חופשייה על הבר מי שרוצה אהבה, כדאי שיחפש אותה. השאלה היא רק איפה. מה הסיכויים של פנויה בגיל 30 פלוס למצוא בן זוג בברים תל- אביביים? גילי למפל 24/01/02 סקרנות ורצון לפגוש את אהבת חיי, גרמו לי לצאת לשטח. כגרושה בת 38, אמא לילדה בת שמונה, שעובדת בטרנינג מהבית, השכלתי להבין שלפעמים צריך לקדם את מר מזל. חוץ מטכנאים ומטרידים שמנסים למכור לי משהו שאין לי בו עניין, הוא עדיין לא דפק בדלתי, דירה 31, קומה 8, שלושה כיווני אוויר.כאחת שמעזה לעשות דברים לבד, שמתי לב שמאז גירושי לא ישבתי באף בר, לא נראיתי רוקדת בשום דיסקוטק ולא נכנסתי לרשימות של יחצ"נים קובעי טרנדים. ה"שום מקום" הזה מתייחס לתל­אביב, העיר הכי בליינית וחרמנית בארץ, שאליה אני משתייכת מוניציפלית. כאשר אני בחו"ל, לעומת זאת, אין ערב שאני לא מתחילה בבר אלגנטי ומסיימת בדיסקוטק. יותר מפעם אחת התחיל כך רומן שנמשך בטלפונים, מכתבי אהבה, ביקורים ונוסטלגיה להתרפק עליה בלילות קרים. משום מה, החלטתי שרק "שם" זה אפשרי ו"כאן" אין לזה סיכוי, שכן רק בחו"ל אפשר לצאת לבד ולהיקלע לשיחה תרבותית, אם לא לערב סוער ורומן סוחף. מה שהתחיל כניסיון לנפץ את התיאוריה של עצמי, הפך לתחקיר אנתרופולוגי ששאב אותי ואת לילותי הפנויים. במשך כחודשיים וחצי סקרתי כ­30 ברים תל­אביביים, כשאני מצויד ת בנקודת המוצא הספקנית והפולנית ­ אי אפשר להכיר גבר רציני בבר. בהתחלה הייתי נבוכה מהמשימה. הרגשתי חייזרית, כאשר נחתתי בברים הומים בזוגות­זוגות כמו בתיבת נח. זוגות בנים, זוגות בנות ומעורב תל­אביבי. רשמתי אפס נוכחות של נשים סוליסטיות שבאו בגפן, מלבדי. כשהפסקתי לפתוח מפה כדי לנווט, והתחלתי לזרוק שמות כמו בליינית ותיקה, זה נעשה נחמד. אז גם נזכרתי שאת אקס בעלי הכרתי ב"סטפס" ז"ל, דיסקוטק ביפו. 100 מטר מהפיתות החמות של אבולעפיה, לא ממש המקום בו את מצפה למצוא את הנסיך. ארנולד שדרות רוקח 73, כביש גני התערוכהמוצ"ש בארנולד, שעה לפני חצות. הבר ריק, אני לבד, מנהלת סמול טוק עם רובי, אחד מהבעלים. 20 שנה לא הייתי במוסד הזה, שחוגג 40, ויושב בו דור שני של בליינים. תוך חמש דקות נזכרתי למה אהבתי פעם את ארנולד. במילה אחת, רומנטיקה. ספסלי עץ, פינות שקטות לבליינד­דייט, פינק פלויד ברקע, ובר קטן בצורת ח' שנמצא במרכז העניינים. רובי מסביר לי שיש משחק כדורגל, לכן הבנים בבית. בתפריט כתוב "ניתן להזמין מקומות למסיבות גירושים". חבל שלא ידעתי כשזה היה רלוונטי, אבל אני עוד אחזור לכאן לסגור לילות, גם בלי פרטנרים. קפה תל­אביב יהודה הלוי 147קפה תל­אביב, לשעבר רוז, הוא בית להרבה קבועים בני 40 פלוס, שאין להם כמעט מקומות בעיר הזו לצאת אליהם בלי להיות במיעוט. יש כאן מיקס של גרושים ונשואים שבאו לבד, אבל גם זוגות, סביב תאורת נרות. על שולחן ליד הבר, שבו מכבדים בפיצוחים וקלחי תירס קטנים, אני פוגשת את אילנה אבינר עם חברים. אבינר, גננת, גרושה