חתיכה רב תרבותית אל העברית הגיעה החתיכה כתרגום- שאילה מהערבית מהמילה "שקפה", שפירושה "חתיכה" סתם, וגם בחורה מושכת 21/12/01 גל גבוה ומרתק של תגובות הגיע אלי בעקבות הקטע הקצר על אודות "חתיכה" במדור הקודם. שרגא אסיף הפנה אותי למאמר בנושא, שנכתב בראשית שנות השישים בידי אהרן בר­אדון ב"לשוננו לעם" בתשכ"ג ובו פירט את השקפתו, כי מקור הביטוי הוא בערבית המדוברת. אני מודה לשרגא, וגם מודה בעובדה שלא הכרתי את ההסבר, ולהגנתי אטען שגם מילון אבן­שושן וגם מילון בן­יהודה בן­אמוץ אינם מזכירים אותו. אבל הסתבר לי, לשמחתי, שקוראים רבים נוספים מכירים את ההסבר ושלחו אותו אם מ"ידע אישי" ואם מהיכרות מוקדמת ואני גואל אותו כאן למען הדורות הבאים, מה גם שהוא, כמו שאסור לומר, "עושה שכל"."חתיכה" היא על פי ההסבר תרגום­שאילה מן הערבית. מקורו במילה "שקפה" שפירושה גם "חתיכה" סתם ("שקפה חובז" היא חתיכת לחם), וגם בחורה מושכת. במילון החדש לערבית המדוברת כותב יוחנן אליחי במפורש בערך "שקפה": "חתיכה, גם במובן המקובל בסלנג העברי", הביטוי "אמא שקפה" הוא "איזו חתיכה"."שקפה" זחלה אל הסלנג העברי כמו מילים ערביות רבות אחרות. היא אף עברה שינוי פונטי ל"שאפה", ככל הנראה אחרי זמן כתיבת המאמר של בר­אדון. בר­אדון מביא ביטויים מפי רא שוני הפלמ"ח בנוסח "פלוני מצא לו שקפה". בשנות הארבעים השקפה נעלמה, והחלה למלוך החתיכה, ולפי בר­אדון השימוש בה היה חיובי, והבחורה שלא נקראה "חתיכה" נעלבה. הוא מצטט נערה בת 17 משנות החמישים מחיפה, שכשביקשו ממנה להוריד את המשקפיים אמרה, "במשקפיים אני בכלל לא חתיכה". ילד בן שבע מקניט את סבתו ואומר לה, "את החתיכה של סבא", ובר­אדון רואה בכך מעבר של שפת המבוגרים לשפת הילדים, דבר שעשה את ה"חתיכה" לביטוי מעודן יותר ועמיד יותר לשיני הזמן. בני ישראל המציאו אז מערך פעלים ותארים בנוסח "להתחתך", "חתיכה מחותכת", "חתיכה בומבה". באותן שנים נולד גם ה"חתיך" ויוסי גמזו כתב אז: "נסיח ילדה בנושא הפיקנטי, בזה המכונה חתיכים וחת'כות". החתיכה הונצחה גם בשיר של התרנגולים על אודות החתיכה מרחוב פנורמה, ובתרגום לספרו בן האלמוות של דיימון רניון Guys and Dolls"", שתורגם כ"ברנשים וחתיכות".אברהם דובדבני מראש הנקרה מספר בהקשר זה כי המבצר הצלבני בופור בדרום לבנון קרוי בערבית "קלעת א­שקיף", שמשמעותו בעברית "מבצר היפהפיות" ובתרגום מילולי, מבצר החתיכות. אולי, כותב דובדבני, זהו זכר לבנות הצלבנים הבלונדיניות של פעם. העניין המרתק מכל הוא ש"חתיכה" הוא מונח מקובל לאשה מושכת בשפות רבות. בר­אדון עצמו מגיב במאמרו על מאמר מוקדם יותר של ד"ר נחמיה אלוני שטען שמקור הביטוי ביידיש, מן המילה "שטיק". אלוני אף מצביע על שימוש דומה ברוסית שבה הכוונה ב"חתיכה" הוא לאשה זונה, ומזכיר גם מה שנכתב על ידי בהקשר זה במדור הקודם, כי מקורה של החתיכה העברית בביטוי האנגלי העתיק piece"". בר­אדון טוען שאין הסבר לכך שהמילה עברה מאנגלית לעברית המדוברת מפני ש"חסרים שלבי ביניים", אבל דווקא בתחום הבחורות היפות היו חיילי המנדט צינור לא רע למעבר מילים מהאנגלית לסלנג העברי. את המילה "בובה" אפשר לראות כתרגום ישיר של doll (ראה דיימון רניון) או כהשפעה של Baby, והמילה "פצצה" לציון בחורה מהממת באה מהסלנג האנגלי (מהביטוי blond bombshell). ואולי גם כאן המקור הוא בערבית, כפי שטוען בר­אדון? בערבית המדוברת, הוא מציין, היה נהוג הביטוי "זיי אלבומב", "כמו בומבה", ביחס לבחורות. גם הערבית לקחה את זה מן האנגלית. הקורא מאיר פרץ מזכיר כי גם בצרפתית, בלשון "עממית", אישה יפה מכונה un beau morceau כאשר morceau פירושו חתיכה. ומי יודע, אולי יש חתיכות גם בקירגיזית ובסינית עתיקה? חתיכות כל העולם, התאחדו! הרשה לי לגמור הקורא בצלאל שואל אם יש הבדל בין "לגמור" ו"לסיים". לשאלה הזו יש חשיבות רבה כי יש כידוע צמדי מילים (ולעתים שלשות) רבים שהן מילים נרדפות, שמשמעותן זהה ובכל זאת אינן זהות. מה המפתח להבחין ביניהן? לעתים יש שוני קל במשמעות, אך המפתח הנכון הוא מפתח השימוש. השפה החיה מעניקה תפקידים מתפקידים שונים לכל אחת מהמילים בצמד, וזה מה שקרה ל"לגמור" ו"לסיים"."גמר" מופיעה במקרא חמש פעמים, ומתוכן פעמיים במשמעות "גמל", והאחרות במשמעות "כלה" או "תם". בלשון חז"ל היא נפוצה מאוד. "סיים" צץ לראשונה רק בלשון חז"ל ו"סיום" מצוי לראשונה אצל רש"י. לפי המילון האטימולוגי של ארנסט קליין, המקור של "סיים" הוא השורש הקדוש "שים". כבר מאז משמשות "גמר" ו"סיים" באותו תחום משמעות: השלמת עניין, כאשר מדובר בדיבור או במעשה. גם בעברית החדשה שתי הנרדפות שלנו רצות זו לצד זו, והדוגמה המובהקת היא בתחום ההשכלה: "בחינת גמר" ו"בחינת סיום" מחליפות זו את זו ללא חוקיות. שתי המילים משמשות באמצעות נטיות חדשות לצרכים חדשים. "מסוים" התלמודי משמש מאז במשמעות "ספציפי", "גימור" המודרני יוחד לתיאור עבודות ליטוש אחרונות. ההתפצלות הבולטת בשימוש בין שתי המילים חלה באופן מובהק בזירה הטבעית של שפת הדיבור. "גמר" נבחר לשרת את המשלב הדיבורי, ויש לו תפוצה רחבה מאוד בסלנג. "זבנג וגמרנו" שייך לאתוס הבטחוני הציוני, ועל כך אמר רבין בימי האינתיפאדה הראשונה כי "אין פתרונות צ'יק צ'ק זבנג וגמרנו". "גמור" פירושו מחוסל, בעיקר במשמעות "עייף" או "מחוסל ציבורית". "נגמר לו הסוס", נולד ככל הנראה מהביטוי האנגלי At the End of One's Tether, שפירושו מילולית "בסוף הרסן", ומשמעותו "הגיע לסוף כוחותיו".בתחום המיני "גמר" הוא התחליף המקובל Come­ל האנגלי, במשמעות "הגיע לסיפוק". רמז לשימוש הזה אפשר למצוא כבר בלשון חז"ל. בילקוט שמעוני מפרשים את שמה של גומר אשת הושע (רמז תקטו): "ויאמר ה' אל הושע, לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים וגו', וילך ויקח את גומר בת דבלים. מאי גומר? אמר רב, שהכל גומרים בה". את השימוש ב"גמר" במשמעות "הרג" או "חיסל", אפשר לגלות אפילו במקרא: "יגמור נא רע רשעים" (תהלים ז', י'). "סיים" נתפסת כמילה גבוהה מעט יותר מ"גמר" וקצת מעודנת יותר, וכמעט שאינה מופיעה בצירופי סלנג. למשל, כאשר רוצים להעיר לדובר שהו א מאריך בדבריו אנחנו מעדיפים את "אתה מתבקש לסיים" המנומס על פני "תגמור כבר" הבוטה. "סיים תואר ראשון" נשמע מהוגן יותר מ"גמר אוניברסיטה". ודווקא בספורט מככב הביטוי הקלאסי "רגל מסיימת".