ספר הצצה רבת עוצמה רותם­צפרוני 16/01/02 אצל רובנו, שנות השבעים הן התקופה ההיא עם פאות הלחיים המגוחכות, מלחמת יום הכיפורים, לול, הקרפנטרס, כאלה דברים. אצל כמה מאיתנו עושה העשור הזה אסוציאציה של חינוך מחדש ומהפיכת התרבות של מאו צה­טונג?אז נכון שעברו לא מעט שנים מרגע שניקסון נסע לשחק פינג­פונג בסין ועד שהחלה להתגלות לעיניים מערביות, אבל בכל זאת, מיליארד סינים זה הרבה אנשים שעברו תקופה חשוכה של חיים במשטר דיכוי. דאי סיג'י, סופר יליד סין שמתגורר ב­16 השנים האחרונות בצרפת, מאפשר הצצה רבת עוצמה לעולם ההוא שהיה, באמצעות סיפורם של צמד נערים, בני אינטלקטואלים שנשלחים לחינוך מחדש (חוויה שסיג'י עצמו עבר בשנים ההן), בספר "בלזק והתופרת הסינית הקטנה" (כנרת).גדולתו של הסיפור, שהוא עוסק בדיוק במה שהמהפיכה ההיא ביקשה למחוק: באינדיבידואלים, ביחידים שנאלצו להתמודד עם נתק ממשפחה וסביבה מוכרת, עם מרות של בורות, תנאי מחיה פרימיטיביים והצורך לשמור כל יום מחדש על שפיות ותקווה;וכל זה, בגיל 17. שני הנערים, שכנים וחברים מילדות שנשלחים לחינוך מחדש בכפר נידח, נאלצים להפעיל את כל היצירתיות שיש בהם ­ ויש בהם ­ כדי למשל, להציל מ שריפה כינור של אחד מהם, לצמצם שעות עבודה מפרכת (הם מכוונים מחדש את השעון המעורר) ולהשיג ספרי קריאה אסורים.השניים מתיידדים עם מתחנך מחדש נוסף, בכפר סמוך, ובאמצעותו שמים יד על ספרים (כולל בלזק שכובש במיוחד אחד מהשניים) וגם עם נערה צעירה, בתו של חייט, המכונה התופרת הקטנה, שאחד משניהם מתאהב בה ומחליט לחנך אותה מחדש ­ כלומר, להעשיר את השכלתה, בעזרת התרבות האסורה בעצם.בתבונה ספרותית ובתחכום כובש, בונה סיג'י סיפור שיש בו חברות והתבגרות, אהבה ראשונה והמון אותנטיות מאירת עיניים, ואשר מוכיח ש"חינוך מחדש", ולא משנה מהו, הוא עניין שנידון לכישלון, ולעולם אינו יכול לבוא במקום פתיחות והשכלה רחבה כתפישות עולם. מתנה כששואלים אותה אם היא מוכרת הגפרורים הקטנה, עונה המשוררת והמחזאית רחל עוזיאל­פרחי, שהיא כבר לא קטנה ושבגפרורים שלה אין גופרית, ההיפך. זה שש שנים שעוזיאל­פרחי יורדת פעמיים בשבוע מביתה בירושלים למדרחוב נחלת בנימין בתל אביב, כדי למכור שם את שיריה, מוצפנים בתוך קופסאות גפרורים. לקופסאות הקטנות והמאוירות, שבתוכן שירים וסיפורי ילדים על נייר זעיר מקופל כהרמוניקה, היא קוראת "תיבות שיר". "תיבה מופיעה בתנ"ך פעמיים", היא מסבירה. "ותמיד במשמעות של הצלה, אם זה משה בתיבה ואם זו תיבת נח. תיבה היא גם בית בשיר או ביצירה מוסיקלית. אני שולחת את התיבות שלי על גלי האנשים, כדי שהן תבאנה הצלה כלשהי, אופטימיות. אני מקווה שלמי שיקרא אותן, יקרה משהו טוב".