במדינת הגמדים רעש מהומה העיבוד של "שר הטבעות" הוא מהאירועים הקולנועיים המסעירים ניסן שור 21/12/01 את טרילוגיית "שר הטבעות" של טולקין קראתי בפעם הראשונה בכיתה ה' וקשה לומר שכל העסק שינה לי את החיים. אכן, מדובר בעלילות פנטזיה משובחות ומגוונות, מורכבות ורבות חן, אבל איכשהו, הצלחתי להתחמק מההשפעה הרת הגורל שיש לספרים שכאלה על חיי האדם הפשוט, זה שצמא למעט נחת על טבעית בקיום היומיומי. ונכון שבספרייה העירונית זכרו אותי בחיבה בתור אחד מהילדים האלה שקוראים ספרים יפים ונכון שהייתי שליט מבוך בחבורת "מבוכים ודרקונים" כושלת במיוחד ונכון גם שבערבי כיתה סירבתי לרקוד ובמקום זה הלכתי בצחוק מכות עם החבר'ה, אבל האוטוביוגרפיה שלי לחלוטין לא הושפעה מכל אלה. להפך ­ ככל שהשנים חולפות, אני בוחר להתרחק מאתוס הפנטזיה והמדע הבדיוני שעליו גדלתי. כי זה קצת לא נעים להיזכר שבזמן שהיית בן 11 או 12 וכמעט כל הילדים כבר התחילו להביא ביד על פוסטרים של האחיות יוספי, אתה פנטזת על דרקונים אדומים ששומרים על אוצר מרהיב של אבני חן. ולא רק שזה לא נעים, זאת ממש פדיחה. כי מי שהחל את חייו בתור תולעת ספרים מהזן הטולקינאי בוודאי יודע ­ מאחורי כל הוביט מצליח יש אישה מצליחה אף יותר ואם אתה לא רוצה להתחתן עם גמד בעל אזניים גדולות, כדאי שתעשה משהו אחר בחיים. ואם אתה רוצה לבלות את שארית חייך במלחמות סוערות ברשע המוחלט, אולי כדאי שתתגייס למג"ב. כך שמהמטען הנפשי כבד העול שנושא על גבו כל אחד שקרא את "שר הטבעות" בשלב קריטי בהתהוות האישיות שלו, הצלחתי איכשהו להיפטר, אבל מהזכרונות המעומעמים של התלהבות מחרבות עתיקות הזוהרות באור כחול ­ זה עדיין לא. אולי בגלל זה נפלתי קורבן למתקפה כוללת של פלאשבקים מהעבר בעת הצפייה בעיבוד הקולנועי המדובר של פיטר ג'קסון לטרילוגיית "שר הטבעות" (החלק הראשון שלה, "אחוות הטבעת" מגיע השבוע בסערה לבתי הקולנוע בישראל). אבל גם בלי קשר לכל ענייני "יומני היקר" הפרטיים שלי, מדובר בסרט שחבל על הזמן. האם לגמדות יש זקן? ג'ון רונלד רעואל טולקין (נולד ב­1892 נפטר ב­73') סיים לכתוב את "שר הטבעות" ב­50' אחרי כתיבה שנמשכה, כפי שהעריך טולקין בזמנו, כ­14 שנים. ההוצאה לאור, שלה הגיש טולקין את הספר, דחתה, למרבה המבוכה, את הספר ורק לאחר שנתיים מצא טולקין מוציא לאור שפיצל את הספר לשלושה חלקים ("חבורת הטבעת", "שני המגדלים" ו"שובו של המלך") שיצאו בזה אחר זה עד 55' והפכו ללהיט ענק. מעריכים שלמעלה ממאה מיליון אנשים קראו את סדרת הספרים וכפול מזה העמידו פנים שקראו. הספר נבחר ב­97' ל"ספר הגדול ביותר במאה ה­20" בבריטניה ולספר הגדול ביותר של המילניום בסקר שנערך על ידי