מאמי- מיה 15 שנה אחרי נפגשים יוצרי "מאמי" לשיחת נוסטלגיה פוסט מחאתית שי להב 28/12/01 בשנת 89' אכסן אותי צה"ל בהיאחזות נח"ל בקצה השמים ובסוף הבקעה. החלום הרטוב שלנו, על אודות תחנת רדיו פירטית בסגנון "בוקר טוב יריחו", התגשם תודות לבחור מהגרעין השני שהסכים להקריב מגבר עוצמתי ורמקול אימתני לצורך העניין. היה לו רק תנאי קטן: הוא ורק הוא בוחר את המוזיקה. לקח לנו בדיוק יומיים להבין את עומק הפח שאליו נפלנו. לאיש היו שלושה תקליטים בלבד. "אלכימיה" של הדייר סטרייטס, אלבום שאין הבדל משמעותי בין להקשיב לו ולא להקשיב בכלל, אוסף הלהיטים של בוב מארלי, שעם כל החיבה הנח"לאית לראסטפארי הופך לבלתי נסבל אחרי 20 האזנות, ו"מאמי". או. זאת כבר היתה אופרה אחרת (תרתי משמע). אחרי כחודש, שבמהלכו הוא הפך לתקליט המנוגן היחיד בהיאחזות, התמכרנו בהנאה לכל גרעפס של יוסי אלפנט, מלמול של אריה מוסקונה וצרחה של מזי כהן. תעירו אותי גם היום באמצע הלילה ואדקלם לכם בדום מתוח את "השדות האדומים". כשיצאנו הביתה מיהרנו לצוותא כדי לחזות בפלא, ורצנו חזרה כדי לספר לחבר'ה. בדיעבד מתברר שהחוויה האישית שלי חפפה לשלב המכריע בדברי ימי אופרת הרוק הישראלית המצליחה ביותר, שעלתה לפני 15 שנה בדיוק.הלל מ יטלפונקט, במאי וכותב ההצגה, משחזר: "40 ההצגות הראשונות לא הצליחו. אמרתי לאהוד בנאי: 'תרמית הרוקנרול הגדולה זה על ישראל'. יצאנו להפסקה לזמן בלתי מוגבל ואז נסים ציון, המפיק האגדי מצוותא, החליט להזמין לכל הצגה 150 חיילים בחינם. מאותו רגע זה תפס כמו אש. פעם הייתי באיזו מסיבה אצל אהוד ברק, שהיה אז רמטכ"ל. הוא ביקש ממני להיכנס איתו לאחד החדרים, סגר את הדלת והשמיע לי את 'מאמי יא מאמי תפתחי את הרגליים'. הוא סיפר לי שמאז ששמע את הצוערים בבה"ד 1 שרים את זה בכל מד"ס, הוא נתפס לעניין".אהוד בנאי, שהלחין את השירים יחד עם יוסי מר­חיים, שר וניגן, מוסיף: "כשיצאנו להפסקה הבלתי מוגבלת הזו הלכתי למילואים. בגלל שהיה לי חסך קרבי בסדיר, נהייתי גיטריסט קומנדו והופעתי בכל מיני מוצבים בעורף האויב. נכנסתי לאיזה מוצב של גולני, כולם קירחים מפחידים, וההתחלתי לתת קטעים של 'הפליטים'. אחרי כמה דקות קם איזה בריון ואמר 'וקסמן, פיקסמן, רוזמן ­ על הכיפאק, אבל אם לא תביא את מאמי נכסח אותך'. כשחזרתי אמרתי להלל: 'משהו קורה בצה"ל עם מאמי'". החיילים שנכנסו בחינם חזרו שוב, הפעם בתשלום, ומאמי הועלתה שנתיים רצופ ות בצוותא ברמת הסולד אאוט. אבל נחזור לתחילת הסיפור, ובמילים אחרות "עיירה בדרום, יום שלישי בערב". למיטלפונקט, שכבר הרים כמה סאטירות פוליטיות בצוותא, יחד עם יהושע סובול, נכנס ג'וק מוזיקלי לראש: "רציתי לעשות אופרת רוק, כי הדליק אותי לעשות משהו שאין לי בו מושג. זה כאילו תיאטרון, אבל אתה בעצם מביים מיקרופונים".