עוזיאל­פרחי נולדה בתל אביב הקטנה. אביה, עו"ד ברוך עוזיאל, היה חבר בכנסת הרביעית והחמישית, עסק בכתיבה, בעיקר על הווי יהדות יוון, ארץ מוצאו, והקים את המכון לחקר יהדות סלוניקי. כחיילת החלה לעסוק בפיסול ותכשיטנות, אבל עזבה את התחום מכיוון שהבינה, לדבריה, שלא תוכל להגיע באמצעות האמנות הפלסטית לגבהים שתביא אותה המלה הכתובה. משנישאה (בעלה הי ה אל"מ, ד"ר דוד פרחי ז"ל), מרצה למדעי המזרח, עברה לירושלים, בה היא מתגוררת עד היום. יש לה בן אחד ושלושה נכדים. ככותבת החלה עוזיאל­פרחי את דרכה בכתיבת תסכיתים לרדיו, החל משנות ה­60. "לא היתה אז טלוויזיה וחיי התיאטרון בתל אביב היו רחוקים ממני, אז הפכתי את המחזות שכתבתי לתסכיתים". מחזה אחד פרי עטה, "מקלט מתחת להר הבית", כן הגיע לתיאטרון והוצג בפסטיבל עכו 81'. אחרים שכתבה נשארו במגירה. במקביל כתבה עוזיאל­פרחי שירה, והוציאה עד היום חמישה ספרים. "לאמנים יש היום תפקיד", היא אומרת. "בעבר כתבתי בסגנון תיאטרון האבסורד; היום, כשהדמוקרטיה שלנו בסכנה, אני לא יכולה להרשות את זה לעצמי". ספר השירה האחרון שלה, "אהבת תל אביב", יצא לפני שמונה חודשים בהוצאת "צור אות". "בין סלמה לשדרות רוטשילד" הוא אחד השירים המופיעים בספר: "ילד גר ליד ילד/ גדר גבוהה חוצה את ימי ילדותם/ הלכו באותם רחובות לא נפגשו/ קנו פודינג תנובה בשלושה צבעים/ המבוגרים היו עסוקים במלחמה ביפו./ יום אחד נפגשו המבוגרים שהיו ילדים/ וילדותם נפרשה מכיס נפשם על השולחן/ ראשית רחוב ראשית עיר/ בין סלמה לשדרות רוטשילד/ יונים עפו ת מן השובכים/ עצי תמר שנגדעו מכורח הבתים/ אהבת ירוקת עיני עדינה/ אהבת אצילות קומת דוד./ והיום הם חיל מצב בשכם בחברון/ כובשים ונסוגים/ כובשים ונסוגים/ ושואלים את אותה שאלה/ ששאל המשורר: 'הייתמו הצרות התלאות/ בארץ היפה החמה'". בריאות ד"ר פיני נוימן, לשעבר כדורסלן במכבי פתח תקוה, חזר לארץ משהות בת 13 שנים בארצות הברית. במשך שבע שנים הוא למד שם כירופרקטיקה. חמש שנים היתה לו קליניקה באטלנטה והוא גם הרצה בבית הספר לכירופרקטיקה, המתפקד כאוניברסיטה, שבוגריה מקבלים תואר דוקטור. עכשיו הוא מטפל בקליניקה שלו בהרצליה. הכירופרקטיקה מטפלת בבעיות עמוד השדרה, המשפיעות ופוגעות ישירות בתפקוד מערכת העצבים. נוימן התמחה בטיפול בתינוקות ובבעיות ספיציפיות שמפתחים ספורטאים במקצועות השונים, אבל כיום הוא מטפל בכלל האוכולסייה. "מגיעים אליי", הוא מספר. "ילדים עם בעיות עיכול, כאבי ראש, אסתמה, דלקות אוזניים, בעיות שנגרמות על ידי מערכת העצבים. מבוגרים מגיעים עם כאבים בחזה, בעיות עיכול, כאבי ראש, גב וצוואר ודלקות בשלפוחית השתן. באות נשים עם כאבי מחזור ונשים בהיריון שכואב להן הגב".האבחון שלו כולל בדיקה תרמוגרפית בסורק ממוחשב, אותו הוא מעביר על גב המטופל. "התרמוגרפיה הממוחשבת", מסביר נוימן. "היא טכנולגיה מתקדמת ובטוחה לשימוש, שקולטת את החום הנפלט מהגוף ומתרגמת אותו לתמונה שמשקפת את מצב תפקוד מערכת העצבים וכלי הדם". הטי פול הנקודתי על החוליות המפעילות לחץ על מערכת העצבים מתבצע ידנית, או בעזרת מכשור מיוחד. טיפול ראשון כולל הסתכלות בצילומי הרנטגן שהמטופל מתבקש לעשות, בדיקה בתרמוגרפיה הממוחשבת ואבחון, ומחירו 400 שקל. מחיר כל טיפול רגיל