סיפורים אישיים הם סיפורים של מדינה אמנון יונה, שליחות ללא עקבות, משרד הביטחון, 303 עמ' יעקב נמרודי 25/01/02 בהקדמה לספרו כותב אמנון יונה, כי שני מאורעות עיצבו את חייו: השואה, שפקדה את העם היהודי במלחמת העולם השנייה באירופה והקמת מדינת ישראל במאי 1948. יונה, איש ההגנה, הפלמ"ח וצה"ל, נטל חלק במשך עשרות שנים בעשייה ברוכה בתעשייה הביטחונית וסגר מעגל כשהיה בין מקימי בית הפלמ"ח ברמת אביב, שנועד גם להנציח את החללים. הספר מביא מסכת ארועים, שבהם שזורים ערכים כמו הגשמה, מסירות, אחריות והקרבה, כפי שכותב יונה, תוך נשיאת עיניים אל דמויות כמו יצחק שדה, יגאל אלון ויצחק רבין ז"ל, ויבל"א שמעון פרס. אדם נוסף, שאותו מציין יונה כמי שליווה אותו במשך שנים כמדריך, מפקד וכידיד נפש, הוא שאול אביגור (מאירוב), ראש המוסד לעליה ב' והאחראי לרכש במלחמת הקוממיות, אדם משכמו ומעלה, איש מסתורין ועלילות.בספר נפרשים, בעט קולח, סיפורים משליחותו רבת המעללים של יונה באירופה, פגישותיו עם יהודים עקורים וניצולי השואה וכן שלבי הדרכתם והעפלתם. מרתקים במיוחד שני סיפורים. הראשון מגולל את פרשת הטבעת ה'לינו' על מטענה בנמל בארי באיטליה באפריל 48'. ה'לינו' היתה אנייה שנשאה על סיפונה מטען נשק צ'כי עבור הכוחות הסוריים. המ טען כלל 8,000 רובים וששה מיליון כדורים. הסיפור השני, המזכיר את השתלטות לוחמי שייטת 13 על אניית הנשק 'קארין A' בתחילת החודש, הוא ארוע ההשתלטות על האנייה 'ארג'ירו', אשר כונתה במברקים המסווגים "השודד". גם היא נשאה מטען נשק אל הכוחות הסוריים, אשר כלל 400 ארגזי רובים ו­11 ארגזים עם חלקי חילוף.באמצעות מודיעין מעולה, תכנון נועז וקור רוח, נערכה ההשתלטות על הספינה בדרכי עורמה. הנשק הגיע לנמל חיפה בשלושים באוגוסט 48', פורק, ואנשי החימוש מיהרו להכשיר אותו לפעולה. שם המבצע היה "גור", לזכר בנו של שאול אביגור, שנפל בעצם אותם ימים בקרבות סג'רה. ב­51' התגייס יונה לשירות קבע באמ"ן בדרגת רב סרן. הוא התמנה לראש מדור מודיעין 131, הקים את בית הספר להכשרת סוכנים, שם פגש את סרן מאיר בינט, הוא מקס בנט, שעמד לצאת למצרים לשם איסוף מודיעין צבאי וביקש לערוך קורס מזורז. מתיאורו של יונה את בנט עולה דמות רבת עוצמה וקוסמת. בנט נפל בידי המצרים לאחר נפילת אנשי רשת החבלה בפרשה הידועה כ"עסק הביש". על­פי יונה, אברי אלעד או מרסל ניניו, שעונתה באכזריות בידי המצרים, היו השניים שידעו על קיומו ותפקידו של בנט והסגירו את שמו למצרים. יונה כותב, כי בנימין גיבלי, ראש אמ"ן באותה תקופה, היה חייב לדאוג, שלא יהיה קשר מקצועי או היכרותי בין בנט ואנשי הרשת. מקס בנט, שלא יכול היה לעמוד בייסורי הגוף והנפש של הכלא המצרי, התאבד בתאו.לאחר השחרור מצה"ל עסק אמנון יונה שנים רבות בתעשייה הביטחונית בישראל, עד שפרש לפנסיה בפברואר 88'. בתווך שימש גם כשליח באוגנדה. הספר נחתם בתיאור חלקו של יונה כמנהל פרוייקט הקמת בית הפלמ"ח, גולת הכותרת להמשך שימור מורשת הפלמ"ח. *rina@maariv.co.il