תשיגו לי את גיל ריבה ניר נתנוב מוציא את "סטוץ", עיתון שעוסק בחיי הלילה בשרון מיכל דנציגר 27/12/01 אחרי שהספיק להיות הבעלים של מועדון פסק זמן ברמת השרון, ולייחצן ולהפיק אירועים אינספור, החליט תושב המושבה ניר נתנוב (25) לקחת פנייה לכיוון חדש: עיתונות. לאחרונה יצא כבר הגיליון השני של "סטוץ", הבייבי החדש שלו, שעוסק בחיי הלילה והבילויים באזור השרון. בגיליון יש כתבות (הדוגמנית סיוון רז, בת 16 מהרצליה, מדברת על הלבשה תחתונה), "בחן את עצמך" (והשבוע חידון: "האם את קלה להשגה?"), כתבות מצולמות (עם הרבה איברים חשופים) ואפילו רכילות ("אילנה אביטל מספרת לכל העולם ואחותו שהיא הזמרת 'שר' הישראלית"). מגזין מושקע בפורמט קטנטן, צבעוני, על נייר כרומו.ניר, נשחקת מחיי הלילה?"ממש לא. מכיוון שיש לי חיבה ואהבה לכל מה שקשור ללילה, החלטתי להוציא עיתון שהפורמט שלו מתעד את כל מה שמתחולל באזור השרון".התפקיד ה"רשמי" של נתנוב ב"סטוץ" הוא עמדת המו"ל, אבל זה לא מפריע לו גם לכתוב ולערוך, בדומה למה שעושה עדי ברקן ב"ביקיני" שלו. נתנוב אומר שהוא "גם נהנה מלהפיץ אותו, לישון איתו בלילה. למעשה, אני עושה הכל".מאיפה נולד הרעיון?"מזה זמן רב הרעיון התבשל, ופנתה אליי דנה אימבר, שהייתה אז א למונית בשבילי והגיעה אליי דרך יחצנים שעוסקים בחיי הלילה, והציעה לי את הרעיון שכבר מזמן היה לי בראש ­ להוציא עיתון לילה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה. בהתחלה חשבתי איך זה יהיה להסתדר עם שותפה שאין לי שום עבר עסקי או אפילו היכרות עמה, אבל חשבתי שאם לא אנסה ­ לעולם לא אוכל לדעת."אזור השרון בהחלט לא יורד ברמתו מכל מה שמתרחש בתל אביב, יש לנו פה קרוב לעשרה מועדונים, כמה פאבים וטובים, מיליון בתי קפה ומסעדות. יש קהל רב של מקומות בילויים אלו ולכן אם יש חיי הלילה תוססים ודינמיים באזור זה, אין כל סיבה להזניח את התקשורת בתחום זה שתיתן מענה לגורמים אלו".למה השם "סטוץ"?"כל מה שמתקשר ללילה ­ מועדון, איזה קוויקי קצר ­ הכל מסתכם בסטוץ. זה קצר, זה קליט ובהחלט הולם לעיתון שמתמקד בלילה".מה נמצא בעיתון?"בעיתון אפשר למצוא כל מה שקשור בלילה, החל מטורים אישיים של התקליטנים המובילים בארץ, כגון ליאור מילר וארן לביא, ועד לרכילות מעולם המועדונים, תמונות ממסיבות של כל המועדונים באזור השרון, ראיונות בלעדיים עם גורמי לילה, כמו מפיקים, בעלי מועדונים ויחצנים, שלא חסרים כאלה באזור מתפתח כמו שלנו".על מה ליאור מילר ומפורסמים כמותו יכולים לכתוב לנו?"על תרבות המועדונים האישית שלהם, על ליין המסיבות שבהן הם נהנים לנגן, במסיבות שפחות נהנו לתקלט בהן, חוויותיהם האישיות מתחום הלילה, ואולי איזה דבר או שניים אישיים יותר. בנוסף להם, יש תחרות של תגלית יופי, שהחל מהגיליון הבא יקחו בה חלק דוגמניות ודוגמנים מסוכנות MD. תוכלי למצוא שם גם שעשעונים כמו שאלוני הערכה עצמית. אני והגורמים השותפים לעשיית העיתון החלטנו ללכת על הקו הכי מקצועי שיכול להיות, לא לחסוך בגרפיקה ולדעת שהגיליונות הקרובים יהיו זמניים בצורתם ותכולתם, עד שנגיע לתצורת גיליון אופטימלית ומספקת לקוראים ולנו".