בפעם הבאה חזיר בשביל מקומות כמו בלק סטיר אנחנו מוכנים לתמוך אפילו בפלצני ההייטק * והטורטיות של בונגוסטו יודעות להרגיע את השקט שלפני ההופעה ליאור דובדבני 17/01/02 לא אנשי מדון אנחנו ועתיד הכלכלה הישראלית נוגע גם לנו, אבל קשה לומר שבאופן אישי כאבנו את כאבה של תעשיית ההייטק הקורסת בחלקה. הסיפורים, שאומתו על ידי כמה מחברינו, על אותן מפלצות שיכורות כוח שהיו מראיינות את מנהלי החברות על תנאי העסקתם ועוברות מחברה לחברה רק בשל צבע מטאלי לאוטו הצמוד, היקשו עלינו להזדעזע לנוכח זריקתם ברגל קלה אל שוק העבודה, גם אם גורלם של הנותרים לא שפר עליהם בהרבה ­ הצורך להתרגל בחזרה למחלקת תיירות בטיסות, למשל.למה נזכרנו השבוע מחדש בתעשיית ההייטק? כיוון שהשבוע הגענו למה שנחשב לעמק הסיליקון הישראלי והיום שוקק יותר מסעדות ובתי קפה מעוצבים מאשר חברות ההייטק. נכנסנו למסעדת בלק סטיר ונשאלנו על ידי המארחת אם יש לנו תלושים. השבנו בשלילה, ותמהנו בינינו לבין עצמנו האם חברות ההייטק עדיין לא ביטלו גם את הנוהג הנפסד הזה. נראה שלא, מה שאומר שהמצב כנראה לא כל כך גרוע בכל זאת. מכל מקום, רווח לנו משהוברר שגם בני האנוש חסרי התלושים זכאים לסעוד במסעדה באזור והם אינם מגורשים היישר אל הגשם המצליף בחוץ.במקום שתי הצעות לארוחות עסקיות, כשבאחת מהן במחיר המנה העיקרי ת תקבל גם מנה ראשונה ושתייה, ובשנייה תשלם 59 שקל עבור מנה ראשונה ועיקרית מתוך רשימה מצומצמת יותר מהתפריט ושתייה.הסלט היווני ולחם השום שהגיעו לשולחן כמנות ראשונות לא אכזבו. בתוספת של 27 שקל הזמנו גם פטריות יער מצופות בפירורי לחם עם רוטב שום, מנה טובה שיכולה להוות כשלעצמה ארוחה לאדם לא רעב מדי.מנה עיקרית אחת היתה סטייק פילה יען (86 שקל) 300 גרם, בשני נתחים עסיסיים שנענו ברצון למגע הסכין והיו מהנים. ספריבס טלה (87 שקל) 650 גרם, שנבחרו כמנה עיקרית מעברו של השולחן, התגלו כשמנים מדי (ככה זה כשמתווכחים עם ההצעה ללכת על ספריבס חזיר, בעל החיים המוצלח יותר למנה כזו), אבל כחלק מהשירות המופתי, לא ניתנה לשותפי לארוחה אפילו תחושה קלה שבקלות של אי נעימות. המנה הוחלפה בזריזות בהמבורגר ברוטב צ'ילי חריף (44 שקל) שהיה מצוין. על מנות אחרונות ויתרנו, משיקולי (העדר) נפח אחסון. המקום נעים לישיבה, השירות מהיר ויעיל כיאה לקהל שזמן עבורו הוא (או לפחות היה) כסף.בלק סטיר הוא מסוג המקומות שסביר להניח שכשנחזור אליו גם בעוד כמה שנים ישמור על אותה רמה ואותו תפריט. נקווה בשבילו ובשביל כולנו שג ם תעשיית ההייטק עוד תישאר.בלק סטיר. יוחנן הסנדלר 3 הרצליה, טל': 09­.9557464 פתוח כל השבוע 24:00­12:00.***בונגוסטו הוא מזן בתי הקפה שחולפים על פניהם בלי להרגיש, ובדיעבד, שלא בצדק. בשל מיקומו, מול מרכז סוזן דלל, חולפים על פניו ביעף, כשזווית העין משדרת לתודעה שיש מקום כלשהו מול המרכז, ונזכרים בקיומו רק כשמגיעים ממש לקופות ויש זמן קצר להעביר עד תחילת המופע. אז מסתפקים בקפה זריז או כריך, שממילא אינם יכולים לתת זווית קולינרית כלשהי על המקום, מה שבמקרה של בונגוסטו יכול להיות החמצה.בשעת צהריים, שבה הגענו לבונגוסטו, היה המקום מאוכלס בקהל רגוע. איכשהו, תוך שניות ניתן להבחין בין הקהל העסקי הנמרץ העסוק בפעילות קדחתנית ובשיחות טלפון בין ביס לביס המאפיין את אזורי המשרדים, לבין הקהל המסב בנחת, כשעתותיו בידיו באזור כמו נוה­צדק. לא רק הקהל רגוע. גם אנשי הבר מכינים בנחת את המשקאות, המלצרית אינה מחוננת בסגנון הליכה תזזיתי וגם המזון נלעס ונבלע בנחת. שקט בבונגוסטו, כבר אמרנו, גם אם המקום מאוכלס.פתחנו עם מרק מינסטרונה (21 שקל) שהיה נדיב ובטעם ביתי. המשכנו עם קיש בטטה (29 שקל ), שניצל עוף עם תפוחי אדמה (35 שקל, כולל שתייה) ומנה של שתי טורטיות ­ האחת עם אבוקדו והשנייה עם נתחי עוף, שהגיעו בלוויית פלפלים קלויים וסלסה (30 שקל, כולל שתייה). כל אחת משלוש המנות היתה נדיבת ממדים, ולוותה בסלט חתוך טרי. גולת הכותרת היו הטורטיות, למרות שאין המדובר במסעדה מקסיקנית. גם קיש הבטטה היה טוב, בעוד שהשניצל, גם אם לא אכזב, הרי שמטבע הדברים לא היווה בשורה גדולה.לבונגוסטו אין יומרות קולינריות גדולות, אבל ההקפדה, הטריות, הנדיבות והתמחור ההגיוני הופכים אותו לא רק למקום נעים, אלא גם טעים. קינחנו עם קרואסון שוקולד טרי מעשה בית (שבעה שקלים) וחזרנו אל היומיום.סיכמנו שאמנם אין המדובר במכה קולינרית ששווה לעלות אליה לצלחת במיוחד, אבל אם מצאתם את עצמכם באזור ­ זו בהחלט אופציה חביבה מאוד.בונגוסטו. יחיאלי 5 נוה­צדק, טל': .5172035 פתוח 8:00 עד אחרון הלקוחות.