אש על הגולש בסוף שנות ה- 80 הוא היה מלך הגלים בחוף הילטון * בשנות ה- 90 הוא מכר סמים באמסטרדם והסתבך עם מאפיונרים * ארנו זית מסכם 31 שנה של עשייה בן זילכה, קוסטה ריקה 10/01/02 אתה יודע מי זה?", הכריז אילן ברגע שהתיישבתי ליד הדלפק בפאלפל שלו, תוך שהוא מסמן לי עם הראש לכיוון האדם שישב בפינה. זה קרה בשבוע שעבר בקוסטה ריקה, בכפר קטן לחוף האוקיינוס השקט, גן­עדן שלא מסומן על המפה. התקשתי לזהות. "חבוב", הוא אמר לי, "יושב מולך ארנו זית".על אף שקלסתרונו של זית (עדיין מוזר לי לכנות אותו רק בשם משפחתו, בלי לגלגל את השם המלא, "ארנוזית", כמו "קוקהקולה") מעולם לא היה מוכר לכלל הציבור ­ למאות ואולי לאלפי נערים תל­אביבים, בעיקר אלה שמגרש המשחקים שלהם היה חוף הילטון, או ליתר דיוק, הגלים של הילטון, ארנו זית הוא אכן סוג של אגדה. מאמצע שנות ה­80 עד תחילת שנות ה­,90 כשהדבר הכי "קול" לעשות היה להפוך לגולש גלים, ארנו זית וחבורתו היו אלילי הז'אנר. הם היו הכי מוכשרים, הכי יפים והכי פרועים. ב­,1986 כשהוציאה חברת גזוז, שהתמחתה באופנת גלישה וזכתה לפופולריות עצומה, את הקו החדש לחורף, התנוססה תמונתם של זית ושני חבריו הטובים, אורן וייס וגיא זיתוני, על גב החולצה, יחד עם חתימת ידם של השלושה.אבל מעבר לקו האופנה שנשא את דיוקנם ולאליפויות הרשמיות שהם זכו בהם, הסיפו רים נלחשו בחוף עצמו בין גולשי הגלים. דיברו על המעללים שלהם, על איפה הם נראו בערב, על אילו ביצועים הם הפגינו בים. ויכוחים לוהטים נערכו סביב השאלה מי הטוב מכולם, כשארנו זית זוכה לא פעם למרב הקולות. אבל מתישהו התחילו להגיע סיפורים אחרים על זית, על מעצרים, קטטות, סמים ודקירות. פחות ופחות היו רואים אותו בים. הוא כמעט ולא היה מופיע באליפויות. עד שיום אחד הוא נעלם לגמרי. בין החבר'ה כולם הסכימו: ארנו זית הוא ה"רוני קלדרון" של גלישת הגלים. כישרון מבוזבז שבחר בנתיב הלא נכון.אבל בשבוע שעבר, רגע לפני השקיעה, בכפר הקטן הזה במרכז אמריקה, אילן (הוא בכלל גולש מאשקלון) ואני ישבנו מול ארנו כמו שני ילדים מעריצים, גומעים בשקיקה את הסיפורים על גלים מפלצתיים והתרסקויות שהגיבור תמיד יוצא מהם עם חיוך. אחרי שעה קלה שואל אותי ארנו: "נו, ומה אתה עושה בארץ?". אמרתי לו. "אז מה", הוא אומר לי בחצי חיוך, "אתה רוצה את הסיפור? בוא ותביא איתך את הגלשן".לידיעת מי שדאג: הבנאדם לא גולש, הבנאדם מרחף. יצאנו החוצה, אני שלפתי את הטייפ מהתיק, ארנו שלף מהתיק דברים הרבה יותר משמחים, שאפנו לריאות ולחצתי על הכפ תור. הטירוף ("אני מקווה למות בים") ארנו זית הוא בסך הכל בן .31 הוא נולד בפריז. "היום המדויק הוא 1 באוגוסט ,1970 תאריך לידה בעייתי לעולם, כי ביום הזה אני נולדתי", הוא אומר בשקט. "בגיל שנה הגעתי לארץ אחרי שאמא שלי חטפה אותי מאבא שלי והגיעה לת"א. בת"א אמא שלי הכירה אדם בשם עזרא, שהפך להיות אבא שלי השני, אבל ממש כמו אבא אמיתי. גדלתי בבית חריג. אבא שלי עבר הרבה תקופות של מאסר אבל הוא בנאדם טוב".