בעקבות הזמן האבוד דוח מיוחד חושף מחדלים בטיפול ביורם ברונובסקי ז"ל דן אבן 27/12/01 האזרח יורם ברונובסקי, תושב תל אביב בן ,53 הרגיש לא טוב במשך כמה ימים. הרופא אמר לו שזה וירוס ושלח אותו הביתה. הרופא הגדיר את מחלת החום ממנה סבל כ"מחלה נגיפית".ב­10 באפריל בבוקר היה ברונובסקי מבולבל, והתקשה בדיבור. רופא שהוזעק לביתו קבע כי יש להעבירו בדחיפות לבית חולים. ברונובסקי הועבר באמבולנס ל"איכילוב", והתקבל בחדר המיון ב­11:05.בשעות הראשונות לשהותו בבית החולים נבדק ברונובסקי על ידי ד"ר יוסף רסקין, רופא פנימי בכיר בחדר המיון, וד"ר יוסף שניידר, נוירולוג בכיר בבית החולים. רסקין אבחן כי ברונובסקי סובל מחולשה בגפיים, אולם לחץ הדם, הדופק והחום שלו נמצאו תקינים. ב­13:10 הועבר ברונובסקי לבדיקה אצל הנוירולוג ד"ר שניידר. שניידר התרשם מחוסר שיתוף פעולה מצדו של ברונובסקי, ומצא סימנים קליניים שלא התגלו בבדיקתו אצל רסקין. ב­14:10 הועבר ברונובסקי לבדיקה מוחית. הבדיקה שארכה 20 דקות גילתה פעילות מוחית נמוכה. בהמשך בוצע לברונובסקי צילום סי.טי, שבו התגלו פגיעות באברים הפנימיים של המוח.ב­16:00 הוחזר ברונובסקי לחדר המיון, אולם בתוך 20 דקות, חמש שעות לאחר כניסתו ל בית החולים, נכנס למצב של תרדמת, וצוות חדר המיון בראשותו של רסקין החל לבצע בו הנשמות בתדירות גבוהה. ב­17:30 הועבר ברונובסקי ליחידת הטיפול הנמרץ במחלקה הנוירוכירורגית, אולם רק כעבור חצי שעה נבדק על ידי רופא תורן במחלקה, ד"ר ולדימיר פרולוב, שאבחן את מצבו הרפואי כ"קשה", ובהתייעצות עם ד"ר חנוך אלרן, נוירוכירורג בכיר במחלקה, הוחלט להעבירו לניתוח דחוף כדי לטפל בקרישה שהצטברה בראשו. ב­,19:00 בעת שהמתין לניתוח בחדר ההתאוששות של "איכילוב", המשיכה ההידרדרות במצבו של ברונובסקי, וכעבור 50 דקות הוכנס לחדר הניתוחים. כשלוש שעות מאוחר יותר, ב­,22:45 הועבר ליחידה לטיפול נמרץ כללי, שם נפטר. חמש שעות בלי יחס דוח פנימי של המרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (בית החולים "איכילוב") חושף מחדלים חמורים בטיפול שהביא למותו של העיתונאי, איש הספרות וחבר מערכת עיתון "הארץ", יורם ברונובסקי. ברונובסקי מת משטף דם במוח ב­10 באפריל השנה, והוא בן 12 .53 שעות לאחר שאושפז, חלה הידרדרות חמורה במצבו. ועדה פנימית בבית החולים "איכילוב", שמונתה לבדוק את נסיבות מותו בעקבות תלונה של חברתו לחיים, אגניישקה מצ'יובסקה, הגישה את מסקנותיה לאחרונה למנהל המוסד הרפואי, פרופ' גבי ברבש, וקבעה כי צוות חדר המיון לא התייחס אל ברונובסקי כאל מקרה דחוף בחמש השעות הראשונות לשהותו בחדר המיון. זאת, למרות שהאבחנות שנעשו בו הצביעו כי עליו לקבל טיפול דחוף לייצוב מצבו.הוועדה, בראשותו של מנהל המחלקה פנימית ה' ב"איכילוב", פרופ' ערן דולב, ובהשתתפותם של פרופ' נתן בורנשטיין מהמחלקה הנוירולוגית והאחות מלכה שחם מהיחידה לניהול סיכונים בבית החולים, קבעה כי ייתכן שניתן היה להציל את חייו של ברונובסקי, אם היו מתייחסים אליו כאל מקרה דחוף. למרות מסקנותיה החמורות, אין הוועדה רואה מקום למסקנות אישיות כלפי הצוות הרפואי המעורב בטיפו לו.ברונובסקי, חבר מערכת "הארץ" משנת 71', היה עורך מוסף הספרות והתרבות של העיתון ומבקר ספרותי. בשנים האחרונות לחייו כתב ברונובסקי את ביקורות הטלוויזיה במוסף סוף השבוע של העיתון. בנוסף, ערך ברונובסקי ב­80' את הירחון "מחברות לספרות" עם הסופר יהושע קנז, ותרגם ספרי שירה ופרוזה של גדולי הסופרים, ביניהם הומרוס מיוונית עתיקה, דאנטה מלטינית, גתה מגרמנית, פושקין מרוסית ושייקספיר מאנגלית.