרוב אליהם אבל לא פגע ממש בהם."עשו לי קצת פרצופים אחרי שזכיתי", אומרת ג., שמסרבת להזדהות בשמה המלא. ג., קופאית בת ,26 אם לשני תינוקות בני ששה חודשים ושנה וחצי. "היו קופאיות ועובדים שלא כל כך רצו לדבר איתי יותר ואני לא כל כך הבנתי למה", היא מגלה, "הרי מדובר היה דווקא בקופאיות שהציעו להן להשתתף בהגרלה והן סירבו. טוב שהזמן מרפא הכל, והנה, הכל עבר, היום כולם חברים".האומנם, כולם חברים? רגע, רגע, לא כל כך מהר. מסתבר ש­11 הזוכים של סופר דוש עדיין ממלאים לוטו וטוטו כל שבוע בסכומים של בין 70 ל­80 שקל בממוצע. האמון שלהם במדע הסטטיסטיקה התחזק מאוד בחודש האחרון. מהצד השני של המתרס ישנם עובדים אחרים שלא זכו והאמון שלהם בחבריהם הולך ומידרדר. הם מתרעמים על כך שהזוכים לא הציעו להם להשתתף באותה הגרלה גורלית וגם היום אינם משתפים אותם בהגרלות השבועיות."ההגרלות השבועיות הן לא משהו שמוצע בדרך כלל לכל העובדים", מגלה אחת הקופאיות שלא זכתה. "הייתי מאוד רוצה שיציעו לי דווקא להשתתף, אבל עובדה שזה לא קורה"."מה שמרגיז", אומר אחד מעובדי המחסן, "הוא שאלה שזכו לפני כחודש אפילו לא הציעו לנו להשתתף בהגרלה הגדולה. מילא אם היו מציעים לנו והיינו מסרבים, אבל אפילו לא ידענו". לאחר כמה דקות מתחנן העובד שהעיתון לא יסגיר את שמו כמי שאמר את הדברים.בעל אחר של הסופרמרקט, האח, רונן דוש, מודע לטענות של העובדים שלא זכו ולהתמרמרות הקלה שלהם לנוכח הזכייה. "בפועל", הוא מסביר, "בין דיבורים למעשים יש מרחק. לנו לא אכפת כמה אנשים ישתתפו איתנו בטופסי ההגרלה. הבעיה מתחילה כשצריך להכניס יד אל הכיס ולשלם עבור הטופס. אז פתאום כל העסק הזה נהיה קצת קשה. אבל אני מבין את האמירות האלו של העובדים שלא זכו. זה יכול להיות קשה לדעת שיכולת לזכות ופספסת". החיים ממשיכים כרגיל יום לאחר הזכייה יצא עזרא דוש בהכרזה ש"למרות הזכייה מחר כולם חוזרים לעבודה כרגיל. אני מאמין שכולם יבואו בכיף לעבודה, העיקר שכולם שמחים". עזרא אכן צדק. למרבה הפלא וההערצה, כל אחד מ­11 הזוכים עדיין עובד בסופר דוש. כולם באותה מסירות, כולם באותם התפקידים, סכומי הזכייה, שנעו בין 190 אלף שקל ל­390 אלף שקל למשתתף, לא הפכו, לטענתם, לאף אחד את החיים. "אני ואשתי סגרנו את המשכנתה, הורדנו אבן מהלב וזהו", אומר יעקב זכריה, "הכסף נכנס לחשבון אחד ויצא לחשבון שני. הוא לא עבר לי בידיים בכלל. היחיד שייתכן שהזכייה שלי שינתה לו את החיים הוא אולי מנהל הבנק שלי"."אני מחליפה בית", מסגירה ג. הקופאית, "עכשיו אני גרה בדירה של שלושה חדרים ואנחנו מתכננים לעבור לדירה של ארבעה או חמישה חדרים. הזכייה לא שינתה שום דבר בינתיים".רונן דוש, מספרים עובדים את הרכילות הלוהטת האחרונה, קנה מכונית לאשתו. לשאלת "זמן מקומי" עד כמה הרכילות הזאת מעוגנת במציאות, רונן מחייך ולא עונה. ומה הוא בכל זאת מוכן למסור בקשר לזכייה? "ברור שאני שמח", הוא אומר, "אבל היה הרבה ביקוש לתרומות מהסופר לאחר הזכייה וסופר דוש כ בר כך מעורב בקהילה ותורם לנזקקים כפי יכולתו, אנחנו לא צריכים יותר חשיפה, הספיק לנו".