היחידה: נחשון; המשימה: דיכוי מהומות בכלא בסוף השבוע שעבר דוכא מרד אסירים ביטחוניים בכלא 'אשל', ותשומת הלב הופנתה ליחידה המיוחדת 'נחשון' עמיר בן­דוד 04/01/02 "קיבלנו מידע מהשב"כ, על אסיר ביטחוני שיש לו מכשיר פלאפון ואשגר (מסר סמוי המועבר בכתב על גבי ניר מגולגל, ומוחדר לכלא מוחבא במקומות שונים בגוף ­ ע.ב.ד) עם מידע, שהם הגדירו 'רב­ערך'. היינו צריכים להשיג את החומר. החלטנו להיכנס לאגף בשקט, לפרוץ לתא ולתפוס את כל האסירים כשהם במיטות. פרצנו בחמש בבוקר. הצמדנו את האסירים למיטות כדי שלא יוכלו לזוז, ואז ראיתי שהאסיר מנסה לבלוע את האשגר. נאבקנו, והוא נשך אותי בעוצמה. בסופו של דבר הצלחתי איכשהו להוציא ממנו חלק מהאשגר, והעברנו אותו לשב"כ".כך מתאר רב­כלאי איציק בן­גיגי, קצין המבצעים של יחידת 'נחשון' בשירות בתי הסוהר, את אחת הפעולות של היחידה, לפני כשלוש שנים. לא תמיד הם מעודכנים באשר לתוצאות פעולתם, אבל עיון בעיתונים מאותה תקופה מלמד שמספר ימים אחרי הפריצה, התגלתה גופתו של החייל אילן סעדון ז"ל.חודשי האינתיפאדה הארוכים נותנים את אותותיהם גם בבתי הכלא בישראל: האסירים הביטחוניים הרבים, הצעירים, שהצטרפו לחבריהם, לא תמיד סרים למרותה של ההנהגה הוותיקה. ריבוי המעצרים של שוהים בלתי­חוקיים (שב"חים) בתת­תנאים, חלק מהם בעלי עבר ביטח וני, אינו מקל על המצב. במצב כזה זקוק השב"ס במיוחד לסוהרי יחידת 'נחשון', שאחד מתפקידיה הוא דיכוי מהומות בבתי הכלא.מדי יום מלווים סוהרי 'נחשון' אסירים מבתי הכלא ואליהם, מאבטחים אישים בכירים בשירות, שקיים מידע על כוונות לפגוע בהם, במקרים מסוימים הם מלווים אסירים המובאים מחו"ל, או מוסגרים לארצותיהם. השיגרה הזאת יכולה להשתנות באחת: אחד התרחישים הקשים יותר אליהם מתאמנים ביחידה, הוא פעולה כוחנית בזמן ליווי, במטרה לחלץ אסיר ביטחוני או פלילי, בין היתר באמצעות ירי לעבר השיירה והמלווים. זו הסיבה שבמקרים מסוימים מועברים אסירים מסוימים במכוניות סמויות.המשימה החריגה, של טיפול במהומות בבתי הסוהר, הפכה לאחרונה מציאותית יותר. בסוף השבוע שעבר פרצה מהומה בכלא 'אשל' בבאר­שבע, לאחר שאסיר שנשא דרשה בעד המתאבדים הוצא ממאהל השב"חים בו היה כלוא והובל לצינוק.באחד האירועים הקודמים, בכלא 'שיקמה' באשקלון, תקפו האסירים את סגן מנהל הכלא שנכנס לדבר איתם. שנים ארוכות היו בשב"ס ויכוחים ומאבקי כוח, איזו יחידה תטפל בהפרות הסדר. אחרי האירוע ב'שיקמה', אומר תת­גונדר אלי גביזון, ראש מדור ביטחון בשב"ס , התקבלה החלטה אסטרטגית: "יחידת 'נחשון' תהיה כוח פריצה. היא תוזעק לכל האירועים". קרב פנים אל פנים, אחד על אחד פריצה אלימה לאגף בכלא היא הצעד האחרון. מבצעים אותה רק כשאין ברירה אחרת. מפקד 'נחשון', סגן­גונדר אברהם לזריאן, מסביר