מה אתה מחדש שלא נמצא במדורי הלילה של המקומונים?"מדורי הלילה לא מתעסקים ברכילות, למשל, והתמונות שהם מעבירים הן בודדות, בניגוד לעיתון שלי שמתבסס ברובו על תמונות ותצלומים של אותם מקומות לילה ובליינים, חברות שתייה של אלכוהול, ויש יותר במה ליותר מידע ויותר מקומות. מבחינתי, תקראי לנו המהדורה המורחבת".לא נראה לך שיש פה העתקה של אתר "לילה" מהאינטרנט, העברתם אותו לדפי העיתונות?"המטרה שלי היא לא חיקו י ולא תחרות. הם אתר אינטרנט ואני עיתון, הם מעלים לשידורים חיים מסיבות, אני מתעסק עם כתבות, ראיונות ותמונות על דפים. אני מאוד מאמין בעיתון שלי ובהחלט יודע שהוא יתפוס תאוצה ומפה יילך רק קדימה. היו לי הצעות מכל מיני משרדי ליווי לפרסם על דפי העיתון פרסומות, אבל אני חושב שזה לא יתאים לעיתון ואני לא רוצה לחשוף את קהל הקוראים לפרסומות מסוג זה".יש דברים שקשורים ללילה שלא תכניסו לעיתון?"יש מסיבות לילה שרמת הארוטיות בהן גבוהה מכדי להעלות את זה על דפי העיתון. אמנם זה יכול להיות משעשע לצלם את לוקחי החלק במסיבות חילופי זוגות, אבל אני רוצה לראות את הבחורה שתהיה מסוגלת לבוא לידיד שלה ולומר לו 'היי, תראה, זה אני פה עם החזה'. זה בטח לא יקח חלק בעיתון, כמו גם מופעי חשפניות באירועים, כי אנו לא מתכוונים להפוך את העיתון לחוברת פורנו ­ וזה קל בגלל תרבות הלבוש במועדונים והקו המאוד דק שמפריד בין לילה לסקס. אנחנו נסתפק בחומר 'טבעי'". רק אני והעיתון שלי למי אתם פונים כקהל מטרה בקריאת העיתון?"קהל היעד שלנו הוא גילאי 18 פלוס, כך שגם המפרסמים מגיעים לפלח שוק שהכי מדבר אליהם. אני מאמין שהעיתון מיועד לבליינים שנחשפים לעיתון במועדונים בהם הם מבלים ומצולמים ואחרי כן מופיעים אצלנו שם. העיתון מתאים לכל מי שיש לו כיס במכנס, ובחורות שיש להן מגף יכולות להכניס את זה בפנים. זה עיתון נורא קל וכיפי להחזיק אותו, אני מוצא את עצמי אוכל צהריים וקורא אותו ביד אחת".איך בעלים של מועדון נותן במה למתחריו ­ מועדונים מאותו אזור?"אני אדם שמאוד נהנה לפרגן לאחרים, ולמען האמת, אם לא הייתה לי תחרות, מחר הייתי נועל את המועדון בטענה שמשעמם לי. מעבר לכך, מועדון פסק זמן הוא בהחלט מקום שלא מיועד לתחרות עם אחרים בכל הקשור לטווח הגילאים שהוא מיועד להם. אני הצלחתי להביא את המועדון לשיאים שאף מועדון בארץ לא הגיע לרמה אינטנסיבית של עבודה מדי ערב. חגגו אצלי אנשים כמו צביקה פיק, עדי ברקן, יגאל בשן, ישראל אהרוני, ויש רשימה כל כך ארוכה של סלבריטאים שהעבירו אצלי במועדון את סופי השבוע בצעירותם. לכן אני מאמין כשם שיכולתי להביא הצלחה למועדון, כך יהיה ע ם העיתון. ימים ידברו".אתה חושב שיהיו לך מתחרים בשלב זה או אחר?"