ירון זהבי יום ביפו עם רפ"ק ירון קלדס, מי שאמור לעצור את גל החיסולים בעיר אבי שילון 17/01/02 קפדנות מקפיאה מקפידים ביפו בחודשים האחרונים לשמור על נתון אחד קבוע: חיסול אחד לפחות בשבוע. העובדה כי השטח המדובר, הבעייתי, שמקושר בנוגע לפרוטקשנים, סמים ורציחות, משתרע על פני ק"מ, מקו החוף ועד בת­ים, מקשה עוד יותר על עיכול הנתונים. הרבה מאוד מטאפורות ומשמעויות עמוסות על כתפי הרצועה הצרה הזאת. משמעויות שמתחילות ביחסי יהודים­ערבים ומסתיימות בניגרז לעומת שוטרי הארלם: על הקירות ביפו ג' מתנוססות כתובות גרפיטי כמו "טופאק המלך" (זמר ראפ מפורסם, א.ש), אם כי המוזיקה המתנגנת מהמכוניות היא עדיין שייכת לג'מעה של אבי ביטר. אז ניתן להניח מראש שבשביל להבין את יפו רצוי לגור בה, אבל העניין הוא שגם לגור ביפו זה לא תמיד מספיק. יפו היא עיר שהחיים בה מפעפעים מתחת לפני השטח. כך שאם אתה מבקר מן החוץ, הניסיון לעכל את יפו, דהיינו לעכל באמת, לא רק דרך החומוס של קלבוני, נידון לכישלון מראש. אחד האנשים הכי קרובים להפנמה אמיתית של יפו הוא ירון קלדס. כשמומחים מנתחים את העיר על פי תזוזות פוליטיות, פליליות, דתיות או כלכליות, הססמוגרף של קלדס רועד בהתאם. רפ"ק קלדס, מפקד היס"מ במרחב יפתח, חי את העיר כבר 14 שנה. הוא אמנם עובד במשטרה, אבל למרבה ההפתעה זווית הראייה שלו מכוונת הרבה יותר רחוק. לאחרונה הוא מפקד על מבצע שמטרתו לשקם את הסטיגמה מנוקבת הכדורים של העיר. "הבעיה התדמיתית של יפו כיום היא שלכאורה העבריינים שולטים בה. אבל זה רק לכאורה. מה שנכון זה שלמעשה הם, חלקם, עושים במקומות מסוימים מה שהם רוצים. לכן יש מקומות בהם אנשים מעדיפים לשלם דמי חסות לעבריינים על פני פנייה למשטרה. ככה הם מעדיפים. אבל אנחנו ניתן את הכלים לכל מי שיפנה אלינו. אנחנו נגן בתקיפות על כל מי שלא ייכנע להם". ­ אתה גם מסוגל להבין את מי שמעדיף לוותר ולשלם? "בנאדם כזה כנראה שהרווחים שלו מספיקים לו. דמי חסות הם עסק מאוד מפותח בארץ והוא רק מתחזק במצב כלכלי קשה. בכל מקרה לגבות פרוטקשן זה רווח כספי הרבה יותר גדול מסחר בסמים. הוא גם כרוך בפחות מאמץ. ביפו, מטבע הדברים, רוב העבריינים שעוסקים בזה הם ערבים. יחד עם זאת יש גם את הקטע הלאומני שמייחד את הפשיעה. אז הם בהחלט ייהנו יותר לסחוט יהודים מאשר ערבים, זה שקוף. אבל מה שבאמת משנה להם זה הכסף שאפשר להרוויח. אנחנו יודעים גם על מסעדות ובתי אוכל של ערבי ם שמשלמים פרוטקשן במשך שנים". ­ זו תופעה שהתחזקה מאז האינתיפאדה? "לא. אין קשר. הם, הגובים, זו העבודה שלהם בכל מקרה. מה שבטוח זה שמאז האינתיפאדה הקיטוב בין הערבים ליהודים גדל, אז הגיוני שהם יעדיפו לקחת מחנות של יהודי מאשר של ערבי. אבל זו קודם כל עבודה בשבילם". יורים על מכוניות ריקות כצפוי, עולם הפשע הרבה יותר מסעיר לפי כותרות מדורי הפלילים מאשר דרך הניידות המשטרתיות. ביפו הרבה יותר קל לזהות ערסים מאשר את טוני סופרנו. יחד עם זאת, לפי