את שיטת הפעולה הבסיסית: "כשמתחיל אירוע, מנסה הנהלת הכלא להביא לרגיעה בלי התערבות של כוחות מיוחדים. מדברים עם האסירים, מזכירים להם שיש להם מה להפסיד. אבל ישנו שלב שבו ההידברות נגמרת, וברור שפניהם של האסירים אינם לשלום. ואז מתחילה פעולת הריכוך. באירוע ב'אשל' למשל, התחלנו בזרנוקי מים. בהרבה מקרים פעולת הריכוך עוזרת. כשגם זה לא עוזר, אנחנו משתמשים בדרך­כלל ברימוני הלם וגז כדי להמשיך את הריכוך, ואז נכנסים."אפשר להיכנס גם בלי גז, אבל אז האסירים יותר ערניים, דרוכים ומוכנים לקרב, ומצבנו עלול להיות הרבה פחות טוב. אחרי שיורים גז, הם מתחננים שיוציאו אותם". אם יש זמן להתכונן לפריצה, אנשי היחידה ינתקו את החשמל והמים לתאים לפניה, כדי להקשות על האסירים.את האימונים עושים אנשי היחידה בכלא 4 הצבאי, או בבתי מעצר. כשנסגר, לפני כשנתיים, כלא 'דמון', הוא הפך מבחינתם לשדה אימונים מרכזי ­ כלא שלם שאפשר להתאמן בו לקראת כל תרחיש. אבל מאז חזרו האורוות הטורקיות האלה לשמש ככלא, למרות התנאים המזעזעים, נלקח מהם שטח האימונים האידיאלי הזה.לכל תרחיש יש תורת לחימה משלו. אם האגף כולו מתפרע במסדרונות, יהיה צורך לפרוץ למסדרונות עצמם. אם האסירים מתפרעים בתאים, ייכנסו הסוהרים לתא אחר תא, ישתדלו לטפל קודם בתא המנהיגים, כדי לנסות לדכא את המהומה כולה. הצוות ירוץ לאורך הקירות, מגינים פלסטיים יוצבו על סורגי התאים כדי שאיש לא יוכל לשלוח יד ולזרוק משהו, עד שיגיעו לתא המבוקש. ואז ­ גז, רימון הלם, ופריצה בכוח, אם אין ברירה.במקרים חריגים מגיעים לעימות פנים אל פנים: אלה מול רגל של מיטה, שוקר מול כבל חשמל, אגרוף מול אגרוף. רב­כלאי בן­גיגי: "אם הם לא נכנעים, אנחנו נכנסים לתא עם כוח שווה ערך. אסיר מול סוהר. ואז זו מלחמת פנים אל פנים. מי שלא מתנגד מוציאים אותו החוצה, מי שמתנגד מוכנע, וייגרר החוצה."היה אירוע לפני שנתיים בכלא 'שיקמה'. אגף שלם של אסירים ביטחוניים השתולל, אחרי שהעבירו אותם מכלא 'כרמל' והתנאים לא מצאו חן בעיניהם. הם עקרו כל מה שאפשר לעקור: מוטות של מיטות, רגליים של שולחנות, מוטות ברזל ממסגרות החלונות, ארונות, מדפים. שם אי­אפשר היה להשתמש בגז, כי היו באגף חולי אסתמה. חיכינו בחוץ, ובשלב מסוים האסירים באחד התאים כמעט הצליחו לעקור את הדלת של התא. הם לקחו דלת פלדה מהשירותים והשתמשו בה כאיל נוגח. היה חשש שאם הם יפרצו את הדלת של התא, הם יצליחו לשחרר את האסירים מהתאים האחרים, ואז ההשתלטות תהיה מסוכנת מאוד. לא היה זמן. היינו צריכים לפעול מייד. הם חיכו לנו מוכנים מאוד."