פעמיים, בת 44, באה לכאן בשלישי ושבת מהבית ברמת­גן. "חזרתי לארץ לא מזמן, אחרי שנים בחו"ל, ולא היה לי מעגל חברתי. זה בר שכונתי שיש בו חומר טוב של אנשים, אז אני באה גם לבד. כשאת לבד אין לך תחרות עם חברה, היא לא מלחיצה ללכת וגם יותר קל לגברים לגשת. סטוצים? אני לא בנויה לזה. אצלי כל סטוץ נמשך כמה חודשים. כשאת חדשה כאן, מסתכלים עלייך ומיד מבררים אצל אורי, בעל הבית, שמכיר כל פרצוף ומשדך בכיף". ­ איפה את ממליצה להכיר?"רק ב'קופידון', באינטרנט, כי שם את מסננת מבחר גדול של אנשים לפי נתונים, ולא לפי מראה חיצוני כמו בבר. אני קובעת בחנייה של הבניין שלי, ואם נחמד ממשיכים הלאה, לקפה תל­אביב". דיטה שדרות רוטשילד 61 דיטה בחוץ ודיטה על הבר ­ הקהל שונה, וגם הצפיפות. בחוץ לפעמים עומדים הרבה עד שמצליחים להגיע לכיסא. על הבר פנוי יחסית, אם כי יש לא מעט זאבים שבאו לצוד. אני נסרקת על­ידי רנטגנאי השטח מזילי הריר, בתור אובייקט חדש. לפני כשנה, בדיטה, חצוף אחד שם עלי יד מגורמטת, למרות שבכלל לא זרקתי אליו מבט.גיורא בראון, גרוש בן 43 פלוס שניים, שמתמחה בתיווך בתחום בתי מלון ובתי אבות, יושב הרבה בדיטה, אבל מדגיש ש"אני לא נאמן למקום מסוים. הייתי שמח אם היה בארץ בר רק לסינגלים".­ יצא לך משהו מברים?"היו חצאי סטוצים, שאני מעדיף לכנות היכרויות קצרות מועד, זאת אומרת שהסקס קרה בפעם השנייה. שתיים מתוכן פגשתי בדייזי בר (אבן גבירול 13), לשעבר זנזיבר".­ מין מוגן?"לא, בלי קונדום. אף אחת לא סירבה עד היום. אני עושה בדיקות מדי פעם. אם הבחורה נראית לי ברמת סיכון, אני לא לוקח צ'אנסים".­ יש קודים מסוימים שהופכים מישהי לפוטנציאל סטוצי? "עניין של שפת גוף, התנהגות אולי קצת יותר פרובוקטיבית, שתייה כבדה".­ למה סטוץ לא הופך אצלך לרומן?"תראי, יש משהו נורא משכר ושק רי באווירת הלילה. בהשפעת האלכוהול אנשים לא כל­כך מודעים לבחירות שלהם, וגם אני מודה באשמה".­ מה אתה מחפש ואיפה?"אהבה, אבל לאו דווקא בברים. לפני שנה הכרתי מישהי במעלית, החלפנו טלפונים ויצאנו שלושה חודשים. אני מעדיף גרושות פלוס, שלא לחוצות להתחתן, אבל משאיר את האופציות פתוחות".­ תתחיל עם מישהי שבאה לבד לבר?"לא חושב. זה נראה לי מוזר, מעורר סימני שאלה ועושה קונוטציה של קלה להשגה. למרות שבקפה תל­אביב, למשל, שגם בו אני יושב, זה מתקבל אחרת, אפילו נורמטיבי. אני אף פעם לא יוצא לבד, כי זה לא כיף בעיני. האידיאלי זה לבוא שני חברים ולהתחיל עם שתי חברות, אבל יש מצבים שאחת מייצרת אינטריגות, למשל כי בה לא מעוניינים, ואז הפאזל לא פשוט". לילה בן יהודה 79 בבוקר גנדי נרצח, בערב מלא ב"לילה". הבליינים בעיר אדישים לחדשות. לילה הוא דאנס בר איני, שצמוד לסופרמרקט בבן יהודה שפתוח 24 שעות ביממה, ושיצא לו שם של מקום "סטוצי" למהדרין. אני סורקת את הבר ונבוכה מהעיניים שננעצות בי. לוקחת אוויר ומתיישבת בין שניים. אחד מהם הוא רמי דר, בן 26, עובד במשרד רואה חשבון. רמי מתחיל איתי. דוז פואה, בחור אמיץ.