אנחנו מדינה תחרותית. מה שמבדיל אותנו מחו"ל זה שהאמריקאי מגיע לאיזה רחוב, רואה את כל החנויות, בודק טוב טוב מה אין, ואז הולך על מה שחסר. לעומת זאת, הישראלי מגיע לרחוב, רואה מה יש הכי הרבה, ומיד פותח עוד אחד כזה. ברמת השרון אם נספור כמה פיצריות או חנויות בגדים יש באותו רחוב, זה לא ייאמן, זה פשוט מגוחך. לפיכך, אני משער שיצוצו מתחרים, אבל אני יודע שאני מוכר איכות, לכן אין לי מה לחשוש, והקשרים שבניתי, הן האישיים והן העסקיים, יהוו כוח ומענה למתחרים".אתה מדבר על כוח, אבל העיתון נמכר ומופץ חינם."אני רוצה לתת למפרסמים ולקוראים כאחד במה משותפת, ואני לא חושב שבזמן הקרוב אני אגבה כסף על העיתון. האמת, אני חושב שעל עיתון עם השקעה שנתנו בו, בהחלט אמורים לגבות כסף, אולם, כשם שציינתי, כסף לא מעניין אותי ואני לא חושב שמכירת עיתון זה מה שיכניס את הקופה האמיתית. אם בעתיד נראה לנכון שיש צורך, נעשה זאת, אך יותר חשוב לי קודם לתת הפצה אופטימלית לעיתון, ואחר כך לראות את התקדמותו".ומה עם רווח? משתלם כלכלית כל ההוצאה לאו ר, דפי הצבע וההשקעה של השעות הרבות?"אפשר לומר שכרגע העיתון נמצא בברייק­איוון, שזה בהחלט משמח, מכיוון שציפינו שנהיה בהפסדים בהתחלה. לשמחתי זה לא מה שקרה ולכן הוא יהיה רווחי, למרות שמיליונר לא ניתן להיות מעבודה מסוג זה. זו עבודה מאתגרת וקו המחשבה שלי השתנה מעט בשנים האחרונות, מקטע של אהבה מטורפת לכסף, לאהבה לדברים שאני עושה. ואני בהחלט מסופק ומאותגר מהסטוץ האישי שלי". רק אני והמיטה שלי ההתעסקות עם העיתון לא פגעה לך קצת בחיים הפרטיים?"האמת היא שזה שינוי מסגרת חיים מבחינתי, במסגרת החיים הקודמת שלי, הייתי דואג שאף אחד לא יפריע לי לישון, מתעורר בשעות הצהרים המאוחרות ונכון להיום, אני מתחבר לשעה 8:00 בבוקר כל יום, ומתחיל את הסידורים כשאני יודע במה הם מתחילים ומסתבר שפתאום הם לא מסתיימים".מה עם חברה?"האמת היא שפעם מישהי שאלה אותי אם יש לי חברה, אז עניתי לה שלא, אבל שיש לי המון חברים ­ מה, זה לא מספיק? מסתבר שלא. למען האמת, המיטה שלי כבר לא מקבלת אותי ברגע שאני לא בא לבד, והכרית לא מוכנה שאני אחבק אותה יותר אם אני מגיע שלא בגפי. מה שקורה בימים אלו זה שאני והמיטה מסתדרים לבד. אני אפילו חושב להוציא עיתון לאנשים בודדים נטולי אינטראקציה חברתית ובני זוג, ואולי עם כל אלה אני אטוס להודו. למרות שהאמת היא שכל החברים חושבים שיש לי פחד טיסה, וזו לדעתם הסיבה שאני לא טס לבד, אבל זה ממש לא כך. הסיבה שאני לא יודע איך נראה מטוס בפנים ­ אף פעם לא טסתי בחיי ­ היא כי אני כל פעם מתחיל פרויקט מסוים, וברגע שהוא נגמר, או אפילו לפני, אני כבר טובע בפרויקט חדש. אני מאמ ין שבשלב כלשהו בחיי, הטיול שלי לא יהיה ליום או יומיים, ואולי אשוב לפה בגיל 60".מה השאיפה האופטימלית שלך? להיכן אתה שואף להגיע?"השאיפה שלי היא להרחיב את העיתון, להגדיל את הרכילות מעמוד לשניים, ולהגיע למצב שכל המפרסמים מגיעים אליי ואני לא אצטרך לקום בבוקר וללכת אליהם, ושנגדיל את הפצתו, שכיום עומדת על 35,000 עותקים, ל­50,000".איזה כתב הכי היית רוצה שיכתוב לכם בעיתון?"גיל ריבה, אני מחפש אחריו". hasharon@maariv.co.il