התחלתי להאמין שאני באמת עצלנית רק כשהיתה סטודנטית בטכניון, הגיעה לטיפול בבעיות למידה וזיכרון אסתר טל 24/12/01 במשך שנים סבלה רותם ענבר (23), סטודנטית לפיזיקה ומתמטיקה בטכניון, ממצוקה נפשית ומאכזבה עצמית על שאינה ממלאת אחר המצופה ממנה. "'יש לך המון פוטנציאל, חבל שאת לא מממשת אותו', היה משפט ששמעתי כמעט כל חיי, וזה היה מרגיז, מעליב ומתסכל. לא הבנתי מה רוצים ממני", היא אומרת.היו לה בעיות למידה שהתבטאו בקשיי ריכוז וזיכרון ואי­יכולת להתמיד, עד שטופלה בשיטת טומטיס על­ידי דבי קליגר ואנג'לה נאי­גולדברג, קלינאיות תקשורת ויועצות מוסמכות בשיטה ממרכז ההקשבה "טומטיס" בכפר סבא. "אני מרגישה כאילו שהייתי עיוורת ועכשיו אני מסוגלת לראות", אומרת ענבר, שהסכימה להיחשף "כדי לעזור לאחרים שלא מודעים לבעייתם ולכך שאפשר לטפל בה בהצלחה".על דרך הייסורים שעברה היא מספרת: "בגלל שאני אינטליגנטית תמיד ציפו שאקבל 10 בכל מקצוע. רציתי ללמוד ולהצטיין, אבל לא הייתי מסוגלת. היה לי מין חסם שמנע ממני לשבת ולהכין שיעורים והייתי בטוחה שאני עצלנית, כי זה היה המסר ששידרה לי הסביבה, בעיקר ההורים. 'מספיק לראות טלוויזיה, מספיק להתבטל', היו אומרים לי, ואני הייתי אומרת: עזבו אותי, עוד מעט אכין שיעורים, אלה החיים שלי".על סטיגמת העצלנית היא אומרת: "כשסיפרתי לשותפתי לדירה שאני הולכת לטיפול בגלל בעיית הלמידה שלי, היא הופתעה. כשהזכרתי לה שמעולם לא ראתה אותי יושבת ולומדת, היא אמרה: 'חשבתי שאת סתם עצלנית'".מתי נתקלת לראשונה בקשיי לימוד?"למדתי בבי"ס גורדון בחולון, מכיתה ג' בכיתת מחוננים. בכיתות הנמוכות הכל הלך לי בקלות, כי חומר הלימודים היה קל ולא היה צריך להיות גאון כדי להצליח. היו לי ציונים טובים, קראתי המון, שיחקתי עם חברים ולא נראה שאני שונה משאר הילדים. מבחינה חברתית ולימודית לא היתה בעיה. הבעיות החלו בכיתה ה'. כיוון שעד אז לא הייתי צריכה להתאמץ, לא ידעתי מה לעשות במקרה שאני מתקשה. לא חשבתי שצריך לשנן חומר לימודי. את שיעורי הבית הכנתי בחצי שעה, ופתאום זה לא הספיק. כשנתקלתי בשאלה בהיסטוריה שלא ידעתי להשיב עליה, או בתרגיל קשה בחשבון, פשוט לא פתרתי אותם."בכיתה ז' כבר בקושי הכנתי שיעורים. לא יכולתי להביא את עצמי לישיבה אל השולחן. כששמעתי תלמידים בכיתה אומרים שהם לומדים לקראת מבחן לא הבנתי למה הכוונה ­ הרי הקשבתי בכיתה והכנתי שיעורים. אז ניגשתי למבחנים ללא הכנה. את רובם עבר תי, אבל ככל שעליתי בכיתות הציונים שלי החלו לרדת. התחלתי לקבל 8 ו­7. בכיתה י' כבר הגעתי ל­6 ופה ושם אפילו נכשלתי במבחנים. המקצוע היחיד שניסיתי ללמוד לבגרות היה מתמטיקה, אבל גם זה לא הלך. לא הייתי מסוגלת להכריח את עצמי ללמוד".הקשיים התבטאו גם בתחומים אחרים?"היתה לי בעית התמדה. בגיל 12 התחלתי ללמוד לנגן. בהתחלה התלהבתי מהגיטרה וניגנתי כל היום, אבל אחרי זמן קצר חלה נסיגה בהתלהבות שלי, והפסקתי. גם בקורס הכנה לפסיכומטרי השקעתי בהתחלה. בשבועות הראשונים הכנתי את כל השיעורים, אחר­כך שאלות מדגמיות בלבד, ולבסוף בכלל לא. התייאשתי מהר. אפילו ממשחקי מחשב שמבוססים על היגיון, שבהם הייתי פריקית. פשוט נשבר לי."