זה לא משחק - זו מלחמה כתב עסקים יצא לקורס- טיס בן שעתיים, והפציץ את הטאליבן באפגניסטן דרור גלוברמן 22/01/02 "סוללות הנ"מ איתרו אותך וננעלו", מודיע לי הקול. על המכ"ם מהבהב עיגול ירקרק, כמה קילומטרים לפני. אני יושב עכשיו בתוך F­16, במשימת תקיפה בשמי אפגניסטן. מאחור, עמיתי למבנה, טייס F­16 ותיק ומנוסה. אני לא יודע מה שמו, אבל טוב שהוא שם. מאוחר יותר יציל את חיי.העיגול הירקרק הולך ומתקרב במהירות. מה הפלא, אם אני טס במהירות של מאך וחצי. אני מושך בחזרה את המיצערת, כדי להאט קצת, ודוחף קצת את הסטיק קדימה, כדי להוריד את האף לקרקע. הרכס שלפני, כך אני מקווה, יסוכך עליי מפני הסוללה, עד שאעבור אותה. אני מנמיך לגובה 500 רגל, וכבר רואים את הקרקע ממש בבירור. היא עוברת מהר מאוד מתחתי. אני מפנה את ראשי לאחור. שותפי עדיין נמצא משמאל לי, מעט למעלה. עוד שלוש שניות, ואני עובר מעל הרכס. עכשיו אני חשוף לגמרי לסוללה, וההתרעות בקוקפיט מתחילות להשתגע. הלחץ גובר. הסוללה פרושה לימיני. מתברר שאלה משגרי SA­6. אפשר לזהותם לפי ארבעת הרכבים, שמסודרים בריבוע, ובמרכזו החמישי. אפילו מגובה 500 רגל הם נראים כמו נקודות שחורות. אני שובר ימינה, ומנסה להניח עליהם את הכוונת. באמצע יעף התקיפה, כשאני בפני יה ימנית, מופיעים אורחים לא­קרואים למסיבה. צמד מטוסי קרב מסוג מיג­29 ­ מטוסי יירוט מעולים ומסוכנים. לא ידעתי שיש כאלה באפגניסטן, אבל עכשיו זה כבר לא ממש משנה. הקוקפיט מהבהב כולו. "הסוללה שיגרה עליך", מודיע הקול. אני מפנה את הראש ימינה ושמאלה, מחפש את זנב העשן של טיל הקרקע­אוויר הקטלני. אני לא רואה אותו, וזה רק מדאיג יותר. בינתיים המיגים עוברים אותי, במין הכרזת מלחמה, לקראת קרב­אוויר. אני מפנה את הראש לאחור, ורואה את הנורים והמוץ משוחררים מזנבו של F­16­ה שלי. את הטיל עדיין לא איתרתי, ואין לי ברירה אלא לסמוך על הנורים, ולקוות שהטיל יטעה ויתפוצץ עליהם. פיצוץ גדול רועם מאחוריי. זה לא הטיל. רעי למבנה שיגר על אחד המיגים, והפך אותו לכדור אש. רסיסי המיג טסים אליי במהירות האור, אבל זה לא ממש מטריד אותי. יש עדיין טיל שמחפש אותי, שלא לדבר על מיג נוסף. בום. גם המיג הזה הלך. בשביל זה יש חברים. הפנייה הסתיימה ואני ממשיך להנמיך במהירות. "אתה קרוב מדי לקרקע", נוזף בי הקול. בסדר, בסדר, רק שנייה, תנו להשליך קצת תחמושת על הסוללה. "משוך למעלה עכשיו", חוזרת ההתרעה, בעוד הקרקע ממשיכה לה תקרב במהירות. אני מנסה להתייצב על גובה של 150 רגל. זה לא כל­כך קל. עכשיו הקרקע באמת קרובה מדי. אני מושך נואשות את הסטיק, אבל זה מאוחר מדי. המטוס נבלע בקרקע. אני מוריד את משקפי התלת­מימד, ומחזיר את הכנפיים לעמי, שמחייך לידי. עדיף ככה. * עמי וייצר, מנכ"ל חברת סימיגון, לא כל­כך יאהב את הפתיחה (הבלתי­נמנעת) לכתבה. AirBook" זה לא משחק", הוא אומר. "זו מלחמה. עניין של חיים ומוות". "אבל בתור משחק, הוא ממש ממש טוב", אני מנסה להתגונן. "זה הרבה יותר ממשחק", הוא מתקן בחדות.