סוף דבר חיים הברפלד, שניהל את המדינה, מת השבוע לבד אבי שילון 31/01/02 גיל ריבה היה מתקשה לזהות את הרכב המשתתפים בהלוויה שנערכה ביום חמישי בקיבוץ משמר­העמק. אבל פעם, ממש לא מזמן, בימים הטובים, הם היו חבורת המפורסמים החשובה במדינה. פטירתו של חיים הברפלד, ,71 מזכ"ל ההסתדרות לשעבר, ביום שלישי נעצה עוד מסמר בארון המתים המטפורי והגשמי של האליטה הישנה. "סוף דבר" היה מכנה זאת יעקב שבתאי. "הוא מת בודד, מאוד בודד", אומר חיים ביאור, כתב "הארץ" שליווה אותו במהלך פעילותו. "לדעתי, הוא נפטר לא רק מהמחלה שלו. הוא סבל מאוד ממחלת הסוכרת, אבל למעשה מת גם משברון לב". כמה מאלו שנותרו בקשר עם חיים הברפלד הביעו פליאה על כך שארונו לא הוצב ליד בית ההסתדרות ברחוב ארלוזורוב. "ההסתדרות היתה אהבת חייו", מספר אחד מחבריו. "אנחנו רצינו לבוא ולהעניק לו שם את הכבוד האחרון".הברפלד הותיר אחריו אשה, סימה, ושני ילדים, אלון, ד"ר לגנטיקה, ויעל, המתגוררת בקיבוץ משמר­העמק, שם גם ביקש הברפלד להיקבר בארון כשיגיע יומו. חמישה ימי שביתה קשה להאמין, ובעיקר קשה להיזכר, אבל בין אמצע שנות ה­80 לאמצע שנות ה­90 היה הברפלד אחד האנשים הכי חזקים במדינת ישראל. במשך שנים רבות הוא שלט בשני מוקדי כוח מהחשובים ביותר במדינה: מנהיג האיגודים המקצועיים, בימיה "היפים" של ההסתדרות, ויו"ר ההתאחדות לכדורגל. הוא היה אחד האנשים העסוקים במדינת ישראל. יום העבודה שלו היה מתחיל ב­6:00 בבוקר ומסתיים בדרך כלל קרוב לחצות. מי שרצה לפגוש אותו היה אורב לו ליד הבית לפנות בוקר. "הוא גם אף פעם לא היה חולה", מספר אחד מחבריו. "היית פוגש אותו ב­23:00 בלילה והוא היה במלוא הערנות".בסוף שנות ה­80 השבית הברפלד את המשק הישראלי למשך חמישה ימים כמנהיג האיגודים המקצועיים. יצחק מודעי ז"ל היה אז שר האוצר. אחרי המלחמה הגדולה ביניהם הם הפכו לחברים טובים, והרבה הסכמים נחתמו במסעדת אולימפיה בת"א.הברפלד היה חלק מהחבורה המפלגתית הסתדרותית ששלטה בשנים אלו במדינה, שמעון פרס הנצחי, ישראל קיסר, הברפלד ואיש הכספים הנאמן שלו, גזבר ההסתדרות לשעבר, ארתור ישראלוביץ' ז"ל. קיסר, שמאז שפרש מהחיים הציבוריים, מסרב בעקשנות לדבר, ונכון לשעת הגשת הכתבה לדפוס הו א התעתד לשאת הספד על קברו של הברפלד והיה מוכן רק לומר: "אני מיניתי אותו למזכ"ל הסתדרות. אני הערכתי את האיש וכיבדתי אותו, ולראיה אני גם מלווה אותו בדרכו האחרונה".