היה חסה קולביות, אושיות וחסות. מדורי הרכילות ממציאים את העברית מחדש רוביק רוזנטל 07/02/02 אייטם רכילות הוא סיפור. מדור רכילות הוא שרשרת סיפורים. אין להם ערך ספרותי, אין להם ערך עיתונאי, כמעט שאין להם ערך בידורי. הם סיפורים של אינטראקציה חברתית, הרחבה של שיחות רכילות אינטימיות המתרחשות כל הזמן בכל העולם, ובכל זאת יש כאן סיפור: איש אחד (לפעמים יותר, שניים, או חבורה) עשה משהו, ואיש אחר (הרכילאי) מספר לנו מה הוא עשה. את לשון הרכילות ניתן לפענח על ידי פירוק סיפור הרכילות. מי האיש, מה עשה, ומה הטכניקה של המספר.אז מי האנשים האלה שעליהם מסופרים סיפורי הרכילות? פרט לשמות המתחלפים יש להם שני מאפיינים. יש להם הגדרה חברתית שמסבירה לנו מה עושה אותם אובייקטים לרכילות, ויש להם הגדרה של מערכת יחסים פנימית עם מישהו אחר בסיפור. מערכת היחסים הזו מולידה את הדרמה הקטנה, התפלה בדרך כלל, של הסיפור הרכילותי הקרוי בעברית צחה "אייטם". הדוגמאות והציטוטים הבאים נשלפו ממקבץ רחב של מדורי רכילות בשבועונים, במקומונים ובמגזינים, אך הם יובאו בדרך כלל בלי ציון המקור, לנוחות הקריאה. המקור שמור במערכת. חבורת האנשים מבחינת ההגדרה החברתית היא קרקס עליז של דמויות המתנדנדות בדרך כלל ע ל גדר העניין הציבורי, ולרובם לא ממש שמור מקום בפנתיאון האומה. הם אינם בדיוק "ידוענים" אלא "ידועני רכילות", ורובם נולדים ומתים במדורי הרכילות. אחד "מביא אותה בהאוסים ברדיו ד'", בעוד אחר הוא "שחקן­דוגמן שממשיך לברמן", שלישית היא "הדוברת המיתולוגית של פואד", ורביעי הוא "רופא סלבריטאים ידוע", יעני, ידוען של ידוענים. הם נעים בציר של עולם התקשורת, הפוליטיקה, הפרסום, הבידור, האמנות, הספורט, האופנה וחיי הלילה. פה ושם צץ פוליטיקאי ממש וגם הוא עשוי להיות ח"כ לשעבר או ראש עירייה, אבל הם לא ייקראו כך כדי לא להעניק לאייטם הרכילאי מכובבדות. עמרם מצנע מחיפה הוא "הראיס" ואיציק אוחיון מפתח תקוה הוא "הקודקוד". לדוגמניות, דמויות רכילות נחשבות, המציא גיל ריבה ב"שליחות קטלנית" המנוח מושג מוצלח שלא התפשט למדורים אחרים: "קולבית", ועל ענת גדרון נכתב שהיא "קולבית הריאות", דהיינו, רזה עד שקופה. דמויות מוכרות מעט יותר נקראות "אושיות", נוסח "אושיות הזמר המזרחי" כמו אבי ביטר ו"אושיות רדיופוניות" כמו דידי הררי. לעומתם, לעתים קרובות מוצג גיבור האייטם כדמות פתטית, ובהגדרתו ננעץ חץ קטן ומורעל. ימית ס ול היא "סוג של הבטחה", יעל בר זוהר היא "נערת סלולרי אחת", ננסי ברנדס הוא "אקס­טברנה בקאמבק", ושיא העלבון, "כל מיני אורי הוכמנים". לעתים נראה שהידוען הוא גיבור מקומי מאוד כמו "רמי אינסטלטור הזהב" הנזכר במקומון "אמצע נתניה". לצד אלה מתקבצים האלמונים המציצים מאחורי גבם של הידוענים לרגע או נצמדים לכתפיהם, "כל מיני ספורטאים", "איזה אלמוני" או "מלבסית בדם". גיל ריבה מספר על לימור לבנת (לפני שהפכה לאושיית