אמזון. הפופולריות העצומה של "שר הטבעות" השריצה דורות על גבי דורות של מעריצים וחובבי יצירתו של טולקין המתכנים בשם "טולקינאים". אותם חברי כת בלתי רשמית שומרים בקנאות עצבנית על מורשתו הספרותית של טולקין. הם מנתחים אותה במאות אלפי פורומים ואתרים באינטרנט, נפגשים לשיחות סלון על אודות נושאים ברומו של עולם (למשל, האם לנשות הגמדים ב"שר הטבעות" אכן יש זקן?), קוראים לעצמם בשמות של דמויות מהספר ועוטים על עצמם את מיטב מחלצות המודה הטולקינאית. בקצרה: טרילוגיית "שר הטבעות" מספרת את עלילות פרודו באגינס, הוביט טוב מזג מהארץ התיכונה ודודנו של בילבו באגינס, הדמות הראשית ב"הוביט", ספר קודם של טולקין. פרודו יוצא למסע רב הרפתקאות עם חבר מרעים מולטי­גזעי כדי להשיב טבעת רבת עוצמה, שנוצרה על ידי השליט המניאק סאורון בממלכת הרשע מורדור במטרה לשלוט בעולם. המטרה של פרודו היא להחזיר את הטבעת להר שבו הולחמה לראשונה כדי להשמיד אותה לנצח ולהסיר מעל העולם את איום הרשע של ממלכת מורדור (אין קשר לג'ורג'יו מורודר, מלך הדיסקו המפורסם). בין לבין, בדרך הארוכה אל עבר הפואנטה של הספר, הוא והחבר'ה מסתבכים בקרבות הישרדות עם יצורים אגדיים כגון טרולים, אורקים, קוסמים מרושעים וכל הבוג'ראס הזה. זה ככה, איך אומרים, על קצה המזלג. הטרילוגיה משלבת סיפור הרפתקאות מסורתי המתבסס על עקרון מלחמת בני אור בבני חושך (שמוכר גם ממיתולוגיות מאוחרות יותר כמו סרטי "מלחמת הכוכבים" או המלחמה המטורפת של ארצות הברית באפגניסטן) וכוללת נופים של ארצות לא מוכרות (ביניהם התיאור הפסטורלי של הארץ התיכונה, ביתם של ההוביטים), תצוגה מרשימה של גזעים דמויי אדם בעלי כישור ים ותכונות אופי שונות ונפלאות (אלפים, בני לילית, הוביטים, גמדים), סצנות של אפוס רחב יריעה בקנה מידה אגדי ומתח עלילתי המתפאר באורך רוח מרשים. קטונתי מלתאר את מורכבות היצירה הטולקינאית, אולם מה שחשוב הוא שטולקין ברא עולם בדיוני מפורט המשלב אלמנטים פנטסטיים של המיתולוגיה הנורדית והיוונית וספרות אנגלית של ימי הביניים. כיוון שהיה בלשן במקצועו, הוא גם הגה מספר שפות ייחודיות בעלות היגיון לינגוויסטי המאפיינות את היצורים הרבים בספריו (ההערכה היא שטולקין פיתח כ­15 שפות). מה כל זה אומר? זה אומר שמי שבא ולקח על עצמו את נטל עיבוד כל המטען העצום והגדול הזה לכדי סרט קולנוע, נידון בעצם להיות נתון לביקורת חריפה מצד כל מי שאי פעם קרא או היה קשור בצורה כלשהי ל"שר הטבעות". וזה חתיכת תיק מבאס, שלא לדבר על זה שהעיבוד הקולנועי ל"שר הטבעות" בשום פנים ואופן לא יכול להכיל את רוחב היריעה העצומה של שלושת הספרים. ועוד לא דובר על מכשולים אחרים שצצו בדרך לצילומים. כאילו