פרצנו 14 אנשים לתא של 14. הם חיכו לנו בפנים עם מוטות ברזל ופלסטיק בידיים, עטפו את עצמם בחתיכות מזרן, כדי שהמכות של האלות לא יכאבו להם, ושמו סמרטוטים על הפנים. היה קרב קצר ואלים מאוד, פנים אל פנים. בסוף הם הוכנעו. עוד יש לי צלקות בגוף מאז". סכין גילוח בתוך סבון, קופסאות שימורים כבדות לפני כשבועיים התפתח אירוע בכלא 'שיקמה': גילוי של פלאפון בידי אסיר ביטחוני בבית המעצר 'הדרים' בשרון הוביל למידע שאחד ממנהיגי החמאס בכלא 'שיקמה' מחזיק אף הוא בפלאפון, ומעביר בעזרתו הנחיות החוצה. בשב"ס התארגנו לחיפוש באגף הסגור, מה שגרר תגובה נזעמת מצד האסירים.לזריאן: "המטרה היתה לעשות חיפושים ולמצוא את הפלאפון. חשבו שניתן יהיה לשמור על מצב רגוע. סגן מפקד הכלא נכנס והאסירים התחילו לצעוק ולדבר, כדי להבהיר שהם השולטים. 'תזוז מפה, לא יהיה כאן חיפוש, למה בלילה'. הם התחילו להקיף את סגן המפקד ולשים עליו ידיים. אני הייתי לידו, וכמי שניהל את הכלא בעבר ניסיתי לדבר עם הדובר שלהם. הוא לא הגיב."הערכת המצב שניתנה עוד לפני שהכל התחיל, היתה גבולית, ולכן עמדו האנשים שלנו בפתח האגף. אחד האסירים הרים שולחן, ואז כל מה שהייתי צריך זה לסמן לבן­גיגי עם הראש לפעול, והאנשים שלנו דחפו פנימה. בסופו של דבר השתלטנו על המהומה".במהומה שנוצרה אז, הצליחו האסירים להסתיר את הפלאפון, או להשמיד אותו. הוא לא נמצא גם בחיפושים אחר­כך.ביחידת 'נחשון' 122 סוהרים, העוברים הכשרות בקרב מגע, ירי במצ בים שונים ושימוש באמצעים לפיזור מהומות. כ­30 מהם, החסונים במיוחד, מהווים חלק מכוח הפריצה הראשוני. הם מיומנים לטפל בהפרות סדר ואפילו במקרה של ניסיון לפיגוע בכלא, כמו חטיפת סוהרים כבני ערובה, עד שתגיע אחת היחידות המיוחדות לטיפול בטרור.בשנה האחרונה הוקפצו אנשי 'נחשון' בממוצע לפחות פעם בחודש. במרבית המקרים הם חזרו לבסיסם בשלום, בלי עימות. לזריאן: "ברוב המקרים, עצם העובדה שהגענו, מרגיעה את השטח. רואים אותנו, ומבינים שההנהלה רצינית. יש לנו יתרון על סוהרים מבפנים, שהם צריכים לעבוד אחרי המהומות עם האסירים הללו. אנחנו לא ניפגש איתם מחר בבוקר, וקל לנו יותר לפעול מולם".כל אחד מאנשי היחידה מחזיק ברכבו ציוד אישי מיוחד לפיזור מהומות. קרה כבר שאנשי היחידה היו בחתונה באזור השרון, והוקפצו משם לטפל בהפרות סדר בכלא 'השרון': הם מצוידים באלות, שוקרים חשמליים, אזיקים, מסיכות אב"כ, רימוני הלם וגז, זרנוקי מים, אותם ניתן להחדיר מבעד לסורגים, וגם נשק. באחרונה קיבלו מספר ­ מצומצם מאוד ­ של חליפות מיגון לכל הגוף, אך הכמות הקטנה אינה מספיקה אפילו לצוות אחד שלם.האסירים, מצידם, משתמשים בכל מ ה שאפשר: סבונים שבהם נעוצים סכיני גילוח, פלטות חשמליות חמות, קופסאות שימורים מלאות, מים רותחים מהקומקום, שמן ומים עם סבון שנשפכים על הריצפה כדי שהסוהרים יחליקו, וכמובן כל מוט אותו אפשר לעקור ולחבוט בו בסוהרים. כדי הגן על עצמם, הם ילפפו על גופם חתיכות מזרן, ישימו ממחטות על הפנים ויצמידו לאף בצל, נגד הגז.