לראות בשינוי אתגר, לא איום התאמה לסביבה משתנה היתה המוטו של כנס תומכי השינוי שהתקיים בבית התנועה שלמה גלזר 09/01/02 חברים למען העתיד היה שמו של כנס שהתקיים בבית התנועה בניצוחו של יונתן אלתר (מח' להתחדשות). כ­100 חברים נטלו חלק, מה שהפך את הדאגה על פניו של אלתר לחיוך. נוגה בוטנסקי, שהנחתה, נתנה את המסר מהרגע הראשון. "אני משוכנעת שהשינוי אינו רק הכרחי, אלא גם נכון וצודק", אמרה.ראשון הדוברים, יעקב בכר ממענית, הביא את המשל של "שחררו את וילי", הלויתן מהסרט, המצליח שבעצם לא כל כך רוצה להשתחרר וחוזר ודורש את הביטחון, מחיאות הכפיים ואת המזון ישר לפה. ורק כאשר המימון לקיום נגמר הוא נאלץ להחליט האם חפץ הוא בחיים או בחידלון. והנמשל ברור.שר המשפטים לשעבר, יוסי ביילין, אמר, כי מה שתמיד הדהים אותו זה איך חברה המורכבת מציבור אנשים בעלי רמה גבוהה, חרוצים ומשכילים, קידשו במשך שנים רבות עבודה לא רווחית ומפעלים שייצרו מוצרים בסיסיים ביותר כמו כוסות פלסטיק, כערכים בפני עצמם. יש לי חבר טוב, סיפר, שהיה לא מזמן שר החקלאות, וכשהוא חזר הביתה, הלך לארוז בשר במפעל ועוד היה גאה בכך. זהו הרי אבסורד מוחלט של חוסר ניצול כוחות ומשאבים. ביילין הוסיף: "אין דבר כזה לא קיבוץ. את הקיבוץ הקלאסי יצרו אנשים וכל מה שחבריו יחליטו היום יהיה הקיבוץ של היום".פרופ' יחזקאל דרור בנה את דבריו בכמה רובדים:חשיבות הקיבוץ: האנושות נכנסת לעידן של חיפוש ערכים וחשוב שהדוגמא הנקראת קיבוץ תהיה אופציה. הדימוי של ישראל כמדינה יפה צמוד לקיבוץ והדבר חשוב גם לעתיד. בראיה כלכלית נסיון הקיבוץ ראוי לבחינה מחודשת משום שמדובר באורח חיים שהוא בית, יעוד ומשימה.הוא מנה את כישלונות הקיבוץ, בהם הכישלון להעמיד הנהגה ברמה לאומית, ירידת קרנן של תנועות הנוער והתדמית השלילית בקרב ציבורים רחבים (בהקשר זה המליץ להוריד מהר ככל האפשר את נושא הקרקעות מסדר היום הציבורי).השאלה איך הקיבוץ מתמודד עם מגבלות שהסביבה המציעה: עבודה זולה, התפתחות השירותים ותרבות הפנאי, סביבה לא ידידותית בה שולטת תרבות המגיע לי שביחד יוצרים תמהיל שאינו מתאים לעקרונות הקיבוץ.כדי לשרוד, הדגיש דרור, על הקיבוץ להתחרות:א. על החברים שלא יעזבו ועל החדשים שיצטרפו.ב. על מלוי הצרכים והסיפוקים ודרישה לרמת חיים.ג. על השקעות ותמיכה כלכלית ופוליטית.ד. על מעמד בחברה הישראלית שיתורגם לגאוות יחידה והערכה חברתית.איך להמשיך ולהתקיים? שאל דרור רטורית וענה:א. לשמור על מידה רבה של צדק חברתי לעומת הסביבה.ב. לטפח תחושה של שייכות חברתית.ג. הצבת משימות ערכיות­לאומיות, ציוניות וישראליות.ד. עמלנות ­ חיים לעבודה ויצירה.ה. חברה פלורליסטית ופתוחה עם ליבה משותפת.ו. חברה לומדת, מודרנית ומתקדמת כאורך חיים.ז. העמדת אתגר של אזרחות נאורה והנחלתה פנימה והחוצה יחד עם הנחלת הרעיון הקיבוצי.ח. לפעול ולתרום למדיניות חברתית וצדק חברתי במערכות החברה והשלטון ולהקפיד שלא להזדהות עם מפלגה מסוימת.מזכירת נגבה, אסיה מרגוליס, סיפרה על ניסיונה בהעברת שינויים בקיבוצה. "ברגע שתפסתי", אמרה, "שבחברה שלנו כל שינוי ולו הקטן ביותר נתפס בעיני החברים כאילו זורקים אותם לקרח והם מאבדים את האיזונים ושיווי המשקל, הבנתי שהשינוי חייב להיות מלווה בבניית איזונים חדשים ושכנוע מתמיד". היא סיפרה כי בנגבה התחילו בכך שחישבו את הוצאותיו והכנסותיו של כל חבר/ה ואמרו ­ אם אתה מרוויח/ה יותר מהוצאותיך תקבל/י בונוס. אם לא, תשאר/י באותו תקציב כמו קודם. התוצאה: תוך תקופה לא ארוכה ההוצאות ירדו וההכנסות עלו. "תפקיד ההנהגה בקיבוץ ובתנוע ה", סיימה מרגוליס את דבריה, "הוא לקדם את השינויים".אלדד שלם (מעברות) היה משבית השמחה היחידי, כהגדרתו, בכנס, והתריע כי השינוי צריך להיות עם מסר של המשכיות, תוך שימור חלקים מהעבר ולא מסע לישוב קהילתי פורח. מזכיר התנועה, גברי ברגיל, ציין כי יש חשיבות בכך שהכנס מתקיים בבית התנועה, משום שהשינוי הוא חלק מרכזי מפעילותה. מעבר לכך, אמר, הגענו לשלב בו יש לומר בקול ברור כי מי שתומך בשינויים אינו נגד הקיבוץ, אלא בעדו. יחד עם זאת חשוב לראות גם את הבעיות הנוצרות עם הכנסת השינויים ולהתמודד עימן, הוסיף.מזכיר התנועה, נתן טל, שסיכם את הכנס, אמר כי אינו מוכן לנוח על זרי הדפנה משום שהוויכוח על השינויים וכיוונם נמשך. הוא סיפר כי מזכירות התנועה ביקרה לאחרונה בגן שמואל, מהמפואר שבקיבוצים, ובחדר האוכל תלויות תמונות של יוחנן סימון, שהיה תקופה מסוימת בקיבוץ. אחת מהן, אמר טל, היא של קבוצת אנשים שאין להם עיניים, אין להם פה ואין להם פנים, עם בגד אחיד וללא הבעה. טל: "ככה הוא הירשה לעצמו לראות אותנו ואנחנו אפילו לא נעלבנו. זוהי אנטיתזה מוחלטת לאמירה שהאדם במרכז וזוהי המהפכה האמיתית העוברת היום על הקיבוצים. והשינוי האמיתי הוא שמי שחושב אחרת ואומר אחרת לא צריך לעזוב אלא יכול לעצב את הקיבוץ היום על פי תפיסתו. אני מציע לכולנו לראות בשינוי אתגר ולא איום". ך