כדי להוסיף שמן לבלגן שיצרה הגרסה הקולנועית, הודיע בשבועות האחרונים כריסטופר טולקין, בנו של הסופר (שמכר את הזכויות לסרט ב­69' בעבור 10,000 פאונד) ויורש העיזבון האמנותי שלו, שהוא מתכחש לחלוטין לכל מה שקשור לסרט. הדבר יצר קרע בתוך המשפחה משום שסיימון, הנכד, הצהיר בגלוי בעיתונות הבריטית כי הוא תומך ונותן אמון מלא ביצירתו של פיטר ג'קסון. מאז אותה הצהרה, סיימון לא מדבר עם אבא כריסטופר והאחרון גם הקפיא את הירושה שהוא עתיד להעביר לבן. איך נראה הוביט? זכויות ההסרטה של "שר הטבעות" היו שייכות במשך שנים לסול זאנץ (מפיק עטור אוסקרים שחתום בין השאר על "קן הקוקייה" ו"אמדאוס"), שבסוף שנות השבעים אפילו הפיק גרסת אנימציה כושלת ולא ממש מוצלחת ל"שר הטבעות" שבוימה על ידי ראלף באקשי (שביים את "פריץ החתול"). ב­95' נכנס לתמונה הבמאי פיטר ג'קסון. ג'קסון, במאי ניו זילנדי, אחראי בין היתר Bad Taste"­ל" (שאותו כתב, ביים וכיכב בו), אחד מסרטי האימה סוג ב' הגדולים והפולחניים ביותר בהיסטוריה של הקולנוע הזבלוני. עד 94' הוא ביים סרטים שהמכנה המשותף ביניהם הוא שפיכת דם בלתי אחראית, זומבים רצחנים, הומור פרוע, ג'יפה מפלצתית וסמטוחה כללית האופיינית לסרטי אימה מהסוג דל התקציב (שביניהם Braindead"" הקאלטי לא פחות Meet the Feebles"­ו" העוסק בחבורה של יצורים המתמכרים להרואין ומעורבים בסרטי פורנו). ב­94' הוא המשיך הלאה וביים את "יצורים שמימיים". הסרט, שבו התגלתה קייט ווינסלט, הוא דרמה ספק מרגשת ספק קינקית, על אודות שתי נערות שיוצרות קשר אובססיבי המסתיים בכך שהשתיים קושרות לרצוח את אמה של אחת מהן. דרך "יצורים שמימיים" קיבל ג'קסון את ההכרה הממ סדית כבמאי משובח שלה הוא היה ראוי כבר מזמן (שהרי ההכרה בוא תבוא רק מסרטים מרובי רבדים פסיכולוגיים ולא מסתם סרט אימה סבבה). ב­96' הוא ביים את הסרט ההוליוודי הראשון שלו, קומדיית אימה לא ממש מצליחה בשם "עיר הרשע" שבה מגלם מייקל ג'יי פוקס בחור שניחן ביכולת הבחנה ברוחות רפאים. הסרט הקליל הוא מופת ליצירתו המשוחררת והמהנה של ג'קסון ומעיד על כך שהמעבר שלו מהיצירה הכמעט מקומית בניו זילנד אל הזרקורים של הוליווד נעשה בצורה שלא פגמה באינטגריטי המקצועי שלו. למרתון הראיונות עם יוצרי הסרט וכוכביו, שהתקיים החודש במלון מפואר בלונדון הקפואה, ג'קסון הגיע בתלבושת הרגילה שלו: מכנסיים קצרים, חולצת טריקו סמרטוטית עם חצי בטן בחוץ ויחף. לא כפי שמקובל לחשוב, ג'קסון סיפר ש"שר הטבעות" לא היה החלום הקולנועי הרטוב שלו מגיל צעיר: "כשהייתי בן 18 קראתי פעם ראשונה את 'שר הטבעות', אבל דווקא לא היה לי אז חלום מיוחד לעשות סרט מהספר, כולם חושבים שזה