קלדס, עדיין יש חוקים אוניברסליים בפשע: כבוד לשוטרים, למשל. את אחד מאנשי הצוות שלו הוא שלח לתצפית כשהוא ממגן אותו בהוראה ברורה: "אם אתה נתפס, תגיד שאתה שוטר". ברם, גם קלדס יודע שהוא לא יכול לסמוך רק על קוד הכבוד. על כל מקרה שלא יהיה, ניידת חילוץ חיכתה לשוטר הסמוי במקום מסתור. קלדס: "יש לנו גיבוי לכל פעולה. תוך 20 שניות נגיע לכל שוטר בצרה. ועדיין יש קוד שנשמר, של לא להרביץ לשוטרים. יחסית לכמות המעצרים, כמות תקיפות השוטרים עדיין מועטה. אבל הדור הצעיר יותר, גילאי 20 פלוס, הם מה שאני מכנה עבריינים רעים. כל מה שעשו לסבא ולאבא שלהם משתחרר דרכם. בגללם היום ביפו לפעמים נהיה כמו שיקגו. יורים על מכוניות ריקות לאור יום כדי להפגין מעמד". בינתיים הקליינט, כלומר סוחר ההרואין היהודי אליו נשלח השוטר הסמוי, העדיף שלא למכור לו. קודם כל הוא דרש את הכסף. הטריק נכשל כשהשוטר הסמוי העדיף לא להפסיד את כספו לפני שהוא מקבל את המנה המרש יעה. קלדס לא התבאס יתר על המידה: "אמרתי לצוות שלי שכשהם מתחזים שייקחו איתם תיק, ישימו בתוכו מקדחה וכל מה שהגנבים אוהבים לגנוב ממכוניות. כי אני רוצה שהביום יהיה מדויק כדי לא לעורר חשד. ועדיין, היום עבריינים מאוד נזהרים. הם כבר לא מוכרים לכל אחד". קלדס מבטיח להמשיך ליזום. יוזמה, שיהיה ברור, כוללת גם פניות תכופות לעוברים ושבים. "מי אתה?", "לאן אתה נוסע?", "מה אתה עושה פה?" וכיו"ב. החשד נופל על כל מי שחזותו היא מה שנקרא מזרחית. השאלה היא אם הבדיקות השגרתיות האלה, אף על פי שהן נעשות באדיבות, הן לא מקור הבעיה. לעתים נדמה שדווקא הבדיקות השגרתיות, כמו המחסומים בשטחים, הן שמעוררות את העוינות. "להפך", אומר קלדס. "דבר ראשון אתה כבר מכיר את האנשים. אני כבר יודע מי עבריין ומי לא. ערבי יחטוף ממני בדיוק כמו יהודי. הבעיה היא שהערבים יכולים לפרש את זה כאילו זה בגלל שהם ערבים. בעניין הזה המשטרה היא תמיד שק חבטות. האמת היא שאם אתה שואל באדיבות מה אתה עושה פה ואם הבנאדם הוא אזרח טוב, אז הוא מבין שאתה עושה את העבודה שלך. כך שהפניות האלה יכולות לסחוף גם אותו להתנהגות טובה יותר". ­ השנה ה זאת באמת קשה יותר מבחינה פלילית? "כן, היא אחת הקשות. זה נובע קודם כל מהמצב הכלכלי וגם המצב המדיני­בטחוני משפיע. אלה שני מרכיבים קטלניים. כשיש יותר מובטלים, יש יותר גנבים ויש יותר מסוממים. המצב הכלכלי תמיד ניכר בפשיעה". ­ נדמה שפרוטקשן מבוקש בעיקר מחנויות ספציפיות, כמו ירקות, למשל. או שהרבה חושבים שענייני פרוטקשן קורים רק בין עבריינים גם ככה. "לא נכון. זה לא משנה. פרוטקשן מבקשים מכל מי שמרוויח הרבה". ­ מועדוני הבינגו פחות מטרידים אתכם. "בעיקרון, בזה מטפל מחלק המוסר. אבל יש עניין של סדרי עדיפויות ותקציב. אחרי שאתה תופס את הבעלים של המועדון צריך להוכיח שהוא מרוויח כסף למטרות הימורים, להעמיס את המכונות, למצוא עוד מחסן, לאחסן את הסחורה. אני כבר מעדיף שהקזינו ימוסד והמדינה תרוויח". מחמאות