סימיגון, שנחשפת כאן לראשונה, בעצם רוצה להיות הכל בשביל הטייס. מערכת AirBook­ה שפיתחה מתפקדת כבית­ספר לטיסה, מיתקן אימונים, יומן טיסה, חמ"ל מבצעים, ערכת תיחקור לגיחות ולקרבות אוויר, מערכת דואר, ומה לא. בינתיים, טייסי חיל­האוויר האמריקני וטייסי הצי כבר משתמשים במערכות שלה, ובין היתר נעזרו בה בתקופת המבצע בבוסניה. גם חילות אוויר נוספים רכשו את המערכת. סימולטור הטיסה, המשוכלל מסוגו בעולם, הוא חלק חשוב במערכת, אבל רק חלק אחד ממנה. וייצר, יוצא חיל­האוויר (איך לא?) מצטט את קונפוציוס, שיש הטוענים שאמר לפני 2500 שנה: "אני שומע אני שוכח, אני רואה אני זוכר, אני עושה אני מבין", ומוסיף גם מחקרים שהראו, שסטודנטים זוכרים %10 מהחומר שקיבלו בקריאה, %20 מהחומר שקיבלו בשמיעה, %30 כאשר ישנם עזרי מולטימדיה, %50 אם ראו מישהו עושה, ו­%90 אם עשו בעצמם. סטטיסטית, קונפוציוס כנראה צדק. "טייסים לומדים היום לטוס בשיטה הכי פחות יעילה. הם מקבלים ערימות של חומר כתוב, ספרות וניירת. המערכת יעילה פי 5­9 מהדרך שבה טייסים לומדים היום לטוס". לוייצר ולעמיתו להקמת החברה, היו"ר רמי וייץ, יש מושג לא רע על הדרך שבה טייסים לומדים לטוס. בצבא, אתם מניחים, הם לא ישבו בדיוק מאחורי הקופה בשק"ם. וייץ (לא שדר הכדורגל), יוצא חיל­האוויר, הוא כבר שם­דבר בנוף הסטארט­אפים המקומי. במסגרת עיסוקו כיזם סדרתי, הוא הקים את החברות פיקסל, גיימפליי, RTSet ורבות אחרות. מתוך 11 מיזמים שהקים, הוא הספיק למכור עד כה 3 מהם, ולהנפיק שניים בבורסה. וייצר, נווט פאנטום במילואים, גם הוא לא פוגש את עולם העסקים לראשונה. מאחוריו תפקידי ניהול פרויקטים במשרד הביטחון, ניהול שיווק ופיתוח עסקי בחברת Isys, וכן חברה שהקים ­ לוגי­קלי, שאותה מנהלת אשתו. "היינו צריכים לבחור בין לנהל עסק ביחד לבין לנהל חיים ביחד", הוא מחייך, ומרים אצבע המעוטרת בטבעת. "שירתתי, בין היתר, כמדריך בבית­הספר לטיסה", הוא מספר. "הייתי אחראי על תחום שמכונה 'תכנון לפי משימות'. שיגעה אותי העובדה, שזה נעשה לפי ספרים. נותנים לטייס ערימה ענקית של ספרים, לפני שהוא מתחיל לטוס, לקראת הטיסות לומדים את הבד"חים (בדיקות חיוניות), בטייסת אתה עושה הסבה עם ערימת ספרים". המערכת, אגב, לא מיועדת רק לטיסה צבאית, אלא גם לטיסה אזרחית, והיא כוללת את כל המרכיבים שנדרשים לשם כך. הרעיון של וייצר טבעי: "במקום כל הניירת, ניתן לך מחשב נישא, שעלותו לא רחוקה מעלות ההדפסה של כל הספרים. יש בתוכו ספריה דיגיטלית ויכולת סימולציה. אם אתה רוצה ללמוד איך להטיס פייפר, יש במערכת מדריך וירטואלי, שמסביר לך ומדריך אותך. הוא מכיר אותך ויודע במה אתה טוב, ומלמד אותך בדיוק מה שאתה צריך. זה הרבה יותר יעיל מספר". למה יותר יעיל? כי בסיום ה'קורס' הטייס מרכיב את המשקפיים התלת­מימדיים, מפעיל את הסימולטור ­ ומתחיל לטוס. בסימולטור הוא יכול לתרגל אינספור מצבים, כולל תפעול המטוס, תפעול מערכות נשק מתוחכמות, ותרגול משימות מורכבות ורבות משתתפים. כל זאת תחת עינו הפקוחה של המדריך הווירטואלי, שנותן לו עצות וטיפים, ואפילו לוקח שליטה על המטוס, ומראה לחניך איך צריך לעשות את זה. "אם המדריך הווירטואלי לא מצליח ללמד את הטייס לנחות, למשל, אחרי כמה ניסיונות הוא שולח אוטומטית מייל לקצין ההדרכה של הטייסת". המדריך הווירטואלי מעדכן את הטייס בחומרים המקצועיים, שהתחדשו לאחרונה בתחום שרלוונטי לו. "נניח שטייס עומד לטוס לבייג'ינג. המערכת בודקת מתי הוא טס לשם לאחרונה, ורואה שזה היה לפני 4 חודשים. נניח שמאז השתנו נתיבי הגישה למסלול הנחיתה. המדריך יתן לטייס רק את המידע הרלוונטי הזה, ויאמן אותו בנחיתה שם בתנאי מזג­האוויר הרלוונטיים". המערכת כוללת גם מבחנים וטיפים, שהטייסים יכולים להפיץ בקרב חבריהם. "המדריך מתאים את עצמו לקצב הקליטה של הטייס, כדי שהחומר לא יהיה משעמם או מהיר מדי". היתרון של הסימולטור הוא ברמות הדיוק שלו, טוען וייצר. "אני רוצה לטוס עם המערכת