אחרי שהוא מבין שאני לא מעוניינת ושלמעשה מדובר במשימה, הוא מראה לי פתק שתכנן לשלוח למישהי ממול, שמיצתה ופרשה, כי הוא לא היה מספיק זריז. היתה שם מילה אחת, "משועממת???".תהיתי על הטקטיקה המקורית. "אני מנסה לא להיות בנאלי, אז אני אף פעם לא אתחיל עם מישהי במחמאה על המראה שלה", הוא מסביר. ­ עיניים אתה עושה?"לא, זה מביך אותי, לעומת חבר שלי שהוא פיקאפיסט מקצועי".­ ואתה לא מחפש סטוצים?"מחפש, אבל לא מוצא. היום, למשל, יום רע. תראי את הפרצופים של כל הגברים כאן, איבדו עניין, כי נשארו רק זכרים. חלקם הזמינו עוד דרינק, אולי יבוא משהו חדש, קצת כוסיות".­ ברים, לדעתך, הם מקום להכיר?"בטח, ככל שמתבגרים המעגלים מצטמצ מים, ואם אתה בן אדם שעובד כל היום, מה כבר האופציות?".­ תתחיל עם מישהי שבאה לבד?"למה לא? זה הרבה יותר נוח, אבל לא נתקלתי בכאלו. גם אני לא יוצא לבד".­ המלצה?"להחזיק משקה ביד, כדי לא להיראות משועמם. כאן יש יתרון, כי יש רחבת ריקודים, אז אפשר להזמין לאיזה דאנס סוער. מתחשק לך?". שניידר בן יהודה 155 שניידר הוא בר שכונתי, שבימי חמישי בלילה יש בו אוסף קבועים שמתמידים כבר שנים. בר של אנשים באמצע החיים, חלקם שמות מוכרים, שאוכלים במקום את ארוחת הערב שלהם, רוסטביף עסיסי או מנת גולש מצוינת. על הבר פגשתי את קארן (שיוצאת עם מישהו שהכירה ב"לילה") וענת. חברות ילדות, שגרות באזור. הצטרפה אליהן יעל שוגרוצקי מרמת השרון. "עם שם משפחה כזה, אני חייבת כבר להתחתן", היא אומרתבחיוך. שוגרוצקי היא גננת ביום ובליינית בערב. בת 27, היחידה בשלישייה שהסכימה להיחשף, ואף פצחה במונולוג שוצף: "היום קשה לרווקות, תראי כמה יש על כל פנוי בשטח. והם מסכנים, מבולבלים, רוצים את זאת ואת ההיא ועוד אופציה שתישאר פתוחה, כי אולי. ממה ששמעתי, בנים מעדיפים גרושות. יותר קל להם איתן, אין לחץ להתמסד". ­ ואת בלחץ?"לא, מה זה יעזור. אני שומעת את הקיטורים של חברות גרושות, שהתמסדו מזמן ו'התפרקו'. הוא הבריז לילדים, שכח לשלם ­ מספיק לי הצרות שלי. האמת, הייתי שמחה לחיות פעם, כשהכל היה רומנטי, סלואו מושן, יד ביד. לא בום סקס, מתפשטים, תכל'ס בערב הראשון".­ את לא בעניין סטוצים?"בחיים לא הזד יינתי בערב הראשון. קודם הולכים לסרט, מסעדה, אני מושכת עניינים, כמה שיותר זמן".­ מה עם האינטרנט? "עזבי, יש שם מלא סוטים, או שיבוא לי איזה מחבל".­ יוצאת לבד?"לבד אני רק קונה בגדים ועושה ג'וגינג. כשאת לבד בבר, את משדרת טרף קל".­ איפה כדאי לשבת?"