הברפלד נולד בעיר ברנו שבצ'כיה ועלה ארצה בגיל שנתיים. משפחתו התגוררה בנחלת­יהודה, משם עברה לראשון­לציון. "את העסקנות גיליתי עוד בבית הספר היסודי, במסגרת ועדת כיתה. מאז אני לא יכול שלא לעמוד במרכז העשייה", הסביר פעם את הניצוץ שהדליק את מסלול חייו הבוגרים. הוא שירת בצה"ל כתותחן במלחמת העצמאות הישראלית, המשיך עוד שנת קבע כמורה לנהיגה, וסיים את שירותו, כהרגלו בקודש, בראש פירמידת העסקנות: מפקד פלוגת המפקדה של בסיס ההדרכה. 12 שנים עמד בראש ארגון עובדי צה"ל, ומשם זרם בטבעיות לעסקנות בהסתדרות.הברפלד מונה על ידי ישראל קיסר בשנות ה­80 ליו"ר האיגוד המקצועי. בתקופת כהונתו כיו"ר האיגוד המקצועי נחתמו הסכמי שכר לעובדי המגזר הציבורי, הסכמי שכר ששיפרו באופן עצום את שכר העובדים והתנאים הנלווים אליהם. "הסכמי השכר שהשיג היו טובים מאוד לעובדים", אומר ביאור. "אבל עד היום הם מעוררים מחלוקת. באופן רשמי הוא העלה את שכר העובדים ב­19 אחוז, אבל בפועל היו קבוצות, כמו האחיות, שזכו להטבה של עד 40 אחוז. לעובדים זה היה טוב, אבל הועלתה נגדו ביקורת שבכך הוא עודד את האינפלציה ופגע באיזון במשק".כנאמן אמיתי למשנה הסוציאליסטית, הוא תרם להישג משמעותי נוסף לעובדים ­ המעבר לשבוע עבודה בן חמישה ימים בלבד. אבל הברפלד עצמו דווקא מאוד אהב לעבוד. לעבוד במובן של לנהל. על כוסות תה הגונות, הברפלד זכור לעובדי ההסתדרות כמי שניהל ביד רמה ישיבות ודיונים. "הוא עורר המון ביקורת משום שהקרין עוצמה ואימה. היתה לו הבעת פנים אימתנית. הוא נהג לצעוק על מי שנמצא תחתיו במעמדו. הוא צעק בכל מקום: במעלית, במסדרון, בלשכה. אנשים פחדו ממנו, אבל העריכו אותו מאוד". האחרון לפני רמון לצד חיבתו לחולצות תכלת מייד אין אתא, הברפלד אהב מאוד כדורגל. בין השנים 1985­1982 כיהן גם כיו"ר ההתאחדות לכדורגל, לאחר שנבחר לתפקיד בהמלצת סיעת הפועל כמובן. הוא מילא את התפקיד שוב בין השנים 1993­,1991 עד שגברי לוי החליף אותו. "כשהוא דיבר על כדורגל אורו עיניו. כשהוא התעייף, הכדורגל היה הדבר שתמיד הצליח לעורר אותו. העובדה שכיהן במקביל גם כיו"ר ההתאחדות וגם כיו"ר האיגוד המקצועי עוררה עליו הרבה ביקורת, אבל למרות שאת תפקידו בהתאחדות הוא עשה ללא שכר, הוא סירב לוותר על התפקיד. הוא פרש רק כשהתמנה לתפקיד מזכ"ל ההסתדרות", מספר ביאור.הברפלד, שעיקר פעילותו היה נעוץ בניסיון לשדרג את ניסים ברדה ועמיתיו לזירה האירופית, מסמל בעיקר את העידן הפרה­היסטורי בכדורגל, העידן שלפני ההתיימרות למקצוענות מלאה. אהבותיו הגדולות בספורט היו קבוצות הכדורגל והכדוריד של הפועל ראשון­לציון. בשנת 1980 הוא היה יו"ר הפועל ראשון­לציון והצליח להצעיד את הקבוצה למירוץ צמוד לאליפות הליגה מול הפועל ת"א דאז, של משה סיני ושבתאי לוי, שזכתה לבסוף באליפות.