הוא 185 שקל. טל' 9543223­09. אוכל תמי פרדו­מינס, מנהלת אתר הנופש של קיבוץ "לוחמי הגיטאות" ובשלנית גאונית, פתחה לפני כמה שנים מסעדה נעימה בקיבוץ; בעלה עיצב את המקום בטוב טעם, והיא מכינה שם ארוחות בוקר שהן חוויה בפני עצמה. עכשיו החליטה תמי לפתוח את המקום פעם בשבוע אחר הצהריים, בימי שלישי בין השעות 17.00­19.00, בכדי לענות על בקשות של אנשים עובדים שלא יכולים להגיע בבוקר. אפשר לראות במקום חבורות של נשים שיושבות ומתענגות על 17(!) מיני עוגות, בהן פאי תפוחים, פאי שוקולד, פאי לימון, פאי אגוזים, עוגת גזר, עוגת גבינה, עוגות שמרים, פחזניות ועוד. גם פגישות עסקים נעשות כאן, תוך כדי בליסת פנקייקים ומאפים מלוחים נהדרים כמו סקונס, מאפינס עם גבינת צ'דר ובצל ירוק, רוגלעך עם גבינה צהובה, משמשים ממולאים בגבינת עזים ועוד. תמי מכינה גם ריבות תוצרת בית וסירופים מיוחדים לנשנוש בצד. חבל שהקפה לא תואם את הכיבוד, אבל הבטיחו לנו שזה בטיפול. מומלץ למי שנוסע צפונה, לתעל את עצמו לשעה היעודה. זה מה שאנחנו עשינו, ונעשה שוב. מחיר לאדם: 45 שקל. טל' 9933271­04, אפשר לערוך במקום אירועים. אמנות שנת 2002 שרק עתה החלה עשויה להביא למהפכה תרבותית באיטליה. ארץ המגף המארחת את אוצרות האמנות החשובים בהיסטוריה האנושית, בודקת את האפשרות להעביר לידיים פרטיות את ניהול המוזיאונים שבבעלות המדינה.מי שביקר במוזיאון האופיצי בפירנצה, מי שעמד בתור בכניסה למוזיאון האקדמיה כדי לראות את דוד של מיכלאנג'לו (בתמונה), זוכר בוודאי את התורים הארוכים בדרך לקופה מבלי ששירותים חיוניים (כמו בתי שימוש לדוגמא) יהיו באזור. ממשלת איטליה, עושה רושם, מתכוונת לערוך מהפכה. "נגיש הצעת חוק מסודרת שתכלול חוקים ברורים מי רשאי להפעיל מוזיאונים, חוקים שיבטיחו גב כלכלי והמשך תרבותי למוזיאון", אמר שר התרבות האיטלקי ג'וליאנו אורבני, והבהיר: "אוצרות האמנות, כמו גם הארמונות המארחים, יישארו בכל מקרה בבעלות ממשלתית". הכוונה אם כך להעביר לידיים פרטיות אך ורק את ניהול המוזיאון ולא את התכולה. תעשיינים איטלקים הביעו שביעות רצון מהיוזמה. ג'יאנפרנקו אימפרטורי, נשיא חברת ציביטה שעתידה לקבל את ניהול המוזיאונים הקפיטוליניים שבגבעת הקפיטול, מאמין כי מדובר בהחלטה שתרחיב את מערך התרבות בכל עיר ועיר, וכי לא מדוב ר אך ורק בתרומה למוזיאון עצמו. "יש להרחיב את המעגל התרבותי באמצעות התמיכה הכלכלית. הכוונה לאפשר למי שיקבל את ניהול המוזיאון שליטה על אספקטים כלכליים נוספים באזור. ברור שרק על ידי קשירת קשר כלכלי בין המלונות באזור, גני התערוכות ושאר אתרים, ניתן יהיה לנצל את המוזיאונים במלואם". עוד העריך אימפרטורי, כי נוכח הפגיעה בתיירות הבינלאומית צפויים לבקר במוזיאונים, בעתיד הנראה לעין, בעיקר איטלקים. לכן חשוב להכין עבורם תוכנית כוללת, המשלבת במוזיאונים תערוכות וכנסים לדוגמא. יחד עם זאת, ההצעה מעוררת ויכוח וגם תרעומת. איטליה שואלת: האם יש צורך להפוך את האמנות למסחר?