החינוך) שהתלוננה שעליה להתראיין עם "מתן וילנאי וכל מיני נובאדיס". בקרקס הזה יש, כאמור, מערכות יחסים מסועפות הרלוונטיות בדרך כלל לעולם הרכילות בלבד ואינן מוגדרות במשרד הפנים. "בעלה" ו"אשתו" הם דמויות רכילות דהויות. בעולם הזה נוצצים ככוכבים ה"אקסית" של ידוען רכילות או "אקסתו", ואם היא משוטטת יותר משלוש שנים במדורי הרכילות היא תהיה כבר ל"אקסית המיתולוגית", או כפי שנכתב לפני מספר שנים "יעל אבקסיס ממחזרת אקס מיתולוגי". יש אח של (או: "מיקי גולדברג אחשל דודו טופז"), בת של, ובמקרי חירום אמא של. גבר בודד צעיר ומפתה הוא "חתיך הורס" או סתם "הורס", גבר במעבר הוא "פרוד טרי" (גדי סוקניק, למשל), והוא עשוי לצוץ במדור עם "צמודתו", או כפי שנאמר, "דנה רז, צמודתו של ההורס רז מאירמן". "ההורס וצמודתו" מזכירים באסוציאציה פרועה את "הרופא וגרושתו", אייטם רכילות ידוע מאת ש"י עגנון. ואפרופו, יש "גרושה טרייה", ואחד אלון דהן הופיע עם "מישהי שאיננה אשתו", נוסח מסורבל אבל חגיגה רכילאית. בתוך הכאוס הזה של יחסי פנויים­פנויות בהווה ובעתיד אפשר למצוא ניחוח מקוריות בין שושני הבנאליה בציטוט "אילנית לוי והזמריר הפרטי שלה אייל גולן". ודוגמית המחץ על אודות רון שובל: "יש לו המון מעריצות, אבל הוא לא סגור על אף אחת כרגע. האקסית שלו, רונית ראובני, שהיא במקרה הבת של האמרגן אשר ראובני, באה להגיד מברוק". משפחת האדם.***אלה הם אנשי האייטמים, מלח הארץ. ומה הם עושים? בגדול, הם אוכלים ושותים, באים והולכים, רוקדים ונופלים ולעתים רחוקות יש להם אפילו רגשות בנוסח "יוסי אבוקסיס התפדח קלות". כשהם אוכלים, הם עושים את זה כמו ברומא העתיקה, בתיאבון נטול עכבות. חנה אזולאי­הספרי "ירדה חופשי על בירות", שחקני עבר בכדורגל "התענגו על ג'חנון תוצרת בית" ואחרים "דגמו את הדג מלוח". באירוע אייטמי אחר הם פשוט "הזריקו שוקולד ישר לוורידים". יש גם סקס, אבל בדיקה שטחית מגלה שמדורי הרכילות הם ממלכת השמרנות והפוליטיקלי קורקט במסווה שובב. חוץ מהתגפפות פה ושם או מישהי ש"שרועה על הספה עם אלמוני בחולצה נטולת שרוולים", הסקס מתרחש כנראה אחרי האירוע המתוקשר, כש"צמודתו" ו"ההורס" פורשים מן העין הציבורית. יצורי האייטמים באים והולכים מאירוע לאירוע במרץ רב ולעתים תוך סיכון חיי אדם. מצנע "הגיע לעטר בנוכחותו את משחק העונה", סיגל שחמון "הגיעה בגפה על רולרבליידס". מאיר פרוש, ידוען רכילות מכוכב אחר, "טרח והתגלגל מירושלים", וזהירות מאיילה חסון אשר "התדפקה על הדלתות ונכנסה בדובר העבודה". לעומתם, "חיים משה סתם הבריז". ויש קודים. "עושים את זה", משמע, רומן עם כל התפריט, "החליט לגעת באושר" משמע, עומד להתחתן, "מצפים", משמע, החסידה בדרך. פוליטיקלי קורקט כבר אמרנו? "לגעת באושר" הוא ניב נפוץ במדורי הרכילות. האם נצפה מתאם בין צופי "לגעת באושר" לקוראי המדור? תמהני. אייטמים יחצניים נטו, ולמרבה הצער יש רבים כאלה, יזכו בלשון תואמת נוסח "מככבת בקמפיין".