 | |  | מרחץ זיעה |  |
|  |  | ריח הזיעה ניתן למניעה על ידי רחצה ובעזרת שימוש מבוקר בדיאודורנטים ואנטי- פרספירנטים |  |
|  |  | |  |  | בלוטות הזיעה בעור נחלקות לשני סוגים: בלוטות אקריניות ובלוטות אפוקריניות. |  |  |  |  |
|  |  |  |  | הבלוטות האקריניות
|  |  |  |  | | הבלוטות האקריניות אחראיות למעשה על הפרשת הזיעה. בעורו של האדם כ25 מיליון בלוטות מסוג זה, ומספרן אינו משתנה במשך כל החיים. צפיפות משתנההצפיפות של בלוטות הזיעה משתנה בהתאם לאזורי הגוף השונים, כ620 בלוטות בסמ"ר בכפות הרגליים (המקום עם הצפיפות הגבוהה ביותר של בלוטות זיעה), כ120 בלוטות לסמ"ר במפשעה וכ60 בלוטות לסמ"ר בעור הגב. כמות עצומהמדי יום אנו מייצרים בממוצע ליטר אחד של זיעה, שהוא כמות חיונית לוויסות חום הגוף. בפעילות מאומצת ועלייה בחום הגוף אנו מסוגלים לייצר כ12 ליטר של זיעה ב12 שעות, או בזמן קצר ובתנאים קיצוניים במיוחד שלושה ליטר בשעה. זוהי כמובן כמות עצומה שאין ביכולתנו להחזיר לגוף באמצעות שתייה.מרכזי שליטה במוחכמות הזיעה נשלטת על ידי מרכזים מיוחדים במוח, וה"אינפורמציה" מועברת לבלוטות דרך מערכת העצבים הסימפטתית. |  |  |  |  |
|  |  |  |  | מיקום בלוטות הזיעה
|  |  |  |  | | ויסות החום בגוו ובפניםבלוטות הזיעה האקריניות, המצויות בגוו ובפנים הן אלו הנוטלות את החלק הארי בוויסות חום הגוף. זיעה "קרה" בכפות הרגליים והידייםבלוטות הזיעה בכפות הרגליים והידיים מופעלות בעיקר במצבי לחץ נפשי ובהתרגשות מה שנקרא "זיעה קרה". זהו כנראה שריד התפתחותי, באשר אצל רוב החיות מצויות בלוטות הזיעה האקריניות בכפות הגפיים ותפקידן לשפר את האחיזה. כנראה, שבעת עקה (סטרס) נפשית, כמו אצל החיות יש מנגנון שתפקידו לסייע באחיזה, בריצה ובטיפוס לצורך הימלטות.הנותנות את הריחבלוטות הזיעה האפוקריניות מצויות רק בבתי השחי, באזור הערווה, סביב פי הטבעת וסביב הפטמות. בלוטות אלה אינן פעילות בילדות ופעילותן מתחילה בבגרות. הן מפרישות כמות מעטה ביותר של זיעה. בעוד שהזיעה המופרשת מהבלוטות האקריניות מורכבת ברובה ממים ומלח (טעם הזיעה מלוח), הרי שהזיעה המופרשת מהבלוטות האפוקריניות סמיכה יותר ומכילה חומרים אורגניים. הזיעה המופרשת מבלוטות אלו היא הנותנת לזיעה את הריח. יחד עם זאת, בצאתה מהבלוטה גם זיעה זו נטולת ריח. בהמשך, החומרים האורגניים המצויים בזיעה זו מתפרקים על י די חיידקים ותוצרי הפירוק אחראים לריח האופייני של הזיעה. לבלוטות האפוקריניות אין שום תפקיד בגוף והן שריד מתקופות קדומות. בבעלי חיים הן משמשות למשיכת בני זוג, אצל האדם הסיכוי שהן יעוררו דחייה גדול מזה שיעוררו משיכה. |  |  |  |  |
|  |  |  |  | פעולת הדיאודורנטים
|  |  |  |  | | עתה, אחרי ההסבר על סוגי בלוטות הזיעה ומנגנון ההזעה, נוכל להבין בקלות את פעולתם של הדיאודורנטים והאנטיפרספירנטים.כפי שהוסבר, לזיעה עצמה, בצאתה מן הבלוטות, אין שום ריח. הריח נובע מפירוק החומרים האורגניים המצויים בזיעה, באמצעות חיידקים השוכנים בקביעות על העור. הדרך היעילה ביותר למניעת ריח היא מניעת פירוק הזיעה על ידי החיידקים. רחצה לעתים קרובות, כל כמה שעות, אף היא אחת הדרכים היעילות למניעת ריח זיעה. הרחצה שוטפת את החומרים האורגניים שנשארו על העור אחרי שהזיעה התנדפה. |  |  |  |  |