חוץ משניידר, אני אוהבת את 'שלושים ומשהו' באבן­גבירול, כי אין שם ילדים והמוזיקה טובה. אמרו לי שיצאו משם הרבה חתונות, אז אני מנסה. כשיוצאים, אני ממליצה להתלבש יפה, לעשות עיניים ברמיזה ולא לגשת לגבר, לחכות. לא לשתות יותר מדי, לשים ברקסים. יש פנים שנדבקת להן תווית של מחפשים, אז לא לסרוק את העיר קבוע. דייט ראשון במקום נייטרלי, לא בבית שלך או שלו. אם נורא בא לך סקס באיזה שלב, תלכו לבית מלון, שישלם על התענוג. דרך אגב, 'בר­בוניה' בשישי בצהריים זה אחלה אווירה ואנשים ברמה". בר­בוניה בן יהודה 192 אני בודקת את בר­בוניה באחת בלילה, יום חמישי. המקום מפוצץ, גם על הבר וגם מסביב, בשולחנות גבוהים לשישייה, סגנון סקנדינבי. ברקע מוזיקה ישראלית בפול ווליום, שעושה ויברציות של פאן, מסיבה. אני לא מכירה אף אחד ובכל זאת מרגישה בבית. כל מי שנכנס עושה סבב של חיבוקים, נשיקות, "אהלן" לכל היושבים. האוכל מעולה, אותו מבחר דגים של מסעדת האם מעבר לכביש. בשתיים לפנות בוקר מגיעות שתי בנות, מתחילות שיחה עם אחד מימין, אחד משמאל. מקום שווה, למפגש עם סרדינים. גנקי קרליבך 23את ארי שמאי, בן 37, עורך דין, עיתונאי ורווק דעתן פגשתי ב"גנקי" ("שמח" ביפנית מדוברת), בר שהוא המנהל האמנותי שלו. "אני בוחר מי מופיע ומתי", הוא אומר. "האוריינטציה היא ים­תיכונית, ישראלית, מזרחית ויוונית. זה מועדון זמר, באות לכאן בעיקר חבורות". ­ איפה אתה מחפש בנות?"אני לא מחפש, אבל פוגש בכל מקום שאני הולך, לאו דווקא ברים. בעיקרון אני אוהב לשבת במקומות קטנים ואיכותיים, שאין בהם גימיקים של מלצריות שרוקדות חצי עירומות על הבר, מועדון חברים ­ פוזה של דורמן, חבלים לתור, כרטיסי חבר שהופכים אחר­כך לכרטיסי אסיר משוחרר. בקטגוריית האיכותיים יש את 'ברומטר' (דיזנגוף 237), שאמרו לי עליו פעם שהוא סטוץ בר. ב­13 השנים שישבתי בו יצא לי רק סטוץ אחד, אבל אולי אני לא בסדר".­ אתה בעניין סטוצים או רומן?"אני לא מכיר גבר שלא מחפש גם סטוצים וגם רומנים. סטוצים כמעט אין לי. כולנו מחפשים אהבה. בעיקר שיאהבו אותנו".­ מה דעתך על מישהי שיוצאת לבד?"אני מכבד אותה על האומץ. אם היא יפה אני רוצה אותה, גם אם היא באה עם מישהו. אבל במדינה מפגרת כמו שלנו, אשה שיוצאת לבד נחש בת מחפשת, זנותית, לעומת גבר לבד שמפרגנים לו, אחלה גבר. אני יוצא מהבית לבד, בעיקר למקומות של מוזיקה מזרחית שנכנסת לנשמה, ותמיד פוגש אנשים שאני אוהב. בסך הכל, עיר קטנה". זיגל דיזנגוף 223 "זיגל" שייך לברים הנדירים שגם אם ירדת מהארץ לעשר שנים, הם תמיד יישארו באותה כתובת. בפנים חשוך וצפוף, אבל משהו באוויר רוטט ומזמין. ליד הבר אני פוגשת גבר בן 34, שמתעקש שאכנה אותו "הנסיך". "מי אתה?", אני שואלת. "אחד שמתעסק בכל מיני, קצת נדל"ן, קצת פיננסים, לא איש עסקים", הוא אומר ומיד ממחיש לי איך הוא מתעסק עם בנות. טיפ בשטרות ליד של הברמן, שמושיב לידו מישהי שהוא שם עליה עין. "מה את שותה?", הוא שואל והם מתחילים לדבר. כשהיא הולכת, אני מתחילה.