פה ושם, במיעוט מתמיה, מובאים תיאורים מפורטי ם איך נראה הבנאדם, כאשר ברמה שולט המונח "לוק" שחודש בידי אליעזר בן יהודה בהתקף של גלובליות. סתם. פעמיים מצאנו ירידה על מישהו שיש לו "לוק של יורם שכונתי", ואפילו "לוק אנמי", ועל גברת אחת נמסר שיש לה "לוק דלמטי". סטייל קרואלה דה­ויל? ***אז אלה הם אנשי הרכילות, אבל מדורי הרכילות כבר מזמן אימצו את "עמדת המספר", והרכילאי/ת היא דמות מרכזית המסביר/ה איך נולד המידע, מביא/ה תגובות של גיבורי הסיפור ומסכמת. בדרך כלל המידע נולד באמצעות חוש הראייה (ברור) ועל כן הפעלים האהובים על כותבי המדורים הם "נצפה", "נצפתה", "נצפו", והחידוש הלשוני המסעיר בכמה מדורים, "נצפתו". במקום השני "נראה" ו"נראו" ואחר כך "נקלט" או "נקלטה". מעט פחות פסיבית רכילאית קרית שמונה: "מתחקיר ראשוני נודע ל'ק"שקשת'". לעתים הרכילאי מרמז שהוא גם יוצא מהבית ולא רק מצפה לאייטמים אנונימיים בטלפקס, והתיאורים מגוונים. אחד, אביעד אקשטיין, "נקלט השבוע בעדשה של שולה", "הנשמות (כותבי 'הנשמות הטהורות') המשיכו למועדון פליקס", ו"גלדיס" סתם "הלכה להתעניין".אחרי הצגת הסיפור פיתחו כמה רכילאים את שיטת השאלה המופנית לא ובייקט האייטם, והיא הופכת לעתים לדרמה האמיתית: שאלה חצופה, ממוקדת, קליפית. "ציפורה", זקנת מדורי הרכילות העכשוויים, המציאה את הז'אנר וממשיכה בו, והיא לא היחידה. דוגמאות: גרבוז, גבהת? שמטוב, שמן טוב לך? אשכנזי, אופציה לקאמבק? רהב, הופתעת? כץ, ירדת לפזצט"א? בירן, איילה חסון בריון? והחלופה הגלובלית: גדרון, לאב איז אין די אייר? התשובות של האובייקטים בדרך כלל מגוונות על פי אופי וטעם המגיב, אבל בתשעים וחמישה אחוזים מהמקרים הם משפטים של אנשים מאוד עצבניים.חלק מהרכילאים משתמשים באמצעי קישור בין אייטם לאייטם כמו "אפרופו", "ואגב", "ונעבור לאייטם נמוך", "ולסיום בדיחה". "שליחות קטלנית" יצירתי כרגיל: "וזהו רק תחילתו של דיאלוג סהרורי, שמתגלגל לאייטם הבא". חלק קטן עוד יותר נוהג לסגור אייטמים בהערת סיכום שובבה. אחרי אייטם על שיחת הבלים בין שני גנרלים שואלים במדור "אולי חדל פטפטת ברשת?", ואחרי תיאור של ידוענית מתחילה אך רבת כישורים פיזיים נאמר, "שווה השקעה, לא?". לעתים, שוב בעקבות "ציפורה", הרכילאית מזכירה את שמה בכל אייטם, בדרך כלל בסיום, נוסח "שולה גם רוצה לטעום" (אחרי אייטם אוכל) או "ק"שקשת מקווה שבשנה הקרובה ייבחר הזוג להורי השנה".חלקו של המספר יוצר את השוני העיקרי בין מדורי הרכילות. ככל שיוצרי המדור משתמשים יותר באלמנטים של "המספר הנוכח" כך המדור מרתק יותר, אבל, חברים וחברות, חוש מידה. שולה, למשל, נמאסה עליי אחרי האייטם הרביעי.***שפת מדורי הרכילות היא בדרך כלל עברית תקשורתית מיין­סטרימית עם שימוש מבוקר בסלנג, מילים שאולות וניבים מלשון הדיבור, בדרך כלל לא בהיקפים היסטריים. לכל מדור איפיון לשוני משלו, על פי טעם הכותב והעורך."