כך, אבל זה לא נכון. אהבתי את הספר וכשהייתי צעיר תמיד חלמתי לעשות סרטים ותמיד אהבתי סרטי פנטזיה שלוקחים אותך למסע, אבל 'שר הטבעות' היה דבר כל כך מפורסם וא גדי שבתור ניו זילנדי צעיר, אתה פשוט לא חושב על אפשרות כזאת". מה שכן, כבר ב­95' הוא התחיל לחשוב על האפשרות לביים סרט פנטזיה. "חשבתי שזה הזמן לעשות סרט פנטזיה. ייסדנו חברת אפקטים מיוחדים בניו זילנד וחשבתי שכל הטכנולוגיה הזאת תהיה נהדרת לסרט פנטזיה ושזה יהיה זמן מצוין לכך. דיברתי על זה עם השותפה שלי לכתיבה ודסקסנו את זה שהסרט הזה צריך להיות סרט בסטייל של 'שר הטבעות'. בסופו של דבר, התחלנו לתהות מה קורה עם הזכויות של הספר והאם מישהו כותב תסריט בנושא. הגענו להארווי ויינסטיין ממירמקס והוא דיבר עם סול זאנץ, האיש עם הזכויות". למרות האפיל החתרני שלו כבמאי (ולא כמו במקרה הסרט של 'הארי פוטר' למשל), ג'קסון מונה לעמוד בראש ההפקה היוקרתית של "שר הטבעות". 270 מיליון דולר הושקעו בסדרה של שלושה סרטים שאורכם הכללי הוא תשע שעות (הסרט הראשון יוצא השבוע בעולם, השניים הבאים בשנתיים שלאחר מכן). שלושתם צולמו באופן רצוף במשך 15 חודשים באתרי צילום נבחרים בניו זילנד (דבר מפתיע בפני עצמו) על ידי צוות שעובד באופן קבוע עם ג'קסון ועם בוכטה של ניצבים וטונה של אפקטים מה­זה מיוחדים. לפני תחילת הצי לומים ג'קסון התכונן במשך שלוש שנים בעבודה על התסריט ועל עיצוב הדמויות. על תהליך העבודה הארוך וההתקשרות שלו עם אולפני ניו ליין אומר ג'קסון: "זה סיכון גדול. זה אחד מהדברים האמיצים ביותר שאולפן אמריקאי עשה אי פעם בתולדות הקולנוע וזה דבר נפלא, בגלל שהוליווד נעשתה מקום מאוד שמרני היום. תעשיית הקולנוע באמריקה לא לוקחת סיכונים יותר, במיוחד עם סרטי תקציב גדול. הם הולכים על בטוח וזה מאוד משעמם. 'שר הטבעות' יוצא דופן מהבחינה הזאת וזה דבר נפלא". צוות השחקנים כולל את אלייז'ה ווד, פישר בן 20 שכבר הספיק לשחק בסרט משובח כמו "סופת קרח" של אנג לי ומגלם ב"שר הטבעות" את התפקיד הנחשק של גיבור הסיפור פרודו באגינס (טייפ קאסטינג מתאים ­ בכל זאת הבן אדם גמד גם בחיים), איאן מק'לן, שחקן שייקספירי נהדר ששיחק, בין השאר, ב"אלים ומפלצות" וב"ריצ'רד השלישי", ומגלם היטב את הקוסם הכריזמטי גנדלף (שאותו חשבו כולם שיגלם שון קונרי); ויגו מורטנסן, המוכר יותר מכל בזכות תפקידו בסרט הטראש­חיילים "ג'י.