סדרת אמנות גשם של אנשים ועוד ציורים שצייר רנה מגריט מאת ד'ר ערגה הלר 28/12/01 ב­21 בנובמבר 1898, בבלגיה, נולד רנה מגריט, שהחל ללמוד ציור כשהיה בן 12, בחוג אחרי הצהריים. בבית הם היו ארבעה גברים ­ אבא, רנה ושני האחים הקטנים. אמא של רנה, אדליין, מתה כשהיה ילד ורנה עזר לאבא ככל שיכול. בזמנו הפנוי, הוא קרא בספרי הרפתקות ויותר מכל, אהב את "אי המטמון", מאת רוברט לואיס סטיבנסון, ואת האגדות המפחידות של אדגר אלן פו. דווקא הסיפורים המפחידים שכנעו אותו ללמוד באקדמיה לציור. הוא חלם לצייר מראות שיגרמו לאנשים לחשוב מחשבות עמוקות, להביט פנימה אל עצמם. בגיל 18 רנה למד ציור באקדמיה של בריסל, ועד מותו לא הפסיק לצייר ציורים סוריאליסטיים, כלומר ­ על­מציאותיים. נאהבים בלי פנים כשהיה צעיר, אחרי שהתאהב ונשא את אהובתו ז'ורז'ט לאישה, מגריט רצה לצייר אהובים, נאהבים. ציור ופיסול של אנשים מאוהבים הוא נושא מקובל מאוד באמנות. בכלל, יש אמנים שאומרים שזה כל העניין ­ אהבה. אבל מגריט רצה לעשות משהו שאף אחד לא עשה. תמיד מציירים את הנאהבים כבחור ובחורה יפים ומושכים, עדינים ורגישים. מגריט הציג זוג נאהבים חבוקים, אך את פניהם כיסה בבד לבן. מכירים את הביטוי, כשמאוהבים במישהו לא יכולים לראות כלום? מגריט החליט לצייר את הפתגם, שברוב המקרים נכון גם במציאות. אמנם מגריט היה מאוהב בצורה עיורת, אבל למזלו גם אשתו היתה מאוהבת בו כך. הם היו נשואים עד מותו, 55 שנה! קולות הרוח. ואיפה הסוסים? באותו הזמן, בשנת 1928, צייר מגריט את ציוריו המפורסם ­ קולות הרוח. בציור אפשר להבחין בשלושה כדורים ענקיים, חריץ עובר במרכזם, תלויים באוויר מעל לשדות מוריקים. מגריט, שאהב מאוד סוסים (למרות שגידל רק כלב), הלך לעיתים קרובות לצפות בסוסים בכפר. בכל אירופה מכירים את הסוסים הבלגיים, שנחשבים לסוסי עבודה טובים. בכפרים קושרים לצווארם פעמון, שנראה בדיוק כמו הכדורים המחורצים בציור. ועכשיו... צריך רק לעצום עיניים, לשמוע את קולות הרוח בשעה ששלושה סוסים דוהרים בשדה לעברנו. הרי הם שם בציור, אפילו שהם בלתי נראים! גשם של אנשים בשחור שנים אחר כך, צייר מגריט את גולקונדה, ציור ובו ­ גשם של אנשים! הרבה גברים בשחור, לבושים במעילים שחורים, במכנסיים שחורים, בנעליים שחורות, עם תיק מסמכים שחור. וכולם נופלים מהשמיים כמו גשם. מגריט סיפר, שפעם שמע על עיר אינדיאנית בשם גולקונדה ­ עיר פלאית ומסתורית, כמו הערים בסיפורי ההרפתקות שקרא בילדותו. לעיר הזאת, אנשים הגיעו מהשמיים בהליכה, סיפרה האגדה. וכך, נולד הציור. נכון שבמציאות, העיר העתיקה ישבה בפסגת הר, וכל הבאים ממנה הגיחו מהערפל הכבד, כך שנראו כמי שבאים מהשמיים. אבל בציור ­ גשם האנשים מורכב מגברים שנראים בדיוק אותו הדבר. "גם לי יש מעיל כזה וכובע כזה", אמר מגריט כששאלו אותו על הגברים בציורו, "גם אני נראה בדיוק חלק מההמון". מגריט שאף כל חייו לא להתבלט, להיות כמו שאר הילדים (ובעיקר להיות ילד שיש לו אמא). אבל כל חייו הוא היה יוצא דופן, וכך גם ציוריו. כשגדל והבין, העריך את כשרונו ושמח על מזלו.