בבעלותה של משפחת זית מוסד תל­אביבי ידוע, דוכן הפלאפל הסמוך לבניין השקם "פנינת הפלאפל", אשר בצמוד אליו מתגוררת המשפחה. "הייתי בכל הבתי ספר בת"א", ממשיך זית. "את כיתה א' העברתי בשלושה בתי ספר שונים". כשחבריו שיננו את "דנה קמה", זית היה בים. "התחלתי לגלוש מגיל 5 כשקיבלתי את הגלשן הראשון שאבא שלי קנה לי", הוא מספר. "אצלי בשכונה כולם היו מצילים וכולם היו חברים של אבא שלי, אז אבא שלי היה לוקח אותי מגיל קטן איתו לחוף הילטון. אמא שלי מספרת שבגיל שנה וחצי אבא שלי זרק אותי מהחסקה וככה למדתי לשחות".את האהבה לגלישה קיבל זית מאגדה תל­אביבית אחרת, המציל האגדי "טופסי", שנחשב לגולש הראשון בארץ ולמי שייסד את הענף. טופסי, א גב, נפטר לפני כשנתיים. "הבנאדם הזה, כשאני אמות, הוא יהיה הבנאדם הראשון שאני ארצה להיפגש איתו שם למעלה. אני רוצה ללכת אליו ולנשק לו את הידיים", אומר זית. "הוא היה הבנאדם שהכניס לנו את רוח הקודש ואת הדבר הזה שקוראים לו גלישה". זית רוחש לאביו הרוחני הערכה רבה, "אבל", הוא אומר, "אני בקטגוריה אחרת: אני אף פעם בחיים לא היתה לי שום מטרה חוץ מהמטרה להגיע לגל הגבוה, לתפוס אותו ולדפוק את הקבירה הכי חזקה שיכולה להיות. לא מעניין אותי אם אני יוצא מהצינור או לא יוצא מהצינור. כשהחומה הזו נשברת עליך, כל מה שנשאר זה רק לדפוק את החיוך. הרי באחד הימים כל אחד ימות, אני מקווה למות בים".הבעיה העיקרית של זית באותם ימים, אם כן, היתה לממן את הטירוף שלו. "כשלא היו גלים הייתי הולך להביא את הקומבינה כדי להביא את הגלשן. לי לא היה כסף לגלשן וגם הייתי שובר הרבה גלשנים כי הייתי גולש חזק. גם לאבא שלי ולאמא שלי לא היה כסף, אז בתור ילד הייתי מסדר לעצמי גלשן. איך עשיתי את זה? אני אשמור את זה לעצמי. יש דברים שאני לא מתגאה בהם". התחרויות בחו"ל ("העיפו אותי מכל מקום") זית וחבריו היו אז החבורה הכי ססגונית בעיר. "היינו חבורה של גולשים מחוף הילטון שהרבה אנשים הכירו כי עשינו הרבה רעש באזור", ממשיך זית. "זה כלל את יוני קרמרמן, עדי ברזילי (בון­בון), בן דוד שלי גיא, ששנים אחר כך נתפס בשוד הפיצוציות, ואת דורון הכושי שהיום הוא מציל ואותי. היינו ילדים בלי פחד, בוא נגיד שאף פעם לא היה מצב שלמישהו לא היה גלשן. אין גלשן? פוגשים ילד בחוף, כאפה לפנים והגלשן אצלנו. כל האנשים שהזכרתי זה אנשים שכבר עלו על המסילה, הם היום כבר עם משפחה וילדים וחיים בסבבה. הבעיה אצלי היא שהילדות לא נשכחה".