ציפורה" בגרסתה הראשונה ב"חדשות" יצרה שפת יסוד לרכילאות העשור, קצבית, לא נמוכה ולא מיין­סטרימית, שזורה באירוניה אבל מספקת את הסחורה. גיל ריבה ב"שליחות קטלנית" יצר שפה פתוחה ואפילו מתפרעת, עם חידושי לשון לא רעים, ושמר על האירוניה כלפי האובייקטים, עליהם הוא כותב, "נהיה שסלבריטאות זה קונספט שקשוקה, וסלבריטאים הם אנשים עם עקרונות מיונז. מצד אחד הם תמיד ישמחו לקטר באוזניכם שרכילות זה נורא חודרני, מצד שני, הם לעולם יאנסו אתכם לדעת כל מה שאפשר אודות מעלליהם". מתוך מדגם המדורים הקיימים היום, להלן מבט חטוף על חמישה ש יש להם מאפיינים מובהקים.המדור המנדנד, "גלדיס". השפה אמנם מעניינת, אבל האייטמים ארוכים וחסרי מיקוד, הסיפור נעלם בגלים הסוערים של מאבקו של הרכילאי עם המקלדת. דוגמית רבת משקל: "מי שגנבו את ההצגה היו ללא ספק מלכת היופי אילנית לוי והזמריר הפרטי שלה אייל גולן, שסופסוף הוציא את האף שלו מהמסתור והוכיח שיש בסיס לשמועות שהם אכן זוג". בהמשך האייטם הארוך מתוארים בהרחבה מעשיו של גולן עם הפאלם פיילוט שלו ואחר כך מסופר איך נעלמה משם מירי בוהדנה. "האם יש קשר לכך שהיא האקסית שלו? לאלוהים הפתרונות". המדור המגושם (ואריאציה על המדור המנדנד), "כרמלה מלחשת". יש סיפור, אבל עד שהבן אדם זז. דוגמית: "המועמדות לתחרות מלכת היופי השמנה של כל­בי הוזמנו למספר שיא של תוכניות טלוויזיה ביחד עם אסתריקה נגיד. ואלה התוכניות שהן הספיקו להגיע אליהן: אצל גיא פינס, אצל 'יענקלה לאן', אצל אייל קיציס וטל פרידמן ואצל רבקה מיכאלי, שאגב, לא הפסיקה להביע התפעלות מנעלי ההתעמלות המגושמות והייחודיות שאיתן הגיעה אסתריקה לאולפן, ושנקנו לדבריה בהרבה כסף משינקין. אגב, מיד אחרי התחרות הזוכות תתארחנה אצל יצפאן". הלו, זה אייטם או דוח של רואה חשבון?המדור ההסתדרותי, "טיפול נמרץ". חסר חן, ומושפע מאוד מקומוניקט שצנח על שולחן הרכילאי היגע. דוגמית למזוכיסטים: "32 קילו בעזרת דיאטה קלאב ירדה מירה קלינגהופר, וכיום היא עצמה מנחה חוג לבני נוער בחיפה שסובלים מעודף משקל. הייחודיות של קבוצה נפרדת לבני הנוער היא בהתייחסות לאורח חייהם. התפריטים מורכבים במיוחד עבורם בהתחשב בחיי החברה, מסיבות בית הספר וטיולים עד הגיוס והשירות הצבאי". מה זה? התזונאית סוניה גרביץ' כותבת אייטמים להשלמת הכנסה?המדור המתחכם, "הסיירת". הרבה משחקי לשון, קצת יותר מדיי. דוגמית המדברת בעד עצמה: "ערוץ 33 מאחל מזל"ט לצילי נווה שעיגלה ל­,30 אבל לא ממש מתחשק לה שכולכם תדעו שדני קנה לה צמיד טניס (יש דבר כזה, וזה אפילו משו די אקספנסיבי); 30 פרלמנטרים הגיעו לסדוק מיתרים אצל דודוטופז. אקזמפל: מודי זנדברג שהבריק לאיוב קרא שממש לא כדאי לו לשתות קולה כי זה יעשה לו גרפסים".המדור הביזארי, "אידישע נייעס". מדור רכילות חרדי עתיר ראשי תיבות. דוגמית הורסת: "האדמו"ר מקלויזנבורג­צאנז יוצא ללונדון להשתתף בחנוכת הבית לבית המדרש צאנז בשכונת ספו טייל. חנוכת הבית תיערך אי"ה ביום ראשון ז' בשבט". וואללה.