­ פיקאפיסט מקצוען? "אפשר לומר. אני מכיר פה את כולן. נימפומניות, אלכוהוליסטיות, מתוסבכות שמחפשות מישהו לזיין לו את השכל. למשל זאתי מאחורייך, יש לה טענות לכל העולם וכלום לא יוצא ממנה. אם מזמינים לה מיץ אין צחוקים, כשהיא שותה אלכוהול רצות שטויות. ההיא ממול עם המחשוף דופקת זמזום כל יום, כולם עברו עליה, גם אני. תשאלי עוד. זו הקומפקטית? חבל על הזמן, לסבית. ההיא יש לה חבר, זו מאוהבת באחד שחי בחו"ל. אני מתקתק בזריזות, אין עניין, נקסט. בעיר הזו אין בעיה להשיג נשים בכל מקום, בכל שעה. הכי קל זה בלילינבלום (מספר 22, שסק או אברקסס)". ­ קונדומים? "תלוי רק בבחורה, כמה היא לוחצת".­ המלצה?"שאשה תבליט בלבוש את נקודות היתרון שלה. מאוד חשוב בעיני ריח טוב, כי בר זה קטע יצרי, שעובד על כל החושים".כשהנסיך המשעשע הולך, מתחיל לדבר איתי שרון, שבכלל בא עם מישהי שהוא הכיר ב"לילה" והם כבר הרבה לילות ביחד. שרון הוא חבר של אריק בר, בן 32, מעצב שיער שגר צמוד לזיגל ושמצטרף לשיחה. "יש פה אווירה של סקס", הוא אומר. "יצאו לי מפה כמה סטוצים, הלכנו אלי או אליה. למחרת נגמר העניין".­ מה אתה מחפש?"אהבה, כמו כולם, אבל בדרך אני עושה חיים. תמיד עם קונדום, גם הבחורות דורשות היום".­ מתי נוצרת סיטואציה לסטוץ?"עושים עיניים, אני שואל את הברמן מה היא שותה ושולח לה משקה, מתחילה שיחה ואז מרגישים אם יש מצב. אני לא מנשק אותה בבר, זה נראה לי פומבי מדי".­ מה היתרון של בר, בעיניך?"בדיסקוטק, למשל, אם בחורה נראית טוב, היא מרגישה במצעד, ומרימה את האף. כגבר, הסיכוי שלי נמוך. בבר כמו כאן יש אינטימיות, הרבה פחות אנשים, זאת אומרת תחרות, ואפשר לדבר בפנים או לצאת החוצה. לגברים הייתי מציע שיהיה בתיק משה ו לשלוף, להציע לבחורה, כמו מסטיקים. להיות ג'נטלמנים ולשלוח לה משקה. לא לצאת לבד, כי זה שם אותך בקטגוריית צייד".בזיגל פגשתי גם את תהילה גרוס, בת 32, גרפיקאית, גרושה. הקבוע שלה זה בר "המנזר" (רחוב הלל הזקן פינת גדרה) שפתוח 24 שעות ביממה, קרוב לבית שלה. תהילה היא אחת שממש לא מתנזרת ממגעים קצרי טווח. "כשאני צריכה סקס אני מחפשת את זה. אני לא מצפה ליחסים רומנטיים או אהבה במפגש סטוצי. אני ילדה גדולה, לא מתאכזבת".­ את לא פוחדת מאיידס?"אני משתדלת רק עם קונדום, אבל לא תמיד אני עומדת בתנאי הזה, לצערי. יש כאלו שאני עושה איתם גם סיבוב שני ושלישי".­ סטוץ ממוחזר?"אם נפגשים שוב בבר או במקום אחר, והיה טוב במיטה או שאני חרמנית או שיש לו תירוץ טוב למה הוא לא צלצל, אז עושים את זה שוב. בדרך כלל אני מביאה אלי הביתה, אין לי בעיה לארח זרים. מצד שני, אני לא נותנת את הטלפון שלי, כי אם הגבר היה מגעיל או רע במיטה, אז זה מטרד. אם אין לך אהבה, אני ממליצה שתלכי על סקס לשמו. אל תתאמצי למצוא חן, קחי את העניין באיזי". E4 נמל תל­אביב הצפוניבכל פעם שניסיתי להיכנס לכאן בקיץ, נרתעתי מהתור ומהדורמן, שלא תמיד היה נחמד. יום שני, 23:00, לא מפוצץ, אולי בגלל הפיגועים יום קודם. המקום משדר חו"ל. אנשים, לא ילדים, שהשאירו בחנייה גם מכוניות מפוארות. על הבר חובה להזמין דרינק, ואני מזמינה סנדביץ' כדי לדחות את "החובה". לידי יושבת דנה גטניו, בת 30, יחצ"נית וסלקטורית בדיסקוטק TLV ועוזרת וטרינר בשעות היום. כמי שעומדת כמסננת בכניסה למועדון האיני, שומעת גטניו לא פעם "מחמאות" בנוסח "פולנייה, נאצית, אשכנזייה מ...", אבל לדבריה יש גם יתרונות לעבודה, בעיקר מבחינת היכרויות. "יותר קל לגשת אלי כי אני אשת קשר, וככה אני מכירה המון בחורים". ­ יוצאת לבד?"