בגיל 13 זכה ארנו בתואר הראשון ועד גיל 15 החזיק בתואר אלוף ישראל לנוער בגלישת גלים. בתווך הגיע גם המעצר הראשון. זית: "חשבו שדפקתי טייפ. ישבתי קצת באבו­כביר עם הקטינים, אבל במקום לקחת את זה בקטע טראומתי לקחתי את זה בתור חוויה. היום אני מבין כמה השיטה דפוקה. בהולנד יש לאנשים בכלא אינטרנט, תנאים, מה לא. פה אתה מכניס ילד לאבו­כביר, מה ייצא ממנו? יוצא סוחר סמים".זית צורף לנבחרת הגלישה הישראלית ונשלח להתחרות בחו"ל. כבר בתחרות הראשונה הבהיר זית לא רק מי שולט בגלים, אלא גם לאן נושבת הרוח. "אליפות אירופה הראשונה, זה היה ב­1986", משחזר זית, "הגענו לשם כל הנבחרת וכמובן שהעיפו אותי מהתחרות הזאת, רבתי שם מכות. דרך אגב, העיפו אותי מכל ארגון גלישה אפשרי. ב­1988 בפורטו­ריקו יצאתי בחסות המשטרה אחרי שהעפתי אגרוף לגולש מקומי שעלה על הגלשן שלי. חיכו לי שם 300 מקומיים עם סכינים. שנה אחרי זה, ,1989 אליפות אירופה בפורטוגל, לכולם נשדד הכסף מהחדרים. בצרפת, באליפות אירופה, גולש מקומי פתאום אומר לי בצרפתית: 'יהודי מסריח'. קמתי, לקחתי את הגלשן, הוא קיבל את החרבות לתוך הפנים. אז העיפו אותי גם משם. הלאה, יפן, אליפות עולם. כל הגדולים מגיעים, כולל קלי סלייטר (במשך שנים נחשב לגולש הטוב בעולם ועדיין מוכר כאחד הגדולים בכל הזמנים, ב.ז). אנחנו יושבים כל הנבחרות לפני התחרות ועושים היכרות. קלי סלייטר, עם המזל שלו, יושב בדיוק מולי בשולחן. אנחנו מתחילים לדבר, אמרתי לו: '300 דולר, שתה את הבקבוק טבסקו'. ההוא לא רצה לשתות, הסתלבטו עליו וטיילור נוקס (עוד אחד מהגדולים ביותר), רצה לשחק אותה גיבור, התחיל לשתות את הבקבוק. אחרי שלושת רבעי בקבוק לקחו אותו לבית חולים".על אף בעיות המשמעת השתייך זית לצמרת הגבוהה של הגלישה האירופית. בזירה המקומית הוא כבר נחשב, כאמור, לאגדה. "מ­1985 נחשבנו אורן וייס, אילן מאיר, גיא זיתוני ואני לגולשים הכי טובים בארץ. אבל מגיל 17 עד 22 אני יצאתי כל פעם שני", משחזר זית. "כל תחרות אני שני, נדבק לי השני, לא רוצה לעזוב אותי. וכל הזמן הזה מי שהיו מקום ראשון זה אורן וייס, החבר הכי טוב שלי שבחיים לא נטש עמדה, רב­חובל שאף פעם לא קפץ מהסירה, גם כשהיא אכלה פצצות, ואילן מאיר מאשקלון".האירוניה היא, שאילן מאיר (אחיהם של הכדורגלנים האשקלונים זוהר ובועז מאיר, ב.ז) נעצר בחודש האחרון בחשד למעורבות בתכנון שוד. גם במקום גלותו המרוחק זית מעודכן בפרטים. "אני לא יודע למה הוא עצור, אבל הוא אף פעם לא היה מתעסק בפשע", אומר זית. "לא מבין מה המשטרה רוצה ממנו, אין לי אינטרס לעשות ממנו איזה צדיק, אבל הוא באמת בנאדם טוב. אילן זה היה הגולש הכי טוב שקם במדינת ישראל. אילן זה היה הווינר הכי גדול שקם פה. הבנאדם היה אלוף אירופה". ההסתבכויות ("מכרתי אקסטזי בערמות") בגיל 18 כבר התחיל זית לבקר יותר ויותר בתחנות המשטרה השונות של ת"א. "רוב המעצרים היו על סמים", אומר זית. "פעם בשבוע היו קופצים אלי שוטרים הביתה. היה מאוד מציק להם שהרבה דברים היו מתרחשים בחוף הילטון ואף פעם לא היה להם קצה חוט".