איי ג'יין", בתפקיד ארגורן ­ הלוחם בן האנוש; ליב טיילר, הכוסית שאנחנו מזהים מהקליפ של איירוסמית ומ"ארמגדון", בתפק יד האלפית החתיכה והאנמית ארוון; אורלנדו בלום, שחקן אינדי עולה, בתפקיד לגולס, האלף הבלונדיני; שון בין, שהתפרסם ב"משחקים פטריוטיים", בתפקיד הלוחם חצוי המצפון בורומיר; כריסטופר לי, השחקן הבריטי המרשים בן ה­79, שנודע בשלל תפקידים במעל למאתיים סרטים (שביניהם דרקולה ואחד מהרשעים האהובים בסדרת ג'יימס בונד) שמגלם בצורה משכנעת ומלאת ניואנסים את הקוסם הרשע והבוגדני סארומן; ואיאן הולם, סר איאן הולם בשבילכם, עוד דמות בעלת קומה בתעשיית הקולנוע הבריטית ששיחק בין השאר ב"נוסע השמיני", ב"הנרי החמישי" וב"מתיקות שאחרי", שמופיע כאן בתפקיד אורח קצרצר בתפקיד בילבו באגינס אשר הטבעת המרושעת מעבירה אותו על דעתו. אגודת המעריצים יוצאת למלחמה בזמן הצילומים כבר החלו שמועות באתרי "שר הטבעות" השונים באינטרנט בדבר העיבוד הפילמאי המתקרב. התגובות, כצפוי, היו קשות. הטולקינאים הפאנטים נחלקו לשני מחנות ­ אלה שחשבו שג'קסון יהרוס לגמרי את הספר ואלה שחשבו שג'קסון יהרוס אותו רק קצת. כששוחררו פרטי העיבוד הקולנועי לאינטרנט, החלה חרושת תגובות הזעם לפעול בהילוך גבוה. הטענות העיקריות של הקיצונים הטולקינאים כלפי ג'קסון והתסריט שאותו כתב ביחד עם פראן וולש, היו שהם השמיטו דמויות מרכזיות (כמו טום בומבדיל), העצימו תפקידים של דמויות שוליות ובאופן כללי לא הקפידו בפרטים מתוך הספר. עד כדי כך שבאחד מהפורומים באינטרנט זעקו כמה אנשים ששיערם של האלפים המופיעים בסרט הוא בלונדיני במקום חום כהה. וזה עוד בכלל לפני שהם ראו את הסרט! אני קורא לכל התופעה הזאת "הטכנוקרטיה של הדמיון", כלומר, כל חובבי הפנטזיה מרחיבת התודעה הופכים לסוג של פקידים דקדקנים שמתעסקים בקטנות ברגע שמישהו מעז לפרש את היצירות האהובות עליהם באופן שלא נאמן בכל מאת האחוזים למקור הכתוב. ג'קסון לוקח את כל האחריות של העיבוד הקולנועי על עצמו: "אני עושה סרט על פי החלום שלי ו לא של אף אחד אחר וזה מאוד חשוב. אתה לא יכול לעשות סרט עם ועדה של אנשים, זה חייב להיות מתועל דרך הראייה של אדם אחד כדי שהסרט יהיה מגובש ולמרות שאני אוהב רעיונות ושיתופי פעולה, חשוב לי להדגיש שזה סרט שהוא על פי החזון שלי, סרט שאני אשמח לראות בקולנוע. מעולם לא הרגשתי שהסרט ירוויח אם אני אתרכז יותר מדי במה שאנשים אחרים ­ המעריצים, כל ההייפ באינטרנט ­ אומרים. הרגשתי שאני אחטא לכל הפרויקט ושזה יהיה סרט יותר מעניין אם אעשה אותו כדי לספק את עצמי". מיותר לציין שפרנסי הסרט (אולפני ניו ליין) לא הקלו ראש בהייפ האינטרנטי המתעצם הזה ועוד לפני שהסרט יצא למסכים כבר הבטיחו שמעריצים שיירשמו באתר הבית של הסרט יזכו לכך ששמותיהם יופיע בגרסת הדי.וי.