מיטלפונקט חיבר את המחזה, שכלל 31 שירים (עשרה נפלו בדרך), וחבר למוזיקאי יוסי מר­חיים שאותו הכיר מהתיאטרון. השניים החלו בחיפושים אחרי קאסט. "ישבתי באוטו ושמעתי את 'עיר מקלט' של אהוד שרק יצא", מיטלפונקט נזכר. "ישר החלטתי לקחת אותו. יוסי בא מג'ז ומקלאסי וחיפשתי מישהו שייתן כיוון נוסף. קבענו פגישה באיזה צהריים בצוותא". בנאי: "הופתעתי מעצם הפנייה, כי החומר המוכר היחיד שלי היה 'עיר מקלט' וגם הייתי רגיל לדחיות. הרי אמרו לי לא בכל חברה אפשרית, ופתאום שני אלה רוצים אותי". מר­חיים: "נתנו לו שלושה טקסטים, ולמחרת הם כבר היו מולחנים". בנאי: "הם היו סגורים עלי, ולא הבנתי למה. ציון גם נתן לי מקדמה שכיסתה לי את האובר, 1,500 שקל. רק מתוך נימוס, יוסי לקח ממני קסטה עם עוד שירים. ה יתה לי רק בקשה אחת ­ להביא איתי את הפליטים".מר­חיים: "ביקשתי לעשות להם אודישן, שהתברר כאודישן הכי הזוי שנעשה פה. שמונה וחצי בבוקר בבית ליסין, נורא רציתי לדעת מי זה המתופף. נכנס ז'אן­ז'אק גולדברג, עם כל המאסה, ושעה עושה רק 'בום­בום צ'אק­צ'אק' על התופים. אני מסתכל בו בתימהון והוא אומר 'זה מה שאני עושה, טוב לך?'" (כולם צוחקים). בנאי: "לז'אן­ז'אק יש מכת מוות בסנר. כל מכה שנייה אתה נהיה חירש. בשירים של יוסי, שלא כמו אצלי, הברברי, היו פרטיטורות. הגיע דף מסודר עם אקורדים בלתי אפשריים. אלפנט השתגע וזרק את הדפים. הוא אמר: 'אהוד, מה זה? מה אני אמור לעשות עם זה?'". מר­חיים: "באיזו חזרה אלפנט אמר לי: 'אתה, אין לך חוש קצב בכלל. הדבר הטוב היחיד שאתה יודע לעשות זה לשיר את שיר הפאב בחזרות'. הוא חיקה אותי, וזה יצא מדהים". הקרדיטים על ההלחנה ניתנו במשותף לבנאי ולמר­חיים, למרות שהם לא עבדו יחד אלא חילקו ביניהם את השירים. גם העיבודים המוזיקליים נחצו בין אלפנט, שחבר לבנאי, ובין שפי ישי, שעבד עם מר­חיים. אבל אחרי מספר שבועות כולם כבר עבדו על הכל. למרות השוני המובהק בין הצדדים, ואולי דוו קא בגללו, התוצאה היתה מרתקת. ישי מנסה להסביר מדוע היא גם מצלצלת אחיד: "דיללנו את השירים של מר­חיים מבחינה הרמונית כדי לאזן ביניהם". בנאי: "'דילול הרמוני', אה? תגיד שלא ידעתי אקורדים וזהו".השלב הבא היה חיפוש דמות המספר. מיטלפונקט: "ישר חשבתי על אריה מוסקונה. הלכתי עם יוסי ואהוד לאיזה מלון שהוא נתן בו הופעה בקטע של אלביס. היו שם 200 פנויים­פנויות מהפריפריה, אבל הוא עשה מזה לאס וגאס". בנאי: "הבנאדם זמר רוק מצוין, יש לו גרון ואן מוריסון. הוא התחבר לפליטים פנטסטי". מוסקונה, אגב, היה חולה בשעת הראיון, ולכן אינו שותף לשיחה. עכשיו נשארה רק מאמי. מר­חיים: "היה לי בבית את התקליט של להקת פרימיירה, אחד משיאי המוזיקה הישראלית. אגב, הלל, אתה עוד