לפושעים הרוסים עם צבי הנדל הסליחה, אבל הפשיעה ביפו איננה הבעיה רק של בני דודינו. היא לא פוסחת גם על יהודים מחבר העמים. "הרוסים מאוד אכזריים, אם כי כשהם נתפסים הם יותר ג'נטלמנים כלפי השוטרים", הוא משווה. "אחרי שנלכדו הם מתנהגים כאילו כל אחד עושה את העבודה שלו. בכל מקרה, אותי לא מפחיד לעצור רוסי או ערבי". ­ מה עם הפשיעה המסורתית, היהודית מזרחית, עבריינים סטייל מתחת לאף. הם עדיין בעניינים, או שההגמוניה עברה לרוסים ולערבים? "גם הם עדיין בעניינים. תראה, בגדול יש חלוקה בין ישראלים צבריים, אשכנזים וספרדים, רוסים וערבים. אבל כשאתה בודק את אחוזי הפשיעה לעומת גודל האוכלוסיה, אז הערבים והרוסים ניצבים במקומות הראשונים, לפני הצברים". באופן כללי, הבעיה שנמצאת בראש סדר העדיפויות, כמו שאוהבים להגיד במשטרה, היא נגע הסמים. זאת למרות שאפילו לקלדס יש אי אלו הרהורים בנושא. "אם אני אקבל מידע על 20­10 גרם לשימוש עצמי, ואם זה לא עבריין, זה אפילו לא יגיע אלי. העסק הזה נורא נפוץ. ברמה פילוסופית אני חושב לפעמים מה, אני רודף אחרי עלה? אבל זה לא נכון לחשוב שאנחנו כבר מוותרים על עבירות סמים כמו גראס. מה שכן נכון זה שאם לא מדובר בעבריין גדול אנחנו סוגרים את התיק". למתבונן מהצד הבגדים הם כמעט אותם בגדים. ג'ינסים וחולצות מרופטות. גם השירים נשמעים מוכרים, בעיקר מזרחי. העבריינים והשוטרים, משני צידי המתרס, משיקים בלא מעט תחנות תרבותיות בדרך למפגש הטעון ביניהם. קלדס מסביר שיפו נבדלת משאר האזורים בארץ דווקא מתוקף התל­אביביות שלה. אני מניח שהוא מתכוון שזו פשיעה עם סטייל. "יפו שונה, כי גם הפושעים וגם השוטרים הם תל­אביבים. זה משהו אחר. קשה להסביר. זה כמו ההבדל בין בליין חיפאי לבליין תל­אביבי. קשה להגדיר, שניהם בליינים, אבל בכל זאת זה שונה. אנחנו כשלעצמנו יחידת סיור מאוד מיוחדת. יש לנו הרבה מוטיבציה, אומרים שגם לי יש חלק בזה. הסיבה היא שאנחנו פשוט נהנים מהעבודה. גם מבחינת התוצאות וגם מבחינת החברות בינינו". ­ למה אין שוטרים ערבים? "יש קצת, אבל הרוב דרוזים". הצוות של קלדס יוצא לפעילות כל יום מ­9:00 בוקר. אל תקנאו בהם: לעתים 9:00 בבוקר היא שעה סמוכה לסיום יום העבודה הקודם. "מוטיבציה לפעמים היא תחליף למודיעין", הוא מעורר את פקודיו. אחר כך, בדרך, הוא מיישם את הוראותיו גם על עצמו . קלדס קופץ על נער שהוא חושד בו שרכש הרואין. הנער לא מאבד את עשתונותיו. חיפוש שכולל בדיקת גרביים מוציא אותו זכאי. "אני דווקא משתדל לא לבצע מעצרים כי אחרת אני נתקע בתחנה ולא יכול לפקד על מה שקורה". המבצע הנוכחי נועד להקרין פעילות מסיבית. המון סיורים, המון יוזמות. את אחד הנרקומנים בעג'מי הוא מאלץ לזרוק לשירותים מנת הרואין רק כדי לתפוס אותו גונב בשביל המנה הבאה. לעתים זה נראה חסר טעם, גם הוא מודה, אבל "גם אתה תבין למה זה חשוב כשיפרצו לך לאוטו". כשרודי ג'וליאני החליט למגר את הפשע מניו יורק הוא הסתייע בתיאוריה קרימינלית