הרבה. בתור אחת שיש לה אופנוע שטח, שטיילתי איתו גם בחו"ל, אני סומכת על עצמי, לא אוהבת שמכתיבים לי. בחו"ל לא מטרידים אשה סולו, והיא לא נחשבת זיון קל, לעומת כאן. ובכל זאת, אני הרבה במקומות לבני גילי, שבאים אליהם אנשים טובים, כמו 'בריו דה קובה' (מונטיפיורי 31, בר עם אוכל משובח ומוזיקה קצבית על מסך וידיאו ענק. ג.ל), 'מיקה', CUBE' ,'MOVE' ,'E4''. יש היום מ בחר ענק ומבלבל, כל יום והמקומות שלו. קטעים לראות מהצד מי נדלק, מי מהסס, מרכל, על איזה בנות את מאיימת".­ סטוצים?"אני לא מאמינה ביחסי לילה ואני גם שומעת את זה מגברים מסביבי, שהתעייפו. מתים להיות כבר באהבה וזוגיות".­ דעתך על הגבר הישראלי בבר?"קמצן. מפחד להזמין לדרינק, לא מבין שזה חלק מלכבד אשה, לחזר אחריה".­ את בעניין קשר?"כן, אבל אני כישלון במערכות יחסים. מתמידה מקסימום חצי שנה. אם היתה בטלוויזיה תוכנית שידוכים ברמה, הייתי הולכת".­ המלצה לנשים?"תצאו מהקטע הכוחני, הפמיניסטי. לא כל אחד רוצה את רעתכן, אז תפסיקו להיות תוקפניות. לא להפגיז איפור כבד, ציצים בחוץ, אלא לוק פשוט. לא צריך להינעל על להכיר מישהו, זה חוסם. אפשר לדבר גם עם בנות, ואם לא התחילו איתך, הכל בסדר, כל הכבוד על האומץ". BOYA נמל תל­אביב הצפונימרחק דקה הליכה E4­מ, שוכנת BOYA, שהיא גם מסעדה שנושקת לגלים וגם בר אליפטי. בקיץ צריך להזמין שולחן מראש, על הבר תמיד משהו מתפנה במהירות יחסית. שישי בערב, אני לבד על הבר, היתר גברים וזוגות. אני קופצת לשירותים. המקום הכי טוב לשמוע את המוזיקה הקצבית של המקום. מרביצה ריקוד קטן ומשפרת איפור בתאורה שמחמיאה לעייפות. אני חוזרת לבקר באמצע השבוע עם ידידה, ענת חלפין, מנהלת שיווק, גרושה בת 38, אמא לשתיים. יש כמה זוגות של בנים, אבל לא נוצר עניין הדדי. ענת, שלא מעזה לצאת לבד לברים, מסבירה: "כשהייתי נשואה הרגשתי שיש לי גב. יצאתי למקומות שידעתי שאפגוש בהם מכרים, היה עם מי לדבר גם כשהייתי לבד. לא היו ציפיות, אכזבות, גם לא מתח מיני, אלא בילוי בראש טוב".­ ולמה היום את אנטי?"