|  |  |  |  | הקטנת אוכלוסיית החיידקים
|  |  |  |  | | דרך יעילה נוספת היא הקטנה של אוכלוסיית החיידקים השוכנת על העור. אכן, רוב הדיאודורנטים של היום מכילים חומרים אנטיבקטריאליים, שעושים את הפעולה ובכך מונעים את תוצרי פירוק של הזיעה והריח המתלווה אליהם. בנוסף, יש בדיאודורנטים גם חומרים שסופחים וקושרים חומרים אורגניים, ובכך הם מקטינים את כמות החומר המפורק על ידי החיידקים ובצורה זו תורמים את חלקם במניעת ריח. |  |  |  |  |
|  |  |  |  | מקטיני כמות הזיעה
|  |  |  |  | | כיום, רוב הדיאודורנטים מכילים גם אנטיפרספירנטים, המקטינים את כמות הזיעה שמופרשת מהבלוטות, דווקא האקריניות. קיימים גם תכשירים הפועלים רק כדיאודורנטים, וכאלה הפועלים רק כאנטיפרספירנטים, אך כאמור, כיום רוב התכשירים משולבים. התכשירים משמשים כאנטיפרספירנטים. כלומר, מונעי זיעה מבוססים כמעט כולם על מלחי אלומיניום. דרך פעולתם איננה ידועה כל צרכה, אולם ידוע שהם פוגעים ב"צינורית" המיקרוסקופית המעבירה את הזיעה ממקום היווצרותה בבלוטת הזיעה, שנמצאת בעומק העור לפני השטח. |  |  |  |  |
|  |  |  |  | גירוי העור
|  |  |  |  | | לצערנו, העור ובלוטות הזיעה "אינם אוהבים" את פעולתם הבלתי טבעית הזו של האנטיפרספירנטים, והתוצאה היא היווצרות דלקת וגירוי של העור והבלוטות.תגובה בלתי רצויה זו לאנטיפרספירנטים פרופורציונלית לריכוז החומר ולתכיפות השימוש בתכשיר. שימוש מוגזם בתכשיר יעיל ו"חזק" גורם לגירוי לעתים קרובות. מובן, שכמו בכל חשיפה לחומרים, הרגישות היא שונה מאדם לאדם. |  |  |  |  |
|  |  |  |  | גירוי מדיאודורנט
|  |  |  |  | | רוב הדיאודורנטים של היום מתוכננים כך שיתאימו לשימוש מבוקר (פעם עד פעמיים ביום) של רוב האנשים. יחד עם זאת, חלקם מצוי על הגבול העליון של הסבילות של חלק מהאוכלוסייה, וכך קורה שחלק נכבד של האנשים עלולים לפתח גירוי לדיאודורנט במשך חייהם. אכן, גירוי כתוצאה משימוש בדיאודורנט הוא אחת הסיבות הנפוצות לביקור אצל רופא עור בקיץ.כאן המקום להבהיר מספר נקודות הקשורות לגירוי מדיאודורנטים. חלק מהנפגעים מתופעה זו מייחסים את הגירוי לזיעה ולא לדיאודורנט, ומתוך כך ממשיכים להשתמש בדיאודורנט ביתר שאת, "כדי לעצור את הזיעה המגרה". פעולה זו היא, כמובן, פסולה, ותביא בהכרח להחמרה במצב. אמנם הזיעה עצמה, בעיקר כאשר היא נשארת זמן רב על העור, עלולה לגרום לגירוי, אולם הגירוי שגורם האנטיפרספירנט גרוע שבעתיים. חשוב לזכור על כן, יש להפסיק לחלוטין שימוש בכל דיאודורנט בעת הופעת גירוי בעור. |  |  |  |  |
|  |  |  |  | רק על עור בריא
|  |  |  |  | | ככלל, חשוב שתדעו כי הדיאודורנטים אינם בריאים לעור! אמנם, אין בכוונתי להטיף נגד השימוש בתכשירים אלה (בעיקר לא לאותם האנשים המבקרים במרפאתי, והבאים במגע אתי), אולם הייתי ממליץ לא להגזים בשימוש. ובעיקר עליכם לדעת, שדיאודורנט אינו פתרון לגירוי עור ומותר להשתמש בו רק על עור בריא ושלם. כמוכן, יש לזכור שלמרות ההרגשה הנעימה שהדיאודורנטים נותנים, הם אינם תורמים מאומה לבריאות העור. הכותב הוא מנהל היחידה למחלות עור ומין במרכז הרפואי קפלן, רחובות, ופרופסור חבר קליני לדרמטולוגיה בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב |  |  |  |  |
|
|  | |