די של "שר הטבעות", שזה אחלה צ'ופר, אתם חייבים להודות. גם בישראל קיים גרעין מכובד של חובבי טולקין המנהלים מפגשים חברתיים (ואף המציאו את הסלוגן המעולה: "אני טולקינאי גאה") ומדסקסים בפורום מיוחד על אודות עניינים מתוך ספריו של טולקין (כמה מהם אף השתתפו בעזרה פעילה בתרגום מונחים בסרט). גם הפורומים המקומיים רחשו בפחדים מהעיבוד הקולנועי המתקרב וציטוט מתוך אחד מהם יעיד על האווירה הכללית: "הדבר שהכי מפחיד אותי בקשר לסרט זה הוא שאחרי שאני אראה אותו ­ אם אני אראה אותו ­ הדמויות המככבות בסרט יתקבעו לי במוח, בזיכרון, ובכל פעם שאני אחשוב על פרודו או על גנדלף או על כל דמות אחרת, שמהווים חלק בלתי נפרד מחיי כבר 11 שנה, אני אראה מול העיניים איזה כוכב הוליוודי מטופש. אני תוהה אם מישהו מרגיש כמוני? זה נראה לי הרבה יותר גרוע מעשרות אלפי מעריצים חדשים שלא מבינים שום דבר מהחיים שלהם, מפחיד אותי יותר מילדים שהלכו לגן חובה עם תיק אוכל 'שר הטבעות' וימלאו אלבומים במדבקות טיפשיות. זה מפחיד אותי בגלל שכל הדברים האחרים הם חיצוניים, הם לא נחמדים אבל הם לא הורסים לי את החוויה האישית שלי שהיא עמוקה וחזקה ומבוססת". רן בר­זיק, בן 24, כלכלן ואחד ממייסדי קהילת הטולקינאים הישראליים (ומי שמתחזק את אתר הקהילה ­ www.numenore.com), כבר ראה את הסרט בהקרנה מיוחדת לחובבים ומדבריו ניכרת תחושה של חרטה וחזרה מכמה מהדברים שנאמרו נגד העיבוד הקולנועי. ­ נו, אז איך הסרט? "אני מאוד אהבתי את הסרט וזה די מפתיע. אתה בוודאי יודע כמה אתה חרד כשספר שאתה אוהב הופך לסרט, אתה אומר לעצמך, 'מעניין מה יהרסו שם?' ואני הגעתי באנטי מובן והופתעתי לטובה. החשש התבדה. זה עולה על כל העיבודים הקולנועיים והטלוויזיוניים שנעשו לטולקין. ג'קסון סתר את החרדות של כולנו, כולם הופתענו לטובה. אני בטוח שיהיו כמה פאנטים שיגידו ­ 'למה העיניים ירוקות כהות במקום בהירות או למה הווסט של האלפים לבן', אבל באופן כללי יצאתי בהרגשה טובה. בכלל, אני לא רואה בזה חילול הקודש. הסרט הוא נפרד מהספר, הוא אינטרפרטציה מצוינת. אני חושב שרוב האנשים מתונים, למרות שיש אנשים שאומרים שהם לא מוכנים לראות את הסרט. אבל אם עשו סרט על התנ"ך אז אפשר לעשות גם על 'שר הטבעות'". ­ הסרט מצליח להעביר את התחושה שהיתה לך לגבי הספר? "ודאי שלא. זה דבר שונה לגמרי. הספר הוא יותר אינטימי ומעביר דברים אחרים. אני לא ראיתי את זה כך בעיני רוחי ואני אמשיך לראות זאת ככה". ­ וכל ההייפ שיש סביב הסרט לא מפחיד אותך? המרצ'נדייזינג? "החוויה שלי עם טולקין היתה יחסית אינטימית ולראות את זה הופך להיות משהו המוני מפחית מתחושת הגילדה המקצועית שאנו חברים בה. מצד שני, זה גם משהו טוב כי יגלו יותר התעניינות, יקראו את הספר. לגבי המרצ'נדייזינג ­ אני לא אוהב את זה כמו שאני בכלל לא אוהב מרצ'נדייזינג. אני לא מרוצה מזה