החיפאים יראו לאמריקה מה זה פאנק על Usless ID שמעתם? לא, כי יש להם מעריצים שיורקים עליהם אפילו באיטליה. ככה זה שם, עם פאנקיסטים שרוצים לעשות כבוד שי להב 04/01/02 הביוגרפיה של מרבית להקות הרוק בישראל בנאלית אפילו יותר מהמוזיקה שלהן. הכל מתחיל בפריפריה, סטייל הקריות או שדרות, ובמספר צעירים החשים שהמקום קטן עליהם. הלוקיישן הבא: בית מג'ויף בדרום תל אביב, שבו גיבורינו חיים בקומונה, רעבים ללחם ואוכלים חרא, כדי להגיע להופעת הבכורה בבארבי. אם הם טובים, יהיו עוד הופעות ואפילו יווצר גרעין קטן של קהל. אם הם ממש טובים, בתוך שנה­שנתיים חברות התקליטים יטרחו לשלוח נציג כדי לצפות בהם. אם הם מדהימים, זה ייגמר בחוזה. אחרי שלוש שנים ייצא אלבום הבכורה, שהקשר בינו ובין היצירה המקורית של החברים מקרי בהחלט, ואחרי מספר חרחורי גסיסה יגיע הפירוק הבלתי נמנע. רוקנרול!שלושה צעירים חיפאים, שהקימו להקת רוק אגרסיבי (פופ­פאנק) בשם Usless ID, החליטו לשנות את המחזה כבר מסצנת הפתיחה שלו. אחרי הכל, למה לחרוק שיניים כדי להופיע ברחוב קיבוץ גלויות, כשאת הבכורה שלך אתה יכול לערוך באוניברסיטת ברקלי, מול מאות אמריקנים נלהבים? ובשלב הנוכחי, השבוע, הם אף חזרו מסיבוב הופעות בן חודש ברחבי אירופה.הכל התחיל כשגיא כרמל, 27, פגש בישי ברגר, 23, במסגרת ערב פאנק במועדון DNA­ה במפרץ (כרמל: "היום זו חבית נפט, או מקום לייצור נשק ביוכימי"). ברגר, אז בן 18, כבר זכה לתהילה מקומית אחרי שהלהקה שלו, 911 Pigs, ריססה כתובות גראפיטי בכל רחבי חיפה, והועפה בהשפלה אדירה מעיר הנוער (ברגר: "היום מותר לגלות שזה אני"). המפגש ביניהם הוליד הרכב חדש, שאליו התחבר יותם בן­חורין, 23. כרמל וברגר עבדו בפיצרייה, ויום אחד הגיע למקום אמריקני בן 16 בשם דן. ברגר: "הוא זיהה לפי הטי שירטים שלנו שאנחנו פאנקיסטים, סיפר שהוא עובד בחברת תקליטים בברקלי ומנהל שם מועדון קטן. ככה זה באמריקה, בני 16 הם כבר מנהלים. ואז הוא זרק: 'אם תגיעו פעם לארצות הברית, אני אסדר לכם הופעה'. אמרנו: 'יאללה, יש הופעה. תקבע למחר'. אחרי חמישה חודשים כבר היינו שם. זה היה בסוף 96'. עד אז הופענו רק תשע פעמים. זה היה רעיון פשוט דבילי. נכנסנו למועדון וראינו 500 חיות, חבר'ה שרגילים להופעות כל ערב, כולל של להקות כמו גרין דיי שהתחילו שם. היינו גרועים, ממש זוועה, אבל זה מה שיפה בפאנק ­ פחות חשוב מה אתה עושה ויותר מה אתה משדר". כרמל: "ההופעה הזו היתה הבסיס להכל. החבר'ה מהמועדון עשו לנו טורים בעיר, לימדו אותנו את כללי המשחק והכירו לנו אנשים מהתחום". ברגר: "נשארנו באמריקה חצי שנה, ונתנו 50 הופעות בכל קליפורניה ונוואדה. הכל לבד ­ אנחנו צלצלנו למועדון, סיפרנו את כל הסיפור ותיאמנו מועדים. בין ההופעות עבדנו במובינג. במהלך ההופעה היינו מציגים את עצמנו, מספרים שאין לנו מקום לישון, אנחנו צריכים להופיע מחר במקום רחוק מאוד ויש לנו שקי שינה". כרמל: "תמיד היה קם מישהו ומציע. ככה מצאנו את עצמנו מיטלטלים בין מוסכים לבתי פאר".