בשלב הזה החליט זית שצפוף לו בארץ. "החלטתי שאני נוסע לדרום אפריקה", הוא מספר. "הגעתי לדרום אפריקה, עברתי לאוסטרליה ואז התחילו החיים. השנה היא ,1991 אני פוגש שם חברים, מגיעים לסידני, טק­טק­טק, אנחנו פוגשים בנאדם, בוא נגיד, במעמד עליון של חיי הפשע באוסטרליה. לבנאדם היה את הבית זונות הכי גדול בקינג­קרוס. אני ניהלתי לו את הבית זונות. זה אומר שהזונות היו מגיעות, משלמות לנו לחדרים, עושות מה שהן עושות, יורדות, מקבלות מנה של הרואין, אנחנו נותנים להם מזרק וחומרי חיטוי. ככה זה היה. הייתי מרוויח 700 דולר לערב, וביום היינו יכולים לגלוש עשר שעות".אחרי גיחה קצרה לארץ, זית חוזר לדרום אפריקה. "שם התחלתי לעשות מסיבות של טראנס עם שני חברים שלי, די.ג'יים. עד שאנחנו הגענו לשם אנשים היו שומעים שם 'אבבא'. כשהגענו בדיוק היתה שם תחרות גלישה, אחת הגדולות בעולם. השכרנו שם בית, חברים שלי במוזיקה, אני בתחרות, ומעבר לגלישה, כל היום חגיגות בבית. כל הגולשים הכי גדולים והכי מפורסמים היו אצלנו בבית. עכשיו תבין, תמיד במסיבות טראנס יש הרבה סמים, אבל הדרום אפריקאים זה לא אנשים שאוהבים סמים, זה אנשים שהם חולים על סמים, זה אנשים שחיים סמים. הבנאדם שם דופק את הג'וינט ועם הג'וינט את השלוק מהבירה והוא מקפיץ את הטקילה ואחרי הטקילה הוא בולע שני כדורים. החלק שלי היה להביא להם את המוזיקה ו...".­ את המצב רוח?"את המצב רוח תמיד"."בתחילת 1994 עזבתי את דרום אפריקה", ממשיך זית. "בכל מה שקשור לגלישה אני בשיא, הגעתי באותה תקופה כבר למקום 24 בעולם. כשהגעתי לארץ, כבר הייתי בן ,24 אמא שלי אומרת לי: 'ארנו, אולי תפתח איזה עסק'. אמרתי לה: 'אמא, עזבי אותי, לא מתאים לי', אבל היא לחצה וכדי לרצות אותה פתחתי חנות מערכות. זו היתה הטעות של החיים שלי".כשזית אומר כי פתיחת העסק היתה הטעות של החיים שלו, הוא מתכוון לכך שבעקבות חובות שהעסק צבר התנהל נגדו משפט שנפסק כאשר זית נעלם מהארץ. הוא "זכה" לקבל מעמד של נמלט מן הדין, כלומר, כאשר יחזור לארץ הוא צפוי להיעצ ר. עו"ד שרון נהרי מנסה בשנים האחרונות להגיע להסדר שיבטל את צו המעצר ויאפשר את שובו של זית ארצה. נהרי אף נפגש עם זית בחו"ל, אך ארנו החליט לבסוף לא לעלות על המטוס ארצה.בנוסף לחובות הכספיים היו גם מעצרים נוספים. "כל התקופה הזו היו כל הזמן מעצרים", אומר זית. "הרבה עישונים, תקיפות עובדי ציבור וריבים ריבים וריבים. היה לי מקרה שהשותף שלי האשים אותי שדקרתי אותו, זו היתה האמת. האמת, היה עוד מקרה. כשהייתי ילד היה שחקן כדורגל די מפורסם, ששיחק במכבי ת"א, קוראים לו אלון נתן. פעם הוא עשה עלי פאול בשכונה אז תקפתי אותו בסכין יפנית. אבל הייתי אז ילד, הלו חבר'ה, אני מבקש סליחה. מכל מי שאי פעם פגעתי בו אני מבקש סליחה"."