אחת התופעות המעצבנות בעברית הישראלית היא ההתפשטות הסרטנית של מילה או שורש ההולכים ומחסלים מילים ושורשים אחרים. הדוגמה הבולטת לכך היא השורש "בא", שמכלה כל חלקה טובה בשפה. "גמרתי" אמנם מועדף על "באתי" בהקשר המיני, אבל הוא צץ יותר ויותר בעניינים שבהם היה יפה ונעים להשתמש ב"סיימתי". זו כמובן אינה שגיאה להשתמש ב"לגמור", אבל היעלמותו ההדרגתית של "לסיים" היא דוגמה להתרדדות השפה. האקדמיה והנשיא לפני כשבועיים ביקר כבוד הנשיא באקדמיה ללשון העברית ואף השמיע בה את הרעיון העמוק והבלתי ניתן להפרכה, כי אם שייקספיר היה כותב את מחזותיו בעברית הם היו יוצאים טוב יותר. בהזדמנות זו התוודע הנשיא לשורת מילים חדשות של האקדמיה. חלקן אינן כבר חדשות לגמרי, אבל הביקור חשף אותן מעט יותר ואיפשר לאקדמיה לקדם את התחום שבו היא מתקשה לעתים והוא תחום השיווק. בין היתר למדנו על המילה החדשה "מהלום", הוא ה"שוקר", המשמש בין היתר ככלי נשק של נשים כנגד אנסים פוטנציאלים. ל"מהלום" צפויה תחרות קשה עם השוקר כיוון ש"שוק" האנגלית התיישבה במקום טוב מאוד בעברית המדוברת ומביסה בנקודות את "הלם" המקבילה, ממנה נגזרה "מהלום".אבל התופעה הבולטת במילים החדשות של האקדמיה היא הנסיגה מהמצאת מילים חדשות והעדפה של צירופי מילים קיימות. "פלייר" נקרא מעתה "עלון פרסום" ו"פרסונליזציה", היא מעתה "התאמה לפרט". אלה צירופים סבירים שלכאורה אין צורך בגושפנקה של האקדמיה בעבורם, חידושים מסוג זה נוצרים באופן טבעי ומשתלבים בשקט בשפה. האקדמיה הכשירה את "מדיה" ו"מולטימדיה", אבל לא נראה שפתרה את שאלת הריבוי: "מדיומים" או "מדיות" עדיין נשמעות רע. חבל רק שהיא טרחה להציע מילה עברית ל"ברקוד" ("קוד קווים"). ברקוד מצלצלת כמילה עברית לכל דבר ונקלטה היטב. הצירופים האלה חסרים את ההילה שיש למילה חדשה, אבל הם ככל הנראה מסקנה מכך שמזה שנים מתקשה האקדמיה להחדיר מילים חדשות ומגלה שהציבור מעדיף מילה לועזית מוכרת על פני מילה עברית חדשה. לצירוף הפשוט והאפור פוטנציאל קליטה רב יותר, ולפחות אין בו סיכון רב: אם החידוש לא ייקלט, איש לא יזכיר זאת לאקדמיה. ב הענק עוד לוחש א.ק. כותב, "פרשן הכדורסל של ערוץ 1 מכנה (כמעט) כל שחקן גבוה כ'ענק לוחש', ולאחרונה עשה זאת אף בכתבה בעיתון. משהו כמו 'דואניאס הוא אמנם ענק לוחש, אבל לא ממש מסוכן'. מה מבדיל בין ענק לוחש לענקים אחרים? מה הוא בדיוק לוחש? ואולי בכלל מדובר בענק לצוואר, מאחר ש'לוחש' הוא סוג של עדי לאשה?". "ענק לוחש" שייך למה שקראתי במאמר קודם "הקלישאה הזוגית", צירוף של שם עצם ושם תואר ההופך למעין ניב, אך לא מתמסד מילונית. הצירוף נולד כאשר הגיעו לארץ בשנת החמישים מטוסי בריטניה, בעלי ארבעת המנועים שהצטיינו בחרישיות ונקראו בפי כל "הענק הלוחש". הם יצאו מהמחזור באמצע שנות השישים עם פריצת מטוסי הבואינג, אבל איכשהו ה"לוחש" נשאר בזיכרון הקולקטיבי ומדי פעם מוצמד לענק זה או אחר, וענקים יש בימינו רק בעולם המופלא של הכדורסל. "הענק הלוחש" הוא אם כן קלישאה זוגית ששם התואר שבה חסר כל משמעות.