סביר להניח שכמה רופאים הכירו את השם שלו מהעיתון, ועורך "הארץ" אף התקשר למנהל בית החולים לדאוג שיטפלו בו. קשה לדעת אם מעט היחס שבכל זאת זכה לו הגיע דרך קשרים, או שזו פשוט מנת היחס הרגילה לחולה בחדר המיון של "איכילוב". מעניין מה הסיבה שהסיפור הזה זוכה לתהודה ואלף אחרים מתים בשקט, מה הסיבה שבכלל קמה ועדת חקירה? מי יודע כמה אנשים מתים כל שנה בחדרי המיון של מדינת ישראל, פשוט כי לאף אחד אין זמן להסתכל עליהם? "האירוע חמור ביותר" חברתו לחיים של ברונובסקי, מצ'יובסקה, טענה כי יוסף רסקין, הרופא הפנימאי בחדר המיון, לא העמיד אותה על חומרת מצבו של ברונובסקי, שהעברתו לבדיקה מוחית נעשתה באמצעות סניטר בלבד, וכי עם חזרתו לא ניגש אליו אף איש צוות רפואי מהמיון. מצ'יובסקה טענה כי במשך השעות ששהה ברונובסקי בחדר המיון הייתה לה תחושה כי היא מהווה מטרד לרופאים וכי עובר זמן רב ויקר מבלי שמתרחש דבר. לטענתה, היא לא קיבלה מידע מהצוות גם לאחר שנכנס ברונובסקי לתרדמת והחלו לבצע בו הנשמות. תמי ליטני, עורכת גיליון יום שישי ב"הארץ" שליוותה את ברונובסקי בשעות האחרונות לפני מותו, העידה בפני הוועדה כי לאחר שפניותיה לקבלת מידע על מצבו לצוות הרפואי לא נענו, היא התקשרה לעורך העיתון, חנוך מרמרי, שיפנה למנכ"ל בית החולים, כדי שזה יאיץ את הטיפול בברונובסקי ויגרום להתייחסות אליו מצד הצוות.הוועדה החלה לעבוד ימים ספורים לאחר מותו של ברונובסקי ב­12 באפריל, אך היחידה לניהול סיכונים של בית החולים מנעה מהוועדה לגבות עדות מהרופאים ומהאחיות שעבדו בחדר המיון במהלך שעותיו האחרונות של ברונובסקי. אשת היחידה, עו"ד רלה שוורץ, דחתה את שמי עת עדויות הרופאים והאחיות עד שיוסדר עניין ייצוגם על ידי עורכי דין. הסדרת הייצוג, על פי שוורץ, ארכה חודש שלם.הוועדה גבתה עדויות מרופאים בכירים באיכילוב, וביניהם ד"ר יוסף שניידר, נוירולוג חדר המיון; ד"ר חנוך אלרן, נוירוכירורג בכיר במוסד; וד"ר ג'קי סרוב, מנהל האגף הפנימי של חדר המיון. במהלך מתן העדויות התברר לוועדה כי אין בבית החולים נוהל למקרה שמצריך התערבות של כמה מערכות בחולה אחד, וכי לא קיים במחלקת המיון נוהל מסירת מידע למשפחות המאושפזים. אדל אלון, האחות שהייתה אחראית משמרת הערב, ציינה כי במהלך העברת המשמרות בחדר המיון ממשמרת הבוקר לא ניתנה התייחסות מיוחדת לברונובסקי, אולם דקות ספורות לאחר ההעברה חלה הידרדרות במצבו, והוא הועבר למחלקה הנוירוכירורגית. כמה אנשי צוות מסרו לוועדה כי פנו למצ'יובסקה פעמים ספורות בלבד, מכיון שהתרשמו כי היא אינה מבינה עברית. איילה ליאור, האחות האחראית של חדרי המיון באיכילוב, שלא נכחה באותו היום, מסרה כי האחיות במיון לא שוחחו עם חברתו לחיים של ברונובסקי, מצ'יובסקה, כי לא ראו בה בת משפחה, אלא חברה בלבד.בסופו של דבר הגישה הוועדה, שפעלה תחת מ גבלות עורכי הדין של בית החולים, מסקנות הקובעות שהאירוע אמנם חמור מאוד, אך לא נמצא אף אשם ­ ואיש לא זכה אפילו לנזיפה. במסקנותיה מציינת הוועדה כי קיימת בעיה בסיסית בניהול מקרים מורכבים בתחום הרפואה הפנימית בחדר המיון ב"איכילוב", תפקידו של הרופא הפנימי המטפל במקרים אינו תמיד ברור, ולעתים הוא מוזעק למקרים נוספים, ועלול לאבד קשר עם מקרה שלא הוגדר כמקרה חירום או כמקרה דחוף. "המקרה חייב גישה תוקפנית יותר: מדובר היה באדם בן 53 בלבד, והאמצעים לשפר את תפקודי הקרישה במהירות היו מצויים במכון ההמטולוגי", קבעה הוועדה. "ייתכן שאם הייתה התייחסות אל המקרה כמקרה דחוף בגישה רב תחומית, התוצאה הייתה אחרת", ציינה הוועדה במסקנותיה.