הילדים חזרו לארץ ולפיצרייה, אבל החליטו שהסיור האמריקני לא יישאר בגדר חוויה לנכדים, אלא יהפוך לדרך חיים. ברגר: "לא חשבנו אפילו על לפעול פה. תמיד שמעתי על הלהקות האלה שמכרו 80 אלף עותקים ועדיין לא ראו מזה גרוש, אחרי שהחברה זיינה אותם. כמה הם יופיעו בארץ אחרי אלבום? הרי להקה נהיית טובה כשהיא נותנת לפחות מאה ומשהו הופעות בשנה, לא כשעושים עליה 20 כתבות פרומו והיא מופיעה באיזה צמח מסכן. אם היינו מתחילים לדחוף את עצמנו פה, זה היה נתקע מזמן". כרמל: "אנחנו שרים באנגלית, מה שמגביל אותנו מראש, שלא לדבר על זה ששוק הפאנק פה מצומצם. לא רצינו שהטופ שלנו יהיה כשלהקה כמו גר ין דיי תגיע לפה פעם בעשור ואנחנו נחמם אותה. סצנת הפאנק הישראלית תמיד נתקעת בחבורת ילדים ששוברים בקבוקים מחוץ לאולם, ובדימוי של בן 16 שיכור עם תספורת מוהיקן. יש הרבה כיף בלהסתובב בעולם, וגם הרבה יותר פוטנציאל לצמיחה".ברגר: "בהופעה האחרונה שלנו בהוליווד היו בקהל אנשים מנו דאוט ופיית נו מור. בהולנד, הגיטריסט של אקספלוידד עזר לנו לפרוק ציוד. יותר כיף להריץ איתו צחוקים בקופי שופ מלשבת פה ולהעריץ אותו".עידו בלאושטיין, 22, המתופף: "גם אם לא נגיע לטופ העולמי, מה שכן נוכל להגיע אליו הוא הרבה יותר מפה. אם הייתי נשאר בארץ הייתי מזמן מפסיק להיות מוזיקאי פעיל". ברגר: "אין להקה ישראלית ממש טובה. הם מופיעים בערך פעם בחצי שנה, אז איך ישתפרו? בחו"ל, כל ערב יש הופעה ולא עושים ביג דיל. בארץ זו מלחמה. הסאונדמן של הבארבי ישר מעיר לך שאתה מתופף מהר מדי, בקטע של 'אתם להקה של ילדים'. בחו"ל, גם אם אתה נו וואן נותנים לך כבוד". Usless ID חזרה לסיבוב אמריקני של שלושה חודשים, שהביא אותה למקומות אקזוטיים כמו הרי הרוקי וטקסס. כרמל: "הופענו בכל מקום אפשרי, כולל במרתפים של בתים, לפני 600 ילדי ם, או בבית נטוש בדאלאס. גיל ממוצע: 13­40". הלהקה הספיקה להוציא שני אלבומים ואינספור סינגלים, שהמוטיב הבולט בעטיפות שלהם היה ישבנו החשוף של ברגר. כרמל: "זו היתה שושלת שהפסקנו בכוח, תודה לאל". ברגר: "טוב, אני גם לא נעשה צעיר יותר".הסגנון הטיפוסי של הלהקה, עד היום, שייך לז'אנר הפופ פאנק, ובעברית ­ פאנק רך המבוסס על מלודיות, שבמקרה הקיצוני אפשר אפילו לזמזם. הפריצה הגיעה לפני שנתיים, כשהקליטו אלבום משותף עם להקת Ataris האמריקנית (שבינתיים כבר הוחתמה בחברת הענק קולומביה), וזכה לתגובות נלהבות דווקא בזכות הצד הישראלי של התקליט. כך זכתה החבורה החיפאית בחוזה מכובד בקונג­פו רקורדס, שם דבר בעולם הפאנק העולמי.