בשנת 1992 הוא החליף את קיסר כמזכ"ל הסתדרות, ולמרות של מעשה הוא כיהן כמזכ"ל תקופה קצרת מועד, שנתיים בלבד, הוא זכור כחשוב בעידן ההסתדרותי, משום שהיה המזכ"ל האחרון שלפני חיים רמון, מי שהחל את התהליך שהפך את ההסתדרות לכל מה שברל כצנלסון ביקש להימנע ממנו. כשרמון התמודד מול הברפלד, הוא היטיב להשתמש בתדמית העכורה של חיים, העסקן ההסתדרותי האפור, כדי לנצח. "רמון ­ חיים חדשים להסתדרות", היתה סיסמת הקמפיין המנצח שלו. הברפלד חש מובס.ביאור מגלה ש"מחלת הסוכרת שלו פרצה עוד לפני הבחירות של ,1994 אבל הוא הזניח את הטיפול במחלה משום שהיה שקוע בהתמודדות. רק לאחר שהפסיד לרמון הוא התפנה לטפל במחלה, אבל זה היה מעט מאוחר מדי". הברפלד נותח. חלק מאצבעות רגליו נקטעו עקב נמק. מאז שהפסיד מצב רוחו הלך והתעגם, במקביל להיחלשות המעמד ההסתדרותניקי המיושן.לאחר פרישתו מכהונת המזכ"ל הוא נחשד על ידי המשטרה כמי שנטל חלק במימון הפריימריז של ישראל קיסר לראשות מפלגת העבודה מכספי ההסתדרות. כמו כן, נחשד שידע על מימון חוקר פרטי מכספי ההסתדרות כדי שיעקוב אחרי רמון במהלך ההתמודדות. בסופו של דבר לא הוגש נגדו כתב אישום, אבל הברפלד, מי שביסס את מעמדו על כבודו האישי, התקשה להחלים מהפגיעה בתדמיתו.בנימין גונן, יו"ר חדר המצב של ההסתדרות, עבד עם הברפלד שנים ארוכות: "הוא היה מאוד פגוע. ניסו ללכלך אותו, ומי זוכר שהוא יצא נקי בסופו של דבר? הערכתי אותו כאדם צנוע".ב­1996 הציג שוב הברפלד את מועמדותו לכהונת יו"ר ההתאחדות לכדורגל, אבל נחל כישלון נוסף. מכאן אפשר היה רק לרדת. "הוא לקח את ההפסד לגברי לוי באופן קשה. זו היתה מכה קשה שהוסיפה לשברון הלב שלו שנגרם בגלל התבוסה לרמון. יורם אוברקוביץ', חבר טוב שלו, תמך בגברי. מאז הברפלד הלך והסתגר, התבודד עם עצמו", נזכר ביאור.הברפלד התקשה להסתגל למעמדו החדש והזניח. מי שרק מבטו הספיק להצמית את עוזריו, לא הבין מדוע עושים לו את זה. אף אחד מהם לא הבין. כולם גמרו רע. הם זה ישראל קיסר, ארתור ישראלוביץ' והברפלד עצמו ­ הטרויקה השלטת בהסתדרות.קיסר, המזכ"ל המיתולוגי בשנים 1992­,1984 פרש מהפוליטיקה בשנת ,1996 כשהוא ממורמר מהפרסומים על החקירות המשטרתיות נגדו וממחלת אשתו שנפטרה מאז. גם אחרי פרישתו הוא עדיין קיווה לקבל את תפקיד יו"ר רשות התעופה והרכבות, אבל מי שסידר ג'ובים למקורביו נותר וכל תאוותו בידו, כשנתניהו ניצח ב­1996 והעניק את הג'וב למקורב אחר. ארתור ישראלוביץ', הגזבר המיתולוגי בשנים 1994­,1986 נחשד גם הוא בהעברת כספים שלא כחוק למטה הבחירות של קיסר וישב בשנים האחרונות צפון בביתו עד שנפטר.