בכלל, אבל מתישהו זה יחלוף, ההיסטריה סביב הספר קיימת כבר 50 שנה, הספר הוא מעל לכל הדברים הללו, זה לא מין הארי פוטר כזה שיש סביבו היסטריה שקיימת רק סביב הסרט". ­ אתה מוצא נקודות השקה בין הארי פוטר לבין שר הטבעות? "זה שני דברים שונים לחלוטין. הארי פוטר זה ספר נחמד וטוב לילדים והסופרת שלו הושפעה מטולקין, ואילו שר הטבעות מעולם לא נועד לילדים וילדים לא יבינו אותו. אני לא חושב שיש נקודות דמיון לא בין הספר ולא בין הסרט שבכלל לא ראיתי ואני בספק אם אראה". הארי פוטר אוכל דובונים ההשוואה בין "שר הטבעות" לבין "הארי פוטר" לא מקרית. מדובר בשתי יצירות הפנטזיה הפופולריות ביותר בעולם. שתיהן מכרו בסביבות מאה מיליון ספרים, אם כי הארי פוטר עשה בחמש שנים את מה ש"שר הטבעות" עשה ב­50. מבחינת האיכות, לעומת זאת, התוצאות שונות. הספר "שר הטבעות", על שלושת חלקיו, הוא אב הטיפוס הבולט ביותר כמעט לכל הפנטזיה הספרותית וגם הקולנועית במאה ה­20. הארי פוטר, להבדיל אלף אלפי הבדלות, הוא סיפור ילדים פשטני המבוסס בין היתר על אלמנטים מרכזיים ב"שר הטבעות" (מוגלגים? תעשו לי טובה). "שר הטבעות" היא יצירת מופת מורכבת ומאתגרת; הארי פוטר הוא סיפורון חביב וארוך מאוד על ילד אבו ארבע שעושה טריקים. בהקשר הקולנועי, "הארי פוטר ואבן החכמים", הסרט בבימויו של כריסטופר קולומבוס ("שכחו אותי בבית", "הגרמלינס"), אמנם חצה את רף 200 מיליון הדולר בתוך 15 ימים, אבל נראה כעיבוד זריז ונטול דמיון וערך מוסף לעומת המקור הספרותי. מה שייזכר ממנו הוא כנראה מבצעי ההגרלות לילדים בשיתוף תחנות דלק. מחברת הספר, ג'.ק רולינג, אמנם טענה בעבר שהיא תתנגד לכל אקט של מסחור ומרצ'נדייזינג של הארי פוטר, אבל גם א ריק שרון הבטיח פעם שהוא יביא שלום. "שר הטבעות", לעומתו, הוא סרט שעומד חלוטין בפני עצמו, עם פרשנות מקורית לספר, ולמרות תקציב הענק, ג'קסון גם דואג שהוא לא ייראה כסתם שובר קופות הוליוודי. השוואה נכונה ומעניינת יותר בעבור סרטי "שר הטבעות", היא לטרילוגיית מלחמת כוכבים. בשניהם יש חבורות אמיצות, מפלצות מגעילות והרפתקאות מגניבות, ונדמה שיותר מכל דבר אחר, צריך "שר הטבעות" להוכיח את עצמו מול קלאסיקת המדע הבדיוני הזאת. והוא יותר מראוי. "שר הטבעות ­ אחוות הטבעת" הוא סרט נהדר. הוא מהנה, הוא כייפי, אפלולי במידה, דחוס בוויזואליות מרשימה לאללה, המוזיקה שבו מדגישה את דרמטיות האירועים בחדות פנטסטית (בהלחנתו של האוורד שור, שחתום, בין השאר, ביחד עם אורנט קולמן, על הפסקול המדהים של "ארוחה עירומה" של דיוויד קרוננברג), יש בו אפקטים מיוחדים מרהיבים באמת ולא סתם זבל מחשבים הוליוודי (ההוביטים הם לא באמת נמוכים, זה טריק), יש