צריך להחזיר לי אותו. רציתי את מזי, הזמנתי אותה לשיר את 'אם זו אהבה' כדי לשכנע את הלל, והצלחתי. כולם אמרו לי שאין סיכוי למצוא זמרת שתסכים לשיר טקסטים כאלה, אבל מזי אמרה 'אם המוזיקה טובה, אני באה'". כהן: "עשיתי שתי הצגות בערב, לא הרווחתי כלום ולא היה אכפת לי. ליוסי התחברתי ישר, אבל כששמעתי את השירים של אהוד, שלא הכרתי, זה נכנס לי ישר ללב. פשוט מושלם". בחזרות, השוני המוחלט בין המשתתפים בא מיד לידי ביטוי. קחו את אהוד בנאי והפליטים, שהרוויחו ביושר את כינוים, ערבבו אותם עם אנשי תיאטרון מנומסים כמו מר­חיים ומיטלפונקט, בזקו אוטונומיה כמו מזי כהן ושקשקו היטב. מה יצא? פצצה. אבל התערובת הזו לא היתה מבשילה אלמלא נסים ציון המנוח. מיטלפונקט: "הוא היה הדבק. אף אחד לא היה הולך לשיגעון כזה פרט לו". ישי: "אחרי שההצגה דשדשה הוא החליט להחזיר אותה רק מאהבה, לא בגלל סיכויים כלכליים. היום זה בלתי נתפס כשמדובר במפיק. לראות אותו מנסה לפתח דיאלוג עם אלפנט היה מדהים". מר­חיים: "ציון לא הבין את השפה שלו". בנאי: "הוא כל פעם אמר לנו: 'עכשיו, חזרה של התזמורת', ואלפנט התעצבן ­ 'מה תזמורת, אנחנו פליטים!'. אז ציון אמר 'טוב, תזמורת הפליטים'".ישי: "ביום הראשון לחזרות הגיע ציוד ההגברה, וכל הפואייה של צוותא התמלא ברמקולים. ציון איבד את יכולת הדיבור". בנאי: "הוא אמר לי (מחקה את המבטא הבולגרי הכבד של ציון): 'או.קיי, הלל הסביר לי. זה רוקנרול, לא תיאטרון, אני מבין. אבל למה בלגן בפואייה?'". כהן: "מה שהיה יפה זה שהלל שיתף את כולם. גם לנגנ ים היה תפקיד בהצגה, למשל הערבים בסצנת האונס". מר­חיים: "המחשבה על ז'אן­ז'אק שקם לעבר מזי מפחידה אותי אפילו עכשיו". מיטלפונקט: "אני זוכר את הפאניקה שלו כשהיה צריך לעבור על הבמה עם תיק של זונה. 'אני, ז'אן­ז'אק, גבר, מתופף, אהיה זונה?'. בסוף לא היתה זונה מאושרת ממנו".עם כל הכבוד להווי המחויך והחברי, ששוחזר היטב גם בראיון, אסור לשכוח ש"מאמי" הציגה כמה מהשירים היותר בוטים ונשכניים שנכתבו כאן. לא פלא שמי שיצר את הטקסטים לא היה פזמונאי בהכשרתו, אלא מחזאי עם חיבה ניכרת לסאטירה פוליטית. מיטלפונקט: "הבעיה עם טקסט פוליטי היא לא לצאת פלצני, ורסיה 200 של דילן, וגם לא ליצור שיר מחאה של קברט סאטירי. לכן הלכתי על נושאים מקומיים. עיירות פיתוח, ערבים". מה שהוליד את הפרובוקציה האולטימטיבית, שזכתה לשם "האונס" ("מאמי יא מאמי תפתחי את הרגליים לשבעה מדוכאים, שבעה פלשתינאים"). השיר הפך אמנם ללהיט שהזניק את המחזה כולו, אבל השמעתו הוחרמה בגל"ץ והוא הצליח להרגיז אינספור אנשים. גם הקאסט לא עיכל אותו בקלות. כהן: "כשראיתי את הטקסט, וגם שירים אחרים, ישר אמרתי להלל לא. מה זה 'השמאל טינופת, הימין פשיסטים' (מתוך "התולעים")? אני צריכה לשיר דברים כאלה? איכשהו הוא הצליח לשכנע אותי". בנאי: "אני זוכר שקיבלתי את הטקסט של האונס וישר הלחנתי אותו על הגיטרה. באופן מוזר זה הצחיק אותי וחשבתי שמשהו אצלי לא בסדר. שרתי את זה להלל, הוא התגלגל מצחוק והבנתי שאני לא פסיכי. לפעמים דווקא דברים הפוכים עובדים, טקסט קשה עם לחן מזרחי פשוט. בשיר הזה הלל העביר איזו אמת. כואבת, מתריסה, אבל מתפוצצת בפרצוף".כהן: "אני זוכרת שמכרם חורי ומוחמד בכרי יצאו מההצגה כועסים". ישי: "כן, הם לקחו את האונס באופן אישי". מיטלפונקט: "ידידינו הערבים חשבו שיקבלו פה פידבק בנוסח השמאל הישראלי המיוסר, ומי שהיה מיוסר בהצגה אלה רק הדמויות. לא היה פה פוליטיקלי קורקט. הערבים הם לא צדיקים ועיירות הפיתוח הן לא גן עדן של מימונה". ישי: "אבל עם כל החרא, הקסם היה בשירים שהביאו גם פנטזיה וממד תיאטרלי, כמו 'בתיה קלאסה'. המיקס של הפסיכודליה והמחאה היה נהדר. בשלב מסוים פרצה האינתיפאדה, ואז מה שקרה על הבמה שלנו התפוצץ במציאות". בנאי: "בשורה התחתונה זה היה רוק אמיתי, נטול פשרות, גם מבחינת המילים".אבל למרות שההצלחה של "מאמי" היא הוכחה לכך שטקסט פוליטי ובוטה אינו ערובה לכישלון מסחרי בארץ, אולי להפך, מרבית המוזיקאים הישראלים עדיין נמנעים מהתעסקות בחומרים נפיצים, או כדברי מר­חיים: "בדרך כלל כותבים פה שירים דווקא על רתיעה מפוליטיקה, כמו 'למה לי פוליטיקה עכשיו'". מיטלפונקט מסביר: "טקסט פוליטי יכול לעבוד כחלק מקונטקסט. כשאתה משחרר שיר פוליטי זה בדרך כלל נתקע, כי אם הזמר עשה אתמול פרסומת למשהו, קשה להאמין לו כשהוא שר היום על מלחמה. מאמי גם בא קודם כל מחוויה רגשית ואנושית, לא מפוליטיקה". ישי: "הרעיון הוא שכל הצדדים במחזה הם דפוקים. לי טוב ואני שר על ההוא שרע לו, ולהפך". כהן: "לדעתי הקהל אמנם הכיר את כל המילים בעל פה, אבל לא הבין אותן ממש. אם הם היו מבינים את המשמעות, הם היו נבהלים". מיטלפונקט: "היה שרוף אחד מקרית מלאכי, שהביא איתו 14 חבר'ה. שאלתי אותו ממה ההתלהבות, והוא אמר שיש שם שירים שנורא מרגיזים אותו אבל יש גם קטע בהצגה. הרעיון היה לאגף את כל הדעות הקדומות על פוליטיקה ולהתגבר עליהן דרך קטע רגשי".בנאי: "המסר לא היה באמת חשוב כאן, כי לא היה מסר חד משמעי. היתה דמות, שגרמה להזדהות גדולה. מא מי, שעוברת מין אודיסאה ישראלית ולמרות שהיא הופכת ללא נחמדה הקהל הולך איתה. לדעתי, הדרך היחידה להעביר מסר פוליטי היא דרך סיפור אנושי. אם הייתי מדבר, למשל, על מצב הפועלים הפלשתינים באופן כללי, זה היה נופל. לכן שרתי על אחמד". מהרגע שההצגה תפסה, היא הפכה לאירוע קאלט. מופע הקולנוע של מאמי היה חוויה גדולה, מניסיון, וכלל השתתפות פעילה של הקהל. בנאי: "בסצנת החתונה הקהל זרק עלינו אורז, וכל ההופעה ניסיתי להוציא אותו מהגיטרה". מיטלפונקט: "תיקנו למוסקונה טקסטים. אם אלפנט היה שוכח את הגרעפס העירו לו".