כי גברים יוצאים פה לבד, אבל הם פותחים פה על נשים שעושות אותו דבר. לא רוצה שיגידו עלי שאני מחפשת. לפעמים נורא מתחשק לי לקום ולצאת מהבית ואין לי כוח לעשות סבב חברות, ומצד שני אני יודעת שאתבאס לראות את בנות ה­20 והרווקות, המכונות בעגת הגברים עכבישות, שטוות את הקורים סביב גברים בעלי ממו ן. בגללן נשים כמוני, שפשוט רוצות קצת להתאוורר, מושכות אש ומקבלות סטיגמה לא מכובדת". דוקסה מונטיפיורי 11 דוקסה הוא מקום פוזאי חביב, שהערב החזק שלו הוא ראשון, אז הוא סגור, למוזמנים (או למי שנראה לדורמן). אפשר לקפץ בקצב סלסה שמשתנה לקראת חצות לטראנס מתון. לידי רקדה תמר ורון, שחקנית, זמרת ובעלת המופע "היה שווה לחקות", שבו היא מחקה 15 זמרות. במקור ירושלמית, שבקיאה גם בחיי הלילה בבירה. "בסוף שנות ה­80 היו 17 מועדונים בירושלים, ואת כולם הכרתי. מאז אני בדיסקוטקים במקום ללכת למכון כושר. מודעת שהתמכרתי לארומה של הלילה ולציפוריו המיוחדות".­ תסבירי."בעבודה מהסוג שלי, יציאות ליליות הן גם לצורכי קידום הקריירה. במפגשים אקראיים עם במאים, פרסומאים, מקבלים הצעות ומתעדכנים".­ ומה עם אהבה?"אני מכירה כאלו שהתאהבו בברים או דיסקוטקים והתחתנו, וגם כאלה שמצאו משהו זמני. סטוץ היום זה לא בעיה, אבל אותי זה מפחיד, ואני גם מאלו שמתאהבות, אם נוצרת אינטימיות. יש לי כבוד עיראקי ואני שמרנית. רוצה שיתחילו איתי, אבל זה קשה. בגלל שאני מפורסמת, המחזרים נרתעים. לגברים יש אגו של נמלה. הם יכולים לגשת, להחמיא ולהיעלם. בא לי להגיד להם 'יאללה, תעזו, תהיו גברים'". ­ מה הדינמ יקה בברים?"מרתקת, נותנת לי חומרים היסטריים למופע סטנד­אפ. חלק מהנשים מאבדות כיוון אחרי שהן שותות, ומתחילות עם הברמנים בכל מיני מניפולציות נשיות. הבר הביתי שלי הוא 'סטולי' בקינג ג'ורג'. מגיעים פנויים­פנויות גזעיים, וב­2 לפנות בוקר באות ציפורי הלילה האמיתיות, אמנים ובעלי מסעדות. אני גם הרבה ב'שסק' בלילינבלום, שיש בו ג'אז ברקע וסטייל צרפתי. אני הולכת הרבה לבד, כי הברמנים חברים שלי. הנייד שלי מלא SMS­ב מיחצ"נים שמזמינים אותי כבליינית ותיקה".­ מסקנותייך על העיר?"הבנים נהיו עצלנים מאז המהפכה שעברה עלינו, והתרגלו שאנחנו יוזמות. בסופי שבוע הבליינים האמיתיים נחים, מפנים את השטח לפרובינציות ומעדיפים מסיבות פרטיות. המלצתי: E4 בנמל ת"א, בימי חמישי. תמצאי שם את בנות ובני 40 פלוס עם הורמונים משתוללים. בימי שישי, ל'אנג'לינה' ברחוב הארבעה 16, באים בני שלושים פלוס, והמוזיקה מזרחית איכותית. לפתוח את השבוע כדאי בראשון ב'דוקסה'. אבל לא כדאי לצאת יותר מדי, כדי לא למצות את הקטע, ולא לשתות עד שוכרה. מומלץ גם לא לצאת בחבורה, אם את רוצה להכיר. נשים צריכות לזכור שהכל במה, לבוא בתחפושת ה ולמת של איפור ובגדים, ולשחק אטרקטיביות". אז מה יצא לי מזה? חודשיים וחצי של שיטוטים הניבו ערימת בגדים ספוגי סירחון סיגריות (למרות החוק החדש), שתי הצעות לסטוצים מצעירים שכמעט פיתו אותי להאמין שאני "מה זה נראית בגילם", שיחה מרתקת עד זריחה עם גבר שלא ביררתי מה שמו, ריקודים סוערים בכל מקום שהיתה בו מוזיקה טובה (ורחבה ריקה, לרוב), ומפגש עם מחזר שלי מגיל 16, היום נשוי (מה שלא הפריע לו לנסות לשדל אותי לממש את הפנטזיות שלו). כמה גברים שלחו לי משקה על חשבונם? אף אחד. גברים ישראלים