לו איכויות של סרט עצמאי והרגשה של אפוס בנוסח "בן חור" והוא חולף בתחושה קסומה ומקסימה. אבל את כל אלה תראו בעצמכם, כי עוד מעט כל השר טבעות הזה הולך לצאת לכם מהאף. תאמינו לי. סוף השנה מתקרב ועימו מבול מרצ'נדייזינג שיסחוף את כל הילדים בעולם לחגיגה של פנטזיה בקצב הטולקין. הארי פוטר יכול לדחוף את השרביט שלו אתם יודעים לאן. ההוביט בשבי המצרי מלחמת ההתשה, 70'. אבינועם קלדס, רמי הרפז, מנחם עיני ויצחק כפיר, ארבעה טייסי חיל האוויר הישראלי נופלים בשבי המצרי. הם מועברים לכלא עבסייה ומבלים בו שלוש שנים עד שהם משוחררים בתום מלחמת יום כיפור. בשובם הביתה הם הביאו איתם שבע מחברות מצריות כתובות בעברית צפופה. במחברות הופיע תרגום לספר "הוביט" של טולקין, שעליו עמלו במהלך השהות בשבי. הסיפור התחיל כאשר אחד הטייסים, שכבר נמצא שמונה חודשים בכלא עבסייה, קיבל מאחיו שחי בארצות הברית עותק של "הוביט" של טולקין, קלאסיקת פנטזיה שנכתבה ב36' והיוותה את הבסיס הסיפורי לטרילוגיית "שר הטבעות". הספר שהציג לעולם לראשונה את דמותו של בילבו באגינס, הוביט נוח מזג ששלוות חייו מופרת והוא נאלץ לצאת למסע שכולל לחימה בדרקונים אכזריים וסיכול ממוקד של פיגועים אחרים. הספר התחבב על ארבעת הטייסים שחלקו תא כלא אחד והם התחילו לתרגמו לעברית. העבודה נעשתה בזוגות ­ האחד קורא בקול מהספר והשני מתרגם לעברית. בראיון ל"ידיעות אחרונות" ב­78' סיפר רמי הרפז, אחד הטייסים: "למעשה, נהניתי מהתרגום ללא קשר לשבי. הדבר היפה בכל העסק הזה היה שאנשים שלא היתה להם כ ל נגיעה לתרגום פתאום מצאו את עצמם עסוקים בו עד מעל לראשם". בסיום עבודת התרגום נעשתה מלאכת הליטוש הסגנוני עד אשר גרסת התרגום הסופית היתה מקובלת על דעתם של כל הארבעה. כשחזרו לישראל, לאחר שלוש שנות שבי, הם גילו שאמנם כבר קיים תרגום עברי של הספר (תרגום מנוקד לילדים של משה הנעמי), אבל בעזרת מימון של חיל האוויר, יצאה לאור "גרסת הטייסים" של "הוביט". מתוך הדף הראשון בתרגום: "ההוביט הם אנשים קטנים \ קטנים אפילו מגמדים \ שוחרי שקט ושלווה \ ואדמתם מניבה \ הם סולדים ממכונות \ אך אמונים על מלאכות \ הם יכולים להיות זריזים \ אך לעולם אינם מזדרזים \ הם יצורים טובי שמיעה \ וראייתם מאוד חדה \ בבטנם הם נוטים להשמין \ ולובשים אך צבעים בהירים \ מנעל לא יעלה על רגלם \ אוהבי צחוק ושמחה הם כולם \ אוכלים לפחות שש ארוחות \ ושיכר הם שותים בעיקר במסיבות \ מתנות הם אוהבים ללא הבדל \ מי הנותן ומי המקבל...". החרוזים בגירסה הצה"לית אולי טעונים ליטוש נוסף, אבל הסיפור ריגש מאוד את כריסטופר טולקין, הבן ויורש העיזבון הטולקיני, שציין שזהו אחד התרגומים האהובים עליו.