בעקבות ההצלחה המופע גם עזב את צוותא, שבה הוצג פעמיים בערב, ויצא לדרכים. מתיאטרון ירושלים חזרו לילה אחד 600 איש מאוכזבים שלא השיגו כרטיס. כל המשתתפים באופרת הרוק היו באופוריה, אבל אחד מהם הפיק ממנה רווחים מיידיים במישור אחר. אהוד בנאי: "'מאמי' הרימה לי את הקריירה, בפירוש", הוא אומר. "ברגע שהתפרסם שיש 'מאמי', פתאום גם הפרויקט שלי עם הפליטים זז, ויצא התקליט. החזרה הראשונה לקראת האלבום היתה בשתיים בלילה, מיד אחרי מופע של 'מאמי'. אני זוכר שגררנו ציודים מצוותא לחדר החזרות". מי שלא הצ ליחה להשתמש במופע כמנוף לקריירה היתה מזי כהן, למרות שהיא העניקה שם את אחת ההצגות הקוליות היותר מרשימות של זמרת ישראלית. כשאני מנסה לברר איתה את העניין משתררת דממה מעיקה, וכל שאר הנוכחים זעים באי נוחות בולטת בכיסאותיהם. "בוא נגיד", כהן חותכת את המבוכה, "שקרו לי מאז כמה דברים בחיים שהפסיקו את התנופה". מר­חיים: "זו חלק מהדפיקות של ישראל, שזמרת כזו לא הפכה לכוכבת". בנאי: "וזה גם חלק מהאופי המיוחד של מזי, שמתעקשת בתוקף לא לענות על הציפיות הציבוריות".ההצלחה של "מאמי" בולטת במיוחד על רקע כשלונות חוזרים ונשנים של אופרות רוק ישראליות, לפניה ואחריה, וביניהן כאלה שהסתייעו בכוכבים כמו מתי כספי, מני בגר ואריק סיני. מיטלפונקט, שניסה עוד פעם אחת עם "סמרה" יחד עם נקמת הטרקטור ונכשל, מנסה לספק הסבר: "יש המון מוזיקאים ושחקנים בארץ שמתים לעשות את זה, אבל חייבים קודם כל גב שייתן אמון וילך על העניין. לנו היה את ציון, שהלך עם הראש בקיר ושכנע אנשים מהקיבוץ הארצי למה יוסי אלפנט זה חשוב. אופרת רוק היא סיכון גדול מבחינה כלכלית, הרבה יותר מהצגת תיאטרון". בחודשים האחרונים יש דווקא דיבור על הע לאת אופרת רוק חדשה. טוב, לא ממש חדשה. קוראים לה "מאמי", והרעיון הוא להעלות הפקה מחודשת שלה בהשתתפות קאסט טרי לגמרי, על בסיס אותם חומרים. התוכנית תקועה כרגע, בעיקר בגלל עיכוב בבניית ההאנגר החדש בנמל תל אביב ש"מאמי ב'" אמורה לחנוך אותו. עושה גם רושם שהמשתתפים המקוריים לא ממש יוצאים מגדרם לנוכח הרעיון.מיטלפונקט: "אין דבר פאתטי יותר מהניסיון לשחזר חוויה". בנאי: "יש דברים בחיים שבזמן שהם קורים אתה לא מבין את המשמעות שלהם. ב'מאמי' עבדנו בתחושת חוסר ודאות מוחלט, והיחיד שצלח את הערפל היה הלל, שגם לא ידע לאן זה מוביל. היום כשאני מסתכל על זה אני קולט שמדובר בחוויה של פעם בחיים. הייחודיות של מאמי נהיית לי משמעותית עם הזמן". כהן: "גם לי".את הטקסטים, בכל מקרה, לא יהיה צורך לרענן. 15 שנה אחרי, עננים של גשם ושל מלחמה עדיין שטים מעל עוד מפעל טקסטיל נטוש.