בקיצור, עזבתי סופית בגיל 25". ממשיך זית. "אמרתי יאללה, הולכים על החרבנה, הגעתי לאמסטרדם. עוד שנתיים לפני כן פגשתי את דני. דני זה בחור שהיה גולש איתנו שהיינו ילדים ואחר כך, שלומי ברכה, שגם היה חבר שלנו, כתב עליו את השיר המפורסם של להקת משינה 'דני'. בשיר הוא מספר איך דני נתפס כשהוא ניסה להבריח סמים. כשפגשתי את דני בארץ הוא אמר לי: 'תשמע ארנו, החיים זה לא ככה, תישאר בגליש ה, תפסיק עם השטויות, תחיה נורמלי'. אחרי שבועיים שמעתי שדני נעצר. אמרתי: 'אה מניאק. אתה אומר לי על תעשה ככה, בינתיים אתה דופק קומבינות על מאות אלפי דולרים?', אני גם רוצה את הבוכטות האלה. לפני שנסעתי לאמסטרדם פגשתי אותו עוד פעם בארץ. הוא אומר לי: 'ארנו, ששלומי לא יצטרך לכתוב גם עליך שיר'. אמרתי לו: 'שלומי רוצה לכתוב עלי שיר כבר הרבה שנים. הוא רוצה לקרוא לו 'פישוטה', כמו הכינוי שלי. אבל עלי לא יעשו שיר כי אני לא דני, אני ארנו, אני לא נתפס'. שלומי יודע בדיוק שעלי לא רושמים שיר. בקיצור, סידרתי דרכון צרפתי והתחלתי לעבוד בקופי­שופ באמסטרדם. שם מכרתי סמים חוקי לחלוטין. גראס, פטריות, אקסטזי, כל מה שקשור בסמים, חוץ מהרואין אני סוחר בערמות. הייתי עושה הרבה כסף, אבל אלה היו השנתיים וחצי הכי גרועות בחיים שלי כי לא יכולתי לגלוש שם. הייתי נוסע כל שבועיים­שלושה לאיים הקנריים, אבל מה זה פעם בשבועיים שאתה רגיל לחיות בים, שאתה רגיל לנשום את הים, שאתה רגיל להתעורר בבוקר ולראות את השלושה­ארבעה מטרים צינורות ואתה רק חושב: 'איך אני מזיין אותו, אני עם קונגו דופק בו, אני בא עם 16F ומפורר אותו, אי ך אני מפרק את הגל הזה'. אתה מבין, פתאום אני מוצא את עצמי חבר של הבת של הבעל בית, מכונית ב.אמ.וו פתוחה, חיים של מיליון דולר, לוקח משכורת של 25 אלף דולר בחודש והופ, פתאום כבר האבא רוצה שאני אתחתן. עכשיו זה לא איזה מאפיונר בארץ, זה בנאדם שאם אתה עושה איתו טעות אתה גמרת. בקיצור, נכנסתי למעגל שלא רציתי להיכנס אליו ועשיתי צעד מפגר לגמרי, לקחתי את הרגליים, עם הכסף, וברחתי להוואי"."על התקופה באמסטרדם מספרים הרבה דברים", אומר זית. "בוא נגיד שהייתי חשוד בייצוא של אקסטות, היה עלי חשדות על הלבנות כספים בגלל שהייתי מקורב לאנשים מסוימים. אומרים שהיו לי מכונות שעושות 70 אלף כדור בשעה. בסדר, אומרים. סיפרו גם שהייתי חשוד בשתי רציחות, סיפרו אפילו שנרצחתי. אם היה לי אחוז מהכספים שייחסו לי, הייתי עושה לך בית "מעריב" חדש ואת "מעריב לנוער" הייתי מצפה זהב. היה גם מקרה שנכנסתי בטעות לאיזה מעבדה, אז באמת היתה שם איזה