צוותי היחידה מחולקים לפי אזורי המגורים. בלילות של הקפצה הם מתחילים לצבור אמצעים מהבתים, כשבמקביל עוברים אנשים אחרים ביחידה, ולוקחים מהציוד המרוכז שם, בעגלות נגררות. המרחקים הקצרים בארץ מאפשרים להם להגיע לכל מקום במהירות יחסית. "אם תופסים אותנו בלילה כולם נמצאים, וקל יותר להקפיץ את הכוחות לשטח, כל צוות לפי מקום מגורים. ביום אנחנו יותר מפוזרים במשימות השגרתיות ולוקח יותר זמן", אומר לזריאן. אחדותם של האסירים הביטחוניים בשב"ס מבחינים בין האסירים הביטחוניים והשב"חים לפליליים. עד לפני כ­10 שנים, נזכר תג"ד גביזון, "מי ששלט בבתי הכלא היו האסירים הפליליים, ולא הסוהרים". עימותים היו אז דבר של יום ביומו כמעט. אלא שמאז למדו בשב"ס להשתמש יותר בשיטות המקל והגזר, והאסירים למדו שיש להם מה להפסיד אם יתעמתו עם סוהרים.לזריאן: "יש פחות אסירים פליליים בכל תא, ובהחלט יכול להיות ששניים ישתוללו ואחרים לא ישתתפו, כי הם לא צד בעניין. די נדיר שכל התא יהיה נגדנו. הביטחוניים מאוגדים יותר. אצלם מספיק שיהיה מסית אחד, כדי להתסיס את כל האגף. דבר נוסף: מהומות של ביטחוניים בכלא אחד, עלולות לגרור מהומות בכלא אחר, כי עוברת ביניהם אינפורמציה. לבתי הכלא הגיעו אסירים חדשים, בוגרי האינתיפאדה הנוכחית. הם חמי מזג, צעירים יותר, שלא מקבלים את המרות של ההנהגה הוותיקה".רב­כלאי יואל קעוד, סגנו של לזריאן: "הוותיקים הגיעו במשך השנים לשיפור תנאים, שלצעירים נראה טבעי. הם עדיין לא יודעים שיש להם מה להפסיד: טלוויזיות בתאים, פלטות חשמליות, קנטינה, עיתונים. הם צעירים יותר, ולא יודעים כמה השקיעו הוותיקים".לזריאן: "היום ה רבה מאוד מהאסירים הביטחוניים לומדים באוניברסיטה הפתוחה, מקבלים קצבאות מהרשות הפלשתינית. אלה פריבילגיות שאפשר למנוע מהם".* * * כאמור, בסוף השבוע שעבר שוב הוזנקו סוהרי יחידת 'נחשון'. הפעם היו אלה כ­190 שוהים בלתי­חוקיים שהתפרעו במאהל בכלא 'אשל'. המרידה יכלה להפוך לסיכון ביטחוני קשה, כיוון שהמאבק עלול היה לצאת מתחומי המאהל ולהתפשט בכל הכלא. האסירים השתמשו בקורה גדולה שלקחו מאחד האוהלים, וניסו בעזרתה לפרוץ את שערי המאהל. הם כמעט הצליחו, אבל למזלה של הנהלת שב"ס, לא הסתערו האסירים על הגדרות המקיפות את המאהל. אילו היו עושים כך, ספק אם האירוע היה נגמר בלי הרוגים.המקרה הזה לימד את השב"ס משהו על החרפת המצב ועל המצבים הקשים בהם עלולים סוהרי 'נחשון' למצוא את עצמם. מה גם שהשגרה השוחקת אינה מותירה די זמן לאימונים. אנשי היחידה יודעים, כך נראה, להתמודד עם אירועים מקומיים ובינוניים, השאלה הגדולה היא מה יקרה באירוע גדול באמת, והאם במשאבים ובתקציבים הקיימים, יהיו לשב"ס מספיק כוחות להתמודד איתו.amir@maariv.co.il