לא פראיירים. ואני? חזרתי לישון לבד באלכסון. בוקסה * דעו לאן ללכת. בתל­אביב דופקים חופשי דו"חות חנייה, ולכן כדאי לצאת לבר שנמצא במתחם שיש בו כמה אופציות במרחק הליכה רגלי. אזור ציד שכולם דיקלמו לי את שמו, בחיוך זימתי, הוא רחוב לילינבלום לכל אורכו, עם מבחר ברים אפלוליים הבנויים בצורת האות ח' או אליפסה. האווירה הכללית היא תכליתית. באנו כדי לצאת עם מספר מסוג כלשהו, טלפון או סטוץ.גם דיזנגוף בשלוחתו הצפונית, וכן אבן­גבירול מצד דרום ואמצע בן יהודה, נמצאים ברשימה. באלנבי יש לא מעט ברים דחוסים וספוגי עשן שנחשבים מבטיחי אקשן. הלכתי בקיץ האחרון עם אורח מחו"ל, ונמלטתי בעור שיני ממטרידים. נמל ת"א הצפוני הוא אזור בילוי חדש שיש בו חנייה בשפע וברים בסטייל ניו­יורקי (מוזיקה נהדרת ואוכל טוב), שנחשבים כאפשרות לפיק­אפ יותר אלגנטי, לכאלו שעברו את גיל 30 ועשו משהו בחיים. כזה הוא גם רחוב מונטיפיורי בשלוחתו הצפונית, עם דורמן בכניסה לברים האיניים, שבהם אפשר להתחכך באייטמים מטורי רכילות. * שלא ידחקו אתכן לפינה. ברוב הברים חייבו אותי לדפוק דרינק אלכוהולי בשביל לתפוס כיסא. הכיסא, מתברר, הוא אמנות שדורשת הבנה מעמיקה בביצת חיי הלילה. בת ור טירונית שהגיעה לבד קיבלתי עונש, ותמיד הושבתי בכיסא הפינתי. בנות, אם מציעים לכן את הדיל המפוקפק הזה, סרבו. הפינה היא מקום גרוע ומבאס, בדרך כלל קרוב לריחות האטרקטיביים של השירותים או המטבח. גברים מחפשים ציד בטווח נגיש, ואתן רחוקות מדי אפילו להחלפת מבט משמעותי.* זכרו ­ הפנקס פתוח, והיד רושמת. שימו ציוד הכרחי לבליינית ברים בארנק. פנקס כתיבה קומפקטי שנראה אטרקטיבי, עט מעניין וטלפון נייד. בפנקס תוכלו לשרבט כל דבר. למשל, הגיגים על הברמן שיגרמו לנייר להסמיק. הפנקס הוא בכלל תירוץ נפלא להתחלת שיחה: "סליחה, את סופרת? ציירת? כותבת עלי משהו?". בטלפון הנייד תוכלו ליזום שיחה אמיתית או מדומה, כדי להיראות מחוזרות על ידי כל העולם. * מצאו עזר כנגדכן. רצוי שיהיה לכן קשר אישי עם העובדים במקום. אנשי מפתח הם הדורמן/נית, הברמן/נית וכמובן הבעלים, שביום טוב הם שדכנים לא רעים, שיעדכנו אתכם במי התגרש, מי עושה את זה מהצד ולמי יש חובות. מניסיוני, הגברים לא תמיד אובייקטיביים, ולכן כדאי להוריד %70 ממינון האמינות של כל המלצה חמה בסגנון "הוא חבל על הזמן, מדהים". אגב, בשביל לפגוש מדהימים חשוב לה תמיד ולבוא לאותו מקום שוב ושוב, בימים החזקים שלו.* אל תבזבזו זמן יקר. אם אחרי חצי שעה לא מסתמן אקשן בבר, לכו למקום הבא או הביתה. חבל על שעות השינה שלכן.* התרחקו מכדורי סרק. אל תצאו כשיש בטלוויזיה משדר שמככב בו כדור. גברים מכורים לכדורים, ואין סיכוי להיכנס לפריים שלהם בזמן בהייה בספורטאים בפעולה, גם אם המקלט ממוקם בבר הומה חתיכות. * ואחרון, לסיום. תזכרו שהאהבה מגיעה דווקא כשלא מצפים לה, ולא הופכים את החיפושים אחריה למשרה שנייה.ך