חדשנית: תאוריית "החלונות המנופצים". הרעיון, על קצה האקדח, מבוסס על הסברה שבית דירות נטוש עם חלון מנופץ יהפוך עד מהרה לבית הרוס שבו כל החלונות מנופצים. בית שמור יישאר כזה גם כשדייריו בחו"ל. לפיכך משטרת ניו יורק הטילה את יהבה דווקא על השיטור הקהילתי. אם אתה לא ניו יורקר של מסיבות וסמים, ג'וליאני עשה את עבודתו מצוין. אף על פי שלא בשל זאת קלינטון קבע את משרדו בהארלם, המחירים שם רק עולים. קלדס, בדרכו, מצדד בגישה הזאת: "השיטור הקהילתי מאוד חשוב. אני מסכים". כ פועל יוצא, ואני מרשה לעצמי להניח שהוא היה מתנהג כך גם ללא נוכחות העיתונאי, קלדס מקדיש חצי שעה מסדר יומו לעזרה בגרירת רכב שהסטרטר שלו שבק חיים. היפואי נראה מעודד מהמחווה המשטרתית הזאת. "אנחנו תוקפים רק את הרעים", מציין קלדס בסיפוק. אוכל סנדוויצ'ים משלשום קלדס, 36, נשוי +2, החל את דרכו במשטרה לפני 14 שנה כבלש ביפו. לפני שבועיים קיבל את דרגת הרפ"ק, מה שנקרא בז'רגון הצבאי רב סרן. את מקום מגוריו הוא מבקש להצניע. "כי את המשפחה שלי אני לא מוכן לסכן. לפני שלוש שנים קיבלנו מידע שמתכננים להוריד אותי. אחד החשודים כבר קנה נשק. בסופו של דבר זה נשאר בגדר מידע. הם נחקרו והכחישו. אני תמיד אומר שאם מישהו יפצע אותי כדאי מאוד שיפגע בי בכדור הראשון. אחרת תהיה לו בעיה". קלדס, כאמור, לא חף מניחוח מצ'ואיסטי, כולל איך שהוא לועס את המסטיק שלו, אם כי יש לציין שעליו זה מתלבש באופן חינני. "מה שמושך אותי בעבודה הזאת זה האקשן, האדרנלין והתרומה שאנחנו נותנים לציבור. כשאתה מצליח אתה יודע שהאוכלוסיה השלווה מודה לך, למרות שלא תמיד אומרים לך את זה. הרי רוב האנשים רוצים לחיות פה בשקט. פה לא גרים אלה שיורידו להם אחוז מהשכר כי הם מרוויחים מעל 30 אלף שקל". בדרך לסיור נוסף קלדס מפריך שני מיתוסים שהשתרשו בנוגע לפשיעה בארץ הקודש: האומנם בשעת צרה לאומית עברייני עם ישראל מתרחקים מהפשע? "הנרקומן צריך את המנה שלו, הגנבים צריכים להמשיך לעבוד. מבחינת הפוש עים, העבודה תמיד ממשיכה". המיתוס השני שקלדס מפורר קשור בפחד הקמאי שלנו מפני התחזקות התנועה האיסלמית בקרב ערביי יפו. כלומר, גם כשהיא מתרחשת, התופעה הזאת בינתיים רק עוזרת לשמור על הרדיוטייפ שלכם במקומו. "זה נכון שהרבה עבריינים ביפו חזרו בתשובה, למרות שביפו התופעה של חזרה לאיסלאם הרבה פחות ניכרת מאשר באום­אל­פאחם ויישובי הצפון. בסך הכל, מבחינה פלילית אין עם זה בעיה, להפך, זה נותן יותר שקט. הרי גם לפי הקוראן אסור לעבור עבירות". קלדס בהחלט עובד קשה. כמעט בלי הפסקות, כמעט בלי לאכול. ארוחה אופיינית, למשל, הוא סעד אתמול: סנדוויצ'ים משלשום. אבל דווקא את היום הנוכחי הוא מסיים בבית מלון יוקרתי. לא שהיתה לו ברירה: במלון הוא לכד חשוד שכפי הנראה לקח את הרעיון של מסיבת הרווקים צעד אחד רחוק מדי. קלדס עצר אותו בחשד לאונס החברה הכי הטובה של אשתו, בדיוק יום לפני החתונה. מחר, יודע קלדס, צפוי עוד יום שגרתי שכזה.