עוד קובעת הוועדה כי לא הייתה כל התייחסות מקצועית מצד הצוות הרפואי אל קרוביו של ברונובסקי שהמתינו לו מחוץ לחדר המיון בשעות האחרונות לחייו. הוועדה מסרה כי לאורך שעות ארוכות, שבמהלכן הידרדר מצבו של ברונובסקי, לא נמצא מי שטרח לשוחח עם קרוביו ולהעמיד אותם על חומרת המצב. "הטיעון שמצ'יובסקה איננה מבינה עברית מצוץ מן האצבע", פסקה הוועדה.לטענת הוועדה, הצוות הסיעודי מאור גן טוב יותר מהצוות הרפואי מבחינת המשמרות, אולם גם עליו להיות מודע יותר לצורכי החולים, לנוכחות בני משפחותיהם ולצורך בהתייחסות אנושית ובידע שוטף. בצד מסקנותיה מציינת הוועדה כי הפרעת הקרישה של ברונובסקי לא איפשרה ניתוח דחוף, ולכן קשה לקבוע בוודאות אם פעילות נמרצת יותר של הצוות הרפואי יכולה הייתה להציל את חייו. הוועדה המליצה לברבש להכין נוהל מעקב ובקרה, כדי לאתר בזמן אמת עיכובים מיותרים ולמנוע דחיית טיפול מתבקש, ובנוסף לנסח נוהל מסירת מידע לבני משפחות של מטופלים בהתאם ל"חוק זכויות החולה". "איכילוב": הפקנו לקחים אביבה שמר, דוברת המרכז הרפואי תל אביב על שם סוראסקי, מוסרת כי "הדוח נשוא הכתבה הוא דוח פנימי של ועדת בדיקה שהוקמה לתחקור הטיפול ביורם ברונובסקי ז"ל. הוועדה הוקמה ביוזמתה של הנהלת בית החולים, מתוך רצון לבדוק באופן הפתוח והגלוי ביותר את אופן הטיפול בברונובסקי ז"ל, ללא הסתרה או טיוח של העובדות. ועדה מן הסוג הזה היא חלק מתפיסת העולם של תחקור אירועים רפואיים כדי להפיק לקחים ולטייב את איכות הרפואה הניתנת למטופלים שלנו."לגופו של עניין, אמנם במשך חמש השעות הראשונות לשהותו בחדר המיון לא טופל ברונובסקי ז"ל כמקרה דחוף, למרות שבדיעבד התברר שהיה כזה. הבעיה הרפואית של החולה הייתה מורכבת בגלל צורך במתן טיפול נוגד קרישה בשל בעיה רפואית אחת, והחשש מהפסקה של טיפול זה, בשל בעיה אחרת. זו בעצם הייתה אחת מהסיבות החשובות בעיכוב בהחלטות לגבי הטיפול בו."שיקול הדעת הזה הוא בהחלט לגיטימי במצב כזה, ולכן גם הוועדה התקשתה לקבוע באם התייחסות דחופה יותר למקרה היה בה כדי לשנות מהתוצאה הסופית. לאחר סיום עבודת הוועדה, נפגש מנהל בית החולים עם משפחתו של המנוח, ומסר לה באופן הגלוי והפתוח ביותר את הממצאים ואת הדוח המלא של ועדת הבדיקה. הוסבר למשפחה שלאור ההפרעה הקשה בתפקודי הקרישה, גם לו היה ברונובסקי ז"ל נשאר בחיים, הנזק שנגרם למוח היה ניכר ובלתי הפיך."יש לציין כי מיד לאחר קבלת ממצאי ועדת הבדיקה, לקחה על עצמה הנהלת בית החולים להכין נהלים חדשים לפיקוח ולמעקב אחר חולים מורכבים בחדר המיון. נהלים אלה, שנכנסו לתוקף כבר בסוף אוגוסט ,2001 מסדירים את אופן הטיפול בחולים מורכבים ואמורים לצמצם משמעותית בעתיד הישנות מקרים דומים. על פי הנהלים החדשים, על הרופא האחראי בחדר המיון להגדיר באם החולה הוא מורכב או בעל סיכוי גבוה לסיבוכים. אל חולה שבעייתו הוגדרה כמורכבת תוצמד אחות (מנהלת הטיפול במקרה) שתלווה אותו לאורך כל שלבי הטיפול בחדר המיון, מבחינת לוחות זמנים, הזמנת יועצים ובדיקות, התראה על עיכובים בתהליך הבירור, התראה על שינוי במצבו של החולה שמחייב התייחסות קלינית שונה או דחופה, וכמובן תוודא שמשפחת החולה מעודכנת ברציפות לגבי מצבו."לסיכום, ברצוני להדגיש כי תחקור אירועים חריגים בכלל הינו מאבני היסוד של הרפואה המודרנית, ומקרה זה מהווה דוגמה למערכת שבודקת את עצמה, מפיקה לקח ים ומיישמת אותם". hasharon@maariv.co.il