כמות יפה של כדורים, אז עשיתי צילום עם זה, מה יש? גם תפסו אותי פעם אחת באוטו אחרי מרדף עם עוד בנאדם, 120 אלף כדורים, אקדח ברטה 16M,­ו אבל שחררו אותי מיד. אני יודע שיש אנשים שדיברו ארנו באמסטרדם, מכוניות פאר וכאלה. חבר'ה, מי שיש לו בעיה, שיפנו להולנדים, שיבררו אם עשיתי שם שקל לא חוקי". הנירוונה ("גמרתי עם כל השטויות") זית מספר כי הגיע להוואי עם מאה אלף דולר. "איך שהגעתי לשם הלכתי למפעל של ווי טוקורו, שהוא נחשב לשייפר הכי טוב בהוואי, ועשיתי 15 גלשנים. נסעתי לחוף הצפוני למכור שם ופגשתי את כל החברים הישנים: סאני גרסיה, מרק אוקליפו, קלי סלייטר, כולם בהוואי, התחילה החגיגה, בום בום בום, הלך לי 60 אלף דולר בשלושה חודשים. כשאתה חי עם חבורה של גולשים שמרוויחים 300­200 מאות אלף דולר בשנה אתה לא יכול לחיות על בננות, אז הולך כסף. מתפנקים, יש גם חגיגות, אתה יודע, חגיגות בסוגריים".חוץ מהחגיגות, הוואי ידועה בעיקר בגלים הגבוהים שמגיעים לחופיה. היכרות אינטימית עם גל כזה כמעט שעלתה לזית בחייו. "לפחות 30 פעם ראיתי את המוות, אבל פעם אחת הייתי במצב של מוות קליני, בהוואי", משחזר זית. "היו גלים של איזה שישה­שבעה מטרים אז אמרתי לחבר שלי: 'עזוב, אני לא בכושר'. ההוא אמר לי: 'מה, אתה מפחד?', עוד לא הספיק להוציא את המילה אני כבר במים. הגל השלישי התרומם לי לגבהים מפחידים, דפקתי וויפ­אאוט שכבר בדרך, כשאמרתי את השמע ישראל, ידעתי שאני מת. קיבלתי פצצה מהסלע, הפסקתי לנשום והתעוררתי בבית חולים".זית החליט לעזוב את הוואי לאחר שהכסף הלך ואזל. בישראל חיכה לו צו מעצר, בהולנד חיכו לו חבר'ה כועסים. זית החליט לנסוע לקוסטה ריקה, גם שם יש גלים מרשימים, ומנקודה זו, לטענתו, חייו קיבלו תפנית חיובית. "החלטתי שאני נוסע למרכז אמריקה ומתחיל לעשות את מה שארנו רוצה לעשות באמת", הוא אומר. "ומי שאני באמת זה בנאדם בן ,31 ילד קטן, שכל הילדים הקטנים, אני מתכוון לילדים בני 7­,6 הם החברים הכי טובים שלו. כל החיים שלי אני ילד, אבל היום אני רוצה לתת להם מהניסיון שלי. אני רוצה ללמד אותם לגלוש. בתכל'ס, מה זה הגלישה? בסדר, אני בנאדם כזה, אוהב צינורות, אוהב את האדרנלין, אבל בתכל'ס גלישה, העבודה שלה זה להרגיע אותך. הגעתי לפה, פתחתי בית ספר לגלישה. אחרי שפתחתי את העסק הגעתי לעיר הבירה, שמה יש בית חב"ד. באתי לרב אמרתי לו: 'תשמע, אני אף פעם לא הייתי קרוב לדת, הייתי רוצה להניח תפילין'. הוא אמר לי: 'אין בעיה, אתה יכול לקנות תפילין, 350 דולר'. אמרתי לו: 'כבוד הרב, אין לי'. אמר לי הרב: 'אתה יודע מה, אני אתן לך את התפילין, אם יהיה לך, תחזיר לי, רק תניח'. בקיצור, נתן לי תמונה של הרבי מלובביץ', שמתי אותה על עמוד בע סק והעמוד הזה היה מול הים. מהיום ששמתי את התמונה העסק