***הסטראוטיפ אומר שרוב שמות מדורי הרכילות הם על שמות נשים, מאחר שנשים הן המין הרכלן וגברים אף פעם לא עוסקים במלאכה הנחותה הזו. ניתוח של 70 שמות מדורים מגלה דווקא שפחות מרבע (16) הן שמות נשים. רוב שמות מדורי הרכילות (20 במדגם) הם דווקא שמות העוסקים ברכילות עצמה. השם פשוט מספר את הדרך בה מתרחשת העברת המידע, דהיינו, בלחישות, בפטפוטים, בברבורים ובהצצות. דוגמאות: "בלה בלה", "פאקה פאקה", "מלחשים ש..." (שם ארכאי להחריד), "פה גדול", "צפצופים" ו"פצפוצים", "ברברת" ו"דשדשת", והשם הפופולרי ביותר: "מציצים". יש גם שמות המתייחסים לפילוסופיה של הרכילות, כלומר, מה כבר העניין, הבל הבלים. למשל: "בועות", "קטנות", "חפרפרת" או "הדף הצהוב". שמות סטרייטיים יותר מתייחסים לאירועים שביסוד האייטם הרכילותי: "חדשות הלילה", "סיפורי לילה", "מפגשים בצמרת", וכמובן, "אידישע נייעס". יש שמות המתקשרים למקום או לנוף שבו יוצא המקומון. "ק"שקשת" מקרית שמונה, "חולות" ו"גלים" במקומון חולון­בת ים, "אדמדמת" במעלה האדומים, "ירוקת" ב"דף הירוק" של התנועה הקיבוצית, "פלנטריום" במקומון "כוכב הצפון", וסתם "בעיר" באיזושהי עיר.כשמגיעים לשמות הנשים התמונה מפתיעה: נשים נשים, אבל לא ממש עבריות. הרכילאית העכשווית היא ככל הנראה עובדת זרה, ובמקרה הטוב עולה חדשה. ולהלן החבורה העליזה: "פורטונה", "ברברה", "גלדיס", "בלומה" (רכלנית מדור הסבתות, ודווקא בעיתון קיבוצי), "סטלה", "בלה", "ספריאלה" (מה זה? ספרי אלה?). העבריות הן בדרך כלל בעלות שמות ייחודיים כמו "כוכבה", "יוספה", "ציפורה" (על שם ציפה קמפינסקי, לשעבר עורכת המוסף ב"חדשות"), ויש "איילת המרכלת", "אורהל'ה המרכלת", "כרמלה המלחששת" ו"רחלי", זכר לאם כל הרכילאיות בעיתונים, "רחל המרחלת" מבית מדרשו של אורי אבנרי. מדור בשם "לחשו­לה" הוא משחק נחמד בין הלחישה והלוחשת. השם "שולה" מופיע בשני מדורים, ואולי יש כאן רמז לרכילאית שמעבר ל"רחל המרחלת" של אבנרי: שולה תבור. הפתעה: יש גם גברים. "פיליפ", "יוחנן והבנות" ו"אלברט". נראה שבבחירת שם הרכילאי/ת עוקפים העיתונים בשיטתיות שמות של עלמות טובות או נערים מצוינים כמו נניח ענבל, נטע או ניר. ההסבר המתקבל ביותר על הדעת לתופעה הוא שהרכילאים נתפסים כטיפוסים אקסצנטרים ועל כן הם מאמצים שם אקסצנטרי.הקבוצה המעניינת היא שמות שהן מעין קלישאה מוכרת העוברת הסבה לשם מדור רכילות ומעבירה מסר סמוי. "הנשמות הטהורות", "מלך הביצה", "קלאסה", "סנובה", "ספרות זולה" או "מכבסה" מציעים אירוניה עצמית. "שליחות קטלנית" מעיד על עמדה כוחנית ומרושעת במודע וגם היא אירונית. "הסיירת" מציירת את המאצ'ו מהצבא המשתחרר ומתחיל לצוד אייטמים במקום מבוקשים. "אליבי" הוא בעל ניחוח קרימינלי לא מוסבר. "עיניים שלי" חמוד, והכי אהבתי את "144".