שאני הולך להפעיל. אני רוצה בדיוק את אותו מסך. כמקצוען אתה לא יכול לקבל שהסימולטור קרוב למקור, כי אתה מפתח הרגלים שליליים". אם כבר סימולטור מדויק, הרי שכל טייס מכיר את הסימולטורים הגדולים ­ קוקפיט מושלם לכל דבר ועניין, שבתוכו מתיישבים הטייסים ומתרגלים מצבים. "ההבדל הוא הזמינות. יש מספר סימולטורים בכל חיל­אוויר, ואיש צוות אוויר מקבל רק כמה שעות כל כמה חודשים, כדי להתאמן. במקרה כזה, אתה עושה רק דברים שאתה לא יכול לעשות באוויר ­ מתמודד עם מצבי חירום ופינות אוויריות קיצוניות. אבל אם אתה עומד לצאת למשימה באפגניסטן, למה שלא תחבוש משקפי תלת­מימד, תתיישב בתוך תא הטייס, והנה אתה טס באפגניסטן, כחזרה לפני המשימה, ולא למטרות לימוד?" כאמור, כל המערכת הזו מותקנת בתוך המחשב הנייד של הטייס, והוא יכול להתאמן במשימותיו בין כתיבת מסמכים לבין קריאת חומרים מקצועיים. המשקפיים, אגב, מאפשרים לטייס להניע את הראש לכל הכיוונים, ולקבל את התמונה המתאימה. בשילוב הסטיק והמיצערת המדויקים, אתה מרגיש ממש בשמיים.כל חובב משחקי טיסה יטען עכשיו, שהטייסים יכולים להשתמש בסימולטורי הטיסה הקרבית המהוללים של מיקרוסופט או של ג'יינס. חברים, חבל לכם על הזמן. AirBook, שעולה לפחות עשרת אלפים דולר (ועד יותר ממאה אלף), מדויקת יותר לאין ערוך . היא יודעת לשלב תצלומי לווין אמיתיים, שלא לדבר על תנאי הטיסה ומודל המטוס. "נניח שרוצים לתרגל משימה תקיפה של רביעיית F­16, מלווה על­ידי זוג F­15, כל טייס עובד מול המערכת שלו, וכולם יחד טסים בתרחיש מרובה משתתפים, שפועל בדיוק לפי תורות הלחימה".כל חיל­אוויר מפעיל מטוסים ומערכות נשק שונות. AirBook היא מערכת פתוחה, ולכן מאפשרת להכניס לתוכה מודלים של מטוסים, מסוקים ומערכות נשק שונות, שמפותחות על­ידי חברות שותפות של סימיגון. "אם חיל­אוויר מסוים מצטייד במערכת נשק חדשה, הוא לא חייב לגלות לנו את זה. יש לו ספק, שאנחנו לימדנו אותו לפתח מערכות נשק ומטוסים נוספים. חיל­האוויר יכול להזמין ממנו כל תוספת שהוא מעוניין בה. המערכת פתוחה לקבל תצלומי לווין, וכל חיל­אוויר יכול להתאמן מעל השטחים שמעניינים אותו". לסימיגון שורה ארוכה של שותפים בעולם, ביניהן החברות הידועות בתחום, כגון לוקהיד מארטין, בואינג, CAE (חברת האימון הגדולה בעולם), TEAC ואחרות. מתחרים, לעומת זאת, אין עדיין. יצרני סימולטורים ומערכות אימון יש ויש, כמובן, אבל לא כאלה שמיועדים PC­ל.* סימיגון נוסדה באוגוסט 98'. שליש מעובדיה הם אנשי צוות אוויר, וכך גם האווירה בחברה. כמו בטייסת, רק על אזרחי. הכל מתקתק לפי נהלים, על הדקה, בשלווה ובמקצועיות. סימיגון גייסה 5 מיליון דולר מהקרנות פיירצ'יילד העולמית וקאפ ונצ'רס, מהתעשיה האווירית, מסמוראי מקבוצת גרין וממשקיעים פרטיים. היא לא מחפשת לגייס יותר, משום שבחצי השנה האחרונה הפכה כבר לרווחית. בשנה החולפת היו לה 17 לקוחות, לעומת 5 בשנה הקודמת. אבל המטרה שלה נרחבת הרבה יותר: "לחולל מהפכה בצורה שבה קהיליות מקצועיות לומדות, רוכשות וחולקות את הידע בארגון. טייסים, רבי­חובלים, רופאים. כל מקצוע שמצריך תהליך הכשרה ארוך, המחייב את בעליו להתעדכן תדירות וכולל מיומנויות טכניות, יכול לעבור מהפכה כזו". סימיגון פיתחה מערכת המכונה MarineBook, המיועדת לניהול משימות בחילות­ים. גם היא צברה כבר ניסיון מבצעי. וייצר שם על הכוונת גם את השווקים הבאים: הפעלת מיכשור רפואי ולימוד נהיגה. לכו תדעו, אולי הילדים שלכם ילמדו לנהוג על המחשב בבית.