האמון של המשקיעים הולך וקורס שרשרת השערוריות העסקיות בארה"ב מסמנת תחילתו של עידן חדש בוול- סטריט מאת אמיר אייזנברג 06/02/02 קצת קשה לכם לעקוב אחר שרשרת השערוריות וההסתבכויות העסקיות שמתרחשת בשבועות האחרונים בוול­סטריט? אתם בחברה טובה. מאז התפוצצותה של פרשת אנרון, וקריסתה של חברת האנרגיה הגדולה בארה"ב, קצב האירועים הולך ומואץ.מה שמדאיג יותר הוא, שאנרון כבר איננה בגדר מעידה חד­פעמית. אחריה הגיעו, כל אחת מסיבותיה, חברות ענק כמו קיי­מארט, גלובל קרוסינג וטייקו ­ שכל אחת מהן נסחרה בימי השיא שלה לפי שווי של עשרות מיליארדי דולרים ­ שהתוספו ממש בימים אלה לרשימת הגרוטאות של וול­סטריט.כעת אף­אחד כבר לא מוכן לחתום על כך, שסיוט פשיטות הרגל והתרמיות הפיננסיות הגיע לסופו. נהפוך הוא: החששות מתגברים, הממשל מתערב, והמסקנה ההולכת ומתגבשת היא אחת: הבועה שהתנפחה לה בוול­סטריט בשנים 1999 ו­2000 היתה הרבה יותר גדולה ממה שהמשקיעים דמיינו לעצמם; ואלה שסייעו לה להתנפח לממדים המפחידים אינם אלא האנשים שהמשקיעים נתנו בהם אמון: מנכ"לים, מנהלי כספים ואפילו רואי חשבון חיצוניים. למי שלא הספיק לעקוב אחר שרשרת האירועים, אנו מביאים כאן את תמציתה.1. פרשת אנרוןזו, ללא ספק, השערוריה הכלכלית ב"הא הידיעה" שפוקדת את ארה"ב בימים אלה. לידה הכל מתגמד. אנרון היא הסנונית האמיתית שבישרה את הגיעה של תופעת פשיטות הרגל למשק האמריקני. אם עד עכשיו נתבשרנו מהחברות האמריקניות המובילות רק על אזהרות רווח, קיצוצים, פיטורים וקריסה במחירי המניות, והנושא של פשיטות רגל היה רלבנטי בעיקר עבור חברות אינטרנט צעירות שלא הגשימו את חלומן, הרי שפרשת אנרון העבירה את העולם העסקי פאזה אחת קדימה, בכיוון הבלתי רצוי, והיא כנראה מסמנת תחילתו של גל פשיטות רגל של מעצמות אמיתיות.מה בעצם קרה שם? ענקית האנרגיה הסתירה בדו"חותיה הכספיים שורה ארוכה של עיסקאות, שלא היו קשורות לעסקיה השוטפים בתחום המסחר באנרגיה. עיסקאות אלה חשפו אותה לסיכונים פיננסיים גבוהים מאוד, אך כל עוד הכל תיקתק כשורה, הסיכונים הללו לא נראו מוחשיים. העיסקאות הללו בוצעו באמצעות שותפויות שהקימה אנרון, עם מנהליה, עם עובדיה וגם גורמים חיצוניים. בין היתר, עסקו השותפויות הללו במסחר בחוזים עתידיים על הנפט ועל סחורות נוספות, ובשאר הימורים פיננסיים. קריסת השווקים הפיננסיים, ככל הנראה, גרמה לכך שאנרון כבר לא יכלה להסתיר את העיסקאות המעורפלות הללו, והאמת שמא חוריהן התפוצצה בבת אחת.אז גם התברר, כי הדו"חות הכוזבים של אנרון, ששווי השוק שלה הגיע אשתקד ל­90 מיליארד דולר, היו רק חלק קטן בפסיפס שמרכיב את הפרשה. מתברר, כי מנהלי החברה, בראשות המנכ"ל שהתפטר, קנת' ליי, היו מתואמים בנושא פברוק הדו"חות הכספיים עם משרד רואי החשבון החיצוני של החברה, ארתור אנדרסן, וכי עובדים היו מעורבים עד צוואר בעיסקאות הפיננסיות האפלות. חלק מהעובדים הפסיד בעקבות הפרשה את כל כספי הפנסיה שלו, מבלי לדעת, שהכספים נותבו לטובת עיסקאות כאלה. ברקע מכרו מנהלי אנרון באופן אישי מניות בהיקפים של עשרות מיליוני דולרים, הרבה לפני התרסקות המניה. נראה, שהידיעה על האסון הקרב, היא זו שהביאה אותם לבצע את המכירות בחודשים שקדמו לעיסקה. היא גם זו שהביאה לבסוף להתפטרותו של המנכ"ל ולהתאבדותו של סגן יו"ר החברה, קליפורד בקסטר, לפני שבועיים.בגלל חומרת הפרשה, שממנה יסבלו מאות אלפי עובדי אנרון שימצאו עצמם ללא תעסוקה וללא כספי פנסיה, החליט הממשל האמריקני להתערב בפרשה ולחקור את המעורבים בה, לרבות דייוויד דנקן, השותף הבכיר בארתור אנדרסן, שהיה הממונה על תיק אנרון, ושדאג להעלמת מסמכי ם הנוגעים למעשי השחיתות שבוצעו על­ידי מנהלי אנרון, בשיתוף עם רואי החשבון שלה. למותר לציין, כי דנקן ביקש לשמור על זכות השתיקה שלו בעת חקירתו.