שלושת הקולגות לא שמרו על קשר בשנים האחרונות. לפני שנתיים דיברתי עם הברפלד. זו היתה כמעט הפעם האחרונה בה הברפלד דיבר על תחושותיו האישיות. גם אז הוא ביקש לתמצת. "פעם היו ימים אחראים, והיום זה לא מה שהיה פעם. ההסתדרות כיום שונה לחלוטין ממה שהיא היתה, ואני מצר על כך. אבל אני לא מתגעגע ולא בקשר עם אף אחד ממה שנקרא חבורת הבכירים. אלה היו חברים לעבודה. כל אחד פנה לדרכו". קו טלפון מיותם תדמיתו של הברפלד סובלת מעודף אבק שהצטבר עליה. הוא נתפס כשריד לעידן מיושן ואפרורי. שריד לעידן הפנקס האדום והפרוטקציות. בראיון לאורנה קדוש במוסף "סופשבוע" של "מעריב" לפני כשבע שנים אמר הברפלד: "אני תמיד אמרתי ששנות הפנסיה מתבזבזות על זקנים, ושצריך לתת אותם מגיל 30 עד ,50 כשרוב האנשים באמת יכולים ליהנות מזה. אותי זה לא מפתה בכלל. לא מעניין אותי חו"ל או בילויים. אני אוהב את הפעילות האפורה".גם כיו"ר ההתאחדות לכדורגל הוא מעלה אסוציאציות מתקופת אוקיאניה הזכורה לרע. אבל בדיעבד, הברפלד היה שריד אחרון להתייחסות אמיתית וכנה לעובדים. "הוא אמנם היה רטוריקן גרוע, מרדים וכבוי, אבל בניגוד לפוזה של עמיר פרץ, שהוא אמנם מנהיג פועלים פופולרי, הברפלד היה פייטר אמיתי למען העובדים, בעיקר במסגרת תפקידו כיו"ר האיגוד המקצועי", אומר עיתונאי נוסף שמסקר את ההסתדרות במשך שנים.הברפלד גם הכיר בחשיבות ההיבט התרבותי של ההסתדרות, והתעקש לשמר עלוני תרבות אזוטריים בשפות שונות. ביאור: "לזכותו צריך לומר גם שהוא היה מזכ"ל ההסתדרות היחידי שלא ראה בתפקידו קרש קפיצה לתפקיד ציבורי אחר. חכם מבחינה פול יטית הוא לא היה".אחד מעובדי ההסתדרות הוותיקים מספר: "היה קל להתעמר בו בגלל הסגנון המיושן. בשנים האחרונות הוא ישב בקפה אולגה. הוא הופיע בצורה תקשורתית גרועה. דיבורו היה משעמם. הוא סימל את השלטון הריכוזי והמושחת, לכאורה, אבל תראה מה קורה היום. פרץ לא פחות ריכוזי, אבל משיג הרבה פחות לעובדים. הברפלד ביסס חברת עובדים לפני ביסוס המדינה, כדי שקודם כל תהיה לאנשים עבודה. מה, שאגב, הפלסטינים בטעות קשה לא עושים. היום ההסתדרות שווה שני מנדטים, והפער החברתי כלכלי רק מעמיק. מותו בבדידות כזו צובט לי את הלב".הברפלד, נטול תפקיד רשמי בשנים האחרונות (אם כי הוא המשיך לפעול במסגרת ההסתדרות לרווחת הגמלאים), נהג להגיע למשרדו שבקומת הקרקע בבניין ההסתדרות, משרד שמוקם בקומת הקרקע בכוונה כדי שלא יצטרך לאמץ את רגליו הפגועות. כמיטב המסורת ההסתדרותניקית, זה היה חדר מינימליסטי, שלצד מחם לתה וקפה, היה בו בעיקר קו טלפון. קו שהברפלד כמעט לא עשה שימוש. לא נותר לו למי להתקשר.