במסגרת החוזה הם הוטסו במיוחד להוליווד כדי להקליט אלבום חדש, מארגנים להם הופעות בכל העולם ומממנים את שהייתם. את שקי השינה אפשר כבר להשאיר בבית. עד היום, Usless ID הספיקו למכור כ­50 אלף עותקים מאלבומם האחרון ולערוך חמישה סיבובים בארה"ב, ארבעה באירופה ואחד ביפן, לפני כחודש. באפריל הם אמורים להופיע באוסטרליה. סדר הגודל הממוצע בהופעות שלהם הוא כמה מאות צופים, אבל בפאנק מקובל לע רוך ערבים של מספר הרכבים יחד, המושכים כבר אלפים.חוויות, כפי שאפשר לדמיין, לא חסרות להם. ברגר: "היפנים ממושמעים שזה לא ייאמן. בהופעה אנחנו מוכרים מרצ'נדייז, והם עומדים בתור ארוך של מאה איש. פאנקיסטים מלוכלכים, שבסוף מבקשים בנימוס להצטלם איתך".כרמל: "בכל מקום ביפן הם מבקשים שתלמד אותם מילים בעברית. בשלב מסוים נמאס לנו, אז המצאנו מילים, כמו 'מוסטוק'. יום אחד נכנסנו להופעה, ו­400 יפנים צועקים לנו 'מוסטוק, מוסטוק!'". ברגר: "הופענו באיטליה מול 2,500 איש. האיטלקים מאוד חמים, ולפאנקיסטים שם יש קטע, שהם יורקים על האמן לאות הערכה. באמצע ההופעה יותם, הסולן, הרגיש מוחטה על הפרצוף. נגמר השיר, הוא מודה לכולם, מושך מקסימום רוק לתוך הפה ומכניס לקהל. נהייתה דומיה של כמה שניות, ופתאום עף עלינו מבול של רוק. ברחנו בהיסטריה לאוטובוס".כרמל: "הקהל האמריקני הוא הכי קשה, כי הלהקות האמריקניות עושות אינספור טורים, ערב­ערב, ככה שקשה לעניין קהל שאתמול היה בהופעה. בחוף המערבי יש לנו יותר תמיכה. הכי טוב בפורטלנד, סיאטל, איידהו ושיקגו. פלורידה על הפנים".אבל עם כל הכבוד לאתרים האקזוטיים דלע יל, הכתובת הקבועה של חברי ההרכב היא חיפה. פטריוטיות, אליבא דברגר, היא ממש לא הסיבה: "היות שאנחנו מופיעים בכל העולם, לגמרי לא משנה איפה הבסיס. דרכון אמריקני אין לנו, ככה שכל גיחה משם היתה כרוכה בסיפור עם האימיגריישן". כרמל: "חוץ מזה, הטיסות מישראל לאירופה הרבה יותר זולות". בטקסטים של Usless ID אין כמעט התייחסות למוצא המזרח תיכוני, ובכלל לנושאים סטראוטיפיים של פאנק, כמו אנרכיה ומחאה חברתית. ברגר: "אנחנו חיים בבועה, מבחינת ההתייחסות לארץ. הבעיה של הפאנק בישראל, ומהבחינה הזו חיפה יוצאת דופן לטובה, היא שכולם נשרפים על הקטע הפוליטי. ילדים בני 15 מוכרים את הנשמה כדי שצה"ל יחטוף עוד בומבה. אבל פאנק לא חייב להיות שווה אנרכיה, יש לו עוד צדדים. בתל אביב עוד לא קלטו את זה". כרמל: "בחו"ל, העובדה שאנחנו ישראלים היא לא יותר מגימיק. אנחנו עושים פרומו לפלאפל הרבה יותר מלמצב הבטחוני".