עבד בצורה שאני לא יכול להסביר לך. בום, השכרות, תיקונים, תלמידים. פתאום הרגשתי שיש בי כל כך הרבה, אמרתי: 'יאללה, שחרר. יש בך כל כך הרבה אינפורמציה, תן אותה לאנשים'. מאותו רגע שתליתי את התמונה השתנו לי החיים. התחלתי לראות את החיים בצורה אחרת. פתאום באיזה מקום מצאתי שלווה, פתאום אני לא כל כך מחפש את אדרלנין כמו שהייתי ילד. פתאום הגלישה חזרה להיות משהו טוב. את החלק הרע אני שילמתי, אבל פתאום יש איזה 50­40 ילדים שלימדתי, שהראיתי להם דרך טובה. זה נותן לי הרבה. זה נותן לי את הכיף הזה להמשיך ולדחוף הלאה".כשהוא מוריד את החולצה לפני שהוא נכנס לשבור את הגלים הוא מגלה גוף מעוטר קעקועים. אחד מהם מכריז: em egduj nac dog ylnO"". זית אגב השתמש בקעקוע הזה באחד ממשפטיו כדי לטעון כנגד השופט ל"חוסר סמכות עניינית". אבל הקעקוע הבולט ביותר הוא ציור של מגן דוד ענק שנמתח לאורך גבו של זית, מהכתפיים עד למותניים, ולמי שרוצה להגיד משהו בעניין, זית שולח הזמנה: "יש לי מגן דוד על הגב שאף גבר בעולם הזה לא עשה אותו. אני עשיתי את המגן דוד הזה כי סבא וסבתא שלי ניצולי שואה ואני ידעתי שאני הולך לטייל בכל העולם, שיראו מוסלמים, נוצרים. ומי שיבוא שיבוא, או שיחתוך לי את הראש או שאני את שתי העיניים מוציא לו ונותן לו אחד בגרגרת".חוץ מזה, חשוב לו גם להעביר מסרים אחרים: "אנשים לא הבינו איך ילד עוזב את כל המערכות, לא לומד, לא עושה בית ספר, לא יוצא עם בנות, רק רואה ים נטו. אבל לעומת זאת, יש אנשים שהם מקצוענים לכל דבר, אנשים שכן למדו, כן נשארו בבית ספר והגיעו יותר רחוק ממני. זה אנשים שלא הלכו לגנוב גלשנים, הם חיכו עד שהם קיבלו מההורים, הם כיבדו את ההורים שלהם כדי לקבל גלשן, זה דברים שאני לא היה לי אותם. אבל אני היום, אחרי שחוויתי הרבה בחיים, אני רוצה שאנשים יבינו. חבר'ה, אני הייתי שם. הייתי בלבן הייתי בשחור, הייתי בכל הצבעים. והיום, אחרי שאני חי במרכז אמריקה כבר שנה וחצי, אחרי שאני חמש שנים לא נמצא בארץ ולמען האמת לא נראה לי שאני אראה אותה גם בחמש שנים הקרובות, אני רוצה להגיד דבר פשוט: גלישה זה הדבר הכי יפה שיש בעולם ומי שגלש יודע את זה. אפשר לעשות את זה יפה. יש את הסרט הזה, 'נקודת פריצה', שבו הגיבורים עושים הכל כדי לממן את טיו לי הגלישה שלהם. זה לא סרט, זה אמיתי. כשאני הייתי בקליפורניה אני גם הכרתי את האנשים שעשו עליהם את הסרט. אבל האנשים האלה, לאן הם הגיעו? היום הם בכלא, ובשבילנו, הגולשים, כלא זה יותר גרוע מלמות. גולש שאין לו את הים הוא בן כה וכה בכלא"."לסיכום", הוא אומר, "ארנו זית גמר עם השטויות. אבל ארנו זית עוד לא גמר את ההיאבקות שלו עם הגל. וביום שהגל יגמור אותי, שתדעו כולכם, כל מי שגדל איתי: אני אוהב אתכם ואני לא אשכח אתכם בחיים".