יש לי גם בעיה בזיכרון. בכיתה ט' אבי עזר לי בלימודי האנגלית, אבל התקשיתי לזכור שמות של עצמים כמו דלת. אני גם לא זוכרת שמות של אנשים ומספרי טלפון. חומר לימודי אני מבינה, אבל לזכור? אין סיכוי. לכן התקשיתי בהיסטוריה. לא קיבלתי תעודת בגרות".מתי החלטת להשלים את הבגרות?"בתיכון לא היה איכפת לי כל­כך אם אכשל או אצליח, כי עניינו אותי יותר בילויים וחברים. בצבא התפכחתי והחלטתי שאני רוצה לעסוק בפיזיקה, להבין מדוע הטבע פועל כפי שהוא פועל. שירתתי כסמלת מבצעים ברגלים ברמת הגולן וכשהשתחררתי נרשמתי למכון להשלמת בגרויות ולבסוף קיבלתי תעודת בגרות. במתמטיקה קיבלתי +90 והייתי הכי מאושרת בעולם."הלמידה לבגרות היתה השיא מבחינתי. אף פעם לא שקדתי על פתרון תרגילים ושינון חומר כל­כך הרבה שעות. הבנתי שאם אני רוצה, אולי אני כן יכולה, אבל זה דרש מאמץ נפשי רב. בטכניון, כשהיה איכפת לי מהלימודים, עדיין לא ישבתי בבית והשקעתי והחל בסמסטר השני זה הפריע לי, כי שם אין משחקים; אם לא משקיעים, לא מצליחים. רציתי ללמוד, אבל שני קולות דיברו בתוכי. האחד אמר לי לשבת וללמוד והשני כאילו אמר 'עזבי, לא חשוב, אחר­כך'. חשבתי שאולי אני באמת עצלנית".איך הגעת לטיפול ומה זה עשה לך?"מאחר שהייתי לקראת סוף הסמסטר השני והרגשתי היטב את הקושי, החלטתי לנסות. הטיפול כלל אבחון, שיחות ותרגילים ושלוש סדרות של האזנה למוזיקה, הראשונה של 30 שעות והשנייה והשלישית של 15 שעות, עם הפסקות ביניהן. עכשיו אני באמצע הסדרה השלישית, והשיפור מדהים. כיום אני מסוגלת לשבת וללמוד ללא הסחת הדעת. אם אני קוראת עיתון ואומרת לעצמי שהגיע הזמן ללמוד, אני פשוט קמה והולכת ללמוד. גם הזיכרון שלי השתפר. אחרי פעמיים ששאלתי את שכני לשמות של שבעת כלביו יכולתי לחזור עליהם בקלות ולקרוא לכל כלב בשמו. רק מי שחווה נכות מסוימת, והתגבר עליה, מסוגל להבין את האושר והסיפוק". מגיל שנתיים עד 76 "טומטיס היא שיטה של אימוני הקשבה (גירוי צלילי) שפיתח ד"ר אלפרד א. טומטיס הצרפתי, שבאמצעותה אפשר לאמן את חלקי האוזן השונים שאחראים על תפקוד מערכת העצבים, התנועה, התחושה, מרכזי השפה והדיבור, ההתמצאות במרחב והחושים", מסבירה דבי קליגר. "המטרה היא לעצב מחדש את הדרך שבה מקשיבים, לשפר כישורי למידה, יכולת ביטוי לשוני, תקשורת והתנהגות. השיטה מתאימה לילדים עם בעיות בעיבוד צלילי, דיסלקציה, ליקויי למידה, בעיות קשב וריכוז, אוטיזם ובעיות תנועתיות. למבוגרים היא מסייעת להתמודד עם דיכאון, ללמוד שפות זרות, לשפר את כישורי התקשורת, הביצועים בעבודה והיצירתיות".מהם עקרונות השיטה?"האוזן ידועה כאיבר שמיעה, אבל יש לה תפקידים נוספים: אחריות על שיווי המשקל, יכולת התמצאות וקבלת מידע מתוך הגוף איך הוא מרגיש. על­פי ד"ר טומטיס, האוזן אחראית גם על טעינת אנרגיה. דרך הצלילים היא מספקת אנרגיה למוח. קולות גבוהים, כמו סופרן או חליל, מקנים למוח אנרגיה שעוזרת לחשוב וליצור ומעוררת בילדים מוטיבציה ללמוד. כדי להגיע להקשבה תקינה, כל תפקודי האוזן (שמיעה, מידע גופני, טעינת אנרגיה) צריכים להיות תקינים, וזה מה שאנחנו מלמדים".איך זה פועל על מבוגרים?"מבוגרים שבאים עם מוטיבציה יפיקו מהשיטה תועלת רבה. תוכנית הטיפול נקבעת לפי הערכה ראשונית, שכוללת ראיון מקיף ובדיקת הקשבה, שעליה חוזרים לפני ואחרי כל מקבץ שעות. יש שיחות מעקב והתוכנית נמשכת לפי הצורך".למי מתאים הטיפול?"לכולם, מגיל שנתיים ורבע ועד 76".