אגב, גם אנשי קונגרס מעורבים בפרשה, שכן אנרון היתה אחת התורמות המרכזיות למימון קמפיינים של חלקם. ואחרונים חביבים ­ הבנקים, שהעמידו אשראי של מיליארדי דולרים לזכות אנרון, וכנראה ייאלצו להיפרד לשלום מהכסף שהתפזר לו ברוח.2. פרשת קיי­מארטרשת הקמעונות מספר 2 בארה"ב הפכה לפושטת רגל. כיצד זה קורה? להבדיל ממקרה אנרון, נפילתה של קיי­מארט נבעה מסיבות עסקיות גרידא. המיתון הקשה שהיכה את שוק הצריכה הפרטית בארה"ב היקשה גם על חייהן של רשתות השיווק. אלא, שבעוד וול­מארט (הרשת הגדולה מכולן) וטארגט (הרשת השלישית בגודלה) השכילו להתאים את עצמן במהירות לנסיבות החדשות, לשנות אסטרטגיות שיווק ולבדל משפחות מסוימות של מוצרים מהרשתות האחרות ­ מנהלי קיי­מארט נרדמו עם הידיים על ההגה. הם סמכו על היתרון לגודל שהיה לרשת, ולא השכילו לאתר במועד את עוצמתו של המיתון ואת חריפותן של הבעיות שהתדפקו על דלתם.3. גלובל קרוסינגאם אנרון נפלה בגלל שחיתות, וקיי­מאר ט בגלל כישלון ניהולי, הרי שגלובל קרוסינג היא דוגמה מייצגת לתחזיות שגשוג מוגזמות שסקטור הטכנולוגיה ניזון מהם, עד לפיצוץ הגדול.גלובל קרוסינג רכבה על האופטימיות הרבה שממנה נהנה סקטור התקשורת האופטית (כרומטיס, זוכרים?), והיתה הראשונה שהקימה רשת מסועפת של סיבים אופטיים ברחבי ארה"ב. היא הפכה אולי למותג המוביל בתחום האופטיקה, והאנליסטים העריכו, כי כאשר מהפכת האופטיקה תגיע ­ גלובל קרוסינג תהיה כבר ערוכה לקבל את פניה בזכות הרשת שהיא פרסה.אלא שמשבר הטלקום בלם כמעט לחלוטין את הביקושים למוצרי אופטיקה, וגלובל קרוסינג מצאה את עצמה עם היצע אדיר של רשתות תקשורת, שרק אחוזים ספורים מתוכן מנוצלות. רוב התשתיות שהקימה, בעלויות של עשרות מיליארדי דולרים, נותרו מיותמות. וכך, ההכנסות לא הגיעו, ההשקעות בוצעו, החובות נערמו ­ וכשמועד פרעון האג"חים הגיע, הוא הביא עימו את פשיטת הרגל המשמעותית הראשונה של חברת כלכלה החדשה שהצליחה להפוך למותג מוביל.4. הספתח של טייקוטייקו הוא קונצרן תעשייתי אמריקני ענק, שנסחר עד סוף 2001 לפי שווי שעלה על 100 מיליארד דולר. טייקו עדיין לא הגיעה למצב של פושטת רגל, אבל היא כבר סומנה בימים האחרונים כמועמדת לתואר "אנרון מס' 2". טייקו עדיין לא בקשיים, אך משום מה, החברה לא דיווחה לרשויות על 700 רכישות שביצעה בהיקף כספי כולל של 8.5 מיליארד דולר. בטייקו טוענים, כי מדובר בעיסקאות בלתי מהותיות, שלא היו מחויבות דיווח. עם זאת, ההערכות הן, כי מאחורי מדיניות אי­הגילוי עמדו מניעים אחרים: הניסיון להקטין עד כמה שניתן את סעיפי ההוצאות שנבעו מאותן רכישות, כדי לשפר את שורת הרווח הנקי בדו"חות הכספיים, אותה שורה שבתקופת השגשוג של הנאסדק היתה מבוקשת כל כך על ידי המשקיעים. בטייקו, כנראה, לא רצו לקלקל למשקיעים את החגיגה.עם כל זה, על פי התנהגות מחיר מניית טייקו, נראה כי המשקיעים אולי סקפטיים, אך הם עדיין לא סבורים שסוף ימיה של החברה יגיע כל כך מהר.מי הבאות בתור? בימים האחרונים נפוצו שמועות על הסוואת חובות בדו"חותיה של אמזון (שדווקא עברה לרווחיות ברבעון האחרון של 2001), של ענקית התקשורת וורדלקום (שתוצאותיה נפגעו מאוד מהמשבר בטלקום) וגם מצבת החובות הגדולה של נורטל ולוסנט עדיין מקשה עליהן לנהל אורח חיים עסקי תקין.בהקשר של חובות גבוהים, ראוי ג ם לשים לב לאיגרות החוב של גילת, טריון ואורכית הישראליות, שמצבן העסקי מעורר תהיות לגבי יכולת ההחזר שלהן.לא משנה מה יהיה גורלה של טייקו. אין ספק, שמכלול הפרשות שהזכרנו סדק באופן משמעותי את האמון של המשקיעים האמריקניים בחברות הציבוריות. לפתע שום דבר לא בטוח, הדיווחים הרשמיים אינם מגלים את כל האמת, הדו"חות הכספיים אינם משקפים בהכרח את המצב העסקי האמיתי, וגרוע מכך ­ רואי החשבון, שאמורים להיות כלבי השמירה של החברות הציבוריות, משתפים פעולה עם העבריינים עצמם. ברקע, כמובן, נמשכת לה ההאטה הכלכלית, וכל המכלול הזה רק הולך ומגדיל את ענן הפסימיות המרחף מעל וול­סטריט.